טורקיה מצטרפת למרוץ לגרעין?

במערכת הביטחון מעריכים כי בעקבות הסכם הגרעין שנחתם עם איראן יתקיים מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, בהובלת ערב הסעודית ומצרים. לפי עדויות שונות, מסתמן כי מצטרפת אליו שחקנית חדשה – טורקיה. ניתוח מיוחד

חשש כבד במערכת הביטחון: בעקבות הסכם הגרעין עם איראן יעשו מדינות מוסלמיות מאמץ עליון להגיע לפצצה גרעינית, ולפי עדויות שונות נראה כי גם טורקיה נכנסה למרוץ הגרעיני.

לפי ההערכות מדינית רבות במזרח התיכון מעריכות כי בעקבות הסרת הסנקציות תגיע איראן לנשק גרעיני, במוקדם או במאוחר.

הפצצה נחשבת איום גם בעיני מדינות ערביות רבות הן בגלל שאיראן נמנית על הזרם השיעי באסלאם (ומרבית המדינות הן סוניות) והן בשל החשש שכמעצמה גרעינית איראן תפעל להשתלט על שדות נפט במדינות המפרץ.

במערכת הביטחון מעריכים כי ערב הסעודית ומצרים יהיו בין הראשונות שיאיצו תכניות גרעין כמשקל נגד ל״פצצה השיעית״, ואולם החשש הנוסף הוא שגם טורקיה נמצאת ב״מרוץ״.

טורקיה הצטרפה לנאט"ו בשנת 1952 והחל משנת 1959 ארה"ב מחזיקה נשק גרעיני בטורקיה בתצורות שונות כדי להרתיע את בריה"מ, היום רוסיה. עד שנת 1963 היו אלו טילי 'יופיטר' ואחר כך פצצות גרעין מסוג B61. בשנות ה-80 היו בטורקיה כ-500 ראשי נפץ אמריקאים. מתוכם, 300 היו פצצות למטוסים. פצצות אלו היו מיועדות לארבע טייסות טורקיות בבסיסים Eskisehir, Murted, Erhac, ו-Balikesir, על מטוסים מסוג F-104s, F-4s, וF-100s. הפצצות היו בעוצמה של עד 200 קילוטון. 

היום מדובר בפצצות משודרגות מאותו דגם שמגיעות לעוצמה מרבית של 340 קילוטון תלוי בתצורה. כמות הפצצות הגרעיניות של ארה"ב בטורקיה קטנה הרבה יותר מאשר בעבר, ומוערכת ב-60 עד 70 פצצות. הן נמצאות בבסיס אחד בשם Incirlik. כמו גם, כל סוגי המטוסים בטורקיה למעט ה-F-16 לא מסוגלים לשאת פצצות גרעין מסוג B61 בהן משתמשים האמריקאים. גם מטוסים טורקיים אלו אשר משתתפים בתרגילים של נאט"ו, לא משמשים ככוח תקיפה גרעיני. טורקיה רוצה לרכוש מטוסי F-35 שלפי הערכות יותאמו לנשיאת פצצות B61. 

במהלך השנים, טורקיה ראתה באחסון הנשק הגרעיני האמריקאי מקור לעוצמתה בתוך ארגון נאט"ו. ראוי לציין כי פצצות אלו נמצאות בתפעול אמריקאי מלא, ולצבא הטורקי אין מעורבות בתפעול שלהן. 

טורקיה חברה בנאט"ו מתחילת שנות ה-50. בשנת 1969 היא חתמה על אמנת הNPT למניעת הפצה של טכנולוגיה גרעינית. בשנת 1982 היא אשררה אותה. טורקיה גם חתמה על אמנה למניעת הפצה של נשק ביולוגי (BTWC), וכימי (CWC). זאת ועוד, טורקיה הרשמית מתנגדת עד היום להתגרענות המזרח התיכון ומנסה לדחוף לפירוזו מנשק זה. 

במהלך השנים, טורקיה רצתה לפתח תכנית גרעין אזרחית לאספקת חשמל. טורקיה מייבאת את מרבית האנרגיה שלה בדמות דלקים וגז, ואנרגיה גרעינית יכולה לספק למדינה עצמאות אנרגטית. כאן גם מתחילות החששות לגבי תכנית צבאית. דיווח באתר גרמני משנת 2014 שמבוסס על הערכות של שירות המודיעין הגרמני, טוען כי טורקיה מאמצת את המודל האיראני - תכנית גרעינית על פני השטח, תכנית צבאית מתחתיו. תרתי משמע. 

