לקחי מבצע יונתן - 40 שנה אחרי

במסגרת שלל האירועים והטקסים בארץ ובאנטבה לציון 40 שנה ל"מבצע יונתן" התקיים בראשית החודש גם יום העיון של "העמותה להיסטוריה צבאית" שהתמקד בעיקר בהיבט הלקחים המבצעיים של המבצע. האירוע הזה היה מאד שונה מהאחרים משום שלא היו בו האלמנטים הטקסיים והוא לא היה "לכבודם של". הבמה כאן הייתה שלהם ובעיקר ניתן ביטוי בה לאנשי צה"ל (חה"א, מודיעין, סיירת מטכ"ל) שהיו שותפים למבצע לספר את הסיפור האמיתי מאחורי הקלעים

כמה סמלי שהאירוע שהתקיים ב"אשכול הפיס" ברמת גן ברח' רוקח והוקפד שכותרתו תהיה "מבצע כדור הרעם" נערך במרחק פחות-100 מ' מאולם "בית הצנחן" שם התכנסה ב-3 יולי 1976 בשעות הערב קבוצת הפקודות הראשונה של המבצע בראשותו של הקחצ"ר דאז, תא"ל דן שומרון, ובהשתתפות מפקדי הכוחות ואנשי המטה הבכירים שלהם. רק אז ורק שם וכ-36 שעות לפני שהמבצע יצא לדרך, החל "להתגלגל" המבצע לחילוץ בני הערובה. הקהל באירוע, בהנחיית סא"ל במיל' שבתאי קו, הורכב ברובו מפורשי צה"ל ומערכת הביטחון ונטלו בו חלק:

אל"מ (במיל') בני מיכלסון, יו"ר העמותה להיסטוריה צבאית ורמ"ח היסטוריה לשעבר, העיתונאי ד"ר רונן ברגמן,  אל"מ (במיל') אמנון בירן, קמ"ן קצח"ר בעת המבצע, אל"מ (במיל') נתי דביר, סגן מפקד טייסת ההרקולסים וקברניט מטוס מס' 2 ורס"ן (במיל') רמי שרמן, קמב"ץ המבצע מסיירת מטכ"ל. למעט האחרון שהתמקד בעיקר בדמותו של יוני שאר הדוברים נגעו בהיבטים השונים של המבצע, שהתארגן בלו"ז קצר ביותר, בעיקר בהיבטים המודיעיניים ובהיערכות חיל האוויר.

בני מיכלסון פתח ונתן רקע כללי על המבצע תוך שהתייחס לחלקה של מח' היסטוריה בצה"ל בתיעוד האירוע והתייחס גם לדו"ח הרשמי של מחלקת היסטוריה על המבצע שיצא בסמוך לאירוע והתבסס בעיקר על העדות של מוקי בצר (מחקר שעידו נתניהו ולוחמי סיירת מטכ"ל מותחים עליו ביקורת וטוענים לאורך שנים שהוא רווי באי דיוקים). בהמשך תיאר מיכלסון את הרקע לכתיבת המחקר והספר של אביגדור שחן "מבצע כדור הרעם" שיצא אמנם כספר בהוצאה פרטית אך התבסס על מחקר שנערך במשך מספר שנים בשיתוף וסיוע  המחלקה להיסטוריה. הספר יצא לאור ב-1993 אך העבודה עליו החלה בתקופתו של דן שומרון (ששימש כמפקד המבצע כקצח"ר) כרמטכ"ל. 

מיכלסון הסביר שהמחקר לא יצא לאור כמחקר רשמי מטעם צה"ל (למרות שבפועל לדבריו היה כזה) בעיקר בשל התנגדות דן שומרון שיצא מחקר בתקופתו ע"מ שלא ייחשד כמי שהשפיע על המחקר. בפועל, אביגדור שחן אכן הדגיש בספר את מקומו המרכזי וחשיבותו של שומרון בהתנהלות והצלחת המבצע. בספרים ומהלכים אחרים הוצנע חלקו והודגש חלקם של אחרים. 

