שירות הנשים בצה"ל

שירות הנשים בצה"ל

צה"ל עשה כברת דרך ארוכה בנושא שירות הנשים מאז היווסדו ועד היום. את התמורות הרבות והחיוביות נכון לזקוף בראש ובראשונה לרבבות נשים ששירתו ומשרתות בצה"ל. ברוחן וברגליהן פילסו את המשעולים הצבאיים, והכשירו אותם להן ולבאות אחריהן.

להצלחות שותפים המחוקק, שהבהיר ולא הותיר שוליים רחבים לפרשנויות, המפקדים שהאמינו והובילו, וכמובן שורה של החלטות כמו ביטול חיל הנשים, הכשרות על בסיס מגדר (טירונות וקורס קצינים) ופתיחת תפקידי הלחימה לנשים.

לאחר שהפלגתי (ובצדק) בשבחם של התהליך ושל מי שהביאונו עד הלום, חייבים אנו לשאול איך קורה, שלאחר למעלה משישים שנים בהן נשים משרתות בצבא, עדיין יש צורך לדון בעתידו של מפעל זה? איך קורה שסיום קורס טיס עם נשים בשדרה מרטיט עדיין את הלב, והדיווחים על כך בעיתונות נוטפים סוג של פטרונות? איך קורה שגם עם חקיקה מתקדמת ישנם בצה"ל איים שמעוטרים בשלטים (דמיוניים) "אין כניסה לנשים"?

שאלות אלה ואחרות מחדדות את הצורך להכין תוכנית רב שנתית סדורה, שעיקרה הסרה של כל החסמים המובנים, בעיקר הסמויים מן העין.

הקמת הוועדה "לעיצוב חזון שירות הנשים בצה"ל בראיית העשור הבא" בראשותו של האלוף במיל יהודה (יודקה ) שגב, נשענה על הצורך לייצר חזון ומצפן ברורים. הוועדה עשתה עבודה יסודית, והנחילה לפני כשלוש שנים מסמך מרתק שיש בו לספק תשובות ופתרונות. פורום מטכ"ל אימץ את החזון שניסחה הועדה, צעד חשוב, אלא שהמבחן הוא ההלימה בין הרטוריקה הנשגבה לבין המעשים בפועל. אנשי משאבי האנוש פעלו ופועלים ליישום מקצת ההמלצות, בעיקר באזורים שאין בהם קריאת תיגר על הסדר הקיים, והמלאכה טרם הושלמה .
מה עוד צריך להעשות על מנת שנוכל לומר בפה מלא כי הגענו אל המנוחה ואל הנחלה, ושצה"ל הוא ארגון שוויוני, שמנצל את משאביו האנושיים באופן מיטבי?

לדעתי, נכון להביא לכך שאורך שירות החובה ייקבע על פי התפקידים, שאותם ממלאים החיילים והחיילות ולא על פי מינם, כמו היום (במרבית התפקידים).

בנוסף, צריך לאחד את תהליך המיון לצה"ל. כיום, המיון אינו שוויוני. כל זמן שהקב"א (קבוצת איכות ) הוא הנתון המוביל, ולנשים אין מבחן המכונה "צד"כ" (ציון דרך), הרי שהן מופלות לרעה. המיון התעסוקתי, שמוסד בשנים האחרונות, מהווה סוג של תיקון, אך הוא אינו מספיק.

העמקת שיעור הנשים ביחידות סדיר ומילואים, שעדיין לא התגבשה בהן מסה קריטית של משרתות, חשובה בפני עצמה. האקלים הארגוני כלפי נשים אינו מיטבי. קורטוב של שוביניזם וסקסיזם עדיין מצוי בצה"ל. שיפור האקלים עשוי להטיב עם הגברים והנשים כאחד. צריך גם לנפץ אחת ולתמיד את "תקרת הזכוכית", שחוסמת את הנשים בדרכן לתפקידים בכירים ביותר בצה"ל. נוכחותן של נשים בקצונה הבכירה נדרשת למען הנשים, אך בעיקר למען צה"ל כארגון. נשים מניבות ערך מוסף בכל סיג ושיח מעצם השונות שהן מביאות עימן.

המכנה המשותף של נושאים אלה ואחרים הוא כי לא ניתן לקיימם באיווחה אחת, ובשביל להסדירם נדרשים חזון, רצון ומחויבות.
ואולם, כשאני מתבוננת על ההיסטוריה של שירות הנשים בצה"ל אני בוחרת להיות אופטימית. חרף החסמים והגורמים המעכבים, חרף המלאכה הרבה שנותרה, אני בוחרת להישאר אופטימית - בזכות הכרותי את צרכי צה"ל המתגברים, בשל האמונה במפקדים, בעיקר אלה שמכירים בערך ובפוטנציאל הנשי, ומשום האמונה בנשים עצמן, באיכויותיהן וברוח, שהן מביאות עימן לצבא.

ההיסטוריה מלמדת כי גם כשהצדק וההיגיון בוששו, הם הגיעו בסופו של דבר. השאלה היא האם ישכילו קברניטי הצבא ליטול את היוזמה, או שהם יותירו אותה לארגוני הנשים ולרשות המחוקקת והשופטת?

You might be interested also