ארכיון צה"ל מסמכים נדירים מפרשת עסק הביש

מי נתן את הפקודה להפעיל את הרשת? מדו"ח האירועים של מרדכי בנצור, מפקד יחידה 131 שניהלה את המבצע, עולה תדריך שקיבל מראש אמ"ן גיבלי

ארכיון צה"ל מסמכים נדירים מפרשת עסק הביש

דוד בן גוריון עם משוחררי מצרים לאחר מלחמת ששת הימים (אסירי פרשת עסק הביש) - באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

6 עשורים חלפו מאז פרשת "עסק הביש" והשאלה הגדולה שליוותה את מדינת ישראל הצעירה: "מי נתן את ההוראה". היום חושף ארכיון צה"ל מסמכים נדירים ששופכים מעט אור על אותה פרשה מהחמורות בתולדות המדינה.

המסמך המעניין ביותר הוא פגישתם של שר הביטחון דאז, פנחס לבון, וראש אגף המודיעין, אלוף בנימין גיבלי, בו מאשים לבון את גיבלי שנתן את ההוראה על דעת עצמו, ואילו גיבלי מדגיש שקיבל את ההוראה מלבון עצמו, בפגישה בה נכחו רק שניהם, ב16 ביולי.

נזכיר רק שתחילת פרשת "עסק הביש" בראשית ה-50, אז גייס המודיעין הישראלי רשת במצרים, שהורכבה מצעירים יהודים, אזרחי מצרים, שהיו חדורי להט ציוני. חברי הרשת הופעלו על ידי יחידה 131 של אגף המודיעין, כאשר המטרה המקורית הייתה להפעילם בעת מלחמה.

בראשית שנות ה-50, התנהלו שיחות בין מצרים ובריטניה על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ, למורת רוחה של ישראל. או אז עלה הרעיון לחבל בחשאי במתקנים מערביים במצרים, במטרה למנוע את המהלך. חברי החוליה היהודית קיבלו את המשימה, אך נתפסו ביולי 1954 בעת ניסיון כושל לבצע שורה של פיגועים במצרים, על ידי פצצות תבערה בתחנת רכבת ובתי קולנוע בקהיר ובאלכסנדריה.

בסך הכל נעצרו בעקבות 13 איש באשמת ריגול. 3 מהם זרים, 10 מהם יהודים מקומיים, מהם בחורה אחת. 6 מהם עברו אימונים והכשרות בארץ. שניים מחברי הרשת, משה מרזוק ושמואל עזר, הוצאו להורג במצרים. קצין מודיען ישראלי נוסף, סא"ל מאיר (מקס) בינט, התאבד בכלא המצרי מבלי שחשף סודות צבאיים.

משך שנים, הדיון הציבורי בפרשה התמקד בשאלה: "מי נתן את ההוראה" להפעיל את הרשת למטרות פיגועים אלו. בעקבות הפרשה הודחו מתפקידיהם ראש אמ"ן דאז, בנימין גיבלי, ומפקד יחידה 131, מרדכי (מוטקה) בן צור. ה"פרשה" הביאה בהמשך גם להתפטרותו של שר הביטחון דאז, פנחס לבון, ובהמשך גם של ראש הממשלה, דוד בן גוריון.

בפגישה בין גיבלי ללבון שנערכה ב28 בדצמבר 1954, לאחר שהרשת כבר נחשפה, האשימו השניים אחד את השני במתן ההוראה. לבון מצוטט כאומר: "אי אפשר לקבל זאת שבלי הוראה של אדם מוסמך- ואינני אומר שאתה האדם שנתת את ההוראה – אבל בלי הוראה של אדם מוסמך שבידיו הייתה הסמכות לתת אותה- אנשים יעשו פעולות כאלה על דעת עצמם. ואז אינני יודע- אתה אומר שאתה לא יודע, מישהו נתן את ההוראה הזאת. ובכן, אינני מאמין שסתם מתוך אבנטורה אנשים אלה החליטו לפוצץ שירותי מודיעין אמריקאיים ולהדליק את בית הדואר באלכסנדרייה, לא יתכן. אבל לזה אין לי הוכחות".

