השאיפה הנצחית של מצרים לטילים בליסטיים

עיני הציבור הישראלי נשואות לאיראן, אך מבט מעמיק למעשיה של מצרים מדרום מגלה כוונות לא שונות בהרבה. ניתוח מיוחד

השאיפה לפיתוח תחום הטילאות במצרים נולדה עם סיום מלחמת העצמאות. כבר ב-1948 הבין המלך פארוק את הצורך בנשק שיוכל לפגוע במרכז העצבים של ישראל. במחשבה זו, בתחילת שנות ה-50 הרוסים העבירו למצרים טילי FROG-4 ו-FROG-5. מצרים גם שכרה מדענים גרמנים, שחלקם עבדו עבור היטלר בפיתוח הטיל V-2, ואלה עזרו למצרים לבנות תעשייה צבאית.

ד"ר וילהלם פוס (Dr Wilhelm Voss) הוביל את המאמץ הזה. פוס היה אחראי בתקופת היטלר על ניהול מפעל הנשק של סקודה בצ'כוסלובקיה, והוא זה שעמד מאחורי הקלעים של עסקת הנשק הצ'כית-מצרית בשנת 1955 – עסקה שהייתה אחת הסיבות לכך שישראל יצאה למבצע קדש שנה לאחר מכן. פוס ביקש לפתח טילים טקטיים בעלי קוטר קטן עבור הצבא המצרי. כיוון שלא היה לו ידע בטילאות, הוא פנה למדען גרמני אחר - ד"ר קורט פילנר (Kurt Fuellner).

לפי מקורות מסויימים, פילנר הצליח להראות התקדמות. ב-1952 הוא ביצע ניסוי ראשון (שנכשל) בטיל מונע בדלק מוצק לטווח של מספר קילומטרים. כישלון הניסוי והרצון של הממשל המצרי לפתח טילים ארוכי טווח הביאו להחלטה להלאים את פיתוח הטילים. פילנר לא הסכים לכך (עד אז הוא פעל שם כחברה עצמאית), וההחלטה הובילה לעזיבתו את מצרים.

במקום פילנר נכנסה לתמונה חברה צרפתית בשם CERVA, שהקימה שותפות עם רשות מחקר ופיתוח מצרית. השותפות התמקמה בשדה התעופה אל-מאזה ליד קהיר ונוהלה על ידי Count de Lavison. ביולי 1952, לאחר המהפכה במצרים, התהפכו היוצרות. את הפיקוד על CEVRA תפס רולף אנגל (Rolf Engel), שהיה המדען המוביל של היטלר בפיתוח טיל ה-V-2 והיה מעורב לאחר מכן בפיתוח טיל ה-Véronique הצרפתי. לצידו עבד פאול גורקי (Paul Goercke), שעסק בפיתוח רשת מכ"מים עבור חיל האוויר המצרי. שניהם - יחד עם כ-80 טכנאים, מהנדסים ומומחים אחרים - התחילו לפתח טילים. עבורם הקים נאצר מפעל בשם Sakr (לימים מפעל 333) וגם את "החברה האסטרונאוטית" של מצרים ב-1953.

באותה תקופה ניסתה ישראל, באמצעות יחידה 131 של צה"ל והמוסד, לחדור לקהילה הגרמנית במצרים כדי להבין מה קורה. הם הצליחו להשיג את שרטוטי הטילים ואת שרטוטי המפעל. מאוחר יותר הפעילות של יחידה 131 התפוצצה ונודעה כפרשת ה"עסק ביש".

למרות הניסיון פרויקט CEVRA נכשל, משום שלא הצליח לפתח טיל מבצעי כלשהו. ב-1956 פוס עזב את מצרים ואת תוכנית הטילים שלה. בשלהי אותה שנה, לאחר התבוסה במבצע קדש, ביקש נאצר מהרוסים טילים לטווחים של 70-50 ק"מ. הרוסים סירבו. ב-1957 ביטלה מצרים את פרויקט CEVRA ואנגל עוזב את מצרים.

בכל התקופה הזו נאצר ממשיך לפתח טילים בעזרת מדענים גרמנים. ב-1960 למצרים יש כבר חמישה מפעלים שעוסקים בפיתוח טילים בליסטיים. כאלף איש עבדו במפעל 333, מתוכם כ-250 מדענים גרמנים (בתקופת השיא שלו עבדו במפעל 4,000 עובדים). באותה שנה גם נבנה שטח ניסויים בשם ג'אבל חאמזה, כ-60 ק"מ צפונית-מערבית לקהיר. עוד באותה שנה: פרויקט לפיתוח טיל קרקע-קרקע בשיתוף חברה גרמנית בשם Messerschmitt-Bölkow-Blohm (MBB) נסגר בגלל קשיים טכניים ופעולות של המוסד הישראלי.

