מבצע "אופרה"

לפני 35 שנה בערב חג השבועות הוכיחה ממשלת ישראל בראשות מנחם בגין את מחויבותה לחסל את איום הגרעין העיראקי. תזכורת למבצע החשוב מביא ד"ר אפרים לפיד

 

בשנת 1974 נחתמה בין עיראק (בהנהגת סדאם חוסיין) לממשלת צרפת (בראשות ז'ק שיראק) עסקה לבניית שני כורים גרעיניים. אלה כונו 'כורי מחקר' ונבנו סמוך לבגדד. אחד הכורים בעוצמה של 10 מגה ואט והאחר - עד 70 מגה ואט. ההקמה עמדה להסתיים בסוף שנת 1980 אך נדחתה עד סתיו 1981. ישראל דאגה מהיכולת לייצר גם חומר בקיע לצורך צבאי. התמריץ של סדאם היה המאמץ האיראני לבנות כורים גרעיניים בבושאר בתקופת השאח, שנפסק במהפכת חומייני. ישראל הכירה היטב את היכולת הצרפתית בתחום הגרעין מהקשרים המדעיים של שתי המדינות בשנות ה-50 וה-60. משנחתמה העסקה פעלה ממשלת רבין לביטול החוזה עם צרפת.המאמצים הללו לא צלחו והטיפול עבר ב-1977 לממשל בגין. לתפיסתו הבסיסית של בגין, נדרש למנוע מעיראק להקים פרויקט גרעיני, שיש בו איום בניסיון השמדה נוסף של ישראל והעם היהודי. היה גם חשש מזליגת הנשק לארגוני הטרור. לאחר כישלון המהלכים המדיניים עם צרפת ואיטליה פעלה ישראל בדרכים שונות לעיכוב הפיתוח, ורק משכל אלה לא הועילו נשקלה האפשרות הצבאית. בכל השלבים המוקדמים עקב המודיעין הישראלי במקצועיות רבה ובהצלחה אחר תהליכי הבנייה, הכנת החומרים באירופה, שיגור המומחים העיראקיים למוסדות לימוד בעולם וזרימת הכספים מעיראק ואליה בתהליכי הרכש השונים. מודיעין זה היה בסיס לפעולות סיכול נרחבות שעשה המוסד משך שנים.

בקיץ 1980 הגיעה ישראל למסקנה שכל ניסיונות השיבוש נחלו הצלחה חלקית בלבד, וכי יש לבחון אפשרות תקיפה. ועדה שמינה בגין בראשות אהרון יריב (שכבר לא היה ראש אמ"ן במועד זה) המליצה שלא לתקוף. באמ"ן, ב'מוסד' ובקהילת המדעית-ביטחונית נחלקו הדעות בין השוללים ובין המחייבים. המתנגדים סברו כי ישראל תואשם בשיבוש מהלכי השלום שנפתחו שנתיים קודם בין ישראל למצרים, וכי הפצצת הכור עלולה לאחד את העולם הערבי מחדש למלחמה בישראל. התומכים בתקיפה סברו כי דווקא עתה בפתיחת מלחמת עיראק-איראן , עזיבת המומחים הזרים ואי-השלמת ההגנה האווירית על המתקן – זו ההזדמנות המתאימה ביותר לחסל את התכנית המסוכנת. האיראנים תקפו פעמיים בספטמבר 1980 את הכור העיראקי תוך נזק קל. הקבינט הביטחוני דן מספר פעמים באפשרות התקיפה ובסיום אישר ב-14 באוקטובר 1980 לתקוף. בדיון בממשלה אושרה ברוב של עשרה מול שישה. בגין הודיע על הפעולה המתוכננת לראש האופוזיציה שמעון פרס, וזה הביע התנגדות למהלך.

בעיתוי ההפצצה היו כמה דחיות, ב-7 יוני 1981, ערב חג השבועות, יצאו למבצע "אופרה"  8 מטוסי F-16  לתקיפה ו-6 מטוסי F-15  לחיפוי ועוד עשרות מטוסים ומערכות אחרות בתמיכת הלחימה. הטיסה מבסיס עציון בדרום סיני לבגדאד דרך סעודיה לא התגלתה לעיראקים וכך פגעו 12 פצצות במשקל 16 טון בתוך הכור והרסו אותו כליל. משחזרו המטוסים כעבור שלש שעות לבסיסם יכלו הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד חיל האוויר דוד עברי לסכם את התקיפה  כסיפור הצלחה מהחשובים ביותר בתולדות צה"ל וחיל האוויר, לאחר תכנון יצירתי, מודיעין מעולה וביצוע מדויק ונחוש. כל זאת לא היה מתממש ללא ההחלטה האמיצה שקבל ראש הממשלה ושר הביטחון מנחם בגין, אחת הנועזות של ממשלות ישראל לדורותיהן.

המערכה הדיפלומטית נפתחה למחרת במסיבת עיתונאים בה האשים בגין את סדאם חוסיין בכוונה להשמיד את ישראל בנשק גרעיני. בגין גם שלח אגרות לרייגן ולאנואר סאדאת עם הסבר מקיף על השיקולים. בעולם גינו את התקיפה, ואולם במהלך השנים היתה הכרה עולמית מקיפה בחשיבותו של המעשה הישראלי.

תודה לאריה נאור וארנון למפרום על ספרם על מנחם בגין בהוצאת ארכיון המדינה.