יאיר נוה בריאיון ראשון על "צוק איתן" וההתנהלות המקצועית בצה"ל

סגן הרמטכ"ל הפורש, האלוף (מיל') יאיר נוה, בראיון ראשון אחרי פרישתו. נוה מדבר על התנהלות צה"ל ב"צוק איתן", על מח"ט גבעתי לשעבר עופר וינטר ומה הוא חושב על התנהלות המקצועית בצבא

האלוף יאיר נוה ידוע כמי שאומר את מה שהוא חושב. בדיוק. הוא אינו מכבס מילים או מחשבות, ואינו מתפתל בניסוחים דיפלומטיים.

לא פעם בשירותו הצבאי הארוך, הסתבך בגלל הישירות שלו. אבל, גם בשבוע שבו יצא לאזרחות בפעם השנייה בחייו, לאחר שהפסיד לגדי אייזנקוט במרוץ לרמטכ"לות, נוה אומר דברים נוקבים. בלי מרמור על כך שלא נבחר, אבל עם ביקורת נוקבת על התרבות הארגונית של הצבא ועל סדרי העדיפויות בשנים האחרונות. וכן, גם לגבי "צוק איתן", נוה מעורר שאלות כבדות משקל. בלשון המעטה. האם הוא בדרך לפוליטיקה? תשכחו מהאפשרות הזאת. לדבריו, הוא לא ייכנס לביצה הפוליטית. לעולם. ולא רק בגלל תקופת הצינון, שרלוונטית מבחינתו לבחירות הקרובות.

נוה פרש לאזרחות בפעם הראשונה בעשור שעבר, אחרי שכיהן כאלוף פיקוד המרכז. הוא נקרא חזרה לדגל אחרי מלחמת לבנון השנייה וכיהן כסגן תחת הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ. בשנתיים האחרונות עסק בניהול פרויקטים צה"ליים שונים בהמתנה להתמודדות על הרמטכ"לות, שאותה הפסיד.

תוך כדי ההמתנה, בילה נוה את הקיץ הארוך של "צוק איתן" בצוות החשיבה של בני גנץ, ובאינסנפור שיחות שטח עם מפקדים מכל הרמות. הריאיון עימו נערך מיד לאחר השחרור הרשמי השני מצה"ל, בבית קפה מול הקריה. בכל זאת, הוא נשאר קרוב, לפחות סמלית.

"הטענה שלי היא שב'צוק איתן', מאוד בלטה החולשה שלנו בהערכת הכוונות של האויב", אומר נוה. "הבנו בדיוק איפה נמצא כל מחבל, אבל לא ידענו להעריך נכונה מה באמת רוצה החמאס, מהו הקו האדום אצלו, מה הוא מוכן לספוג ומה לא, האם הוא יורתע מפעילות תוך כדי המבצע או לא. עובדה, הגענו בלחימה הזאת עד ליום ה-50.

"אני חושב שתחום ההערכה שלנו הוא בעייתי ומחייב שינוי גדול. הוא מחייב עכשיו היערכות מול אל-קעידה ודאעש, מול הסלאפים בסיני, מול ההשתנויות בלבנון, שם נמצאים עכשיו לא רק חיזבאללה אלא גם דאעש וג'ובאת אל נוסרא. חטיבת מחקר לא יכולה להיות שמרנית, היא חייבת להיות מאוד גמישה במבנה שלה להתאים את עצמה להתפתחויות בשטח. בסך הכל, ההתקדמות במחקר המודיעיני בשנים האחרונות הייתה הרבה פחות מאשר בשאר האגפים, אם לא מדובר אפילו בנסיגה לאחור".

הפספוס של התמונה הכוללת רלוונטי גם לנושא המנהרות ההתקפיות של החמאס?

 "דווקא את הנושא הזה אני לא לוקח כמו אחרים, כי בעיית המנהרות היא בראש ובראשונה  של מפקדים, לא של מודיעין. המודיעין נותן לך את כל המספרים ואת הסימנים שבין המספרים, אבל להגדיר את זה כנוסחה ולהבין מה הרציונל של הנוסחה זה אחריות של המפקדים עצמם. הבנת התמונה היא גם בעיני המתבונן לא רק בעיני הצייר. מפקד הוא זה שצריך להגיד שארבע מנהרות באותה גזרה, למשל, הן לא רק איום של כל מנהרה בנפרד, אלא תפיסת הפעלה חדשה של האויב.

