אלאור אזריה - רב"ט (לא) אסטרטגי

אירוע אלאור אזריה הוא תקרית שהתחוללה בגל טרור ובעידן בו מתמודדת מדינת-ישראל עם דה-לגיטימציה בינלאומית. אולם הסערה הציבורית המתחוללת סביב הפרשה ועשויה להשפיע גם על תוצאות הדיון המשפטי בה, חייבת לעורר בקרב מפקדי צה"ל את ההבנה כי היותם מפקדים ב-"צבא העם" דורשת פעולה שתשמר גם לגיטימציה פנימית.   

צילום: דובר צה"ל

 

 

 

 

 

 

 

עם תחילת המאה ה-21 המלחמה בטרור בתווך האורבני יצרה לא מעט תובנות חדשות סביב הקשרים טקטיים, מערכתיים, אך לא פחות מכך - אסטרטגיים, הכרוכים בכך שהתהודה התקשורתית אותם יוצרים אירועים טכנו-טקטיים מובילה להתפתחות מערכה מסוג אחר, תודעתית בעיקרה, המתלקחת גם במרחב הבינלאומי. המשמעות היא שפעולה של חייל זוטר היא בבחינת "משק כנפי הפרפר" שעשויה להוביל לכאוס בקצה השני של העולם.

חייל הפועל בסביבה רווית מדיה מכונה בצה"ל "רב-טוראי אסטרטגי", כלומר חייל הנדרש להבין כי כל פעולה שהוא מבצע עשויה להשליך או להוביל לתקרית מדינית, ומכאן שלהקשר הגלובלי יש לעיתים אפקט חזק יותר, לעיתים באופן דרמטי, מהתוצאה הטקטית בסביבת האירוע. במציאות הישראלית-פלסטינית, נוכח "טרור היחידים" בהקשר הדה-לגיטימציה הבינלאומית איתה מתמודדת ישראל, ייתכן שהזעם אותו הפנו פוליטיקאים ובכירים במערכת הצבאית כלפי אלאור אזריה נובע מהיותו "רב"ט לא אסטרטגי".

מאז מבצע "עופרת יצוקה" ודו"ח גולדסטון שיצא בעקבותיו מתמודדת מדינת-ישראל עם דה-לגיטימציה בינלאומית, המנוצלת לא אחת על-ידי הרשות הפלסטינית וחמאס בכדי לקעקע את פעולות צה"ל, ו"לצבוע" אותן בגוונים של פשעים נגד האנושות. כך הפלסטינים, שמצאו קרקע נוחה לטענותיהם בקרב מספר מדינות מערביות, מנצלים תקריות מבצעיות בשטח בכדי לחזק את טענותיהם, ואף ביתר שאת נוכח ריבוי אמצעי הצילום בסביבת הפעולה, חלקם של גורמי תקשורת, וחלקם של ארגונים לא-ממשלתיים.

בהמשך לכך, ממשלת-ישראל וצה"ל שמצויים 24/7 במערכה כנגד הדה-לגיטימציה, נוקטים במספר טכניקות פעולה, ובכל הרמות, האסטרטגית, המערכתית והטקטית. הרמה האסטרטגית, שמובלת על-ידי המדינאים משתמשת בכלים הבינלאומיים העומדים לרשותה (למשל הדגשת הפעולה במסגרת החוק הבין-לאומי באירוע הפשיטה על המרמרה). הרמה המערכתית בנתה מעטפת משפטית מובנית בכל מבצע צבאי, בגינה משפטנים נוכחים בכל מפקדה הפועלת בשטח.

השאלה הנדרשת כאן היא מהם האמצעים בהם מתבצע שימוש ברמה הטקטית, קרי, ברמת המפקד והחייל הפועלים יום-יום בשטח?

כיוון שהלחימה בטרור היא פעולה יום-יומית רציפה ומתמשכת, הרי שמדובר באתגר משמעותי המונחת לא-אחת לפתחו של חייל זוטר בשטח, שלחיצה שלו על ההדק, כאמור, עשויה להוביל לתקרית בין-לאומית על כל ההשלכות הכרוכות בכך. צה"ל בהחלט פועל בכדי להשריש את התובנות הנדרשות בקרב חייליו, אם באמצעות חינוך והטמעת רוח צה"ל, בהקשר טוהר הנשק למשל, הן בהקשר הכנות מנטליות לפעילות בשטחים, והן באמצעות תדריכים שוטפים, הכוללים הדגשת הוראות הפתיחה באש.

