כישלון השמדת הגרעין האיראני: תובנות וקושיות

הקושיה החמישית: אם ראש מוסד שהופקד על השמדת תכנית הגרעין האיראנית יוצא נגד ההשמדה שלה, מה זה אומר? דעה

מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, עמד ביום שבת האחרון תחת אור הזרקורים מול עשרות אלפי אנשים והטיף להחלפת השלטון הנוכחי במדינה וטען, בין השורות, שהפצצת תכנית הגרעין האיראנית אינה הפתרון. ציטוט: "תוכנית הגרעין האיראנית היא אכן סכנה אמיתית. אף אחד בישראל ולא בארצות הברית לא מתווכח על כך. אבל צריך לטפל בה בשום שכל - לא להכריז מלחמה על ארצות הברית ולא לגרום לאיראן שמחה על השסע בין השטן הגדול לשטן הקטן. אנחנו עדיין חייבים שתהיה לנו חרב, אבל זוהי אינה גזירת גורל שלנצח נחיה על חרבנו".

אינני נכנס לדיון פוליטי סביב נתניהו כן או לא. אני מבקש להתייחס לשתי שאלות אחרות - האם דגן, שהוטלה עליו המשימה לחסל את תכנית הגרעין האיראנית מבלי להשאיר עקבות חזרה לירושלים (בשונה מהפצצה אווירית), עשה הכל כדי להצליח במשימה כאחד שלא מאמין בה? והשאלה השנייה היא האם התנהגותו כראש מוסד לשעבר פוגעת באופי הדמוקרטי של ישראל?

לגבי השאלה הראשונה, לא ברורה עמדתו של דגן שב-2002 מונה על ידי אריאל שרון להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית. האם הוא לא ידע כבר אז שזה צפוי להביא להתנגשות עם ארה"ב מחד ועם איראן מאידך? סביר להניח שאגף המחקר של המוסד ידע. להניח שלא זו תהיה זילות במקצועיות של הארגון. אז מדוע 13 שנים לאחר מכן, הוא עולה על פודים ואומר שהימנעות משתי בעיות אלו חשובה יותר מהשמדת תכנית הגרעין האיראנית?

לגבי השאלה השנייה, חשוב להתייחס אל המוסד בפרופורציה נכונה בתוך ההקשר הדמוקרטי. המוסד הוא ארגון ביון מקצועי שמטרתו לעזור לרשות המבצעת (הממשלה) להשיג את מטרותיה הפוליטיות. המוסד, בדיוק כמו צה"ל, השב"כ, המשטרה, השב"ס וגופים אחרים במדינה הם גופים מקצועיים. ולא ס"מ יותר. מדינה שבה גופי מודיעין מתערבים ומנסים להשפיע על עבודת הרשות המבצעת היא לא מדינה דמוקרטית. מי שרוצה יכול לבחון משטרים דיקטטורים מסוגי שונים ולמצוא שם שירותי ביון שעושים בפועל את עבודת הרשות המבצעת, השופטת והמחוקקת עבור הדיקטטור - ולפעמים במקומו.

אם למוסד יש ביקורת על התנהלות הממשלה, הוא יכול לפנות לוועדה לשירותים חשאיים של הכנסת שיכולה להמליץ למבקר המדינה לפתוח בחקירה חשאית נגד הממשלה בגין עניין זה או אחר. יתרה מכך, במקרים קיצוניים, כמו למשל ראש מוסד שחושב שראש הממשלה מוביל את המדינה לאבדון עם רצונו להפציץ באירן, יכול כבודו לפנות באמצעות הועדה לשירותים חשאיים לכנסת וזו יכולה לבקש הצבעת אי אמון בנושא, להפיל את הממשלה, וללכת לבחירות. הפודיום אינו מקומו של ראש שירות ביון. לא במדינה דמוקרטית.

