"זה העשור של הלחימה ברשת"

תא"ל (מיל') משה צ'יקו תמיר, אחד הלוחמים הנודעים של צה"ל בעשרים השנים אחרונות, הוא כיום מנהל היי-טק בכיר. בראיון מיוחד הוא מציג את האסטרטגיה של החטיבה הביטחונית בגילת מערכות לוויין, שבראשה הוא עומד

עבור כל מי ששירת בצה"ל בעשורים האחרונים, תא"ל (מיל') משה (צ'יקו) תמיר מזוהה בראש ובראשונה עם השטח. הוא פיקד על יחידת "אגוז", שפיתחה שיטות ללוחמת גרילה בדרום לבנון (ובין היתר פיקד על הקרב שבו נהרג האדי נסראללה, בנו של מנהיג חיזבאללה – הקרב מתואר בספר המצוין שכתב תמיר על הלחימה ברצועת הביטחון בלבנון: "מלחמה ללא אות"), פיקד על כוחות בגבול הצפון בעת הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון (שנת 2000) ועל חטיבת גולני בקרבות של מבצע "חומת מגן" ביהודה ושומרון (שנת 2002).

תמיר היה מפקד אוגדת צה"ל באזור רצועת עזה, והדרך שלו לתפקיד בכיר במטה הכללי של צה"ל הייתה מובטחת, עד שנאלץ לפרוש מן השירות לפני כשנתיים וחצי בגלל הפרשה, שבה הואשם בכך שניסה להסתיר את העובדה שאיפשר לבנו לנהוג בטרקטורון צבאי ללא אישור.

מבחינת תמיר, הפרשה מאחוריו, והוא מתנהג די בטבעיות בתוך חדר הישיבות עמוס האביזרים האלקטרוניים של מטה חברת גילת מערכות לוויין (המוכרת בקיצור בכינוי גילת לוויינים) בפתח תקווה. כן, גם אם הנוכחות של תמיר במשרד ההיי-טקי אינה נראית טבעית, המפקד לשעבר עומד כיום בראש חטיבה ביטחונית שהוקמה בגילת. במקום לוחמים, כפופים אליו 300 עובדים בכל העולם. מחזור המכירות השנתי של החטיבה נאמד בעשרות מיליוני דולרים, לפחות. שוק היעד העיקרי שתמיר מסתער עליו נמצא בארצות הברית.

"כל השוק הביטחוני העולמי בתחום מערכות הלוויין מוערך בחמישה מיליארד דולרים, ומתוך כך ארבעה מיליארד זה השוק האמריקאי, כי בניגוד לכל הצבאות האחרים בעולם, הצבא האמריקאי הוא צבא משלוח: הוא לא נלחם מטר מהבית ולכן הוא תמיד זקוק ללוויין שיספק לו תקשורת", אומר משה תמיר בראיון מיוחד לישראל דיפנס.

שו"ב

חברת גילת לוויינים, אשר הוקמה במקור כמיזם משותף למשקיעים ישראליים ולחברת מיקרוסופט האמריקאית בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כדי לספק פס רחב לגלישה ברשת במקומות מבודדים, ידעה בשנות קיומה משברים, תהפוכות וחילופי בעלים, אך בשנים האחרונות עברה לרווחים נאים. החברה, שבראשה עומד עמירם לוינברג, מתמקדת בפיתוח תחנות לוויין זעירות שמיועדות לתקשורת, ומספקת אותן יחד עם שירותים נלווים.

הקמת החטיבה הביטחונית הייתה חלק ממהלך אסטרטגי של השנתיים האחרונות, שבמסגרתו נרכשו החברות RAYSAT המפתחת מגברים לתקשורת לוויינית ו- VAWESTREAM שעוסקת בפיתוח אנטנות לווייניות בתנועה (שווי הרכישות עמד על למעלה מ-150 מיליון דולר). בנוסף, הוקמה על ידי גילת לוויינים בארצות הברית חברה בשם SIGS המתמקדת בפנייה לשוק הביטחוני האמריקאי.

"הרעיון הוא להיכנס לעולם הצבאי של לחימה מבוססת ידע. יש הרבה מערכות, אבל האתגר הוא להביא את הטכנולוגיה עד לטנקים, למל"טים, לסירות, למטוסים ובחזית - שתהיה תקשורת לוויינית בתנועה", אומר תמיר.

"מערכת דיגיטלית בפיקוד ובשליטה זו מהפכה בסדר גודל שקשה להסביר, זה כמו שפתאום היה את ה- Wireless ולא היו צריכים לרוץ עם חוטים כמו במלחמת העולם הראשונה. הלחימה מבוססת רשת מביאה כבר מהפכה בסדרי גודל משמעותיים ביכולת של הפעלת אש מדויקת, ביכולת של תמרון של כוחות קטנים וברוחב שדה המערכה, יש לזה השפעות כמעט בכל מימד שמסתכלים עליו, אבל זה חייב להיות מאוד יציב.

