האיום הגרעיני של קוריאה הצפונית – יותר סימני שאלה מתשובות

חרף התרברבות פיונגיאנג על פיתוח יכולות למזער נשק גרעיני ולשגר טילים בליסטיים מתוך צוללות, עדיין קיימים סימני שאלה לגבי סטטוס תכנית הגרעין שלה. אך גם יש להציב סימן שאלה לגבי התמודדות ארה"ב עם התכנית, כאשר זו תבשיל לאיום ממשי

צילום: AP

הצהרות פיונגיאנג בדבר התקדמותה בפיתוח הארסנל הגרעיני שברשותה זוכות להד נרחב בתקשורת העולמית ולדאגה רבה. "זמן רב חלף מאז התחלנו למזער ולגוון את הכלים למכה גרעינית... גם הגענו לשלב של דיוק פגיעה גבוה ביותר, לא רק של הטילים לטווח קצר ובינוני, אלא אף של הטילים לטווח ארוך" - כך מסרה לאחרונה (20 במאי) סוכנות הידיעות של קוריאה הצפונית (KCNA – Korean Central News Agency), על פי הודעת "הוועד להגנה לאומית" של קוריאה הצפונית.

כשבוע וחצי לפני כן (9 במאי) דיווחה סוכנות KCNA על ניסוי ירי מוצלח של טיל בליסטי מסיפון צוללת (SLBM – Submarine Launched Ballistic Missile). על פי לשון ההודעה, השיגור נועד להציג את שיא יכולתה הצבאית המתקדמת של קוריאה הצפונית, ובוצע תחת "ניהולו האישי" של קים ג'ונג און (Kim Jong Un), מנהיגה הצעיר של קוריאה הצפונית. העיתון הממשלתי של קוריאה הצפונית, Rodong Sinmun, אף פרסם תמונות של הטיל כאשר הוא נורה מתוך הים, כאשר בה בעת קים ג'ונג און ניצב על ספינה במרחק מה ממקום השיגור, כשהוא מחייך.

אין ספק, כי פיונגיאנג מפתחת בהתמדה את יכולותיה הטכנולוגיות במטרה ליצור כושר הרתעה גרעינית. מזעור רש"ק (ראש קרב) גרעיני למימדים פיזיים ולמשקל אשר מאפשרים זיוודו במטע"ד (מטען ייעודי – payload) של טיל בליסטי, נחשב התקדמות מרשימה בבניית כושר זה. מכל מקום, קיימים חילוקי דעות בדבר הישגיה של קוריאה הצפונית. על פי מסמך משרד ההגנה בסיאול (6 בינואר), קוריאה הצפונית הגיעה לרמה "משמעותית" בתחום זה. אף אדמירל ביל גורטני (Bill Gortney), מפקד "פיקוד הגנת החלל של צפון אמריקה" (North American Aerospace Defense CommandNORAD), הודה (7 באפריל), כי קוריאה הצפונית כבר מסוגלת להתקין רש"ק גרעיני על טיל בליסטי בין יבשתי. מנגד, מומחים בסיאול ובארה"ב טוענים כי בשל המורכבות הרבה הנדרשת במזעור רש"ק גרעיני, הרי שהצהרות הממשל בפיונגיאנג "מנופחות".

גם יכולת שיגור טיל בליסטי מתוך צוללת מתחת פני הים מוערכת כזינוק טכנולוגי משמעותי ביצירת הרתעה אסטרטגית. ברם, אף כי אנשי ממשל ומומחי ביטחון בקוריאה הדרומית טענו בעבר כי קוריאה הצפונית מפתחת יכולת SLBM, לדעת אדמירל ג'יימס ווינפלד (James Winnefeld), סגן ראש הכוחות המשולבים של ארה"ב, עדיין קוריאה הצפונית רחוקה מכך "שנים רבות". אשר לניסוי הנוכחי של שיגור טיל מצוללת, המומחים מטילים ספק בדבר מהימנותו, כאשר לטענתם ייתכן כי השיגור בוצע מתוך רפסודה השקועה במים, והטיל נפל לים תוך מספר שניות. זאת ועוד, רויטרס (20 במאי), לדעת שני מומחי חלל גרמניים (Markus Schiller, Robert Schmucker), תמונות השיגור עובדו באמצעות תוכנת 'פוטושופ' והינן מזויפות.