הוועדה הטורקית לאנרגיה אטומית (TAEC) הוקמה בשנת 1956 מתוך מטרה לעסוק בפיתוח כורים גרעינים לאספקת חשמל וגם כאלו למטרת מחקר. ב-1961 הוקם המרכז הגרעיני המחקרי הראשון בטורקיה (CNRTC). שנה לאחר מכן הוקם בו כור בהספק של 1 מגה ואט. ב-1966 הוקם מרכז מחקר שני ליד אנקרה (ANRTC). שני מרכזי המחקר עבדו על תכנית להקים כור גרעיני מבוסס מים כבדים בהספק של 300-400 מגה ואט. תכנית זו לא יצאה לפועל. תכניות מאוחרות יותר כללו הקמת כורים באתרים Akkuyu Bay ו-Sinop. 

כל התכניות האלו נעצרו בשל ההפיכה הצבאית בטורקיה בשנת 1980. לאחר ההפיכה, ארה"ב העלתה חשדות כי טורקיה עוזרת לפקיסטן לרכוש ידע גרעיני. באותו זמן נאט"ו עצרה מבחינתה את תכנית העשרת האורניום הפקיסטנית, והאחרונה פנתה לטורקיה לעזרה. הועלו חשדות מצד ארה"ב כי טורקיה מעבירה לפקיסטן חומרים גרעיניים עם פוטנציאל לפיתוח נשק גרעיני. ארה"ב אף חששה שטורקיה עוזרת לפקיסטן להעשיר אוראניום. באותה תקופה גם יוון האשימה את טורקיה בפיתוח נשק גרעיני. 

ב-1982 הוקמה רשות לאנרגיה גרעינית בטורקיה. ב-1983 טורקיה החלה לרכז מאמץ מחודש בהקמת כור לאספקת אנרגיה. הרעיון היה להקים שלושה כורים במודל BOT כאשר הקבלן הזר מתפעל אותו למשך 15 שנים. אולם, מאמץ זה לא יצא לפועל ממגוון סיבות. הראשית בהן היא החשש של מדינות המערב כי טורקיה תשתמש בכורים אלו לבניית פצצה גרעינית. 

בסוף שנות ה-80 החשש שטורקיה מפתחת נשק גרעיני גבר בשל ההסכם שחתמה עם ארגנטינה ב-1988 לשת"פ גרעיני. טורקיה רצתה לרכוש כור מסוג Argos PWR שפותח בארגנטינה שנה קודם לכן. שתי המדינות חקרו תחומים נוספים בהן כריית אורניום וכורים להפקת דלק גרעיני. המטרה של ארגנטינה הייתה להשתמש בטורקיה כלקוח דוגמא לצורך שיווק כורים כאלו באזורנו. טורקיה מצדה רצתה לרכוש מארגנטינה כור אחר מסוג CAREM-25. 

מדובר בכור בהספק של 25 מגה ואט שהוא 'קטן מידי להפקת אנרגיה, וגדול מידי לצרכי מחקר. אך מתאים לייצור פלוטוניום', כפי שהתבטא בזמנו בכיר טורקי. לפי ההסכם, טורקיה הייתה צריכה לממן שני כורים כאלו, אחד אצלה ואחד בארגנטינה. גם כאן ארה"ב חששה שטורקיה תמכור את הטכנולוגיה לפקיסטן. 

בתחילת שנות ה-90 כאשר התפרקה ברית המועצות, התחילו לעלות חשדות שטורקיה מחפשת לקנות פצצות גרעין, ידע גרעיני וטכנולוגיה גרעינית מארצות ברית המועצות לשעבר. נזכיר כי לטורקיה יש מחצבים של אוראניום ותוריום, כך שחומרי גלם אינם מהווים סייג לפיתוח תכנית גרעין טורקית. 

לצד החששות מתכנית גרעין, מומחים בעולם גם חששו מבעיות בטיחות. טורקיה מועדת לרעידות אדמה, והקמת כור גרעיני באזורים כאלו, יכולה להיות בכיה לדורות. אולם, למרות החששות מכאן ומכאן, הממשלה הטורקית קידמה את פרויקט הגרעין לייצור אנרגיה, וב-2014 נחתם ההסכם הראשון עם רוסיה לפיתוח כור גרעיני באתר Akkuyu. לאחר מכן נחתם הסכם נוסף עם יפן לבניית כור שני באזור Sinop שעתידה להתחיל ב-2017. טורקיה גם חתמה על שיתוף פעולה גרעיני עם ירדן (רוסיה גם בונה לירדן כור גרעיני). 

תכנית טילים

החשש העיקרי של שירותי המודיעין המערביים היה ונשאר הקשר הטורקי לפקיסטן. האחרונה היא מדינה גרעינית עם יכולות העשרת אוראניום, פיתוח רש"קים והרכבה שלהם על טילים. בקיצור, כל מה שצריך כדי לתכנן, לייצר וליישם תכנית גרעין צבאית. לפי פרסום באתר hurriyetdailynews משנת 2012, אמר פרופסור YücelAltınbaşak, אז מנהל המכון הטכנולוגי הטורקי TÜBİTAK, כי ארדואן נתן הוראה ב-2011 לפתח תכנית טילים לטווח בינוני של כ-2500 ק"מ. באחת מהופעותיו הפומביות גם אמר ארדואן שהוא רוצה להגיע אפילו לטווח בין יבשתי של 10,000 ק"מ. נציין כי טורקיה חברה במשטר MTCR מאז 1997 והיא גם חתומה על הסכם (HCOC).