אולם ברגע התקרית נדרש החייל להביא לידי ביטוי הן את הכישרון הטכנו-טקטי שלו כלוחם, הן את התובנות המערכתיות, והן את הערכים המוטמעים בו, אלו עשויים לעיתים להתנגש ולהוביל לדילמה, לדוגמה בין הערכים "חיי אדם" ו-"רעות", ובין הערך "טוהר הנשק". הדינמיקה של המאבק בטרור מצמצמת את מרווח הזמן שבין המחשבה להחלטה לכדי שניות ספורות, זמן אשר לא מאפשר התייעצות עם מפקד או עם חיילים אחרים בסביבה. הכל למעשה מונח ברגעים אלו על כתפיו של "הרב"ט האסטרטגי".

נוכח טענת הפלסטינים כי בפעולותיו במהלך גל הטרור האחרון צה"ל "הוציא להורג ללא משפט", לצד הניסיון בצה"ל להימנע מהפעלת כוח-יתר, ניתן להבין מדוע הופנה זעם רב כלפי אלאור אזריה, שלכאורה ביצע ירי על-מנת להרוג מחבל שהיה מנוטרל. התבוננות באירוע זה מתוך פריזמת המערכה כנגד הדה-לגיטימציה תוביל למסקנה כי אזריה כשל, או כפי שהגדיר זאת שר-הביטחון לשעבר, "סרח". עם זאת, לא ניתן להימנע מניתוח טקטי של האירוע, במסגרתו טוען החייל כי חשש מכך שהמחבל נושא עליו מטען תופת, תרחיש שהוכח לא אחת כבעל סבירות גבוהה, ורמת סיכון בלתי-מבוטלת. לכל הפחות ניתן לומר שגם להקשר הזה יש משמעות כאשר דנים בהחלטת החייל לבצע ירי מידי על-מנת להרוג.

יש בפנינו, אם-כן התנגשות בין הקשר אסטרטגי להחלטה טקטית, התנגשות זו תוכרע בבית-הדין. ועם זאת לא ניתן להימנע מהשיח הציבורי שעוטף את התהליך, שניתן להניח כי הוא משפיע על הכרעתו שכן גם שופטים הם בני-אנוש. מנין נובעת אותה מעטפת ציבורית, שמטופחת היטב באמצעות מספר פוליטיקאים?

מן הראוי להיזכר בתחילת האירוע, בו המושג "רוצח" עלה לאוויר בצד תמונות של חייל אזוק. התבוננות ברשתות החברתיות מלמדת ששני האלמנטים האלו עוררו גל הזדהות משמעותי בקרב הציבור הישראלי, מה שמזכיר את סיפור "דוד הנחלאווי" שנקלע למצב בעייתי בחברון, במקביל להליך משמעתי אותו עבר, ובגינו נשלח למחבוש.

מה ניתן ללמוד מכך?

בצה"ל חייבים להבין שבעידן הרשתות לתהודה הפנימית (כלומר בתוך החברה הישראלית) יש השפעה לא מבוטלת על "התגלגלותם" של אירועים, כזו שבגינה הצבא מוצא עצמו במערכה על לגיטימציה גם כלפי פנים. האם נכון היה לאזוק לוחם מצטיין על החלטה מבצעית נוכח סביבה רווית מדיה? בהחלט יש מה ללמוד מכך.

אלאור אזריה אולי איננו רב"ט אסטרטגי מצטיין, ולצד זאת ניתן ללמוד מהאירוע הזה כי גם מקבלי ההחלטות בצה"ל שגו בהבנת ההקשר הציבורי של ההתנהלות כלפי החייל. בעידן הרשתות החברתיות כדאי שיפנימו ב"צבא העם" שגם ללגיטימציה פנימית יש משקל, שכן ביסודם של דברים במשטר דמוקרטי "צבא העם" הוא "של העם", ו-"למען העם", כך לפחות התכוונו המוני הצרפתים שנהרו לבסטיליה בשנת 1789.    

הכותב הינו אל"ם במילואים, כיום דוקטורנט בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

            

אולי יעניין אותך גם

רה״מ אוסטרליה, סקוט מוריסון  REUTERS/AAP Image/Joel Carrett

 

 

 

אוסטרליה מפתחת אסטרטגיית הגנה חדשה

תשים דגש על הרתעה ועל שיפור יכולות צבאיות, להן תקצה 184 מיליארד דולרים. המדיניות החדשה הותוותה במסמך רשמי בשם ״עדכון ההגנה האוסטרלית 2020״