יצחק רבין – שני עשורים בלעדיו

עשרים שנה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ותא"ל (מיל') שמעון חפץ חוזר לאותו ליל אימים בתל אביב

ליל האימים שבו נרצח ראש הממשלה  ושר הביטחון יצחק רבין ,בידי יהודי כדי למנוע מהלך מדיני ,הוא אירוע שימשיך ללוות את עם ישראל לדורות ,הגם שחלפו 20 שנה מיום הרצח. בצד האובדן שאיבדה המדינה את מנהיגה, היה זה גם אובדן אישי לרבים וביניהם גם אני. אותי תפסה הידיעה על הרצח כאשר אני בבית. כאיש צבא נמנעתי מלקחת חלק באירועים פוליטיים לאורך כל שרותי הצבאי.
 
כך גם הפעם, במפגן השלום בכיכר מלכי ישראל. עקבתי אחרי העצרת בשידור חי מעל גבי מסך הטלוויזיה. כמו רבים אחרים ראיתי את יצחק רבין מחייך, מלא סיפוק אחרי שיר השלום - ראיתיו פונה לרדת במדרגות חניון עירית תל אביב אותו שטח סטרילי מפורסם. מתוקף תפקידי כמזכירו הצבאי של הנשיא אני מקבל דיווח מאג"מ מבצעים על הפגיעה בראש הממשלה. מיד אני מתקשר לנשיא עייזר ויצמן שהיה המום ונרעש ויצא מיד מקיסריה בליווי רעייתו ראומה היישר לבית החולים איכילוב בתל אביב וליתר דיוק אל מרתף בית החולים –אל חדר הניתוחים. רבין נפטר. הרופאים כשלו במאבק על חייו.
 
הפצע פתוח, מדמם כואב ויישאר חרוט בזיכרון הקולקטיבי של האומה – זו מהותה של טראומה לאומית.
 
בזמן שהייתי במרתף בית החולים הציפו אותי מחשבות קשות. קרוב ל-50 שנה היה יצחק רבין מפקד ומנהיג במוקד ההכרעה הלאומית. הוא תמיד בלט במנהיגותו כאיש יסודי,  מעשי-פרגמטי, מפוכח' בקריירה ארוכת שנים, דרמטית כל כך. שאלתי את עצמי מה יקרה למדינה' לעם ישראל עם מותו של יצחק רבין?
 
עשרים שנה אחרי וחיינו אינם יכולים להיות כפי שהיו. המציאות חייבת לחולל תפנית, הכרח הוא שיבואו תמורות במישור הלאומי, הממלכתי הפוליטי והאישי, ולא שוב אותם מראות בהם מלבישים את הנשיא ראובן רובי ריבלין במדי הצבא הנאצי. יש עוד דברים רבים שהמדינה יכולה וצריכה לעשות על מנת למזער את הסכנה לרצח נוסף של ראש ממשלה או דמות ציבורית בישראל.
 
כמה זמן נחוץ להפנמה והבשלת תהליכים כדי שהשינוי בעקבות הרצח יחלחל? אין לומר יהיה בסדר - "יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו . 'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברמנית, אותה קריצת עין, אותו סמוך עלי הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.
 
'אווירת החפיף' היא לצערי נחלת ציבורים רבים בישראל, ולאו דווקא בצה"ל. ואנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ,ש"יהיה בסדר פירושו שהרבה לא בסדר" (רבין –אוג' 92 בטקס סיום מחזור במכללה לפיקוד ומטה).
 
אני,  שהייתי במעמד הזה חש כי טרם הופקו הלקחים, עדיין הרחוב האזרחי והפוליטי שלנו רוויים אלימות פיזית ומילולית. אל לנו להשאיר את השינויים והתמורות כנטל לדור הבא. עלינו להשלימם ולהנחילם לדורות הבאים. מועקה כבדה רובצת עלינו מפני שחשבנו שכדבר הזה לא יוכל לקרות אצלנו לעולם.
 
לצד האבל הכבד האישי ומכל בכל קצווי תבל, הורעפה האהבה על מנהיג אמיץ ונערץ. מנהיג שהקרין באישיותו שיקול דעת ואחריות, איש שנתן דוגמא אישית והיה מופת. מנהיג אשר בתפקידיו הרבים הפגין תעצומות נפש, עוז רוח, סמכות מוסרית. בין לילה נעלמה מנוף חיינו האישיות טובת הלב האצילית והענווה, בעלת האיתנות והנחרצות.
 
אין להסס, אין לגמגם ואין לשתוק. אין לעמוד מן הצד, על כולנו להרים קול נחרץ נגד הרצח והרוצח, אשר אינו ראוי לחנינה, לעולם לא יראה עוד אור יום - אדוני הנשיא!
 
אין מקום למשטמות ולביטוי שנאה את המסר שיש להנחיל לדור הצעיר. על כל אחד מאתנו להניע את מי שעומד מנגד את מי שאינו מרים קול זעקה שירים קולו נגד המעשה האיום כדי שהדברים יפלו על אוזניים קשובות, כדי שכולם מכל המחנות נעמוד מאוחדים ומלוכדים – נגד המעשה. יש להסיר כל מחיצה ומחסום כדי לאפשר לכולם להצטרף למחנה המתאבלים על הרצח.
 
רצח רבין אינו נושא למחנה,לכיתה, למפלגה זו או אחרת. רצח ראש ממשלה זה ענין של חינוך והבנת הדמוקרטיה בישראל. יצחק רבין הוא אות כבוד לעם היהודי (עקדת יצחק), הדמות של הצבר הישראלי היפה, הגשמת החלום היהודי בכל הדורות. איני יכול שלא לראות בכמיהתו לחתירתו וחתירתו לשלום – יסוד ערכי ביהדות ואבן פינה בחיינו המדיניים.
 
"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת ,ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום" (אמיר גלבוע) דמותו של רבין, המהפך מאדם לעם הינו בראש וראשונה מהפך המתחולל בנפש האדם עוד לפני צאתו לפועל הוא מהפך תודעתי. החתירה לשלום היא משאת נפש של העם היהודי בכל הדורות.
 
אני זוכר את עצמי ניצב בהר הרצל לצד הנשיא ויצמן מול הקבר הטרי בדום מתוח ועיניים זולגות דמעה, על יצחק רבין שרצה לשים קץ למלחמות ולשפיכות הדמים אין איש בישראל אשר אינו כמהה לשלום. רצח רבין בישר לי אישית את תחילת השבר התרבותי והחברתי, בימים אלה רבין המדינאי חסר - ראש ממשלה אחראי ומסור לעמו שידע לקבל החלטות.
 
נזכור את פער הדורות, נסיבות חייו המרתקים והעשירים, שהם מפת הדרכים של מדינת ישראל מיום הקמתה ועד מותו ב  4 בנובמבר 1995 י"ג בחשוון תשנ"ה.
 
"גם אם שבע נחיה ונזקין 
לא נשכח כי הונף הסכין
לא נשכח את בנך 
את יחידך
אשר אהבנו 
לא נשכח את יצחק " (נעמי שמר –עקדת יצחק)