עד היום, מערכות התקשורת הקרקעיות לא הצליחו לתת מענה מלא לאתגר. הן מצליחות לתת מענה בטווחים קרובים – אבל ללא עורק תקשורת מלא. זה דומה לרשת סלולארית – מול תאים מסוימים זה יכול לעבוד, אבל אם אין מערכת עם עמוד שדרה חזק מאחורה – מה יהיה עם התמונה מאחורה ואיך הגדוד יקבל תמונה מדויקת מרחוק?

"כיום, בכל העולם הצבאי מבינים שחייב להיות שלד לווייני, אבל זה חייב להיות שלד שמסוגל להגיע קדימה ולשרוד בתנאי הקרב ובתנאים של יחידה קרבית ולהיות בתנועה". תמיר גאה בכך שהמודמים של גילת לוויינים משולבים כיום באמצעים רבים בצה"ל, כולל בתוך מערכת השו"ב צי"ד שפותחה על ידי אלביט מערכות עבור כוחות זרוע היבשה. "ההתמחות שלנו היא הטכנולוגיות שקשורות ללוויינות בתנועה ולווייניות טקטית עם אנטנות מאוד קטנות", הוא אומר.

זו טכנולוגיה שנולדה באזרחות?

"כל הטכנולוגיות הללו נולדו כטכנולוגיות אזרחיות לחלוטין. נעשו התאמות שאליהן נוספו פיתוחים. אנחנו הבנו שמודם אזרחי שעושים לו אדפטציה לתחום צבאי זה לא מספיק טוב, ולכן יצרנו מודם מיוחד.

"למודמים יש כמה טכניקות וכל חברה באה עם טכניקה אחרת", ממשיך תמיר. "אנחנו הכי מפותחים לחיסכון בסרט. יש שתי שיטות מרכזיות – אחת שמקשרת את החזית כל הזמן לכל מערכות המידע שיש, והשנייה מורידה לחזית את כל המידע שהצטבר מאחור – בכיוון אחד.

"כיוון שמדובר ברשתות שהן ממש בחזית, אז אתה מעדיף לפעמים לתת לכל אחד את הפס שלו גם אם זה בזבזני, העיקר שכשהם ילחמו לא יהיו בעיות ברשת. זה מאוד תלוי בלקוח בסופו של דבר. איך לחלק את הפס, יש כל מיני טכנולוגיות אבל בגדול הרשת הזאת היא דו-כיוונית לפי דרישה, והיא מלאה.

"יש עוד רשת של כיוון אחד שאנחנו עובדים איתה, שזה כמו שידורי טלוויזיה הביתה. יש לנו טכנולוגיה שאתה יכול לשים אנטנות קטנות מאוד על כלים, לדוגמא על טנק, ופשוט לקבל שידור. כך, הצבא יכול לשדר לכלים מה שהוא רוצה. זו טכנולוגיה שלא צורכת הרבה סרט לווייני. אם רוצים לדחוס מפות, תצלומי אוויר ווידיאו שמגיע ממל"טים להרבה טנקים בחזית או לפלוגה הנכונה – אפשר לעשות את זה כך".

מה הניע את הטכנולוגיה?

"מה שהניע, זה מערכות צי"ד למיניהן, מערכות הפיקוד והשליטה המבוססות רשת, ככל שהן ירדו למטה, הבינו שיש להן חסר שאנחנו משלימים. בהיבט הזה, הטכנולוגיות שלנו מביאות מהפכה בלחימה מבוססת רשת. אם בעשור הקודם המהפכה בצבאות הייתה של חימוש מדויק וסנסורים, העשור הזה הוא העשור של המלחמה ברשת. כל הצבאות נכנסים להצטיידות של מערכות מבוססות רשת, ואני מאמין שיצטרכו מערכות שיתמכו בזה מבחינה תקשורתית ויתנו לזה גב מאוד יציב".

אולי יעניין אותך גם

מטוס F-16 Falcon של חה״א הישראלי (״ברק״), במהלך תרגיל בגרמניה באוגוסט האחרון. צילום: BIGSTOCK/Copyright: ArjanL

ביקוש עולמי גובר למטוס הקרב F-16 Falcon

היצרנית לוקהיד מרטין עשויה להגיע ל-5000 הזמנות עבור המטוס הפופולרי. בימים אלה מיוצרים מטוסים עבור בחריין, בולגריה וסלובקיה