"המטרה היא לחבר בין הלוויין ללוחם בשטח"

ראש מטה היבשה של התע"א, אלוף (מיל') איל בן ראובן, חושף את האסטרטגיה של החברה בתחום היבשתי, ומספר על ההיערכות לפרויקט התומ"ת הבא של צה"ל, ביחד עם התעש ועם חברת KMW מגרמניה

למרות שמה, התעשייה האווירית אינה עוסקת רק בתחום האוויר והחלל. החברה מפתחת עשרות טכנולוגיות ואמצעי לחימה ליבשה, ואם שואלים את ראש מטה היבשה של החברה, האלוף במילואים איל בן ראובן, זוהי רק ההתחלה: החברה מתכוונת להרחיב את פעילותה בתחום היבשה עוד יותר. זהו מהלך אסטרטגי.

אלוף (מיל') איל בן ראובן מונה לעמוד בראש מטה היבשה בהנהלת התעשייה האווירית במהלך חודש אפריל 2014. הוא כפוף ישירות למנכ"ל החברה, יוסי וייס. בעברו מילא בן ראובן שורה של תפקידים בכירים בשריון ובזרוע היבשה של צה"ל וגם כיהן כמפקד המכללה לביטחון לאומי (מב"ל).

"למעשה, הצטרפתי לתעשייה האווירית כבר לפני חמש שנים, ודי במקרה", מספר בן ראובן. "באתי לתת הרצאה במלמ (מפעל הטילים של התעשייה האווירית שמפתח, בין השאר, את הטיל "חץ") על מלחמת לבנון השנייה, ובסיום ההרצאה ניגש אלי אורי סיני, שהיה אז המנכ"ל. הוא אמר לי 'המל"מ והתעשייה האווירית עושים שינוי כיוון, ורוצים להגיע ליבשה'. הוא ביקש ממני לייעץ בשלב הראשון למלמ, ועכשיו מוניתי לראש מטה היבשה של כלל גופי התעשייה האווירית.

"המטה עוסק בראש ובראשונה בפיתוח יישומים עברו צבאות יבשה, על בסיס טכנולוגיות שפותחו במקור לאוויר, לחלל ולים. התעשייה האווירית נמצאת ביבשה כבר הרבה שנים אבל כעת האסטרטגיה היא להרחיב באופן משמעותי את הפעילות בתחום הזה. מנכ"ל התעשייה האווירית, יוסי וייס, נותן לכך דגש גדול.

"לדעתי, התעשייה האווירית, כארגון ברמה הלאומית, יכולה להגיע להישגים אדירים באמצעות חיבור של כלל מרחבי הלחימה – החל מהחלל ועד הלוחם הבודד בדרג הטקטי. אנחנו אחת החברות הבודדות בעולם שפועלות בכל המרחבים האלה, וזה מאפשר לנו לחבר בין כולם, כפי שנדרש בשדה הקרב המודרני".

יש באמת קשר בין הלוויין בחלל ובין לוחם החי"ר בשטח?
 
"בעבר באמת שאלו מה הקשר בין שני האלמנטים", אומר בן ראובן. "חלל נתפס בתחום האסטרטגיה ואילו יכולות בשדה הקרב הטקטי נתפסו כעולם אחר לגמרי. אבל, הכול השתנה: נוצרו מספר סוגים של לחימה. כיום ברור לחלוטין שמימד של לחימה בין צבאות, בין מדינות – הולך ונעלם. לא הייתי מסיר אותו מהשולחן, אבל כיום יש מימד של לחימה מול ארגוני טרור בחסות מדינות, שכדי להתמודד איתם צריך לעיתים להתעמת גם עם המדינה המארחת אותם. זה סוג לחימה אחר לגמרי. וכמובן, יש לחימה בין מדינה לארגון – שפועל כמו גרילה.
 
"מימד נוסף שהשתנה בעיניי, זה שעבר נהגנו להבחין בין לחימה בעצימות גבוהה ובין לחימה בעצימות נמוכה. כיום אנו מסתכלים אחרת על הדברים. בפועל, אנחנו רואים אחת לכמה זמן עלייה בעצימות הלחימה. יש מערכה שבין המלחמות, שמתקיימת בכלל זרועות המדינה – ביטחונית, חברתית וכלכלית – ויש לטפל בזה. "המענה לכל השינויים האלה הוא שהביא את התעשייה האווירית לכניסה מאסיבית לתחום היבשה: כדי לנצח במערכות האלה אנחנו רואים שילוב שבין אמצעים בחלל לבין המג"ד או המח"ט".