המוסד עשה. השאלה אם את הכול

לחסל את תכנית הגרעין האיראנית זו משימה לא פשוטה, גם למוסד. העוסקים במלאכה, בגלל הקושי והסיכון הטמונים בה, נדרשים לאמונה כמעט משיחית במטרתה ועל כן הספק שאני מביע בדגן בשל דבריו. אדם שמאמין כי גרעין איראני הוא סכנה קיומית לישראל, לא מוצא תירוצים ולא דורש עיכובים.

כל ספק, ולא הקטן ביותר, ישאיר את הכורים האיראנים על תילם. או במציאות - ייתן לאיראן הכשר להחזיק ביכולות פיתוח של פצצה גרעינית ("מדינת סף"). זו התוצאה שתתרחש דה-פקטו בסוף חודש זה אם לא יקרה נס.

בשביל הדיון צריך להניח שלמוסד יש יכולת לעשות זאת, אם הוא רוצה. כמו כן, צריך להניח שניתן לעשות זאת מבחינה מעשית. אם שני תנאים אלו מתקיימים, עולה השאלה למה המוסד נכשל. משנת 2002 ועד היום המדינה השקיעה בניסיון להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית תקציב של כ-11 מיליארדי ש"ח לנושא. אולי יותר, מי יודע. המספרים משקפים השערה, האמת רחוקה מעיני הציבור. אני טוען שמבקר המדינה צריך לשאול האם האיש שמונה לעמוד בראש המוסד ב-2002 וכיהן בתפקיד זה כעשור עשה הכול, אבל הכול, כדי למנוע מהאירנים פצצת גרעין. זו השאלה לאור התבטאויותיו הפומביות של דגן בנושא.

פלוני יכול לטעון שדגן שינה את דעתו במהלך השנים. תיאוריה מתקבלת על הדעת. אם כך, מדוע דגן לא אומר זאת בעצמו. שיגיד שמשנת 2002 עד שנת X הוא החזיק בדעה מסוימת ולאחריה שינה דעתו. הוא לא חייב לומר למה, כי ייתכן והתשובה תסגיר מידע רגיש, אבל לפחות הציבור יבין את הפער הלוגי בהתנהגות שלו.

דגן, שלקח את התפקיד מאפרים הלוי, נחשב ל'פייטר' רציני וככזה שישקם את התעוזה של המוסד. אינני יודע אם זה נכון או לא, שוב, כי פעילות המוסד חשאית. אבל חלק מהאירועים שכן יוחסו לישראל מסגירים הצלחות מבצעיות מרשימות. הצלחה מפורסמת היא הסטוקסנט שיוחסה לישראל, אשר בהצלחתה שותף ,לכאורה, גם המוסד. מדובר בכלי תקיפה קיברנטי שהיה אמור לחבל במפעלי העשרת האורניום האיראניים ולעכב את ייצור הפצצה האיראנית. המהלך הזה יוחס על ידי מקורות זרים למוסד ול-NSA האמריקאי. סנאודן אף טען שיש לו הוכחות לכך. בכל מקרה, על אף תחכומו הטכנולוגי המדהים של הכלי וההצלחה המבצעית שלו, הוא נכשל במשימתו להביא לשינוי המיוחל. היטיב לדון בכך פרופסור תומס ריד שהגיע לכנס של סדנת יובל נאמן ב2013 שנערך באוניברסיטת תל אביב. תוכלו לצפות בהרצאתו המלאה כאן. מומלץ.

אירוע נוסף שיוחס למוסד הוא חיסול מדעני גרעין איראניים. אם זה נכון, מטרה של פעולות כאלו היא גם להרתיע מדענים אחרים מפיתוח תכנית צבאית גרעינית באיראן, וגם לפגוע ביכולות המדעית של איראן. בכל זאת, מדעני גרעין הם מצרך נדיר בכל מדינה. גם וקטור תקיפה זה לא השיג את המטרה הפוליטית שהיא שינוי התנהגותי אצל האיראנים. אפשר לטעון שאיראן מקבלת עזרה מדעית מסין, רוסיה וקוריאה הצפונית, והמוסד לא רצה לפגוע באנשים ממדינות אלו כדי לא לייצר תקריות פוליטיות מיותרות. ייתכן, אבל זה לא משנה את העובדה שתכנית הגרעין האיראנית המשיכה בדרכה על אף החיסולים.