העיתונאי והחוקר ד"ר רונן ברגמן פירט וסיפר על הרקע המודיעיני שקדם למבצע והמידע שעמד לרשות מערכת הביטחון לגבי ארגונו של ודיע חדאד וכן על אירוע פחות מוכר של סיכול ניסיון פיגוע במטוס "אל על" של ארגון וודיע חדאד כחצי שנה לפני כן בקניה. ברגמן סיפר גם על הדרך שבה מצא חדאד את מותו, שלפי פרסומים שונים המוסד הוא שאחראי לכך.

בנוסף, התייחס ברגמן גם לספר "סיירת מטכ"ל בגוף ראשון" שיצא לאחרונה ובו אוסף עדויות של לוחמי סיירת מטכ"ל על המבצע מזווית המבט שלהם והדגיש מספר מרכיבים שהביאו להצלחת המבצע: הרוח האנושית וגבורת הלוחמים, המודיעין וחיל האוויר.

"מודיעין יש מאין"

אל"מ אמנון בירן, שבתפקידו כקמ"ן מקחצ"ר אז שימש כקמ"ן המבצע,  התייחס להיבטים המודיעיניים של ההכנות למבצע תוך הדגשה שעד יום חמישי בצהריים (1 יולי, יומיים לפני המבצע) "אף אחד לא דיבר ברצינות על מבצע" סיפר על האתגר המודיעיני המורכב בלבנות תמונת מודיעין כמעט "יש מאין" למבצע כה מורכב בלו"ז בלתי סביר של פחות מ-36 שעות (מה-1 ביולי 1976 עד ה-3 ביולי).

במסגרת זו התייחס לכך שאחד מנדבכי המודיעין הקריטיים למבצע כזה, צילומי האוויר העדכניים משה"ת אנטבה, הגיעו אליו רק ממש לפני ההמראה משארם א-שייח: מדובר על תמונות של שה"ת אנטבה (הטרמינל והמסלולים) שצילם יום לכן קודם "דיויד", הלוחם הטייס של המוסד, שטס במטוס קל מקניה לאנטבה וחזרה.

בירן סיפר על המרוץ האינטנסיבי והדרמטי נגד הזמן של ההכנות לאיסוף מודיעין מכל גורם אפשרי שבמסגרתן: טכנאי של חיל האוויר ששירת באוגנדה צילם מספר סרטי 8 מ"מ בשה"ת אנטבה אותם לקח בירן עם המקרנה והקרין אותם ללוחמי סיירת מטכ"ל ביום שישי, יום לפני היציאה למבצע.

מידע שמתקבל מתחקור החטופים הזרים בפריז ושיחות ארוכות בטלפון מוצפן מלשכת ר' המוסד עם עמירם לוין, שריכז התחקור בפריז, על המידע מהחטופים עד שמכשיר הטלפון "נשרף". 

בירן סיפר שאחד הדגשים המרכזיים בתחקורים היה לנסות ולהבין אם יש או אין מטעני חומר נפץ בטרמינל (שנה לפני כן בפיגוע המיקוח במלון סבוי ב 1975 המחבלים איימו והשתמשו בחומר נפץ). חלק מבני הערובה ששוחררו סיפרו על: "קופסאות עם חוטים מבצבצים..." ובדיווחים שהגיעו מפריז צוין שאידי אמין אמר לבני הערובה שהמחבלים "יושבים עם האצבע על הפצץ".

ולמרות זאת ולפי עדות שניים מהנחקרים וניתוח המכלול של המידע ההערכה של גורמי המודיעין הייתה שאין חומרי נפץ בטרמינל. הערכה שהתבססה גם על שיחות טלפון עם אידי אמין.

