הצרות של אסד והצרות שלנו

בקרת נזקים שגרמה הפטפטת בנושא האיראני, ביקור הצוללת האיראנית, הצרות של אסד, והצרות שלנו: איום הטילים שרק מחמיר אינו מחזק את הדבק בין רשות החירום הלאומית ובין פיקוד העורף. סיכום השבוע הביטחוני של עמיר רפפורט - כל יום חמישי ב- 14:00

ראש הממשלה אינו מקבל את עמדת ראש המוסד ואת עמדת ראש אגף המודיעין (אמ"ן). בניגוד לדעתם המפורשת, הוא מורה לצה"ל לטוס מזרחה – להשמיד את הכור הגרעיני. ראש אמ"ן אפילו אינו מודע לתקיפה: מסתירים אותה ממנו.

התרחיש המתואר איננו עתידני או דמיוני. הוא התרחש באפן מדויק השבוע לפני 30 שנה, ליתר דיוק ב-7 ביוני 1981. ראש המוסד אז, יצחק (חקה) חופי, מגובה בצמרת של אמ"ן, היה משוכנע שתקיפה בעיראק תהיה משגה חמור. הוא העריך כי הנזק שלה לתכנית הגרעין העיראקית יהיה מוגבל, ויש חשש כבד שהיא תוביל למלחמה בין ישראל לעיראק. למרבה המזל, ראש הממשלה, מנחם בגין ז"ל, לא הקשיב אז לדעתו. מטוסי חיל האוויר השמידו את "אוסיראק".

הנמשל משיעור ההיסטוריה איננו שצה"ל צריך לתקוף את תכנית הגרעין האיראנית (יש הרבה הבדלים בין שני המקרים - והעיקרי שבהם הוא העובדה שאיראן פיזרה את מתקני הגרעין שלה באתרים רבים - מתחת לאדמה. אין אתר אחד שהשמדתו תגרום נזק עצום). הלקח העיקרי הוא שהחוכמה אף פעם אינה נמצאת רק בצד אחד, גם אם יש לצד הזה הילה של ראש מוסד לשעבר, וגם אם התקשורת מתייחסת לכל אמירה שיוצאת מפיו כאל דבר אלוהים חיים.

אנחנו מתייחסים, כמובן, לאמירות של מאיר דגן מהשבוע שעבר בנושא חוסר הטעם שבתקיפת אתרי הגרעין האיראניים ולהיחלצותו למען טיהור שמם של האחים עופר, שפתחה דיון סוער סביב תפקיד האוניות הישראליות שעוגנות באיראן בשירות המוסד (אם אכן יש להן תפקיד כזה). הוכחה לכך שדגן אינו צודק תמיד ניתן למצוא גם ביום המר והנמהר, 12 ביולי 2006, שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה. דגן המליץ אז לתקוף את סוריה ולפתוח נגדה במלחמה. במקרה הזה המזל הוא שראש הממשלה, אהוד אולמרט, לא הקשיב לו.

כך או כך, השבוע הגיע שלב בקרת הנזקים מן הפטפטת בנושא האיראני שהתחוללה כאן בשבוע שעבר, ודגן היה אחד ממלהיטיה. דמות ביטחונית ידועה, שמבין דבר אחד או שניים בשמירת סודות המדינה, הגדיר השבוע את הנזק שנגרם, במילה אחת :"שערוריה". על פי טון דבריו והמבט הזועם בעיניו כאשר דיבר על מה שקרה, אפשר להניח שהנזק כתוצאה מן ההדלפה שהייתה (או לא הייתה) מלשכת ראש הממשלה, ואשר יוחסה לראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר, עוזי ארד, יכולה להיחשב חמורה פחות מהפטפטת האחרונה (אגב, הבדיקה בפרשת ארד עדיין נמשכת. ארד טוען ממשיך לטעון בה בלהט שלא הייתה הדלפה).

***

צוללת איראנית

נחזור לשבוע הזה: אחד הארועים המשמעותיים ביותר שהתחוללו לפני חג השבועות היה ההכרזה האיראנית על כך ששלחה צוללות לים האדום. שליחת הצוללות באה לאחר שלפני מספר שבועות כבר נשלחו אוניות צבא איראניות, דרך תעלת סואץ, במסע לחופי סוריה.

להבדיל משליחת האוניות, שהייתה בעיקרה סמלית, לפעילותן של צוללות איראנית בים סוף יש גם משמעות ביטחנוית אמיתית, שכן עד כה חיל הים פעל בזירה זו באופן כמעט בלעדי. התקשורת הזרה ייחסה לו פעילות בלתי פוסקת כנגד הברחות הנשק מאיראן, דרך דובאי, לחופי אפריקה המזרחיים ומשם בנתיב קרקעי עד לרצועת עזה. מאמץ מוגבר שעושים האיראניים בנתיב ההברחות שלהם לעזה נובע מרצונם לנצל את הכאוס הקיים במצרים, לפחות עד לבחירות שיערכו שם. מרחבי סיני האינסופיים מופקרים בימים אלה. אין שם כוחות שיטור אפקטיביים וגם הכוחות הקיימים אינם נוקפים אצבע כנגד הברחות. הצוללות בים האדום עלולות להפריע לחיל הים לפעול כנגד "רכבת הנשק הימית" האיראנית.