עוד פעילויות כללו, לכאורה, הדלפת מסמכים מרשיעים לסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם שחוקרת את הנושא, פיצוץ מתקן גרעיני בפורדו, ופיצוץ מסתורי במתקן בפרצ'ין (פיצוץ שהביא לפעולת נגד של חיזבאללה בהר דוב לפי מקורות זרים). כל אלו הצלחות מבצעיות מדהימות, אבל אף אחת מהן לא הביאה לשינוי התנהגותי אצל האיראנים.

תיאוריה נוספת, ואולי המעניינת ביותר, היא שהמוסד פועל יחד עם ארגון ההתנגדות למשטר בטהרן בשם mojāhedin-e khalq.  לפי השערה מסוימת, המוסד מאמן ומצייד את חברי הארגון כדי שאלו יבצעו חיסולים עבורו בתוך איראן (כמו חיסול מדעני הגרעין) ויאספו עבורו מודיעין על תכנית הגרעין. ארגון זה גם מסונף לארגון אחר בשם NCRI, שהוא קואליציה של ארגוני התנגדות איראנים למשטר האיסלאמי הקיצוני באיראן. ארגון NCRI אחראי גם לפרסומים אודות מתקני גרעין סודיים בתקשורת במטרה ללחוץ על ארה"ב והאו"ם לפעול נגד איראן. לפי אותה השערה, המידע שמקבל הארגון מגיע מהמוסד דרך mojāhedin-e khalq. גם במקרה זה, חשיפת המודיעין לתקשורת העולמית לא הצליחה לשנות את התנהגות האיראנים.

לצורך הדיון, אדגיש כי כל פעילות שהמוסד עושה, אלימה או לא, היא מתוך מטרה לגרום לאיראנים לשנות את ההתנהגות שלהם ("לא כדאי לכם להמשיך לפתח את הגרעין") או לצורך השמדה פיזית של תכנית הגרעין. המוסד לא פועל 'סתם', וההצלחה של פעולותיו לא נמדדת רק בפן המבצעי. המוסד כגוף ביון שפועל רק בחו"ל, מצליח כאשר הוא עוזר לממשלה להשיג את היעדים הגיאו-פוליטיים שלה. זו מטרתו.

על פניו, בראיה ביקורתית, הפעולות שהמוסד עשה, אלו שראו פרסום ואלו שלא, הפריעו לאיראנים אבל לא מספיק כדי לעצור את תכנית הגרעין. האיראנים מצדם החליטו לפנות לדרך המו"מ עם אירופה וארה"ב ולקבל הכשר בינלאומי לתכנית הגרעין. לצורך כך, הם חיזקו את מעמדם במזרח התיכון כדי להגיע למו"מ מעמדת כוח. האם המוסד צפה זאת? אינני יודע אבל זו שאלה מעניינת. המוסד תמך לאורך השנים בסנקציות כלכליות על איראן מתוך מחשבה שאלו יפילו את המשטר בטהרן. ניתן להניח כי חלק מפעולות החבלה מטרתן הייתה להעלות את העלות הכספית של ייצור הפצצה. זה לצד סנקציות, יכול להוביל היה להביא להאטה משמעותית בפיתוח הגרעין. אבל זה לא קרה.

לגבי שאלת ההפצצה האווירית, זו שאלת המיליון דולרים. אם המוסד ראה שהוא לא מצליח בדרך חשאית להגיע לתוצאה, האם המליץ לממשלה לפנות לצה"ל? האם פניה כזו יכולה לבוא מראש מוסד שלא מאמין שצריך להפציץ? אלו שאלות קשות שראוי שמבקר המדינה יחקור. ולו רק כדי שהציבור ידע את האמת מאחורי 13 השנים של הניסיון הכושל עד כה להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית.

אולי יעניין אותך גם