יצחק נבון, כל הדרך

ספרו של נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון, מאפשר הצצה נדירה לדמותו של אחד הפוליטיקאים הוותיקים במדינה

בספר חדש שיצא לאחרונה פורס יצחק נבון את תשעים פלוס שנות חייו ובהן תחנות מאד ייחודיות : הנשיא החמישי, שר החינוך, ח"כ באופוזיציה, קצין מודיעין במלחמת העצמאות ועוזר צמוד לראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון כמנהל לשכתו. בתפקיד זה רואה נבון שיא של חיכוך עם ההיסטוריה של העם היהודי המתחדש במדינתו. החלק של תקופת עבודתו עם בן גוריון הן לפני פרישתו לשדה בוקר ( 1953) והן לאחר חזרתו לראשות הממשלה עומד בצלה של מערכת היחסים הסבוכה בינו לבין משה שרת, שהיה הבוס הקודם של נבון עם קום המדינה.

בניגוד לרושם הקיים בציבור קובע נבון כי בנושאים הבסיסיים ביותר שררה הסכמה בין בן-גוריון לשרת, אך היו נושאים שגרמו לקרע, כמו מדיניות התגובה של פעולות התגמול. שרת גייס לא אחת מספר שרים ממפא"י ומהקואליציה לטובת עמדתו ונגד בן גוריון. המתח הזה בין שני האישים תופס מקום נרחב בספר ושיאו הוא "הפרשה", עסק הביש שארע ב-1954 בקהיר בעת ששרת החליף את בן-גוריון. נבון היה איש הקשר למטה צה"ל בתקופת מבצע סיני. הוא מפרט בספר את השתלשלות הדברים במבצע בינלאומי צרפתי-בריטי-ישראלי שלקחה ישראל על עצמה להיות מעורבת. ליצחק נבון חשוב להעמיד אמת היסטורית על דיוקה באשר לאישור המוקדם של הממשלה למבצע, בניגוד למה שהתפרסם במקורות רבים.

אירוע טרגי שקרה ב-1957, התאבדותו של המזכיר הצבאי נחמיה ארגוב, תופס מקום נרחב בספר, אך גם כאן אין תשובה מוסמכת לגבי הרקע למעשה.

יצחק נבון היה הנשיא החמישי בשנים 1983-1978. היתה זו הכהונה לאחר אפרים קציר ב- 1973, בו התמודדו קציר ונבון על התפקיד וקציר זכה. לנבון יש משקע כבד מההתמודדות אז ומחוסר הגיבוי של הנהגת המפלגה לו. בתקופתו פרצה מלחמת לבנון הראשונה. במהלכה דרש נבון למנות את ועדת החקירה הממלכתית לארועי סברה ושתילה. בקריאת ספרו נראה כי גם הוא לא שלם עם התוצאה האומללה של ועדה זו, אשר גרמה יותר נזק מתועלת לשמה של ישראל בעולם. אחרי הנשיאות חזר נבון לפוליטיקה והיה שר החינוך. הוא מצטער כי עשה זאת וסבור כי טוב היה להיזכר בציבור כנשיא המדינה בשיא הקריירה.

זהו ספר המהווה מקור ראשוני למעשים חשובים בתולדות המדינה. הספר רצוף קטעים ממכתבים, מפרקי יומן אישי, עיתונים ודברי הכנסת. התצפית האישית של נבון חשובה בעיקר לתקופה שהיה בקרבת בן-גוריון וכאן ניתנת עדות חשובה על שיקולים רבים במדיניות הביטחון והחוץ של ישראל.