לבון מבקש מגיבלי לומר את האמת, ומציין שנותן לו "עוד פעם הזדמנות" לעשות כן. לבון כאמור מכחיש מכל וכל את קיומה של הפגישה בין השניים ב16 ביולי ומציין: "אם ב16 לא התקיימה הישיבה והשיחה הזו, אלא נתקיימו לאחר גמר הפרשה כולה, אני מוכרח הייתי להגיע לאחת משתי מסקנות: או שאתה על דעת עצמך בלבד.. עשית את כל העניין, או לא על דעת עצמך, אז מי זה?.

הדבר היחידי שיכול לעזור לך זה להגיד את האמת". גיבלי מצידו ענה: "מעודי לא הועמדתי בפני המסיבות של שקרן ובדין כפי שניסית להציג אותי עכשיו. אני מצטער על זאת מאוד מאוד. אני חושב שנשמט ממני כל בסיס של אימון שלך לעשות משהו. אינני נוהג להסתיר דברים. אני נוהג לאמר אותן בכל האמת ובכל הגילוי. לי ברור דבר אחד. אני מפיך, לאחר הישיבה שהייתה בביתך, קבלתי את ההוראה להפעיל את החוליות".

לבון מצידו עונה: "בנימין, תרשה לי, אתך לך להגיד מה שאתה רוצה. אבל אני מצי לך לא להסתבך. אני מבקש אותך לא להסתבך".  וגיבלי עונה: "יתכן שאני כבר מסובך". לבון משיב: "להסתבך עוד יותר". גיבלי: "תליה אין במדינת ישראל".  לבון ממשיך ואומר: "כאשר ב16 באתה נתת את ההוראה- לא הייתה לך שום סמכות למתן ההוראה". גיבלי מצידו משיב: "טוב, אני מקבל עליי את הדין הזה. בסדר".   

גרסתו של גיבלי מקבלת חיזוק ממסמך נוסף שפרסם אתמול משרד הביטחון. נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, מציין כי מי שנתן את ההוראה היה לבון. "שקל לו שר הביטחון מר פנחס לבון, כי טוב היה אילו היו עושים מעשים שימנעו את החתימה הבריטית והמצרית. הורה שר הביטחון מר פנחס לבון, שיחידה זו אשר במצרים תחבל בכמה אובייקטים בריטיים, ויווצר הרושם כי האחים המוסלמים בכך. פעולות אלה כנראה תבטלנה את רק תדחינה החתימה, ורווח לישראל". וארגוב ממשיך: "שיקול נפשע ומוטעה זה נעשה על ידי שר הביטחון ולא על ידי ראש ממשלה. שיקול זה נעשה שלא על דעת שר החוץ וראש הממשלה.

החלטה זו, והוראה זו, נעשו ללא ידיעתו של ראש הממשלה. שיקול מחריד זה והחלטה פזיזה ופושעת זו – בוצעו שעה שראש המטה הכללי רב-אלוף משה דיין לא היה כאן בארץ. שר הביטחון הורה, וחיילי צה"ל ניגשו לביצוע המשימה. המבצעים משום מה (ופרט זה לא ידוע לי ומופלא בעיני) – ניגשו לבצע ההוראות לא על אובייקטים בריטיים כי אם על אובייקטים אמריקנים...".

ארגוב מוסיף וכותב על זעמו של בן גוריון על לבון. "בשבת פתח הזקן על הנושא המצרי.. הוא הוציא פסק דינו החמור על עושה הפשע". ומצטט את בן גוריון שמדבר על לבון: "זה לא היה מעניינו של שר הביטחון להחליט על כך. זאת היא שאלה פוליטית ולא ביטחונית. באיזו רשות נטל לעצמו הזכות להחליט ולפעול עצמאית בשטח הפוליטי המובהק'?.... באיזו רשות שלח 13 איש מן הטובים והמסורים לטבח?.. ללא שום הצדקה ביטחונית, מוסרית ופוליטית.. משה ד. סיפר לי לאחר שהגיע מארצות הברית על ההוראה שניתנה על ידי לבון. נתחלחלתי (ההדגשה במקור, ל"ש). עכשיו סיפרו לי גם פרטי המאסר".

