האם הצוק איתן?

רונן איציק על המחלוקת הציבורית שמתעוררת שנתיים לאחר היציאה למבצע צוק איתן סביב סוגיית המנהרות וההיערכות למלחמה

האם הצוק איתן?

צילום: AP

הדיון הציבורי לו אנו עדים בימים אלו, שנתיים לאחר היציאה למבצע "צוק איתן" מעלה מספר תהיות, אשר המרכזית שבהן היא סוגיית הטיפול במנהרות. מובילי השיח מצפים לדין וחשבון מהממשלה ומהעומד בראשה בהקשר הזה, ונדמה שהתשובה מגומגמת מעט, שלא לומר אינה מובנת. עם זאת, מתבקש לשאול האם מובילי השיח שואלים את השאלה הנכונה, קרי, האם המנהרות הן הנושא שעליו נדרשת הממשלה לדון יומם וליל והאם חיסול המנהרות מהווה קריטריון להצלחת הממשלה בניהול המשבר מול חמאס. זהו דיון המשלב שני אספקטים: מדיני ופוליטי, בשני לא נעסוק בחיבור זה.

בטרם נפסוק האם שאלת המנהרות חשובה והאם היא מופנית לגורם הנכון, ראוי להיזכר שלניהול המלחמה יש מספר רמות, המתנהלות במקביל וביחסי גומלין: הרמה המדינית (ממשלה והקבינט) – מוביל מדיניות וגוזר ממנה את מטרות המלחמה. הרמה הצבאית (מטכ"ל) – מתרגם את מטרות המלחמה למונחים צבאיים ולהישגים מערכתיים, ומפעילה את הכוחות. הדרג האופרטיבי (פיקוד) – פועל להשגת ההישג המערכתי באמצעות הכוחות. הדרג הטקטי (עוצבות התמרון) – הכוחות הפועלים במבצעים טקטיים שתכליתם השגת ההישגים המערכתיים.

כעת, ראוי שנבחן לאיזה מן הדרגים המתוארים צריכה להיות מופנית שאלת המנהרות- ברור שאין בסוגיית המנהרות עשייה מדינית, קרי מצב אסטרטגי נתון מול הצד שמנגד בו אתה מצפה להגיע להכרעה או להרתעה, למשא ומתן או להמשך עימות וכדומה. המנהרות הן שיטת פעולה של חמאס, שתכליתה השגת הישג ברמה הצבאית, קרי, פגיעה בצה"ל, חטיפת חיילים, או לחילופין מסע הרג בישוב.

הריסת מנהרה היא פעולה המתבצעת באמצעות כלים הנדסיים, לכאורה עניין פשוט, הקושי במקרה דנן הינו איתור המנהרה והתוואי שלה. לא בטוח שסוגיות אלו עוברות את הרמה האופרטיבית, יש אשר יסכימו כי לכל היותר מדובר בסוגיה טכנו-טאקטית שנדרש לתת לה מענה במסגרת פן טכני בבניין הכוח היבשתי במשרדו של קצין ההנדסה הראשי בצה"ל.

ראוי שניזכר שבעיית המנהרות לא התגלתה לנו ביולי 2014- גלעד שליט נחטף ב-2006 על-ידי מחבלים שיצאו ממנהרה, מוצב האורחאן בגוש קטיף פוצץ ב-2004 על-ידי חומר נפץ שהונח במנהרה, או בקיצור, כבר מתחילת העשור הקודם אנו מכירים היטב את האיום הזה, ומבינים היטב את מהותו. הכוונה ב-"אנו" היא בעיקר לצה"ל שספג את עיקר הנזק מהאיום הזה.

בנוסף לכך, ראוי לזכור שלא כל המדינה מאוימת מכך, אלא הישובים החיים לאורך הגבול עם עזה, קרי כמה עשרות קילומטרים של גזרה, שמנוהלת על ידי אוגדת עזה תחת פיקוד הדרום. מכאן, ברור שההתמודדות עם האיום ה"חדש" וה-"מפתיע" היא לא יותר מאשר במרחב הפיקודי הדרומי. האם, אם-כן, ראש-ממשלת ישראל הוא הדמות אליה נדרשת להיות מופנית שאלת המנהרות? מובן שלא.

ואם-כך, אילו שאלות נדרשות להיות מופנות לדרג המדיני?

נכון יהיה להפנות לדרג המדיני שאלות בהקשר מטרות המלחמה, המצב אליו כיוונה הממשלה במבצע "צוק איתן", כיצד נוהל המבצע בהקשר האזורי (למשל הקשר עם המצרים), וברמה הגלובאלית (ארצות הברית, האו"ם וכיוצא באלו), שהרי זהו תפקידה של הממשלה בעת מלחמה.

האם מישהו שואל את השאלות האלו?

המצב שנוצר הוא שראש ממשלת ישראל נדרש לעסוק בסוגיה טכנו-טאקטית שאמורה להיפתר ברמת האלוף בצה"ל לכל היותר, ומכאן שקיימת סכנה, שהרי אם בכך יתמקד ראש המדינה במערכה הבאה, מי יהיה זה שיגדיר את מטרותיה ויפעל בזירה המדינית להשיג אותן?

עוד יותר מתעוררת התהייה העולה כאן על רקע ההצהרה בתחילת המערכה כי "חיסול המנהרות יארך יומיים", שהרי בפועל המבצע נמשך כמעט חודשיים. מי שהעלה אמירה זו הוא שר הביטחון, אליו כפוף צה"ל. ראוי שנשאל מה הוביל לאמירה מוטעית זו, וכיצד הגענו לפער כל-כך גדול בין מה שנאמר לבין מה שהתרחש.

לסיכום, בפנינו עומדת סוגיה רבת משמעות בהקשרה למלחמה הבאה, זאת מבלי לדון בהקשרה הפוליטי. מהניתוח המובא נובע כי את עיקר השאלות הנמצאות על סדר היום יש להפנות לצה"ל, ואת ראש-הממשלה לעומת זאת נדרש לשאול שאלות אחרות, לא פחות חשובות, אלא אפילו יותר מכך.  

 

הכותב הינו אלוף-משנה במילואים, מפקד חטיבה לשעבר, ודוקטורנט העוסק במחקר על צבא וחברה באוניברסיטת חיפה.

אולי יעניין אותך גם