"להרוג כבר לא מספיק. צריך לשכנע"

מחקר חדש של מכון ראנד בחסות פיקוד המבצעים המיוחדים של ארה"ב מגלה שארה"ב לא מוכנה להתמודד עם "לחימה היברידית".  מציאות שבה הגבולות בין הגדרת שלום ומלחמה מטשטשת, ויש צורך באמצעים זהים לטיפול בשני המצבים

"להרוג כבר לא מספיק. צריך לשכנע"

אימון יחידות מיוחדות של ארה"ב. מקור: USASOC News Service

"יש לנו, לדעתי, יכולות מעולות להרוג אנשים", אמר רא"ל צ'ארלס קליבלנד בפאנל של מכון ראנד ביום שישי האחרון. הפאנל סוקר על ידי אתר breakingdefense. "אנחנו צריכים יכולות מעולות לתפעל אותם". בעוד ארה"ב מוכרת יותר בעולם בגלל התקפות מל"טים ופשיטות מבצעים מיוחדים בכדי להרוג מטרות ערך גבוה,  בראנד טוענים שזה לא מספיק. כך עולה ממחקר של RAND בראשות מומחית ללוחמה מיוחדת ידועה בשם לינדה רובינסון שנערך בחסות פיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארה"ב (USASOC) הנמצא תחת פיקודו של קליבלנד.

"בעתיד, להיות טוב בהרג יהיה עוד יותר בלתי הולם נגד המדינה האסלאמית או רוסיה של פוטין", הזהיר קליבלנד. "כשזה מגיע לאמנויות המעודנות של המלחמה - מעבודת ייעוץ ועד תעמולה - אנחנו כבר קשרנו את הידיים שלנו עם בירוקרטיה, תהליכים וחוקים. בנינו מנגנון גדול ללוחמה בטרור, ובמידה מסוימת אנחנו חייבים להיות זהירים שהוא אינו יוצר נקודות מתות.

"יש תעשייה שלמה שנבנתה סביב לוחמה בטרור. אתה לוקח סיכון בהפעלת תשתית מורחבת בכל פעם שאתה מנסה להרחיב את הפוקוס של ההרג. אבל אנחנו חייבים לנסות [לשנות]. אני לא חושב שאנחנו מבינים לחלוטין את המאבק שאנו נמצאים בו. זה לא דומה לשום דבר שהתעמתנו איתו בעבר".

"לוחמה היברידית"

בפאנל, דנו בשתי דוגמאות עיקריות - רוסיה ותימן. רוסיה, שהייתה ידועה בזכות הצבא האדום הכבד שלה, עברה בספקטרום העצימות של הסכסוך לבצע פעולות באמצעות באי כוח בדלניים [מלחמת פרוקסי]. "חיילים ירוקים קטנים ברי הכחשה", תיאר אותם קליבלנד בדומה לחיילי צעצוע שמשמשים למשחק.

בצד השני, הקיצונים האסלאמיים, שפעם היו ידועים בזכות פיגועי התאבדות, עברו בספקטרום הסכסוך לעצימות גבוהה יותר כדי ליצור מעין-מדינה. המדינה האסלאמית (ISIS) לא רק שולטת בשטח, אלא גם מתגאה בכוחות המסוגלים לנהל מבצע צבאי נרחב כדי לתפוס יותר שטח. (שילובים כאלה של טקטיקות קונבנציונליות וגרילה נקראים לעתים קרובות "לוחמה היברידית").

היבט נוסף הוא התמקצעות של הקרמלין ושל לוחמי הג'יהאד במדיה החברתית ובאמצעי תעמולה מקוונים - אלו היוצרים את מה שצבא מכנה "מלחמת המידע". בארה"ב, לעומת זאת, "אנחנו נוראים בפעולות השפעה", אמר קליבלנד. "הגישה האמריקנית היא 'לשבור' את התמחויות הלחימה בין ארגונים מרובים. כמה אלמנטים עיקריים הם תחת פיקוד היחידות המיוחדות - כמו העניינים אזרחיים, למשל, ומידע צבאי תומך מבצעים, הידוע כמבצעים פסיכולוגיים - בעוד שאחרים נמצאים לגמרי בחוץ - כמו סייבר ולוחמה אלקטרונית.

ויליאם וקסלר, סגן עוזר מזכיר ביטחון למבצעים מיוחדים ומאבק בטרור אמר כי "פסיכולוגיה, תעמולה ופוליטיקה, אנו נוטים לעשות כבדרך אגב. אנחנו באופן שיגרתי כותבים תכנית לפעולה קינטית, וקבורות מתחת לזה, נמצאות פעולות המידע כנספח. הרבה פעמים, זה צריך להיות הפוך .... עם סוגים כאלה של יריבים שאתה מתעסק אתם [לדוגמא ISIS], לעתים קרובות זה צריך להיות הקו המכריע של הפעולות".

"נצחון פירושו לשכנע את האויב להפסיק את הלחימה"

זו רק דוגמא אחת לאופן שבו ארה"ב כובלת את הידיים שלה עם ארגונים, תהליכים ואפילו חוקים - זו תרבות ביטחון לאומי שלמה שנועדה לסוג לוחמה שונה מאוד. כל הלוחמה היא התנגשות רצונות, אמר קלאוזביץ, אבל אמריקאים נוטים להתמקד בטכנולוגיה ויעדים, לא בניצחון - או באיום על התודעה של היריב.