ארגוב מציין ביומנו כי לאחר דברים אלו של בן גוריון הוא לא שתק עוד. "אמרתי לזקן כי להווא ידוע לו, שהציבור רואה בלבון את יורשו. הציבור חושב שכל אשר לבון עושה – בן גוריון הוא המכתיב לו המעשה...".

מדו"ח האירועים של מרדכי בנצור, מפקד יחידה 131 שניהלה את המבצע, עולה תדריך שקיבל מאש אמ"ן גיבלי. בנצור כותב: "המשימה כפי שהוסברה לי על ידי ראש אמ"ן הייתה: לערער אמון המערב במשטר הקיים על ידי ...אי ביטחון ציבורי. מעשים שיביאו למעצרים, להפגנות ולפעולות נקם תוך העלמה מוחלטת של הגורם הישראלי והפניית המחשבה לכל גורם אפשרי.

המגמה - מניעת הגשת סיוע כלכלי ונשק למצרים על ידי המערב. השקול לבחירת מטרות היה נתון לאיש במקום תוך הערכת התוצאה האפשרית בכל מעשה ומעשה. לא דובר על חיסול אישים או מעשי רצח המוניים, כי אם פעולות חבלה שתעוררנה אי שקט ומהומות ציבוריות ב16 ביולי, כותב בנצור, "נקראתי לראש אמ"ן שצווני להעביר הוראות לפעול למען בטול הסכם סואץ ע"י פגיעה במוסדות בריטיים ונציגים רשמיים במגמה של יצירת משבר שידחה חתימת הסכם".

בהתייחסו לביצוע, כתב מפקד יחידה 131 דאז: "הבחורים באלכסנדריה גלו נכונות רבה והחלו לפעול מייד עם העברת הפקודה על ידי אלעד. הספיקו לבצע 8 פעולות. מהן 2- החומר לא פעל, ובמקרה הגורלי החומר פעל לפני הזמן על גופו של הנושא, הוא נכווה קשות והובא על ידי השוטרים לבית חולים.. פעילותם הייתה בקצב מהיר בגלל רצונם לפעול בעת מהומות שהיו בתקופה ההיא".

משרד הביטחון פרסם גם מכתב של גיבלי לדיין לפיו: "ביום 16.7.54 נתקיים דיון בבית שר הביטחון בנושא 'משמעות הפינוי הבריטי מסואץ'... הורני שר הביטחון להפעיל את חוליות 131 נגד גורמים ומטרות בריטיים.. בשעת הדיון נשאלתי על אפשרות הפעלת 131 נגד אובייקטים בריטיים ותשובתי הייתה חיובית מבחינה מבצעית.. לאחר סיום הישיבה נתבקשתי ע"י שר הביטחון להשאר.

"לאחר מכן הודיעני שר הביטחון להורות (ל) 131 לפעול נכד אלמנטים בריטיים.... לאחר הישיבה זימנתי אלי לביתי את מפקד יחידה 131... מפקד 131 הודיעני שהאנשים במצב שיוכלו לפעול.. הוריתי אותו להעביר ההוראות לפעולה..". והוא ממשיך: "כמה ימים לאחר מכן, נתפרסמו בעתונות מתוך שידורי רדיו דמשק ורדיו קהיר על מעצרים ופעולות שבוצעו בקהיר ובאלכסנדריה... מידיעות .. לאחר מכן, נודע שהפעולות במשרד הדואר ובמשרדי המודיעין האמריקאי בוצעו ע"י אנשי המקום ולפי שקול דעתם".