"אם המודיעין אומר בעצמו שיש תפיסה חדשה אז המפקד הרוויח, אבל אני מצפה בכל מקרה שהמפקדים יבינו את הקונספט בעצמם, כמו שהמפקד צריך לאשר את הדפ"א (דרך הפעולה המוערכת של האויב)".

זה שתוך כדי המלחמה, המנהרות  הפכו לאיום כמעט קיומי בשיח הציבורי, לא קצת מוגזם?

"אני חושב שזה באמת היה מוגזם, ובין היתר זה שירת את היכולת לבצע מהלך קרקעי שהוא במרכז הקונצנזוס, תוך תצוגת יכולות ופתרון של בעיה ספציפית. היו מחלוקות בצבא, כולל שלי עם הרמטכ"ל, לגבי איך נכון לעשות את זה. אלה היו מחלוקות לגיטימיות".

הרמטכ"ל רצה להפעיל את התכניות הקרקעיות של צה"ל ברצועת עזה, שהיו מוכנות מראש?

"לא בהכרח. אני לא יודע מה היה בין הרמטכ"ל לדרג המדיני, אבל הטענה שלי הייתה שגם את הטיפול במנהרות היה נכון לבצע אחרי שכבר ביתרנו את הרצועה, אחרי שהגענו לחוף הים, ואחרי שאיימנו על מוקדי השלטון, ורק אז ללכת אחורה, למנהרות. לא חשבתי שנכון לפעול אל מול האיום באופן חזיתי ורחב, עם הראש בקיר, בלי הפתעה בלי תחבולה".

בניגוד לעקרונות המלחמה

"אם אתה בודק את הפעילות להרס המנהרות מול עקרונות המלחמה היא לא עומדת כמעט בשום פרמטר", ממשיך נוה. "לא הפתעה, לא ריכוז הכוח, לא רציפות והמשכיות, כמעט שום דבר. יכול להיות שאם היו עושים את הדברים לשיטתי התוצאות היו יותר גרועות, אבל אני טוען, בכל זאת, שהגישה הייתה צריכה להיות אחרת.

"לדעתי, ב'צוק איתן' היו שתי בעיות בסיסיות. בעיה אחת הייתה שמראש הודלפה הידיעה מהקבינט, שאין לישראל שום כוונה להכריע את החמאס, אלא רק 'להרתיע' אותו. מהרגע הזה, למעשה, ניתן מרחב חסינות לחמאס. זה היה כמו להגיד למתאגרף 'תקשיב אתה עולה לזירה, אתה תחטוף הרבה אבל לא יהיה 'נוק אאוט', וכאשר תרד מהזירה, תקבל 50 אלף שקל'. החמאס, מבחינתו, הלך לכיוון ה-50 אלף אלף שזה שיחות קהיר, ועד אז הוא היה מוכן לשלם באנשים שלו ובאנשים שלנו. ברגע שאתה לא מאיים בהכרעה על הנכס הכי חיוני של ארגון טרור, כלומר על עצם הקיום שלו, אז הוא נמצא בתוך מרחב של חסינות.

"כיוון שהיעד הסופי של החמאס בכלל לא היה במגרש שבינו לבינינו (אלא קשור גם לסוגיות שבין החמאס לרשות הפלסטינית ולמצרים), ההרתעה לא הייתה רלוונטית. החמאס רצה את ההישגים שלו בקהיר, לא בשדה הקרב, ולכן היה מוכן לשלם כל דבר שתמך את זה.

