"חניכים מצטיינים מפחידים אותי"

"צה"ל חיסל את הבנדיטיות", אמר מפקד המכללות בצה"ל, אלוף גרשון הכהן, שנחשב לפילוסוף של הצבא, בראיון לגליון מספר 4 של ישראל דיפנס, ועורר ויכוח בתוך הצבא. אתר "ישראל דיפנס" מציג את עיקרי דבריו, של האלוף שיסיים בקרוב את תפקידו ויוחלף בידי יוסי ביידץ

מפקד המכללות בצה"ל, אלוף גרשון הכהן (צילום: מאיר אזולאי)

חניכי המכללה לביטחון לאומי של צה"ל הופתעו לא פעם במהלך שנת הלימודים האחרונה, כאשר מפקד המכללות הצבאיות, אלוף גרשון הכהן, נכנס לשוחח עימם בכיתות, והפליג בשבח ה"בנדיטיות".

ה"בנדיטיות", על פי הכהן, היא האומץ לחשוב "מחוץ לקופסא", לשבור מוסכמות, וכן - לעשות גם מעשים שעלולים לסתור במידה זו או אחרת את ההנחיות מלמעלה.

"צה"ל חיסל את הבנדיטיות", אומר כעת האלוף הכהן בראיון מיוחד לישראל דיפנס. ולא - הוא אינו רואה בכך התפתחות חיובית. דבריו, שגרמו לא פעם אי נחת בקרב החניכים, הם חלק מתפיסת עולם סדורה שמדברת בראש ובראשונה על חשיבות ה"הסתגלות בתחום הצבאי". הוא אפילו פירסם באחרונה עבודה תחת הכותרת: "על יצירת מענה רלוונטי לאיום - בין מענה טכני להסתגלותי".

העבודה מבוססת על רעיון תאורטי, נטול הוכחות ברורות כמקובל במחקכהאקדמי, אך הכהן מרשה לעצמו ללכת רחוק עם התיזה שלו, משום שלדבריו הוא רואה את עצמו בראש ובראשונה כפילוסוף. בראיון המיוחד שאנחנו עורכים עימו, הכהן יוצא גם כנגד השאיפה למצויינות המקובלת בתחום הצבאי.

"חניכים מצטיינים בקורסים מפחידים אותי", הוא מכריז. דבריו מחייבים הסבכמפורט.

איך מה שאתה אומר על "בנדיטיות" ועל כך שמפקדים אינם חייבים להיות מצטיינים, קשור ל"רעיון ההסתגלותי"?
"אני טוען שבמקרים רבים אנו מתנהלים באופן טכני, במאמץ להתאים לכל בעיה תכנית עבודה שתטפל בה. אנחנו מוציאים לפועל תכרנית עבודה, ומאותו רגע מועברת הבעיה לטיפולם של טכנאים ופקידים נאמנים, שיממשו אותה. רק לעיתים רחוקות ניגשים לפתרון הבעיה בהיבט הוליסטי-הסתגלותי. כך קורה פעמים רבות בניתוח של המענה האופרטיבי, הצבאי, והביטחוני.

"בסופו של תהליך תכנון, אנשי מעשה וחיילים כמוני צריכים לדעת להגיש תכנית, באמצעותה ניגש לארגן ולבנות כוח. בוודאי הכרחי לדעת כיצד להפעיל את הכוח, והפעלת הכוח מושתתת תמיד על רעיון פעולה בעל צורה ביצועית, שרכיביו טכניים במהותם, אבל כשאנחנו מדברים על המענה ועל הקשיים במתן המענה, אנו מדברים על היכולת להעמיד איזשהי נקודת שיווי משקל המתכללת את כלל מימדי הפעולה".

ובכל זאת מה עם סוגיית המצויינות?
"מצויינות היא עניין הקשרי", אומר הכהן. "נגיד שאני יוצא למשלחת בקוטב הצפוני, ואני צריך רופא, אז רופא מספר אחד בניתוח עיניים הוא לא הסיפור שלי. דווקא רופא בחדר מיון, שלא התקבל לתחומי התמחויות היוקרתיים ביותר, הוא הכי מתאים. הוא אינו מנתח מוח, אינו עושה מחקרים, ולא פורץ דרך, אבל הוא יודע לעשות טיפול ראשוני, לאפיין, לתת דיאגנוזה בסיסית. הוא יודע לעשות את מה שצריך במצב הנתון, אז מה אם ייאמר עליו שהוא בינוני ולא מצטיין.

"בואו ניקח דוגמא אחרת. יש שני בוגרי תיכון, אחד שהציונים שלו הם 100 במתמטיקה ו- 0 בספרות ובספורט והשני שקיבל 75 בכל המקצועות. מי יותר טוב? אין לי ספק מי אדם יותר שלם. אם אני צריך למצוא ‘האקר’ למחשבים, כנראה שאקח את זה שקיבל 100 במתמטיקה, אבל אם אני צריך מישהו שינהל לי את הדוכן בשוק או שיטפל לי בילדים, אז כנראה אבחר בשני, שמקבל 75 בכל, אבל יידע לעשות את העבודה כמו שצריך.

