מטוס לפני אוניה
מטוס לפני אוניה
דוד עברי
| 19/05/2011
העומק הימי נותן מימד בעל יתרון רב, בייחוד למדינה שאין לה עומק יבשתי. היתרון הזה מקבל ביטוי מאד משמעותי כשמדובר בצוללות מאחר ולהן כושר שרידות גם באזורים בהן העליונות האווירית חסרה או מוגבלת. הצוללות הן בעלות חיות ארוכה מתחת לפני המים, ונסתרות מהעין האווירית. לא כן הדבר באשר לאוניות שטח. שרידותן מותנית בעליונות אווירית ידידותית.
זה לא מקרי בעיניי, שמאז מלחמת פוקלנד בשנת 1982 לא זכורה פעילות מלחמתית בה השתתפו אוניות שטח בצורה פעילה. אוניות שטח אמנם השתתפו בצורה מאד מרשימה במאמצים הלוגיסטיים של הלחימה, ושימשו כלפלטפורמות לשיגור מזל"טים ולעיבוי מערכות אתרעה כנגד איומים אוויריים, אך בכל המקרים אוניות השטח פעלו באזורים בהן היתה עליונות אווירית או באזורים בהן לא היו איומים אוויריים משמעותיים.
את העליונות האווירית הנדרשת השיגו בדרך כלל נושאות מטוסים, שהיוו למעשה שדה תעופה נייד להשגה ולשמירה של עליונות אווירית בתא השטח בו פעלו אוניות השטח.
גם אחרי ששופרו מערכות ההגנה האקטיבית של כלי השיט כנגד טילים ומטוסים, ההזדמנות האווירית לתקוף אונית שטח היא כמעט בלתי מוגבלת. עם שיפור מערכות הנשק האוויריות, המסוגלות לפעול בכל תנאי ראות ומזג אוויר, עם טווחי שיגור מחוץ לתחומי ההגנה האקטיבית של האוניות בתוספת מאמצים של לוחמה אלקטרונית כגון חוסמים, מערכות הטעיה ויצירת רוויה של מטרות, יגיעו מערכות ההגנה האקטיבית של אוניות השטח למצב של חוסר יעילות.
השינוי הוא מאד משמעותי לעומת מה שהיה מוכר בעבר הרחוק. בעבר, הלילה ומזג האוויר היוו מפלט כנגד הנשק האווירי. כיום, שרידותם של כלי השטח תלויה באופן מוחלט בעליונות אווירית ידידותית באזורי הפעולה.
ניתן לשאול האם בעתיד לא ישתנה הצורך המבצעי, כך שאוניות שטח בכל זאת תדרשנה להיות גורם מכריע בלחימה. העתיד אמנם בלתי צפוי, אך בהערכות הקיימות אנחנו עדיין צפויים בעיקר למלחמות א-סימטריות או לעימותים מוגבלים, כאשר כלי הטיס הבלתי מאויישים משתדרגים ונותנים פתרונות ורסטיליים המכסים את מרבית המשימות שאוניות שטח יכולות לבצע.
הפעלת כלים מוטסים בלתי מאוישים גמישה יותר מהפעלת כלים מאוישים, וכלים אלה יכולים להיות מופעלים בסביבה של סיכונים רבים יותר, כולל באזורים מאויימי רקטות.
בעיניי, הצורך הדומיננטי בעליונות אווירית על מנת לאפשר פעילות אפקטיבית ושרידות של אוניות שטח - הוא גורם מכריע בשיקול הדעת לגבי סדרי עדיפויות בהצטיידות.
זה לא מקרי בעיניי, שמאז מלחמת פוקלנד בשנת 1982 לא זכורה פעילות מלחמתית בה השתתפו אוניות שטח בצורה פעילה. אוניות שטח אמנם השתתפו בצורה מאד מרשימה במאמצים הלוגיסטיים של הלחימה, ושימשו כלפלטפורמות לשיגור מזל"טים ולעיבוי מערכות אתרעה כנגד איומים אוויריים, אך בכל המקרים אוניות השטח פעלו באזורים בהן היתה עליונות אווירית או באזורים בהן לא היו איומים אוויריים משמעותיים.
את העליונות האווירית הנדרשת השיגו בדרך כלל נושאות מטוסים, שהיוו למעשה שדה תעופה נייד להשגה ולשמירה של עליונות אווירית בתא השטח בו פעלו אוניות השטח.
גם אחרי ששופרו מערכות ההגנה האקטיבית של כלי השיט כנגד טילים ומטוסים, ההזדמנות האווירית לתקוף אונית שטח היא כמעט בלתי מוגבלת. עם שיפור מערכות הנשק האוויריות, המסוגלות לפעול בכל תנאי ראות ומזג אוויר, עם טווחי שיגור מחוץ לתחומי ההגנה האקטיבית של האוניות בתוספת מאמצים של לוחמה אלקטרונית כגון חוסמים, מערכות הטעיה ויצירת רוויה של מטרות, יגיעו מערכות ההגנה האקטיבית של אוניות השטח למצב של חוסר יעילות.
השינוי הוא מאד משמעותי לעומת מה שהיה מוכר בעבר הרחוק. בעבר, הלילה ומזג האוויר היוו מפלט כנגד הנשק האווירי. כיום, שרידותם של כלי השטח תלויה באופן מוחלט בעליונות אווירית ידידותית באזורי הפעולה.
ניתן לשאול האם בעתיד לא ישתנה הצורך המבצעי, כך שאוניות שטח בכל זאת תדרשנה להיות גורם מכריע בלחימה. העתיד אמנם בלתי צפוי, אך בהערכות הקיימות אנחנו עדיין צפויים בעיקר למלחמות א-סימטריות או לעימותים מוגבלים, כאשר כלי הטיס הבלתי מאויישים משתדרגים ונותנים פתרונות ורסטיליים המכסים את מרבית המשימות שאוניות שטח יכולות לבצע.
הפעלת כלים מוטסים בלתי מאוישים גמישה יותר מהפעלת כלים מאוישים, וכלים אלה יכולים להיות מופעלים בסביבה של סיכונים רבים יותר, כולל באזורים מאויימי רקטות.
בעיניי, הצורך הדומיננטי בעליונות אווירית על מנת לאפשר פעילות אפקטיבית ושרידות של אוניות שטח - הוא גורם מכריע בשיקול הדעת לגבי סדרי עדיפויות בהצטיידות.