"עכשיו, לנוכח הטענה הזאת, שואלים אותי מה קרה ביום ה-50, כשבכל זאת הושגה הפסקת אש? אני טוען שהייתה פה התלכדות של כמה תהליכים. תהליך אחד, זה שהחמאס הגיע למצב מאוד נמוך במלאים שלו, ושתיים – זה שהייתה מחלוקת מאוד קשה בין הנהגת הפנים של החמאס ובין הנהגת החוץ, ו'הפנים' רצה להראות שהוא המחליט. באותו זמן הבשיל משא ומתן סביר בקהיר וזה מה שהם חיפשו. מהזווית שלנו, אני חושב שנקודת היציאה מהמערכה הייתה בעייתית, לוגית וצבאית.

 "הבעיה המהותית השנייה ב'צוק איתן' הייתה בשאלה איזה סוג מבצע אנחנו רוצים. זה היפוך מראה לסוגיה הקודמת, משום שברגע שהחלטנו על מבצע הרתעה, וחשבנו בכל פעם שאם נעלה מדרגה נגרום לחמאס להפסיק להילחם, הרי שברור כי לא הייתה לכך תוחלת.

"וכיוון שלטעמי הבינו לא נכון את תמונת המודיעין - כמעט בכל דיון ערב היו שאמרו 'חבר'ה, מחר אולי תהיה הפסקת אש' -  נוצר מצב שלרמטכ"ל לא היו את הכלים להגיד שהוא מבין שהחמאס הולך עד הסוף ושהוא מובן להקריב הכול כדי להגיע לקהיר, אז צריך לעשות מבצע הכרעתי ולא הרתעתי, או לחליפין ללכת למבצע שמבוסס על הפעלת אש רחוקה בלבד.

"החיבור של אי הבנת החמאס מצד אחד, ומתן חסינות לחמאס מול הכרעה מצד שני, יצר מצב שכלל הפעילות שלנו הייתה כמו להבריג בורג לחור לא מתאים. החור מאוד קטן, עפים הרבה מאוד חתיכות של אלומיניום, אבל העסק לא מתברג".

 מי צודק בוויכוח בין הרמטכ"ל לראש השב"כ, בשאלה האם השב"כ העביר או לא העביר התראה על מלחמה בקיץ 2014?

"הופכים את הדיון לטכני, כי הרתעה מורכבת מהשאלות 'מי, מתי ואיפה', וברגע שאתה לא מקבל תשובות מדויקות לשאלות האלה אז ניתן להגיד שבאמת לא הייתה התרעה. אבל, כיוון שלדעתי ההבנה בחמאס הייתה שאין לו ברירה אלא לצאת למערכה, אחרי שהרשות הפלסטינית סגרה לו את חשבון הבנק והמצרים סגרו לו את המנהרות, אז העיתוי המדויק היה פחות חושב. הצבא נערך לאפשרות של מערכה בקיץ מול הרצועה, וזה לא היה משנה אם היא תפרוץ כמה שבועות לפני או אחרי".

אם הצבא נערך, איך זה שלא הייתה אווירה של הכנות קדחתניות כמו לפני מבצע 'עופרת יצוקה' ב-2009 או 'עמוד ענן' ב-2012, כאשר אתה היית סגן רמטכ"ל?  בפועל, היחידות לא התאמנו באינטנסיביות ללחימה, וכמעט שום יחידה לא לחמה לפי תכנון מוקדם שלה

"נכון", אומר נוה. "כסגן רמטכ"ל אני הכנתי את 'עמוד ענן',  ברמה המטכ"לית, וגם  את האמצעים שהופעלו מול רצועת עזה ואת המערך הדרומי של 'כיפת ברזל'. הבאנו איזושהי תפיסה, שהביאה אותנו להישגים.

"בוא נאמר, שבזמן שעבר מ'עמוד ענן' ל'צוק איתן', לא הייתה איזושהי היערכות מטכ"לית לקראת גיבוש תפיסה תחבולנית כלשהו, טכנולוגית או מבוססת על תורת לחימה".

איך קרה שצה"ל ניהל מערכה של לא פחות מ-50 ימים, למרות שכל הזמן דיברו מפקדים בצבא, גם בראיונות, שבכל מערכה צה"ל ישאף לבצע 'תמרון מהיר וקטלני'? בפועל, הלכו על מלחמת התשה

"זה עניין מאוד מהותי", אומר נוה "לא אני, אלא כבר דוד בן גוריון קבע שחלק מתפיסת הלחימה של ישראל היא העברת הלחימה כמה יותר מהר לשטח האויב, מתוך מטרה להשיג הכרעה כמה שיותר מהירה, בגלל ההשלכות על המשק והרבה מאוד דברים אחרים.