"אני רואה בחינוך למצוינות משהו שמוביל במידה רבה לגישה הטכנית. לכאורה, לכל דבר יש את המומחה שלו, ואם מתעוררת בעיה בתחום כלשהו, יפנו אותה אל המומחה הרלוונטי", מור סיף הכהן. לדבריו, איש צבא מעולה אינו בהכרח הטייס המהולל המצטיין במשימותיו.

"רמטכ"ל כמו גבי אשכנזי (שפרש בפברואר 2011) היה מצויין", אומר מפקד המכללות. "מדוע? כי גבי היה ‘כורה פחם’. בין היתר, גם אני תופס עצמי כ’כורה פחם’. אני טוען שמי שלא נמצא במכרה - אינו יכול להבין את התמונה הכוללת, למרות שבהנהלה של מכרה הפחם, לפעמים חשוב יותר להבין מה השוק הגלובלי אומר בתחומים הרלוונטיים.

"התחום הצבאי בנוי כך שמי שלא מבין במכרה, גם אם הוא מבין בשיווק בנקודה מסוימת, יוליכו אותו שולל, כי המבחן הוא במעבר בין ראייה של ‘זום אין’ ל-’זום אאוט’.

"אם אתה רואה כל הזמן ‘זום אין’ אתה לא רואה ‘זום אאוט’, ואם אתה כל הזמן ‘זום אאוט’ - אתה לא יודע איפה נקודת ההשתנות, ששם ה’זום אין’ הוא הקובע. גבי ידע את זה, כי הוא עבר הרבה תפקידים - קצין אג"ם פיקוד, רח"ט מבצעים, עוזר ראש אג"ם במטכ"ל, אלוף פיקוד צפון שעסק הרר בה בתנאי העבודה, מהבחינה הזאת כשאני מדבר על צורך בהסתכלות מסתגלת, הסתכלות יצירתית, זה לא אומר שאני מבטל את ההיבטים הטכניים, הרי בסוף כשיש למישהו רעיון הסתגלותי הוא חייב לתת לו מימוש דרך ההיבטים הטכניים.

"צריך למצוא את האיזון בין כושר מימוש לכור של יצירה, זאת אומרת שאם יש אדם עם כישרון יצירתי אך הוא אינו מביא אותו לידי ביטוי, זה לא שווה כלום. וגם הפוך - אם יש כושר מימוש אדיר אך בלי לבחון אם משימה מסוימת רלוונטית לצורת הפעולה הקיימת, אזי בסוף נכנסים עם הראש בקיר. איך יוצרים את החיבור הנכון? לא יודע, אך אני יודע שיכולים לחסום אותו דרך התכניות שמממשות תחומי מצוינות, כשאנשים רוצים להגיע לתחומי מצוינות ועושים הכול כדי להגיע אליה. "למשל, להיות טייס טוב, זה סוג של התכווננות לערוץ התפתחות, שבסופו אתה משקיע יותר ויותר בהישג שהתפוקה שלו הולכת ופוחתת.

לעומת זאת, ההערכה שלי לקצינים קשורה בין היתר ליכולת ההסתגלות שלהם. המקצוע הצבאי ברמות הנמוכות מחייב מומחיות, ואילו ברמות הגבוהות הוא מחייב הוליסטיות".

"החיזבאללה הסתגלותי"

האלוף הכהן עצמו, נחשב לאורך הדרך ל"בנדיט" בזעיר אנפין, שאמירות שלו עוררו אי נחת גם בצמרת הגבוהה ביותר של צה"ל. הוא אחד משני הקצינים האחרונים במטה הכללי שכבר שיר רתו בצה"ל במלחמת יום הכיפורים לפני כ- 38 שנים (השני הוא ראש אגף התקשוב, עמי שפר רן. שני האלופים הוותיקים ביותר בצה"ל, שפר רן והכהן, אמורים לפרוש מהשירות במהלך השר נה הקרובה).

הכהן התגייס במקור לנח"ל, אך עבר לשיריון אחרי המלחמה, במסגרת מילוי השורות מחדש עקב האבדות הרבות שהיו לחיל. הוא אב לשני ילדים קטנים, בני 4 ו- 6 ולילד בן 28 מנישואים קודמים, בוגר ישיבת "נתיב מאיר" של האליטא הדתית-לאומית. למרות שאינו חובש כיפה כיום, הוא מחשיב את עצמו לדתי. סבו נתן גרדי היה מראשוני המחנה הדתי-ציוני, פלאח בן כפר חיר טים, שלימים שיכנע את דוד בן גוריון להנהיג כללי כשרות בצה"ל (אך נמחק ממרבית ספרי ההיסטוריה הרשמיים של הרבנות הצבאית).

"במידה רבה לערבים יש בתרבות את היכור לת להסתכל על המציאות בעין מסתגלת", אומר האלוף הכהן.