ארסנל הגרעין והטילים הבליסטיים

קיימת אי וודאות רבה לגבי עוצמת הארסנל הגרעיני של קוריאה הצפונית. להערכתו של דיוויד אולברייט (David Albright - פקח סבא"א לשעבר, אשר עומד כיום בראש "המכון למדע וביטחון בינלאומי" בוושינגטון, Institute for Science and International Security -ISIS ), הנכונה לתחילת 2015, הארסנל מכיל כ-22 פצצות: כ-10 מהן מכילות ליבות (cores) פלוטוניום, והשאר מכילות ליבות אורניום מועשר. קוריאה הצפונית מייצרת את החומרים הבקיעים במתקני המרכז הגרעיני יונגביון (Yongbyon). פלוטוניום באיכות נשק גרעיני מופק בכור קטן יחסית מדגם גז-גראפיט, אשר מתודלק במוטות אורניום טבעי מתכתי, ובסמיכות לו פועלת 'מעבדה חמה' להפרדת הפלוטוניום ממוטות הדלק המשומשים של הכור. כושר תפוקת הפלוטוניום מוערך בכ-6 ק"ג לשנה. כמו כן, זה מספר שנים פועל במרכז יונגביון מתקן צנטריפוגות להעשרת אורניום לדרגת העשרה של נשק גרעיני. אף כי המידע על פרויקט הצנטריפוגות של קוריאה הצפונית נחשף לראשונה בתקשורת כבר ב-2002, עדיין רבה העמימות לגבי היקף העשרת האורניום, אף יותר משל הפקת הפלוטוניום. קוריאה הצפונית השיגה את טכנולוגית העשרת האורניום בשיטת הצנטריפוגות במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה הקודמת, כעסקת חליפין עם המדען הפקיסטאני ד"ר עבדול קאדיר ח'אן (A.Q. Khan). תמורתו היא העבירה לפקיסטאן טכנולוגיה לייצור הטילים הבליסטיים מדגם 'נודונג' (Nodong), אשר בארסנל הפקיסטאני הם מכונים טילי 'גאורי' (Ghauri). היא אף העבירה טכנולוגיה זו לאיראן תמורת תשלום, ועליה מבוסס תכנון הטיל האיראני 'שיהאב-3' (Shehab-3).

ככל הידוע, קוריאה הצפונית ערכה עד כה 3 ניסויים גרעיניים. הראשון בוצע ב-2006 ונחל הצלחה חלקית - עוצמת הפיצוץ הייתה נמוכה מקילוטון אחד; השני, שנערך ב-2009, היה מוצלח יותר ותפוקתו הייתה כ-7 קילוטון. שניהם בוצעו עם מטעני נפץ גרעיניים בעלי ליבת פלוטוניום. הניסוי האחרון בוצע ב-12 לפברואר 2013, ולפי הנתונים הסיסמיים שנמדדו בקוריאה הדרומית, עוצמת הפיצוץ הייתה גבוהה מזו של שני הניסויים הצפון קוריאניים הקודמים, אך כנראה נמוכה מ-20 קילוטון - עוצמת פצצת הירושימה ב-1945. עם זאת, סביר כי בשונה מהניסויים הקודמים, מטען הנפץ הגרעיני בניסוי זה הכיל ליבת אורניום מועשר. כוונת פיונגיאנג לבצע את הניסוי הייתה ידועה מראש. מדינות כארה"ב, קוריאה הדרומית ויפן, עקבו לאחרונה בדריכות ובדאגה אחר ההכנות לביצועו. זאת, בעקבות הצהרת קוריאה הצפונית על כוונתה לכך, שנוסחה בלשון מתריסה ביותר כלפי ארה"ב: 'איננו מסווים את העובדה שהלוויינים והרקטות ארוכות הטווח שאנו נשגר והניסוי הגרעיני רב העוצמה שנערוך מכוונים כלפי ארה"ב'.

לפי שעה חסרים פרטים שיאפשר להעריך את אמינות טכנולוגיית מזעור הפצצה הגרעינית של קוריאה הצפונית, שעל אודותיה דווח עתה בפיונגיאנג. יש לשער כי הפצצה מבוססת על ליבת פלוטוניום. המסה הקריטית של פלוטוניום בדרגת איכות צבאית, נמוכה משמעותית מזו של אורניום המועשר לדרגת העשרה של נשק גרעיני. לפי דיוויד אולברייט, לנשק גרעיני המכיל ליבת פלוטוניום נדרשת כמות של 2.5 עד 5 ק"ג של חומר זה, בהשוואה ל-15 עד 25 ק"ג הנדרשים לליבת אורניום מועשר לשיעור 90 אחוזים. כתוצאה מכך, גם כמות חומר הנפץ הקונבנציונלי הדרוש לדחיסת ליבה גרעינית של אורניום מועשר וייזום הפעלתה, רבה בשיעור משמעותי מזו של ליבת פלוטוניום. בשל כך, מימדיה ומשקלה של פצצת אורניום מועשר גדולים משמעותית ביחס לפצצת פלוטוניום .

דיוויד אולברייט גם העריך את הארסנל של קוריאה הצפונית הצפוי בשנת 2020. לפי חישוביו, בהנחה של תרחיש ממוצע, במועד זה עלולות להיות בידיה כ-50 פצצות גרעינית, ולפי תרחיש גבוה - כ-100 פצצות.