"יתירה מזאת, חודשים לפני 'צוק איתן' ישבנו עם הממשלה הקודמת בדיונים שגם אני הייתי שותף להם, ושם דובר על קיצור משך המלחמה, ושר הביטחון הקודם, אהוד ברק, הטיף לקיצור המלחמה עד כדי מספרים חד ספרתיים של ימים, בגלל המשמעויות של הפגיעות בעורף.

"ככלל, היה ברור שאנחנו צריכים לקצר את המלחמה ולא להאריך אותה, גם בגלל המשמעויות של הלגיטימציה הבינלאומית, מלאים וכולי. אז עשינו את כל הדיונים האלה עם הממשלה, קיבלנו החלטות רציונליות מודעות על הקטנת חלק מהמלאים בשל בעיות תקציביות וההבנה שהמלחמה תהיה קצרה, וכך יצאנו למערכה.

"אני חושב שהייתה תפיסה מדינית חדשה שהצבא לא התאים את תכניות ומלאים אליה, ולא את ה'סטייט אוף מיינד' שלו. מה שקרה בפועל הפוך מאיך שהצבא התכונן בשנים האחרונות. תוך כדי המבצע אמרו, בעצם, שאנחנו הולכים למלחמת התשה".

אולי קרה בגלל ההצלחה העצומה של "כיפת ברזל", שהורידה לחץ מהעורף?

 "אין ספק שזה חלק מהעניין. 'כיפת ברזל' מאפשרת חופש יחסי בקבלת ההחלטות, אבל הטענה שלי היא לא לגבי מהות ההחלטה ללכת על התשה (יכול להיות שהיא נכונה), אלא דבר אחר: אם אתה רוצה לשנות באופן דרמטי כל כך את תפיסת ההפעלה של הצבא, אתה צריך לעשות בשביל זה דיונים מסודרים בממשלה, להחליט מה המשמעויות הנגררות, ולהיערך בהתאם, ולא להגיע בהפתעה למערכה של  50 יום".

מה דעתך על חקירות הפרקליטות הצבאית, לגבי האירועים במלחמה, שנערכות עכשיו בשיא הקצב?

 "לדעתי, הכול עניין של מינון. אני חושב שההחלטה של הרמטכ"ל למנות צוות שילווה את הלחימה, יאתר אירועים חריגים תוך כדי לחימה ויבדוק אותם, הייתה נכונה. הבעיה היא במעבר ממאה מקרים שאותם חקר האלוף נועם תיבון, ל-30 עד 40 מקרים שאותם חוקר הפרקליט הצבאי הראשי.

"לכאורה, הפצ"ר הוא עצמאי אבל הוא לא פועל בחלל ריק, אלא בתוך אמות מידה עקרוניות, ולדעתי הוא לקח פה יותר מידי חופש פעולה כדי להקדים לכאורה חקירות חיצוניות על ידי מערכות בינלאומיות ומאחרות. לדעתי עברו למצ"ח יותר מידי מקרים שהיו צריכים להיפתר באופן פיקודי.

"בזמנו, ייעצתי  שצריך לתחקר גם אירועים חיוביים – למשל,  איך ירו באופן מדויק לעבר מקום כלשהו שהיה מוקף באזרחים -  כי מהות העניין מול חקירות חיצוניות היא לא רק להראות שטיפלנו במי שלא היה  בסדר אלא שהמודוס אופורנטי שלנו היה נכון. הרציונל הוא שהרמטכ"ל לא פושע, והמפקדים לא פושעים".

האירוע של הפעלת נוהל חניבעל בקרב ברפיח, שעומד בלב הסערה, נבדק עכשיו מבלי לקחת בחשבון שבזמן אמת חששו שיש חייל חטוף?

"זה לא רק שפחדו שיש זמן חייל חטוף. ידעו את זה בפירוש".