"למשל, לנשיא מצרים, אנואר סאדאת, שחתם על הסכם שלום עם ישראל בשנת 1979, הייתה הסתכלות הסתגלותית מצויינת. הוא בא ואמר, ‘הנה הדיאגנוזה שלנו - אנחנו לא יכולים להילחם עם הישראלים בסיני מכיוון שאנחנו מוגבלים בשני תחומים משמעותיים, האחד הוא העליונות האווירית והשני העליונות בתחום התמרון - אז הסתכלות טכנית אומרת, בואו נראה איך אנחנו משתפרים בשני המימדים האלה’, אבל ההסתכלות ההסתגלותית הובילה אותו לכיוון אחר לגמרי.

"גם ארגון כמו חיזבאללה, שמבחינה מקצועית צבאית הוא מהפכה בעולם המלחמה, זה אבטיפוס של זיהוי המגבלות והפיכתן לסוג של יתרון: כך, בלי חיל אוויר בלי צוללות - הם איום אסטרטרגי על מדינת ישראל. איך עושים את זה? הגישה שלהם הוליסטית. הם מצליחים לשלב את תפיסת הפעלת האש שלהם בתוך מערכת הוליסטית, שבה יש גם התאמה מלאה למרקם הפוליטי שבר תוכו הם מתפקדים, בתוך לבנון, וגם הבנת משר חק הלגיטימציה.

"אפילו החמאס הפגין יכולת הסתגלות. במה שקרה אחרי מבצע ‘עופרת יצוקה’ בדו"ח גולדר סטון (דו"ח מטעם האו"ם שמתח ביקורת על אופן הפעלת האש על ידי צה"ל), הרעיון הוא מבחינתם לקחת את העליונות של צה"ל ולהביא אותה לכדי אי-רלוונטיות.

"גם התנ"ך, בתיאור מלחמת ברק בן אבינעם נגד סיסרא בספר שופטים, מספק לנו דוגמת מופת לפתרון הוליסטי הסתגלותי. בהתייצבות למלחר מה מול סיסרא מזהה ברק בן אבינעם פער מבצעי: לסיסרא 900 רכב ברזל. לטיפול בבעיה במימד הטכני יש צורה מוכרת – מתוך הגדרת הפער יגדירו ב’אגף התכנון’ יעד להצטיידות, יתכננו לוח זמנים לרכש, להצטיידות ולאימונים, ויעמידו את הכוח מוכן להתנגשות סימטרית: כח צבאי עם רכב ברזל מול כוח צבאי עם רכב ברזל.

"אבל, לדבורה הנביאה היה פתרון הסתגלותי: היא עוקפת לחלוטין את הצורך בהצטיידות ברכב ברזל ומורה לברק בן אבינעם לעלות עם כוחותיו להר תבור, לשם רכב הברזל של סיסרא אינו מגיע. היא ממתינה לעיתוי הנכון, עם רדת הגשם, אז היא מצווה על ברק לרדת מן ההר לקרב. בתנאי הבוץ רכב הברזל של סיסרא מפסיק להיות רלוונטי".

בדוגמא הזאת, האם ישראל משולה לכוח סיסרא כיום?
אלוף הכהן: "במידה רבה כן, ועתה יש להפוך את המצב על פיו. אם אנחנו סיסרא, כי התחלנו לחשוב כמו סיסרא ואנחנו בוטחים ברכב ובעוצמה הפיזית ושוכחים שיש עוד משהו, אז אנחנו אבודים. אם אנחנו נראים כמו סיסרא אבל זה רק עניין של חשיבה הסתגלותית שהחליטה לאמץ, במקום מסוים, את היתרון שלנו, אז זה דבר אחר. מה שקרה לנו, ובעניין הזה אנחנו נראים כמו סיסרא, זה שהסתכלנו על תחומי העליונות שלנו והחלטנו למקסם אותם".

איך יוצאים מהפוזיציה של סיסרא?
"כאשר נכנסנו לפוזיציה של סיסרא, הנחת המוצא הייתה נכונה. נכנסנו כי היינו מעטים ויש לנו טכנולוגיה מתקדמת ונוער עם יתרון איכותי. לקחנו משהו שמתאים מאוד לא רק לעובדה שיש פתרונות יצירתיים אלא גם לכך שיש לנו נוער שמאמץ את הרעיונות. במידה מסוימת התחלנו להאמין שהיתרון שלנו הוא בעיקר בחומר ובפיסיקה, ולכן מי שמממש את ברק בן אבינעם כיום הם המוסד, השב"כ והיחידות המיוחדות, שלהם יכולות בלתי נתפסות. אנחנו נראים כמו סיסר רא אבל פיתחנו יכולות מדהימות, שעליהן לא כותבים. מעבר לכך, חשוב לזכור שגם הפיסיקה חשובה. בלעדיה, אי אפשר לנצח. גם דוד לא היה מנצח את גוליית פעמיים".

***
עוד באותו עניין: מחשבות של יורם פלד בעקבות הראיון עם גרשון הכהן 

 


את הראיון המלא עם אלוף גרשון הכהן ניתן לקרוא בגיליון האחרון של ישראל דיפנס