המירוץ מול ישראל

ב-1961, בתגובה לפעילות במצרים, שיגרה ישראל רקטת מחקר לגובה רב – "שביט 2''. המצרים מחליטים להאיץ את תוכנית הטילים שלהם. כעבור שנה הם מבצעים ניסוי טילים ראשון בשני דגמים - אל-זאפר (El-Zafir) לטווח של כ-300 ק"מ ואל-קאהר (El-Kahir) לטווח של כ-600 ק"מ. במסגרת הניסוי שוגרו שני טילים מכל סוג, ועוד באותה שנה הוצגו עשרה טילים מכל סוג במצעד צבאי בקהיר. מצרים גם הפעילה במערב גרמניה חברה בשם Intrahndel, לרכישת מרכיבים ולגיוס מומחים לתעשיית הטילים. ההערכה היא כי בעת ההיא עבדו יותר מ-100 מומחים גרמנים על הטילים המצריים. 

שנה לאחר מכן, ב-1963, הטילים הוצגו שוב - הפעם רק שישה טילים מכל סוג. באותה שנה נעלם מדען גרמני בשם היינץ קרוג (Heinz Krug), ונפוצה שמועה שהמוסד חיסל אותו. מצרים הציגה טיל דו שלבי בשם אל-ראאד (Al-Raid) לטווח 1,000 ק"מ, תחת כסות של תוכנית חלל. היה גם תכנון לטיל תלת שלבי בשם אל-ניג'מה (AL-Negma), שכנראה לא יצא אל הפועל. 

בשנים 1964 ו-1965 הוצגו טילים במצעד השנתי של מצרים, אך זה היה שכפול של מצעד 1963. חלק מהמדענים הגרמנים עוזבים את מצרים באותן שנים, בגלל פעילות המוסד ובגלל ההכרה של מצרים במזרח גרמניה. למרות זאת, תוכנית הטילים מתקדמת.

ב-1965 עובדים במצרים כ-250 מומחים גרמנים, מתוכם עשרה אקדמאים אבל רק חמישה מדענים נחשבים. ממשלת גרמניה פעלה להוציא ממצרים כ-100 מומחים. ממשלת ישראל דרשה שגרמניה תחוקק חוק האוסר על מדענים גרמנים לפתח טילים בחו"ל, אך בשל מעורבותם של מדענים גרמנים בתעשייה הצבאית של ארה"ב, גרמניה נמנעת מחקיקה כזו.

לקראת סוף שנות ה-60 פונים המצרים לברה"מ ומבקשים את הרקטה הכבדה Frog-2 נרשמים גם ביקורים בסין של מדענים גרמנים שעובדים במצרים. ברה"מ חוששת שמצרים עזרה לסין לפתח טיל בליסטי. קהיר מכחישה. 

במלחמת ששת הימים ישראל לא מפציצה את מפעלי הטילים המצריים, כי המודיעין אומר שתוכנית הטילים המצרית אינה מהווה איום. המפעלים מופצצים מאוחר יותר, במלחמת ההתשה.

ב-1970 מעבירה ברה"מ למצרים 36 רקטות כבדות מסוג Frog-7A. עד אז, לפי הערכות שונות, מצרים ייצרה בעצמה כ-100 טילי אל-זאפר ואל-קאהר. ב-1973 עירק מעבירה טילי סקאד למצרים, לפי עדות שנתן סדאם חוסיין. גם ברה"מ מעבירה באותה שנה סקאדים למצרים, ושולחת יועצים לסיוע בתפעול הטילים. במלחמת יום הכיפורים מצרים משתמשת ברקטות Frog-7 ובטילי סקאד נגד מטרות צבאיות ישראליות בסיני.

אחרי יום הכיפורים

ההפסד של מצרים במלחמה זירז כנראה את רצון השלטון לרכוש נשק גרעיני וטילים ארוכי טווח. פרסום של ויקיליקס מגלה כי באוגוסט 1974 מצרים פנתה להודו בבקשה לרכוש טכנולוגיות וידע לפיתוח פצצה גרעינית.

ב-1975 מוקמת הרשות הערבית לתיעוש ביטחוני כשותפות בין מצרים, סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות. מצרים פונה באותה שנה לצרפת בבקשה לקבל עזרה בפיתוח טילים ומטוסים. ישראל לא נשארה אדישה. שמעון פרס פונה למצרים ואומר שישראל מוכנה לוותר על בקשתה לקבל מארה"ב טילי פרשינג (Pershing) אם מצרים תוותר על טילי הסקאד. 