אז אתה יכול להבין את התסכול של המפקדים?

 "כן. בטח באריוע הזה".

אתה מכיר את מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, באופן אישי?

 "בוודאי".

 מה דעתך עליו?

 "עופר הוא מפקד טוב, כמו אחרים. הוא לא יותר טוב ממח"ט הצנחנים או ממח"ט הנח"ל, אבל הוא  יותר קשקשן מהם, ולצערי הרב משתמשים בו".

 באיזה היבט?

 "אני חושב שהוא עשה טעות, למשל, במנשר שהוא הוציא לפני היציאה לקרב. אין ספק שצה"ל הוא צבא יהודי אבל כמו שאני לא מצפה ממח"ט דרוזי שהוא יכתוב 'נעשה ונצליח' בשם הנביא יתרו, כך מח"ט יהודי יכול לצטט מן המקורות אבל לא לשים את הדברים כמו שעופר עשה. זו אולי לא טעות, אבל אני הייתי נוהג אחרת.

"אחר כך הפך אותו ציבור מסוים לאיש השנה שלו, ועופר טעה בכך שלא  יצא נגד זה או שלפחות א הודיע לשלטונות הצבא, וביקש מדובר צה"ל לטפל בזה. בכך הוא בעצם יצר מצב שהשתמשו בו. בעניין הזה אני בא אל עופר בטענות על תמימות".

האם הכיפה שעל ראשו של וינטר היא סדין אדום מבחינת חלק מהציבור והתקשורת?

"לא יודע. אני מקווה שהביקורת עליו היא לא בגלל שהוא דתי, אלא בגלל תפיסת העולם המלחמתית שלו. למשל, היה קצין דתי אחר, מפקד חטיבת הצנחנים (אל"מ אליעזר טולדנו), שהיה שקט יותר וביצע פעילות מבצעית באותה רמה,  אם לא יותר טוב אפילו, אבל הוא היה פחות מוחצן ופחות קשקשן, ואף אחד לא יצא נגדו בתקשורת".

בתקופתך, להיות קצין מאוד בכיר שהוא חובש כיפה, היה דבר מאוד נדיר. לא  עשית עניין מהכיפה שעל ראשך אף פעם?

"נכון, ולכן אף פעם הסכמתי להיות נציג של חובשי הכיפות בצבא ולא דיברתי בכל מיני פורומים דתיים".

מנכ"ל, קצין

האלוף יאיר נוה יוצא לאזרחות בפעם השנייה בגיל 57, סב לשישה נכדים. הוא מתגורר כיום בזיכרון יעקב, לאחר שעזב את ביתו הקודם בגבעת שמואל, אחרי שנערכו הפגנות מול ביתו והוא סבל מיחס עוין אפילו בבית הכנסת, בתקופת היותו אלוף פיקוד המרכז.

בתקופה שבין השחרור הראשון שלו לאזרחות, ובין החזרה למדים, כיהן נוה, בין היתר, כמנכ"ל חברת הרכבת הקלה, שהייתה אז בתהליכי הקמה בירושלים.

"אם ניתן היה, הייתי ממליץ לכל סגן רמטכ"ל להיות בוגר לימודי מנהל עסקים ולהגיע אל התפקיד הזה אחרי פרק זמן באזרחות, כי זה משנה את זווית ההסתכלות שלך מכמה טעמים", אומר נוה.

"זווית ההסתכלות הצבאית שונה, ככלל, מזווית ההסתכלות האזרחית, בגלל שבאזרחות אתה גם צריך להביא כסף לא רק להוציא כסף, ובגלל שהכסף לתשלום המשכורות לאנשים לא מגיע אוטומטית. מעבר לכך, המחויבות שלך באזרחו לביצועים היא אמיתית, ואינה תלויה בקומבינות. כשאתה מנהל חברה אזרחית, אתה נמדד רק על פי מבחן התוצאות בשטח, ואתה מבין עוד משהו שאינו מובן בדרך כלל בצבא : שמימד הזמן הוא בעצם המשאב הכי מרכזי.