בירן סיפר, שההחלטה להנחות את צה"ל לתכנן מבצע צבאי התקבלה רק ביום חמישי ה-1 יולי בצהריים. זאת, לאחר שבבוקר כבר יצא "גנדי", יועץ ראה"מ לטרור, לפריז להשתתף בדיונים של וועדת מו"מ על שחרור החטופים, ולאחר שהממשלה החליטה על כניסה למו"מ עם המחבלים בישיבה מיוחדת שקיימה בנושא כשכל שרי הממשלה הצביעו בעד, כולל שהב"ט פרס. בירן , אגב טוען, שהרמטכ"ל מוטה גור, סירב להגיע לדיון הזה ועמד לעלות על מסוק ולהמריא לסיני משום שבראייתו הדיון היה "מדיני"(יש לגרסה זו גם גרסה אחרת שקשורה למחלוקת בין רבין לפרס).

אלא שלטענת בירן רק לאחר שקיבלה הממשלה את ההחלטה הגיע לשרים המידע המלא על ה"סלקציה" שהתרחשה בטרמינל יומיים קודם ומידע נוסף- רק אז מנחה שהב"ט את צה"ל להיערך לתכנית מבצעית.  

בירן פירט ותיאר שביום רביעי ה- 30 יוני שיחררו המחבלים כ- 50 מהחטופים הזרים, שהגיעו בלילה בין רביעי לחמישי לפריז והחל  משעות הבוקר של יום חמישי ה-1 יולי החלו מתוחקרים ע"י צוות של "המוסד" והצרפתים. בירן מספר ש"הלוקשים" -המברקים הארוכים עם פירוט החקירות- מתחילים להגיע לארץ בטלפרינטרים בחמישי בבוקר ולאט לאט מתקבלת תמונת המודיעין הבאה:

א. האוגנדים משתפים פעולה עם המחבלים (עד אז לא היה ברור באופן וודאי) ולפי החטופים ששוחררו קיבלו את המחבלים בחיבוקים והכל תואם מראש.

ב. החטופים מדווחים שהצטרפו מחבלים נוספים באנטבה.

על מנת להמחיש את מורכבות המידע אומר בירן: "הדיווחים מפריז היו "סלט". למשל :האם יש בטרמינל 3 פתחים או 4 ? או 2? או אחד? ובסוף יוצאים למבצע עם 2 חוליות פריצה ומגלים שיש רק פתח אחד". 

כן עולה מהתחקור של המשוחררים שלמחרת (יום שישי)אמורים לשחרר את השאר למעט היהודים והישראלים. בירן מעיד שרק אז לאור המידע הזה שהב"ט, שמעון פרס, כינס מייד בתום ישיבת הממשלה (שהחליטה על המו"מ) דיון דחוף ומצומצם עם הרמטכ"ל ובכירים נוספים והינחה באופן רשמי על מבצע צבאי לשחרור בני הערובה.

בירן מציין שעד לאותו רגע עלו בפורומים שונים בצה"ל כל מיני רעיונות ואופציות אך אף לא אחד פיתח אותן ברצינות. כך, ביום רביעי בלילה כינס דן שומרון, אז קצח"ר, מכנס את המטה שלו ודיבר בין השאר על כח צבאי שיכלול מאות לוחמים, יגיע ב-12 הרקולסים ו"יוכל לחסל ולהתמודד כל כח באפריקה..." כן דובר אז באותו דיון על האפשרות להעלות את החטופים על אוטובוסים ולצאת לניירובי בקניה - מרחק מאות ק"מ.

בירן מודה שרבים היו סקפטיים לגבי סיכויי המבצע וגם ר'אמ"ן, שלמה גזית, השתכנע רק  בשבת בבוקר כשהגיעו אליו התצ"אות של שדה התעופה ואמר:" יש מודיעין . אפשר ללכת למבצע".