ב-1976 רכשה צפון קוריאה טילי סקאד-B ממצרים. ב-1980 חותמים המצרים עם הצפון קוריאנים על הסכם לפיתוח הסקאד-C לטווח של 500 ק"מ. ההסכם הזה הוא הבסיס לשיתוף פעולה מתמשך בין המדינות, שיוביל לפיתוח הסקאד-C לטווח של 600 ק"מ והסקאד-D לטווח 1,000 ק"מ. 

בינתיים ממשיכה מצרים לייצר טילים במפעל Sakr, ביניהם Sakr-80 לטווח 80 ק"מ, שהחליף את ה-FROG-7. מצרים גם מפתחת את ה-Sakr-365 בשלב מאוחר יותר. 

בסוף שנות ה-70 מצרים נכנסת למגעים עם צרפת במטרה לייצר טילי קרקע-אוויר בשם קרוטייל (Crotale) ומטוסי מיראז'. היוזמה אינה מתממשת. 

ב-1984 חתמו מצרים, עירק וארגנטינה על הסכם לפיתוח טיל דו שלבי מונע בדלק מוצק בשם באדר-2000 (BADR-2000) לטווח של 750 ק"מ (Condor II). המימון היה של עירק, והתוכנית המקורית הייתה לספק למצרים ועירק 200 טילים כל אחת. ב-1989 הפרויקט בוטל בשל איחור משמעותי בלוחות הזמנים ובשל החשיפה של פרשת עבדל-קאדר הלמי (Abdelkader Helmy), מדען מצרי-אמריקאי שסיפק למצרים מידע טכני לגבי טילים אמריקאיים וכן את הכימיקלים לייצור הדלק המוצק וחלקים של מסגרת הטיל. הלמי אף טען שמצרים מעשירה אורניום בפקיסטן (על הגרעין המצרי בהמשך).

בתחילת שנות ה-90 מצרים חתמה עם סין על הסכם להשבחת מפעל Sakr לייצור טילים. לפי אתר freebeacon, שיתוף הפעולה הזה נמשך לפחות עד 2013, עם מעורבות החברה הסינית CPMIEC במפעל הטילים המצרי. יש מעט מאוד עדויות על שיתוף הפעולה הסיני-מצרי, שנמשך כנראה עד היום. 

בתחילת שנות האלפיים שלחה צפון קוריאה כ-300 מומחי טילאות למצרים. באותה תקופה, מצרים רכשה מצפ"ק 24 טילי נו-דונג (No Dong) לטווח של 1,300 ק"מ. ב-2001 הופצו דיווחים לא מאומתים על משלוח של 50 מנועי טילים כאלה למצרים, שסוכל על ידי ארה"ב. בין השנים 2009-2001 מצרים הרחיבה את שדה הניסויים של הטילים, כולל משטח שיגור חדש לטילים גדולים יותר.

עדויות נוספות של המודיעין האמריקאי מאותה תקופה חשפו ניסויים כושלים בטיל הנו-דונג במצרים. בנוסף, מצרים רכשה בבלארוס משאיות מסוג MAZ-547, שיכולות לשמש כמשגר נייד לטילים האלה. מצרים מצידה מכחישה וטוענת ששיתוף הפעולה עם צפ"ק הסתיים ב-1996.

אישוש לשיתוף הפעולה בין המצרים לצפון קוריאנים מופיע בפרסומים של ה-CIA. ב-1997 העריך הארגון כי מצרים מחזיקה בטילים בליסטיים וכי היא מפתחת טילים כאלה עם קוריאה הצפונית. הערכה דומה נמסרה ב-1998 לגבי פיתוח של טילי סקאד B ו-C במצרים, ואף טילים לטווח בינוני. הערכות כאלה שוחררו גם לאורך השנים שלאחר מכן.

לפי פרסומים אחדים, ישראל יזמה ב-1992 קשר עם קוריאה הצפונית לצורך מו"מ חשאי למניעת תפוצה של טילים בליסטיים. לפי הדיווחים, ישראל הציעה לצפון קוריאה עזרה כלכלית בתמורה לאי הפצה של טילים בליסטיים לאיראן ולמדינות במזרח התיכון, ביניהן מצרים. ב-1993 נפגש גורם ישראלי מספר פעמים עם נציגים של צפון קוריאה בבייג'ין, במטרה למנוע מכירה של 150 טילי נו-דונג לאיראן תמורת נפט ומזומן. הצפון קוריאנים דרשו מזומן. המאמצים לסיכול העסקה נמשכו לתוך 1994, והאמריקאים דרשו אז שהמגעים יפסקו.