"בצבא, פרדוקסלית, ככל שהזמן עובר ולא קרה כלום אז אתה מרוצה, ואילו באזרחות, אם הזמן עבר ולא קרה כלום אז זה סימן שנכשלת. באזרחות אתה מבין שגם הזמן של האנשים שלך שווה כסף, ושתרבות ארגונית של המתנות ארוכות רק כי מישהו תקוע באיזשהו דיון, עולה לארגון הרבה כסף.

 "עוד משהו שאתה מבין רק באזרחות זה שהניהול צריך להיות כמה שיותר שטוח. הצבא היום אנכרוניסטי. כסגן רמטכ"ל, ניסיתי ללא הצלחה, לקדם רפורמה גדולה מאוד בצבא שעניינה השטחה של המטות. אין  שום סיבה שבמטה מפקד אחד לא יהיה אחראי על 8-10 קצינים כפופים, ולא רק 2-3, בטח בעידן שכל המידע נמצא באינטרנט וברשתות השו"ב (שליטה ובקרה).

"ניהול שטוח הוא גם יעיל, גם יותר זול גם יוצר פחות בירוקרטיה. הוא מאפשר לקבל החלטות חשובות גם בתוך שבועיים, ולא כמו עבודות מטה בצבא שלוקחות מינימום שנה, כאשר בינתיים המציאות משתנה. לצערי, לא הצלחתי לעשות את השינוי הזה".

אתה מסכים עם הטענה שהתרבות הארגונית בצבא מעודדת בינוניות, ושבמקרים רבים מוטב להיות קונפרומיסט ואפילו לקקן כדי להתקדם לצמרת?

"לגבי מפקדים בשטח, התיזה לא נכונה. אתה לא רוצה מ"פ בינוני, וגם לא מג"ד בינוני. לגבי המטה, הייתי אומר שהוא יודע לפעול בתוך איזושהי  מסגרת רעיונית ברורה. אם אתה מציג לו גבולות גזרה מימין ומשמאל, הוא יודע לפעול. המטה, כתפיסת עולם, מושך אותך לאי עשייה ולסטגנציה, כי הערכים המרכזיים אצלו הם יציבות וחוסר שגיאות.

"לגבי המפקדים הבכירים, אני חושב שמרמת אל"מ ומעלה המערכת עושה את הבקרה ואת ההערכה הנכונה, כי הרבה מאוד עיניים, כולל של הרמטכ"ל עצמו, רואות כל קצין. ברמת רבי הסרנים והסא"לים, לצערי, יש עדיין את שיטת ה'סוסים':  יש מפקדים שנוח להם לעבוד עם קצינים שעבדו איתם קודם לכן והם סוחבים אותם מתפקיד לתפקיד בלי קשר לרמת ההישגים שלהם ובלי קשר לרמה של מתמודדים אחרים, שהם אולי יותר טובים".

מפקדים מקדמים את המועמדים 'שלהם' גם כסמל לעוצמתם?

"לצערי, כן".

אתה חושב שצה"ל מצליח להתאים את עצמו במהירות מספיקה להשתנות המערכה, לעובדה שהצבאות הסדירים מסביבנו התפרקו ברובם?

"אני חושב שזאת השאלה מספר אחת של הרמטכ"ל הנכנס וגם של הרמטכ"ל היוצא. כשאתה בונה כוח, אתה צריך לראות איזה מרכיבים הם בעצם הסיר הגדול שמכיל את כל שאר הסירים, מהי ההכנה האפקטיבית שמאפשרת את כל תתי האפשרויות. אני התנגדתי מאוד לצמצום האימונים מאז שנת 2013. הצמצום הזה לא בוצע רק מסיבות כלכליות".

איראן גרעינית

לדברי האלוף הפורש נוה, לחימה אפשרית מול חיזבאללה הוא האיום הכי משמעותי שאליו צריך להיערך.

"צבא צריך להיות היום יותר ממושטר, כך שסגן הרמטכ"ל וראש אג"ת יבחנו מהם מרכיבי ההכרעה שלנו וישפרו אותם, במקום שכל זרוע תפעל כדי לשפר את יכולותיה".

מגוון האיומים עלינו קטן או גדל עם הזמן?