בהתייחס למערכות השיגור, מעריכים כי כיום מצויים ברשות קוריאה הצפונית כ-1,000 טילים בליסטיים בעלי יכולות מגוונות, ובכללם טילים ארוכי טווח. ביניהם: נודונג - שטווחו כ-1,000 ק"מ; טאפודונג-1 (Taepodong-1), טיל דו-שלבי בעל טווח 2,200 ק"מ; מוסודאן (Musudan) שטווחו מוערך בין 2,500 ל-4,000 ק"מ; טאפודונג-2 (Taepodong-2), טיל דו-שלבי או תלת-שלבי אשר טווחו מוערך בכ-6,000 ק"מ; ולבסוף אונהא (Unha) התלת-שלבי, אשר כנראה הינו טאפודונג-2 משופר. ב-12 לדצמבר 2012 בוצעה טיסת ניסוי מוצלחת של אונהא, אשר בה שימש הטיל כמשגר לוויינים (space launcher). מכל מקום לפי ניתוח וסימולציה שביצעו מומחים מקוריאה הדרומית, טווחו עשוי להגיע ל-10,000 ק"מ, עד פאתי סן פרנציסקו, כשהוא נושא עימו רש"ק במשקל 500 עד 600 ק"ג.

הרציונל שמאחורי התנהגותו של קים ג'ונג און

תגובות ארה"ב והמדינות השכנות לקוריאה הצפונית, בפרט קוריאה הדרומית ויפן, נוכח פיונגיאנג, מעידות בין היתר על מבוכה ועל קושי כלשהו להכיל את ההתרסות הבומבסטיות. זאת בשל מספר סיבות: ראשית, המידע המודיעיני על אודות קוריאה הצפונית סובל מערפול ואי וודאות, בשל 'מסך הברזל' שמדינה זו בנתה מול העולם החיצוני; שנית, הצהרות המשטר על ההישגים הטכנולוגיים המופלאים אינן אמינות ונראות מפוברקות; ולבסוף, סביר כי אמינותן הטכנולוגית של מערכות הנשק של צפון קוריאה רחוקה מזו המקובלת בעולם המערבי.

לפני כשנתיים הייתי סבור כי התנהלות קים ג'ונג און כנגד ארה"ב איננה רציונאלית (להלן מאמרי: "התקף פסיכיאטרי חריף", ISRAEL DEFENSE, 7/04/2013). אולם עתה, במבחן הזמן, אני נוטה להשתכנע כי צעדיו, למרות שלכאורה הם בלתי צפויים, הינם מחושבים היטב. ג'תרו מולן (Jethro Mullen), עורך דסק חדשות  CNN במזרח אסיה, הגדיר זאת באופן אירוני בכתבתו (20 במאי): "מדידת התקדמות תכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית הינה עסק ערמומי. משטרו של קים מסווה בדרך כלל את מאמציו תחת מעטה חשאיות, אך מפעם לפעם הוא מריע בחצוצרות התעמולה על צעדי התקדמותו, תוך שהוא מותיר ליתר העולם לחבר בין הנקודות". באופן דומה, דניאל פינקסטון (Daniel Pinkston), חוקר בכיר שמושבו בסיאול, שמכהן בקבוצה הבינלאומית לטיפול במשברים (The International Crisis Group - ICG) כסגן מנהל פרויקט צפון מזרח אסיה, התבטא בראיון לסוכנות הידיעות AFP: "קיימים פערים בין הצהרותיהם לבין המציאות הממשית של דרכי פעולתם".

קוריאה הצפונית מודעת לכך שהיא נחשבת "מדינה מצורעת" (pariah state). הרציונל בהתנהגותה הינו דבקותה בשימור החיץ בינה לבין העולם החיצוני, שהוצב במכוון על ידי הדיקטטורה בפיונגיאנג כדי להגן על שרידותה. שלטונה נשען גם על כידוני הצבא, אשר זוכה בשל כך במרבית המשאבים. סביר כי אותם יחידים בקוריאה הצפונית שיש להם גישה למידע על המתרחש מחוץ לארצם, מתרשמים מהחופש הרב ומהשגשוג הכלכלי העצום אשר להם זוכים אחיהם בקוריאה הדרומית, ועיניהם כלות. נראה כי לו היה נפרץ המידור מול העולם החיצון ונפתח הגבול המלאכותי שנמתח בין שתי הקוריאות בקו הרוחב ה-38, אזי הפגיעה בסדר החברתי הנוקשה הקיים בפיונגיאנג הייתה מובילה לקריסה מיידית של הדיקטטורה (כפי שארע בגרמניה המזרחית כאשר נפלה חומת ברלין בסוף 1989).