התפיסה המקובלת היא שחשיבות לחימת היבשה דווקא פחתה, ואתה בעצם אומר שהיבשה היא חלק בלתי נפרד מכל סוג של לחימה 

"זו נקודה מאוד חשובה. מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 היא דוגמא טובה לעניין הזה. היא מוכיחה שהצורך ביבשה בשום פנים ואופן לא נחלש אלא דווקא התחזק. מדוע בעצם נפרדנו מהמלחמות שבין מדינות? בעיקר כיוון שהחלשים יותר הגיעו למסקנה שאין להם יכולת להתמודד עם עוצמות הצבאות אלא בדרכים אחרות לגמרי.
 
"אז היו כאלה שבחרו בדרך השלום והיו כאלה שבחרו בדרך של ניסיון לעקוף את הלחימה. את זה הובילו ארגוני הטרור, שמשמשים באש הסטטיסטית לעבר ריכוזי האוכלוסייה שלנו.

"מאחר ששדה הקרב, מרצוננו או שלא מרצוננו, עבר למימד האזרחי, המלחמה חייבת להיגמר מאוד מאוד מהר. אני מדבר על מושגים של תקופת זמן של ימים או שבועות ספורים מאוד. לא חודשים. צריך לבוא עם כל הכוח, לסיים בנקודת מקום שבו הסיפור הוא ניצחון ברור וללכת חזרה גם אם לא השגת את כל המטרות שרצית. התשובה למצב הזה היא הפעלה של יכולות האוויר, סייבר, ים, וחייב כנגד הטרור והרקטות להפעיל גם את היבשה".

איך אתה עושה מהתפיסה הזאת מוצרים וביזנס?

"התעשייה האווירית הלכה על העניין הזה גם בשל הפן העסקי. היא הגדירה לפני שלוש שנים בערך את המושג של מטה יבשה שלא היה קיים בעבר, וכפי שאמרתי היבשה מתעצמת ורואים זאת גם בכמות המשימות ופרויקטים שיש להם נגיעה ליבשה, שהולכת לגוברת.

"למטה היבשה יש את הזכות לעבוד צמוד לצה"ל, כי הצבא הוא שדה ניסויים מצוין". מה אתם רואים בתע"א כהזדמנות של החטיבה? "אני מכוון את מטה היבשה או היכולות קודם כל לפיתוח אמצעים עבור מרחב התמרון, שאני מעריך את עומקו בכמה עשרות קילומטרים".

אתה מתכוון למרחב של הפיקוד (פיקוד צפון, מרכז או דרום, למשל) לצורך העניין?

"בגדול כן, המרחב הפיקודי, אבל נקרא לזה 'מרחב התמרון'. בתוך עשרות הקילומטרים האלה – אנחנו צריכים לתת בראש ובראשונה אוטונומיות ככל שניתן לכוח שנמצא בשטח. בעבר, אוטונומיות נגזרה ממה שיש לכוח ביד – כלומר הרבה טנקים וכדומה. כיום, יש לנו את היכולת לאפשר לכל גורם בשטח גם מודיעין. הדבר הראשון הוא לאפשר לו לדעת ולראות (גם אם לא בעיניים) את מה שעומד ממולו על מנת לתכנן ולהגיע נכון למרחב, וגם כדי לשפר את יכולת הפגיעה שלו באויב. כשאני אומר את הדבר הזה, אני אומר בעצם מתכוון שצריך לתת יותר עוצמות מרחביות - לא כל אחד צריך הכול.

"למשל, מג"ד או מ"פ בשטח שיש לו כוח – צריכים להיות מסוגלים לקבל את המודיעין הרלוונטי בשבילם – כלומר את סך המודיעין שיש לו נגיעה למרחבם – מודיעין שנאסף מהחלל דרך המטוס דרך המזל"ט והתצפית. החידוש במה שאנו עמלים עליו הוא הרלוונטיות – היכולות להסתכל ולקבל מידע. איך רואים מעבר לבית? איך רואים מה יש מעבר לשיח? יש עוד לא מעט מכשולים אבל כיום יש בתעשייה האווירית התפתחויות מדהימות בתחומים האלה. בעיניי, החשוב ביותר זה לא להטביע את המפקד בשטח במידע. הוא צריך לקבל משהו ידידותי שעליו יש את כלל המידע – כלומר לבצע עבורו היתוך מידע. יש התפתחויות מרתקות בתע"א. הדברים רצים בקצב מאוד מהיר.

