המלחמה בהדלפות
המלחמה בהדלפות
Ron Veisberg
| 19/05/2011
דומה כי אין צורך להכביר מילים על חשיבותן של ההדלפות לכלי התקשורת. במובנים רבים הן "נשמת אפה", שכן הן מספקות לה מידע שהוא בדרך כלל אמין וממקור ראשון, ולעיתים רבות אף בעל רגישות גבוהה וערך רב מאוד.
אך לא בצד של התקשורת אעסוק בטור זה, אלא במדליפים עצמם, וזאת על סמך ניסיוני רב השנים כשותף בחקירות כנגד מדליפי מידע בצה"ל. חקירות, שבמספר מקרים אף הביאו לשחרורם של קצינים בכירים מהצבא ולהעמדה לדין של חיילים וקצינים במקרים אחרים.
ראוי לעשות אבחנה חדה בין מידע שהגיע לידי המדליף במסגרת תפקידו בארגון (ביטחוני או אחר) לבין מידע שהוא נחלתו הפרטית של אדם וקשור לנושאים אישיים, חברתיים ונושאים רבים נוספים, אשר אין הוא מחויב להימנע מחשיפתם על פי חוק.
במקרים מהסוג הראשון, למידע המדובר יש ערך מבחינת אותו ארגון, קל וחומר אם מדובר בארגון ביטחוני או ממלכתי, העוסק בנושאים רגישים, שכן אז סביר כי הדלפת המידע עלולה לגרום נזק לארגון עד כדי פגיעה ממשית בביטחון המדינה ובאינטרסים חיוניים שלה, ונכון הדבר גם לגבי ארגונים עסקיים שהדלפת מידע מתוכם עלולה להסב נזק כלכלי משמעותי ביותר. חומרת המעשה בולטת גם לאור העובדה שבמרבית המקרים יהיה מדובר באנשים שהתחייבו לשמור על סודות הארגון וברובם המכריע מודעים לעובדה, כי בעצם ההדלפה הם עוברים על חוקי המדינה.
לא אחת יצא לי לעסוק בשאלה מה המניע של אותו מדליף להדליף את המידע ולהסתכן בענישה. מניסיוני למדתי כי ישנן סיבות לא מעטות. העיקריות שבניהן הן מניעים אידיאולוגיים (משמאל ומימין), נקמנות באדם מסוים או בארגון עצמו, רצון לקידום אישי- בתמורה למידע המדליף יזכה לתקשורת אוהדת שתעזור לו להתקדם בארגון, ואף פחד: האדם שהדליף מידע בעבר פוחד שאם לא ישתף פעולה שוב יאבד מיוקרתו ואולי אף ייחשף.
ואולם, יש עוד סיבה להדלפה - תמימות: יש מקרים שבהם לא הייתה כוונה מראש להדליף מידע רגיש, אך ההדלפה בוצעה, בדרך כלל הודות למיומנותו של הכתב.
אדגיש כי המדליפים עשויים לבוא מכל שורות הארגון - הן זוטרים והן בכירים.לדעתי, ואל אף חשיבות ההדלפה לתקשורת, אין להשלים בשום אופן עם תופעה זו, שכן כאמור אין מדובר במידע פרטי של אדם זה או אחר, והנזק שנגרם לארגון ואף למדינה עלול להיות כבד.
לצערי, נתקלתי לא אחת בהדלפות שעסקו ברגישים שבסודות המדינה ולעיתים אף גרמו לנזק רב. היו גם מקרים שבהם כלי התקשורת גילו אחריות רבה יותר מאשר גורמי הביטחון עצמם": רק בזכות אחריותם הם נמנעו מפרסום המידע שהגיע אליהם כהדלפה. במקרים אחרים הייתה זו הצנזורה שמנעה, הנזק לאחר שהמידע שהועבר לאישורה טרם פרסומו נפסל לפרסום על ידה.
מבחינתי, בהחלט מדובר גם בעבירה על חוקי המדינה על כל המשתמע מכך.
אך לא בצד של התקשורת אעסוק בטור זה, אלא במדליפים עצמם, וזאת על סמך ניסיוני רב השנים כשותף בחקירות כנגד מדליפי מידע בצה"ל. חקירות, שבמספר מקרים אף הביאו לשחרורם של קצינים בכירים מהצבא ולהעמדה לדין של חיילים וקצינים במקרים אחרים.
ראוי לעשות אבחנה חדה בין מידע שהגיע לידי המדליף במסגרת תפקידו בארגון (ביטחוני או אחר) לבין מידע שהוא נחלתו הפרטית של אדם וקשור לנושאים אישיים, חברתיים ונושאים רבים נוספים, אשר אין הוא מחויב להימנע מחשיפתם על פי חוק.
במקרים מהסוג הראשון, למידע המדובר יש ערך מבחינת אותו ארגון, קל וחומר אם מדובר בארגון ביטחוני או ממלכתי, העוסק בנושאים רגישים, שכן אז סביר כי הדלפת המידע עלולה לגרום נזק לארגון עד כדי פגיעה ממשית בביטחון המדינה ובאינטרסים חיוניים שלה, ונכון הדבר גם לגבי ארגונים עסקיים שהדלפת מידע מתוכם עלולה להסב נזק כלכלי משמעותי ביותר. חומרת המעשה בולטת גם לאור העובדה שבמרבית המקרים יהיה מדובר באנשים שהתחייבו לשמור על סודות הארגון וברובם המכריע מודעים לעובדה, כי בעצם ההדלפה הם עוברים על חוקי המדינה.
לא אחת יצא לי לעסוק בשאלה מה המניע של אותו מדליף להדליף את המידע ולהסתכן בענישה. מניסיוני למדתי כי ישנן סיבות לא מעטות. העיקריות שבניהן הן מניעים אידיאולוגיים (משמאל ומימין), נקמנות באדם מסוים או בארגון עצמו, רצון לקידום אישי- בתמורה למידע המדליף יזכה לתקשורת אוהדת שתעזור לו להתקדם בארגון, ואף פחד: האדם שהדליף מידע בעבר פוחד שאם לא ישתף פעולה שוב יאבד מיוקרתו ואולי אף ייחשף.
ואולם, יש עוד סיבה להדלפה - תמימות: יש מקרים שבהם לא הייתה כוונה מראש להדליף מידע רגיש, אך ההדלפה בוצעה, בדרך כלל הודות למיומנותו של הכתב.
אדגיש כי המדליפים עשויים לבוא מכל שורות הארגון - הן זוטרים והן בכירים.לדעתי, ואל אף חשיבות ההדלפה לתקשורת, אין להשלים בשום אופן עם תופעה זו, שכן כאמור אין מדובר במידע פרטי של אדם זה או אחר, והנזק שנגרם לארגון ואף למדינה עלול להיות כבד.
לצערי, נתקלתי לא אחת בהדלפות שעסקו ברגישים שבסודות המדינה ולעיתים אף גרמו לנזק רב. היו גם מקרים שבהם כלי התקשורת גילו אחריות רבה יותר מאשר גורמי הביטחון עצמם": רק בזכות אחריותם הם נמנעו מפרסום המידע שהגיע אליהם כהדלפה. במקרים אחרים הייתה זו הצנזורה שמנעה, הנזק לאחר שהמידע שהועבר לאישורה טרם פרסומו נפסל לפרסום על ידה.
מבחינתי, בהחלט מדובר גם בעבירה על חוקי המדינה על כל המשתמע מכך.