 "הצטמצם. אתה נדרש להרבה פחות יכולות שקשורות להנעת גייסות גדולים, או להגנה אווירית מול מטוסי אויב, ומתעסק הרבה פחות בהגנה אווירית של האויב מולך. בקרבות אוויר-אוויר כבר מזמן כבר מזמן לא מתעסקים, ובים אין לך ציי אויב רלוונטיים, זאת אומרת שחיל הים לא צריך לדבוק בתפיסת העולם הסטיי"לית שלו. לכן, בגין האילוצים הכלכליים, אני הייתי מנסה לייצר תפיסה מבצעית מול תרחיש האב (בצפון) בהנחה שהוא כולל גם את תרחישי המשנה בעזה ובמקומות אחרים".

מה לגבי האפשרות שאיראן תהפוך למדינה גרעינית

"איראן תהיה מדינת סף גרעינית, ולטעמי אין הבדל בין מדינת סף למדינה גרעינית כי ברגע שהיא מדינת סף גרעינית אתה עדיין חייב להשקיע את כל המשאבים הנדרשים להתמודדות מול האיום הזה, למקרה שהיא תחליט להפוך לגרעינית בתוך כשנה, וגם המערב יצטרך להשקיע את כל המשאבים הנדרשים ולהיות הרבה יותר חייכן אליהם כדי שלא יפרצו קדימה. זה מאפשר להם את כל היתרונות של להיות מעצמה גרעינית בלי החסרונות".

בזירה הפלסטינית, צפית עליה בטרור ואת מהלכי אבו מאזן?

"אני חושב שאין קשר בין הטיפול בטרור ובין מהלכים של משא ומתן. נהפוך הוא, היסטורית, דווקא כשניהלנו מו"מ אז התגבר הטרור כי היה אינטרס לקיצוניים לתקוע את זה.

"מלחמה בטרור חייבת להיות אקטיבית ונחושה.

 "הגישה שלי אומרת שביהודה ושומרון אתה נמצא באזור רוחש גחלים, ולכן אתה לא יכול להתייחס לרמץ כאילו הוא בשדה חול. כל רמץ יכול להפוך מהר מאוד ללהבה. אתה צריך לשים מהר מאוד שמיכה עם הרבה כוח כדי שיהיו פחות אלימות והסלמה, ולא להביא עוד גדוד ועוד גדוד אחרי כל אירוע. עודף כוח מקטין אלימות ולא מגביר אותה. התקופה הקרובה היא לא פשוטה, אנחנו נמצאים במצב שיש גחלים והכי אקוטי בתקופה הזאת להימנע מנפגעים בעת הפרות הסדר, בדגש על ניסיון להימנע מפגיעה בבני נוער, כיוון שזה מצית האש העיקרי.

 "אני חושב שאם ייערכו בקרוב בחירות ביהודה ושומרון, יזכה בהם החמאס, ולכן  יש לנו אינטרס ברשות פלסטינית חזקה, שבולמת את החמאס, אין פה חוכמות. האלטרנטיבה לרשות היא החמאס ולא כאוס, וצריך להימנע מכך".

אתה חרד גם כיום ליציבות הממלכה ההאשמית בירדן, כמו שאמרת בהיותך אלוף פיקוד המרכז,  ועוררת סערה?

"לצערנו, הירדנים עומדים עכשיו במוקד האיום הדעאשי. הוא מתדפק להם על הגבול המזרחי וגם עולה מבפנים, יש גרעינים של דאעש בדרום ובצפון ירדן. אני לא יודע לאן זה יתפתח, אבל מקווה מאוד שהם יהיו מאוד חזקים כדי להרוג את האיום כשהוא קטן. אבל הצירוף של דאעש ביחד עם מיליון וחצי פליטים סוריים וצורך קבוע בשלושה מיליארד דולר כל שנה, רק כדי להיות מסוגלים להחזיק את הממלכה, הוא עול לא קטן".

מה הלאה? יאיר נוה שומר את כל הקלפים (האזרחיים)  קרוב לחזה. לא מן הנמנע שיחזור במוקדם או במאוחר לממסד הביטחוני, בצורה כזאת או אחרת.