"צריך גם יכולת לתקשר בין המידע לבין הכוח שבשטח שמורכב מחיילי חי"ר, טנקים, כלי הנדסה כאלה ואחרים. כל הכלים האלה צריכים להיות מחוברים למידע שמגיע אליהם בזמן שבו הם יכולים להשפיע – המג"ד באמצעות תכנון והאנשים בשטח באמצעות פגיעה מדויקת בזמן אמת.

"אם בעבר היה מגיע מטוס לתרגיל כלשהו, וכולם עוצרים, הרי שהימים האלה פסו מן העולם. אני חושב שבשדה הקרב היבשתי עצמו נראה פחות כלים אוויריים, מקומם הוא בעומק. הרעיון הוא הלחימה הרשתית בין כלל מרכיבי הפעולה תוך ניסיון שלא להציף את האנשים בנתונים שאינם רלוונטיים. להפוך את היחידה המתמרנת לכזו שמסוגלת להפעיל את כלל מרכיבי העוצמה שלה – רבים מהם לא מתוכה. בסופו של דבר, לחייל ולמפקד בשטח יש את היכולת להסתער – אני צריך להביא אותו להסתערות, כאשר היעד שלו ריק. כתעשייה אווירית אני רוצה לנקות לחייל את השטח, את המרחב – זה אתגר עצום.

"הדבר הבא הוא החיבור של המידע למקורות האש – דבר שאנו עובדים גם עליו, וכמובן עובדים על מקורות האש".

תומ"ת לצה"ל

סל המוצרים של התעשייה האווירית ללוחמת היבשה כולל טכנולוגיות חלליות וגם מטע"דים הכוללים אמצעי תצפית ליום וללילה, טכנולוגיות להיתוך מידע ומודיעין, מכ"מים טקטיים ואסטרטגיים, רחפנים ומטוסים בלתי מאוישים וגם כלים בלתי מאוישים קרקעיים שגם בעתיד שלהם מאמין בן ראובן מאוד (כולל דחפור ענק לא מאויש שפותח על ידי התעשייה האווירית לצד כלי רכב לא מאוישים ורובוטים זעירים). התעשייה האווירית מתפתחת גם קשר טקטי לכוחות בשטח, מבוסס על רשת סלולרית מוצפנת.

וגם זה: התעשייה האווירית מפתחת טילים ללוחמת יבשה וגם עברה בהצלחה ניסויים במרעום "טופ גאן", המכוון פגז ארטילריה 155 מ"מ באופן מדויק לעבר מטרתו. היא מפתחת מגלה מוקשים על בסיס רכב בלתי מאויש, והרשימה עוד ארוכה. במקביל, מציעה התעשייה האווירית לזרוע היבשה של צה"ל את התומ"ת הבא במסגרת תכנית החלפת התותחים המתנייעים, שאמורה להתחיל בחומש הקרוב. התעשייה האווירית משלבת בהצעתה לתומ"ת הבא טכנולוגיות מתוצרתה, בנוסף לתובת "ברדלי" (רכב M-270 שיעבור שדרוג על ידי תעש) ותותח AGM של KMW, בקליבר 52. טווח הירי של התומ"ת הוא מעל 35 ק"מ.

קצין התותחנים הראשי איפיין את התומ"ת הבא שצה"ל מעוניין בו באופן דומה לפרויקט שאתם מציעים

"צודקים הקתמ"ר ומפקד זרוע היבשה בצה"ל, אלוף גיא צור – צריך כלי שמסוגל לבצע ירי אוטומטי ואוטונומי, שלא צריך אחריו שיירות לוגיסטיות ארוכות. אנחנו באמת הולכים לייצר כלי שלא צריך לצדו ארמדה של אנשים כדי להפעיל אותו. אנחנו מכוונים את כלל מאמצי התע"א לפרויקט הזה.

"מימוש הפרויקט הזה יהיה מבחינתנו כרטיס כניסה ללב העיסוק ביבשה, ואנחנו הולכים עליו בכל הכוח. אבל, יש לנו עוד הרבה מאוד כרטיסי כניסה אחרים. כשאני מסתכל היום על המוצרים האוויריים של התעשייה האווירית, אזי אין לי ספק שגם רבים מהם משרתים את היבשה".

אולי יעניין אותך גם

מנכ"ל התעשייה האווירית, נמרוד שפר. צילום: כפיר זיו

דו"חות התעשייה האווירית ל-2019: הכנסות של יותר מ-4 מיליארד דולר

הכנסות החברה גדלו ב-2019 ב-426 מיליון דולר, והרווח גדל לרמה הגבוהה ביותר בעשור האחרון, עם סכום של 90 מיליון דולר. יו"ר התעשייה האווירית: "המהפך העסקי שעוברת החברה בשנים האחרונות נותן פירותיו"