"המראנו על האבק של סוף המסלול"

אל"מ במיל' נתי דביר, ששימש כסגן מפקד טייסת 131,  טייסת ההרקולסים של חיל האוויר, תיאר את חלקה של הטייסת במבצע וסיפר שכבר ביום השני לחטיפה ועוד הרבה לפני שניתנו הנחיות התקיימה בטייסת בדיקת היתכנות האם ההרקולסים יכולים להגיע לאנטבה והמסקנה הייתה חיובית.  באותם שלבים של טרום החלטה על מבצע כשהועלו כל מיני רעיונות עלה גם רעיון להצנחת לוחמי שייטת 13 עם סירות גומי לימת וויקטוריהוהטייסת גם התאמנה על הצנחת לוחמי הקומנדו עם ס"ג 5. מול חוף עתלית, שם שוכן הבסיס של הקומנדו הימי. אז דובר על כך שלמטוסים שיצניחו את הלוחמים יתלוו גם 2 מטוסי תידלוק עם 11 טון דלק ועליהם גם תהיינה סירות הגומי. רעיון אחר לתדלוק היה לנחות באנטבה ו"לגנוב דלק".

זה היה ביום רביעי ה-30 יוני .האימון הראשון נכשל, השני הצליח אך אז מספר דביר שהגיעו נתונים נוספים- כולל על התנינים בימת ויקטוריה והוחלט שהדבר לא ישים. גם דביר מדגיש שביום חמישי , ה-1 יולי, בבוקר עדיין לא היתה אופציה מבצעית אך כשמפקד חה"א שאל את מפקד הטייסת, שיקי שני, הוא אומר ש"יש יכולת". דביר מספר שהרמטכ"ל היה מוטרד מהיכולת לנחות בשה"ת זר במצב של כיבוי אורות הנחיתה ודרש: "תוכיחו לי שאפשר לנחות בלילה". מפקד הטייסת, שיקי שני, ביצע תרגול מקדים בשעות הצהריים של יום חמישי לנחיתה עם המכ"ם בשה"ת בשארם. בלילה הרמטכ"ל הצטרף לטיסה יחד עם מפקד חה"א. עצם המבצע תלוי ביכולת של חה"א להוכיח שהדבר אפשרי. דביר מעיד שבפעם הראשונה היה "פספוס" ורק בפעם השניה המטוס נחת.הרמטכ"ל סיכם את התרגיל: "הצלחנו" אך מפקד חה"א, בני פלד , אמר למפקד הטייסת: "זה לא היה טוב נכון?" שיקי שני השיב: "זה לא היה טוב אבל באנטבה זה יהיה טוב".

"המשקל המירבי לפי הוראות היצרן להרקולס הוא 155000 ליבראות. במקרים חריגים כמו מלחמה אפשר להגיע ל- 170000 באישור מיוחד. המטוס שלי המריא עם 185000 ליבראות. גירדנו את האבק של קצה המסלול". בראש של הטייסים היתה גם התקלה של ההרקולסים האמר' בכישלון נסיון החילוץ מאיראן.

דביר מספר שתוך כדי טיסה -כשברקע סופת רעמים- שינה את תכנית הטיסה הבסיסית ו"שבר" דממת אלחוט על מנת לשמר את מבנה הכח ולוודא שהמטוסים נוחתים אחד אחרי השני. ואז מגיעים רגעי הנחיתה. המטוסים תוזמנו לנחות זה אחר זה בהפרש של 7 ד' כ"א:

"המטוס הראשון נוחת , מפזר את הצנחנים ומוריד את סיירת מטכ"ל ואת המרצדס. כשמטוס 2 נוחת ואז נורית היריה הראשונה ומייד אחריו מכבים את אורות המסלול. מטוס 3 אמנון עוז. צריך להתארגן תוך כדי נחיתה למצב תאורה אחר של חושך כי במגדל הפיקוח כיבו את האורות כשהחל הירי. מטוס 4 של אמנון הלבני ז"ל כבר נוחת בחשיכה מוחלטת"

בסופו של דבר מטוס 4 - שפינה את בני הערובה- היה 40 ד על הקרקע. מטוס 2 שהמריא אחרון היה 60 ד על הקרקע. דביר מספר שבין התכניות החלופיות שעלו למקרה של תקלה/מטוס שנפגע היו הרעיונות הבאים:

*לגנוב את המטוס של אידי אמין.

