הצבא מתקרב, החברה מתרחקת

הצבא מתקרב, החברה מתרחקת

החברה היהודית בארץ ישראל נושאת בנטל הקיום הפיזי עוד מלפני קום המדינה וביתר שאת מאז מלחמת העצמאות, דרך כל מלחמות ישראל - עד היום. המאבק לא תם והוא כרוך באבידות בנפש – חיילים ואזרחים – בפעילות מלחמתית, בביטחון שוטף, בפעולות איבה ואף נפגעים במסגרת השירות הצבאי, חובה, קבע, מילואים. היחס לנפגעים – חללים, פצועים, נכים, שבויים, נעדרים – לבש צורות שונות במהלך השנים, במימדים החברתיים והתרבותיים.

במהלך השנים חלו תמורות רבות ביחס של החברה האזרחית להקרבת חיילים למען בטחון המדינה.

החברה האזרחית החלה עם קום המדינה לקבל את "הנופלים" כחלק מהאתוס הלאומי, ההקרבה למען הקולקטיב נתפסה כ"מחיר" ראוי ומוערך - מחיר לאומי כללי יותר מאשר אישי. נעשו פעולות רבות, שמיסדו את מקומם של החללים באתוס הלאומי (גוילי אש, בול שנתי, הקמת בתי יד לבנים וריטואל ציבורי ותקשורתי מיוחד ליום הזיכרון).

בשנות השמונים, וביתר שאת בשנות התשעים, כחלק משינויים בחברה הישראלית בתחומים שונים, חל שינוי גם בדפוסי ההנצחה. לאחר מלחמת לבנון הראשונה, החל הויכוח הפוליטי סביב הנוכחות בלבנון לחלחל גם לשיח על השכול, ולחץ על הדרג המדיני לצאת מלבנון, דרך מעורבות חזקה של משפחות שכולות ("משפחת הבופור", והשיא אחרי אסון המסוקים ב 1997 עם הקמת "ארבע אמהות"). הופעל לחץ כבד על הדרג המדיני ליציאה מלבנון, כדי למנוע נפגעים. בהמשך, הופעל לחץ דומה ליציאה מעזה (משפחת וישינסקי) בשנות האלפיים, אשר הבשיל להתנתקות.

אחד הביטויים המוחשיים לשינוי בדפוסי ההתייחסות מקולקטיב לפרטנות היה בלחץ שהביא לכיתוב אישי של המשפחות על מצבות החללים.

היחס לנפגעים בחברה הישראלית הקיף גם את הנפגעים מתאונות אימונים, ולחץ להוציא את החקירה מחוץ לצבא.

דיון ציבורי נרחב מתקיים בשאלת המחיר שאנו משלמים תמורת שבויים בידי ארגוני מחבלים (החזרת גופות חטופי החרמון 2000, וגופות רגב וגולדווסר זכרונם שנחטפו ב-2006 - בהשוואה לעסקת ג'בריל 1985).

הצבא מצדו עשה רבות כדי להקטין את מספר הנפגעים: שינויים טכנולוגיים בשדה הקרב, הגברת המיגון האישי ומיגון כלי הלחימה (טנקים, נגמ"שים, מטוסים), שינויים בתפיסת הקרב, המעטת שיתוף אנשי מילואים בקרב, מניעת שיבוץ בני משפחות שכולות ובנים יחידים ביחידות שדה בלי הסכמת הורים, גידול באמצעי זיהוי אישיים לחיילים למניעת נעדרים שאינם ניתנים לזיהוי, הגדלת מערך הנפגעים בחילות ובמטה הכללי ועוד ועוד.

בחודש דצמבר הקרוב ייערך במכללת כנרת כנס שיתמקד ביחסי הצבא והחברה. אני מתכוון לטעון בו כי הצבא עושה הרבה יותר למניעת נפגעים ולחיבוק המשפחות השכולות ומשפחות הנפגעים. מצד שני, בחברה האזרחית יש פחות סובלנות לקבל את המחיר האנושי של הביטחון.

You might be interested also