לפי אתר NTI, טורקיה מחזיקה היום בטילים אמריקאים מסוג MGM-140A Block I וגם בטילים פרי פיתוח מקומי בשם J-600T Yildirim ודגם II המבוססים על טיל סיני בשם CSS-X-11. הסכם העברת הטכונלוגיה עם סין נחתם ב1996 וכלל ייצור של 200 טילים. הניסוי הראשון חל ב2001 לטווח של 120 ק"מ. 

לפי דיווחים עדכניים, הם יעילים היום לטווח של 300 ק"מ וטורקיה רוצה להגדיל אותו ל-600 ק"מ ו-1500 ק"מ. טורקיה פיתחה עוד כמה מערכות טילים לטווחים קצרים על בסיס מערכות סיניות. 

טורקיה מפתחת גם טיל שיוט בשם SOM לטווח של 200 ק"מ שיותאם בעתיד גם ל-F-35. טורקיה רוצה להגדיל את הטווח שלו ל600 ק"מ. בשנת 1997 טורקיה הייתה גם במו"מ עם ישראל לפיתוח משותף של מערכת חץ טורקית, אך האמריקאים לא רצו להעביר את הטכנולוגיה לטורקים ובשלב כשלהו בישראל התפקחו והפרוייקטהופסק. ארדואן גם רוצה לבנות שני בסיסים לניסויים בטילים מסוגי שונים. אחד בעיר Sinop והשני ליד העיר Aksaray. כנראה לטובת ניסויים במערכת ה-MLRS הטורקית מסוג T-300 Kasirga וטילים לטווחים טקטיים. 

בהקשר יכולת השיגור שמטרידה בהיבט הגרעיני, ממשלת טורקיה חתמה בשנת 2013 עם חברת Roketsan הטורקית על הסכם שזו תבנה בטורקיה מרכז שיגור לווינים בתפעול של חיל האוויר הטורקי כולל משגר טורקי. החשש הוא שטורקיה תשתמש במרכז זה לצורך פיתוח טילים בליסטיים לטווח בינוני של 2500 ק"מ וגם לטווח ארוך יותר. טורקיה גם חתמה באפריל האחרון על הסכם שיתוף פעולה עם חברת Ukroboronprom האוקראינית, בין היתר לטובת פיתוח טכנולוגיית חלל וטילים. 

עוד מרכיב אחד בתכנית הטורקית הוא מערכת הגנה אווירית. מדובר בפרויקט שמתגלגל כבר שנים רבות, כאשר הטורקים כבר סגרו עם הסינים על מערכת FD-2000/HQ-9 ואז נסוגו וסגרו עוד פעם. הסאגה סביב מערכת הגנה אווירית מושפעת הרבה מלחצים גיאופוליטים, כאשר רוסיה, אירופה, ארה"ב וסין מושכות את השמיכה. בטורקיה כחברה בנאט"ו מוצב מכ"מ אמריקאי (NATO X-Band AN/TPY-2) כחלק מרשת עולמית להתרעה בפני טילים בליסטיים המשמשת את מערכת ה-THAAD. 

האמריקאים איימו כי אם טורקיה תרכוש מערכת סינית, היא לא תחובר לרשת זו. לטורקיה עדיין אין יכולות התרעה עצמיות, ולכן ההחלטה התעכבה. בינתיים האמריקאים הביאו ב-2013 לטורקיה סוללות פטריוט להגנה בפני תוקפנות סורית. 

פעמים רבות תכנית חלל וטילאות הן סממנים לכך שמדינה פועלת להשגת גרעין צבאי. בהקשר החלל, טורקיה החלה להתעניין ביישומים צבאיים של לווינים בשנות ה-90. בשנת 2012 טורקיה שיגרה לוויין ביון אופטי בשם Göktürk-2. טורקיה גם פתחה בחודש מאי האחרון מרכז לפיתוח לוויינים בניהול חברת TAI, התעשייה האווירית של טורקיה. המרכז ישמש לבדיקת לוויין אופטי נוסף בשם Göktürk-1שהוזמן מאיטליה וצרפת (לפי הערכות - הוא יספק תמונת שחור-לבן ברזולוציה של 50 ס"מ). 

בהכנת המאמר סייע טל ענבר

[המאמר המלא על שאיפות הגרעין של טורקיה מפורסם בגיליון 27 של ישראל דיפנס]

אולי יעניין אותך גם