* לגנוב מטוס 707 שיוטס ע"י טייסי חה"א שעבדו ב"אל על" והיו במטוסים .

לגבי התדלוק הוא מספר שכשהמריאו למבצע עדיין אופציית התדלוק העיקרית היתה: "תדלוק חם" כשהמטוסים פועלים בחושך מוחלט בשה"ת אנטבה ועם צנחנים. "לא עשינו זאת מעולם. לכן נשמנו לרווחה כשקיבלנו הודעה תוך טיסה לגבי אישור התדלוק בניירובי, שהשיג הצוות בראשות אהוד ברק.

דביר מודה שכשהמטוס 4 המריא מבחינתו המשימה בוצעה וירדה אבן מהלב. עכשיו זה היה כח צבאי מול כח צבאי..."

אחרון הדוברים היה רס"ן רמי שרמן, ששימש כקמב"צ סיירת מטכ"ל בזמן המבצע, ועבד בצמוד ליוני נתניהו ז"ל כמפקד היחידה. שרמן בחר לפתוח את דבריו בפירגון יוצא דופן לחה"א: "דבר ראשון: הגיבורים האמיתיים הם אנשי חיל האוויר ובראשם בני פלד שחצו גבולות של גבולות טיסה!!"ההערה הבאה של שרמן הייתה יותר מרמז לאנשים מסוימים והייתה רק פתיח לבאות:" אני למדתי במבצע הזה דבר מאד ברור: ככל שאני מזדקן אני נזכר בדברים שלא היו מעולם..." 

"לא תמיד אנחנו זוכרים שהמבצע הצליח. יוני היה מפקד טוב במבצע בתנאי פתיחה מאד לא פשוטים. יוני הכין את היחידה היטב והיחידה ביצעה את המשימה שלה היטב."

וכאן חלק מהאמירה האישית המיוסרת: "לי כואב הוויכוח שהתעורר לגבי יוני. מדוע אנחנו לא מניחים ליוני ומזכים אותו בכבוד הראוי לו? כל מיני אנשים מנתבים זאת לכל מיני מקומות ובכל פעם אני שומע תיאורים חדשים ועובדות לא נכונות."

המבצע הזה היה בעל חשיבות רבה ויוצאת דופן לכל העם היהודי ולכל אזרחי ישראל. הנכונות לסכן 240 חיילי צה"ל במבצע להצלת בני הערובה. וחשוב לומר זאת."

בסיכום המפגש ניתנו כמה דגשים נוספים על ייחודיות המבצע והתאפשר לקהל גם לשאול שאלות את המרצים. אל"מ מיל' מתי גרינברג, מוותיקי המחלקה להיסטוריה, שאחראי על המחקר המקורי של מח' היסטוריה, על המבצע אף עלה לבמה להציג בקצרה את הרקע למחקר וטען שלמרות הביקורת הרי שלדעתו המחקר משקף נכונה את הארועים במבצע.

 

בתמונה: אחד ממטוסי ההרקולס נוחת בישראל. 

אולי יעניין אותך גם

פלייטיקה העבירה 600 שרתים לענן במספר ימים ללא פגיעה בפעילות העסקית

 "באמצעות VMware Cloud on AWS פלייטיקה הקימה תוך ימים ספורים סביבת פיתוח חדשה עבור מאות מפתחים. בנוסף, העברנו בהצלחה 600 מכונות ווירטואליות (VM)| ל- VMware Cloud on AWS, תוך שימוש ב-HCX להרחבת טביעת הרגל שלנו, ללא הפרעה לפעילות העסקית וללא שינוי במדיניות כלשהי או בתהליכים פנימיים", הסביר ארז רחמיל, סמנכ"ל IT ופיתוח בחברת פלייטיקה