מאוחר יותר נשמעו דיווחים שלפיהם ישראל הציעה לקוריאה הצפונית חבילה בשווי מאות מיליוני דולרים, שכללה הצעה ישראלית לקנות מכרה זהב צפון קוריאני ואספקה של אלפי משאיות – הכל בתמורה לאי מכירת טילים למדינות במזרח תיכון. ישראל חששה בעיקר ממכירת טילים כאה למצרים, אך העסקה בין ישראל לקוריאה הצפונית כנראה לא יצאה לפועל.

גרעין וחלל מצרי

לרוב, מדינה שמפתחת טילים בליסטיים מפתחת גם תעשיית חלל. יש לכך שתי מטרות: האחת, ליצור כסות אזרחית לפיתוח טילים למטרות צבאיות. השנייה, לצורך מבצעי: לוויין מספק מודיעין מטרות לטילים שמגיעים מאות או אלפי ק"מ מתחומי המדינה. עוד נדבך לפאזל הוא תוכנית גרעינית צבאית. את המשוואה של טילים, לוויינים ונשק גרעיני אפשר למצוא בצפון קוריאה, איראן ומדינות נוספות. ומצרים, לפי הערכות מסויימות, שואפת להגיע לשם.

לצד הטילים הבליסטיים, מצרים מנסה לפתח נשק גרעיני מאז 1954 (כתבה מפורטת על תוכנית הגרעין המצרית פורסמה בגיליון מס' 16 של ישראל דיפנס). עד היום אין עדות שהיא הצליחה לעשות זאת, אך השאיפה המצרית שרירה עד ימינו. ב-2002 מצרים וסין חתמו על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני, וב-2005 עלו חשדות שחלק מההסכם כולל עזרה סינית להפקת אורניום בסיני והעשרתו לטובת ייצור פצצות גרעין.

ב-2004-2005 סבא"א חקרה חשדות לניסויים עם אורניום במצרים. החקירה העלתה שלא מדובר בהפרה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני - NPT. לפי פרסום של ויקיליקס, בשנת 2007 דיבר האלוף במיל' עמוס גלעד עם הרוסים, אשר אישרו שמצרים אכן רוצה באופן רשמי לרכוש מהם כור גרעיני למטרות שלום, אך מאחורי הקלעים הם (הרוסים) חושדים בכוונות המצריות. ב-2008 שוב נמצאו סימנים לאורניום מועשר במצרים, אך דו"ח של סבא"א קבע שלא ניתן לאתר את מקורו ולא ניתן לאשש חשדות לחריגה מה-NPT. 

נכון לאוגוסט 2015, מצרים נמצאת לפני חתימה עם חברת Rosatom על הסכם לבניית כור גרעיני לייצור חשמל, עם ארבע יחידות בהספק של 1,200 מגה-ואט כל אחת, באזור אל-דאבה (Al-Dabaa).

גם בתחום החלל מצרים שנייה רק לישראל במזרח התיכון. באפריל 2014 שוגר לחלל הלוויין EgyptSat-2. אמנם מדובר בלוויין שנרכש מרוסיה, אך האירוע מעיד על הרצון של מצרים להשתלט גם על טכנולוגיות כאלה. המצרים שיגרו לוויינים גם קודם לכן, אך EgyptSat-2 נחשב ללוויין ביון מתקדם, שאינו נופל בהרבה מלוויינים ישראליים. באפריל 2015 עלו שמועות שאבד הקשר עם ה-EgyptSat-2, אך השאיפה של מצרים בהקשר החלל ברורה.

אין ספק שההסכם עם איראן, הידיעה המצרית שהיא תהפוך כנראה למדינה סף, והדיווחים במקורות זרים על הימצאות נשק גרעיני בידי ישראל, מגבירים בראייה אסטרטגית את הלחץ על הנהגת מצרים לפתח טילים, לוויינים ונשק גרעיני. לגבי הטילים הבליסטיים, ההערכות הן שלמצרים יש כמה מאות טילים בליסטיים מסוג סקאד B ו-C, ועוד כמה עשרות טילי נו-דונג, כמו גם כמה עשרות משגרים ניידים עבורם.

בהכנת הכתבה סייע טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל

אולי יעניין אותך גם

משרדי להב 433 בלוד. צילום ארכיון: מתוך אתר משטרת ישראל

תושב ראשון לציון נעצר על הפצת מידע שקרי

החשוד הפיץ לכאורה מידע כוזב בנוגע לחובת אזרחים להימצא בבידוד. על פי החשד, הוא הפיץ את המידע כשהוא מתחזה לנציג משרד הבריאות, ובכך גרם לבהלה בקרב מקבלי ההודעות