בנוסף לבניית הכוח הצבאי, שאין לזלזל בו, אף הלוחמה הפסיכולוגית משחקת ככלי חשוב בידי משטרו של קים. כלפי חוץ נועדו התגרויותיו בארה"ב לשמש 'הרתעה מילולית', שבאה לפצות על היעדר יכולת הרתעה בפועל. אך הן מופנות גם לאוכלוסייה המקומית –  לבנות 'גאוות היחידה'.

ההתמודדות האמריקנית

מובן מאליו כי אין מקום להשוואה בין עוצמתה הצבאית האדירה של ארה"ב לזו של קוריאה הצפונית, שארה"ב יכולה להשמידה בקלות. חרף זאת, ארה"ב משחקת על מגרש זה כאשר 'דיה קשורות'. למעשה, אין ביכולתה לפעול צבאית נגד קוריאה הצפונית. מבחינת וושינגטון, הפעלת נשק גרעיני היא טאבו: ראשית, בשל קשר הדם בין שתי הקוריאות; שנית, עדיין צרוב בזיכרונה 'אות הקין' של הירושימה ונגסאקי במלחמת העולם השנייה. גם אין בראיית וושינגטון מקום למלחמה קונבנציונאלית נגד פיונגיאנג – בשל טראומת 'מלחמת קוריאה' העקובה מדם בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, וגם על רקע הזיכרון הטרי יחסית של הסתבכויותיה באפגניסטן ועיראק.

המישור בו וושינגטון יכולה לפעול באופן מעשי הינו בניית מערך התגוננות מפני תוקפנות עתידית של קוריאה הצפונית. זאת, בראש וראשונה, מיגון ארה"ב גופא. תכנית GMD (Ground-Based Midcourse Defense – מערכת הגנה המבוססת על השמדת טילים בין יבשתיים בעת מעופם ליעד, בטרם חזרתם לאטמוספרה) כוללת כיום שני אתרי יירוט מול טילי קוריאה הצפונית - המתקן באלסקה שבו מוצבים כיום 26 טילי יירוט (interceptors), והמתקן בקליפורניה שבו 14 טילי יירוט. כמו כן, במרץ 2013 החליט ממשל אובמה להציב במתקן שבאלסקה 14 טילי יירוט נוספים.

אשר ליפן וקוריאה הדרומית -  בנוסף לפריסת 'מטריה גרעינית', ארה"ב עשויה להעניק להן 'הגנה זירתית נגד טילים' (TMDTheater Missile Defense) המבוססת על טילים נגד טילים (Anti-Ballistic Missile - ABM), כגון טיל  THAAD האמריקני ( או אולי "חץ" הישראלי).

ברם, אין לממשל אובמה תשובה ממשית להתקפות המילוליות של פיונגיאנג על וושינגטון. נראה כי הוא מעדיף 'להכיל' אותן, בבחינת "ישחקו הנערים לפנינו". זאת, כפי שהוא מתעלם מקריאות 'מוות לאמריקה' הנשמעות מפעם לפעם בטהראן.

אך אם בראייתה של וושינגטון המצב הנוכחי נסבל, סכנת התעצמותו של  'הפגע הרע' מפיונגיאנג - משטר קים ג'ונג און - עלולה לרבוץ בעתיד בפתח. בפרט, כבר ב-2020 צפוי שיפור ניכר של היכולות הטכנולוגיות של קוריאה הצפונית בתחום הגרעין, אשר אפשר כי תמומשנה באמצעות ארסנל של כ-100 פצצות גרעיניות המותקנות ברש"קי טילים בין יבשתיים בעלי טווח של 10,000 ק"מ. במקרה זה תעמוד ארה"ב בפני דילמה רצינית.

ולבסוף, עוד נקודה בהקשר האיראני: במאמרי ב-ISRAEL DEFENSE ("הניסוי הגרעיני בקוריאה הצפונית: 'מעבדת ניסוי' איראנית?", 12/02/2013), בעקבות הניסוי הגרעיני ה-3 של פיונגיאנג, כתבתי על האפשרות שנוסתה בו ליבת אורניום מועשר, וכי קוריאה הצפונית עלולה לסייע לאיראן בתחום זה.

****

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר

אולי יעניין אותך גם

מוחמד אלשמרני. הקצין הסעודי שרצח שלושה בבסיס הצי האמריקני בפלורידה. צילום: AP

החשד לפיגוע בבסיס הצי האמריקני: היורה רכש אקדח כחוק

חקירת ה-FBI העלתה כי היורה הסעודי, שרצח שלושה בבסיס הצי בפלורידה, רכש כחוק אקדח גלוק איתו ביצע את המעשה. החוקרים עדיין בודקים אם פעל לבדו או במסגרת תא