"אנחנו לא יכולים לבלבל את ההצלחה הפיזית - יחידות הובסו, מטרות נלקחו, מטרות נהרסו - עם הניצחון", אמר האלוף ביל היקס של פיקוד ההדרכה ותורת הלחימה של הצבא (TRADOC). (מזכיר את תוצאות 'צוק איתן'?). "לעתים קרובות אנו מתעלמים מהאופי הפוליטי של מלחמה. לא צריך לרדוף אחרי לחימה פיזית, אם זה לא קשור למטרה אנושית, תוצאה שבה אנשים יקבלו החלטה. גם כאשר כניעה ללא תנאי היא המטרה, נצחון פירושו לשכנע את האויב להפסיק את הלחימה".

קליבלנד הוסיף: "ארה"ב למדה זאת בצורה כואבת באפגניסטן ובעיראק. בשניהם, היו לנו תפקיד צבאי דומיננטי, ובעיראק, הייתה לנו את הזכות החוקית של כוח כובש. היום, הבעיה היא בשימוש במכשיר הצבאי במקומות שבהם אנחנו יודעים שאנחנו לא הולכים לפלוש, כמו תימן. סביבה שהיא לא מלחמה ובהחלט לא שלום.

"כמו כן, שותפים מקומיים הם לעתים נדירות בעלי ברית אמינים, אבל הם גם לא האויב. מפקדים צריכים להבין את הטוב, הרע, והמכוער של השותפים שעשויים להיות מושחתים, כושלים, או כאלו שמשתמשים בצירים הפוליטיים שלהם נגד קבוצות אתניות יריבות. המודיעין האמריקאי, לעומת זאת, עדיין מיועד לחישוב 'האויב', שהוגדר כאויב ברור. אנחנו מנסים לצאת מזה. למקום שבו אתה לא בריגול על שותפים, אבל אתה חייב לדעת מה קורה".

לשחק שחמט, לא דמקה

"במקומות כמו תימן, צבא ארה"ב צריך להתמודד עם זה שהוא לא אחראי", אומר קליבלנד. "משהו שלא עולה בקנה אחד עם התרבות של לקחת אחריות שלנו. אנחנו נוסעים במונית, אנחנו לא נוהגים במונית. אנחנו מקווים שהיא לוקחת את המסלול שאנחנו רוצים. ואנחנו בהחלט נשלם את דמי הנסיעה. איך אנחנו משלמים את דמי הנסיעה, למי, ועל איזה חלק מהנסיעה, זה כפוף למורכבת משפטית, מדינית, ומגבלות בירוקרטיות. רשויות מימון מסוימות משלמות על הכשרת כוחות זרים, אבל לא, למשל, כדי לבנות את המטווח שהם צריכים להתאמן בו.

"אחרות משלמות על הכשרת כוחות מיוחדים של ארה"ב לצד שותפים זרים, אבל רק כל עוד האמריקנים מקבלים לפחות 51 אחוזים מהתועלת. רשויות הדרכה בדרך כלל לא מאפשרות לחיילים שלנו לסייע למקומיים לתכנן משימות בעולם האמיתי, שלא לדבר על לצאת אליהן. איפה יועצי לחימה מותרים, ומה התפקיד שלהם, אלו נושאים שחייבים להיקבע במשא ומתן בין הממשלה המארחת וארה"ב. כל מקרה לגופו, ויש בדרך כלל הגבלות מחמירות שמוטלות לעתים קרובות על ידי מנהיגים פוליטיים אמריקאים שחוששים לשים את הכוחות אמריקאים תחת איום של פגיעה".

כעקיצה על הקמפיין האווירי בעירק וסוריה נגד ISIS, אמר וקסלר "לשים אנשים על הקרקע לעשות עבודה מסוג זה היא מטבעה מסוכנת יותר מאשר הפעלת מל"ט וירי של טיל Hellfire, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך לקבל את הסיכון, כי זה בסופו של יום מכריע את המבצע. ההרשאות ... הן באמת את המפתח. אלה שנקבעו בחוק בקונגרס, ואלה שצוינו על ידי מדיניות הפנטגון. ממשלת ארה"ב מטפלת בפעולות בתוך אזור מלחמה מוכרז (למשל עיראק) בצורה שונה מאלו שמחוץ לאחד (למשל תימן) - למרות שיריבים כמו המדינה האסלאמית ורוסיה בכוונה מטשטשים את הקווים המסורתיים בין שלום ומלחמה".

היקס היה קצת יותר קונקרטי. "אנחנו יורים מאחורי היעד כמעט בכל מקרה [מפספסים]",  אמר היקס. "בגלל שאנו צריכים לטחון את ההחלטה באמצעות התהליך השיטתי שלנו, תכנון מיושן ואילו היריבים מחדשים. קונספט חדש חושב אחרת מאשר סולם של "שלב 0" המסורתי דרך "שלב 5", התופס את העולם במונחים של לפני, במהלך, ואחרי סכסוכים גדולים. במציאות החדשה, אנחנו צריכים את אותם המשאבים וההרשאות גם במה שאנו מחשיבים כ'שלום'. אם אין לך אותם, האויב שלך משחק שחמט בזמן שאתה משחק דמקה".

אולי יעניין אותך גם