מצפון תיפתח הטובה 

בת ברית אחרת של איראן, סוריה, בצרה גדולה. הניסיון של הנשיא בשאר אסד להסיט את תשומת הלב מן המהומות בארצו, באמצעות התנפלות על גדר הגבול עם ישראל ב"יום הנכסה", לא צלח. הפליטים הסוריים שעשו את דרכם בימים האחרונים לכיוון טורקיה, הם סממן ברור להתפוררות. ולמרות שהאפשרות לואקום שלטוני בסוריה נשמעת מפחידה מבחינתנו, סביר להניח כי כל שלטון חדש שיקום שם יהיה פחות גרוע לנו מאשר המשטר הנוכחי.

הערכת אמ"ן הנוכחית היא שהסיכוי של בשאר אסד לשרוד בשלטון לטווח הארוך אינו גבוה. אפילו שנה יהיה לו קשה להחזיק מעמד. מצד שני, בשאר אסד נהנה מתמיכה רבה של המשטר האיראני, הידוע בשיטותיו הלא עדינות לדיכוי מהומות. שיטות שעובדות כבר לא מעט זמן.

להתפתחויות בסוריה השלכות מרחיקות לכת על ישראל, כמובן, כולל לגבי האופן שבו צריך צה"ל לבנות את כוחו. סוריה מציבה לצה"ל אתגר ענק. היא פיתחה תפיסת לחימה של מדינה עם צבא סדיר, היודע להפעיל כוחות גרילה. הבעיה הגדולה מכל, כמובן, היא הטילים והרקטות שסוריה מחזיקה, ומכוונים אל לב העורף הישראלי. חלק ניכר מהרקטות, מסוג M-600, מצויידות במנגנון הנחייה על סמך GPS, ויכולים לפגוע בכל מטרה במרכז הארץ בדיוק של 500 מטר.

ראיון שהעניק בשבוע שעבר השר להגנת העורף, מתן וילנאי, ולא זכה ל"פולו-אפ" תקשורתי משמעותי, מלמד על פוטנציאל הנזק במלחמה הבאה: על פי כל תסריט, יפלו טילים באופן יומיומי בתל אביב, למשך חודש לפחות, העריך וילנאי. ההערכה שלו בהחלט ריאלית. כמובן שהוא לא דיבר רק על הטילים של סוריה. גם חיזבאללה והחמאס כבר יודעים לשגר חימוש שיגיע לכל נקודה במרכז הארץ.

מחפשים ראש לרח"ל

על רקע הצורך החד משמעי בשיפור היערכות העורף למלחמה הבאה, מצער לדעת כי גם חמש שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה (שאחד מלקחיה היה הקמת רשות חירום לאומית – רח"ל – גוף שכפוף כיום לשר להגנת העורף) , רח"ל ופיקוד העורף עדיין אינם יודעים מהי חלוקת הסמכויות הברורה ביניהם.

בעוד כשבוע וחצי ייערך התרגיל הגדול ביותר אי פעם להתגוננות העורף, אבל עדיין חלוקת הסמכויות לא סוכמה. כחודש אחרי התרגיל אמור לסיים את תפקידו תא"ל (מיל') זאב צוק רם ("ווה"), שהקים את רח"ל והיה הראשון שעמד בראשה. וילנאי ביקש ממנו ללכת הביתה, על רקע מחלוקות עם פיקוד העורף. יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, התערב בפרשה ודחה את ההדחה, בנימוק שראש רח"ל הוא איש מקצוע מצויין. על פי סיכום שהושג, מונתה ועדת איתור לבחירת ראש חדש לרח"ל. בין היתר, הוזכרו כמועמדים שמותיהם של האלופים במיל' יצחק (חקי) הראל (לא מעוניין) ואיציק איתן (לא ברור האם הוא מעורב בהעלאת שמו או שימשהו טרח להציע אותו כמו במקרה של "חקי").

בכל מקרה, הוועדה בחרה שבעה מועמדים סופיים, אך לפני כמה ימים התבקשה במפתיע להפסיק את תהליך הבחינה. הערפל עשוי להתפזר אחרי התרגיל הגדול, שכינויו "נקודת מפנה 5".

***
תמונות:
צוללת איראנית (צילום: AP)
בשאר אל-אסד ואחמדינג'אד (צילום: AP)

תא"ל (מיל') זאב צוק רם (צילום: דובר צה"ל)

You might be interested also