לוותר על המצור

לוותר על המצור

הבשורה על הסרת המצור המצרי על רצועת עזה יש בה פנים לכאן ולכאן. פתיחת מעברי הגבול תאפשר למאות אלפים אזרחים שאינם מעורבים בפעילות טרור, לחיות חיים יותר נורמליים. למצור המצרי הייתה משמעות ביטחונית מוגבלת, כיוון שבערוצים אחרים השיג ארגון חמאס כמעט את כל הדרוש לו.

השלילה היא כי הערך הביטחוני המוגבל עדיין היה חשוב לישראל. אבל הערכות אלו מיותרות, שכן הן שייכות לעבר ואין בכוחן לשנות את ההווה: במפתיע, ההחלטה המצרית מאפשרת לנו להשתחרר מכבלים שבהם כבלנו את עצמנו.

למה הכוונה? למשל למשט הימי הקרוב. ללא מורא, ללא משוא פנים, אפשר להגיע למסקנה כי לאחר שהמצרים הסירו את המצור היבשתי, אין טעם להמשיך במצור ימי. כמעט אין מקום לחששות שחמאס יקבל בדרך הים את שאינו יכול לקבל דרך היבשה.

נכון, דרוש פיקוח מסוים. כאשר מערך המודיעין ישיג מידע שעומד לעבור נשק או ציוד בעל סיכון, יעצור חיל-הים את הספינה החשודה, יבצע עליה חיפוש ויאפשר לה להמשיך בדרכה. מותר להניח כי יהיה זה מקרה נדיר.

היתרונות של מעבר ים פתוח גדולים לאין שיעור מהמשך המצור: ישראל תמנע עימות מדיני נוסף, ישראל לא תסתבך פעם נוספת עם דעת הקהל הבין-לאומית, יימנע עימות אלים שנודף ממנו ריח רע וסיכון לחיילים, תיעלם נקודת חיכוך שגוזלת מאיתנו משאבים פיזיים ונפשיים כמו פקפוק בצדקת הדרך. אבל אין זה הכל. לאחר שהוסר המצור מעל רצועת עזה, מדוע לא לאפשר מעבר חופשי במחסום ארז, לפחות חלקית? הרי ערכו המעשי של ההסגר יורד כמעט לאפס. גם במעברים היבשתיים דרוש פיקוח, אבל אפשר להסיר את רוב הגזירות והאיסורים על סחורות מסוגים שונים. גם כאן היתרונות רבים והחסרונות מעטים.

וטרם נגעתי בסוגיה רגישה: אנו, אזרחי ישראל, חיים בסביבה קשה, אכזרית ורבת סיכונים. קסאם כאן ומחבל באוטובוס שם; הארצות סביבנו גועשות ובליבנו חשש לעתיד ילדינו. נוסף לאומץ הנדרש ממי שרוצה לחיות כאן, הקשיחו הסכנות את ליבנו. שוב אין אנו מתרגשים מדיווחים על תנאי החיים בעזה. בקושי נשאר מקום בליבנו לחמול על אלמנותינו ויתומינו. המושג "מוסר" הפך לגנאי במקומותינו. למרות קשיחות הלב, היתרון הגדול של הסרת המצור הימי והיבשתי הוא בהסרת הנטל המוסרי מעלינו. אולי רק לשם כך כדאי לשחרר את תושבי עזה מהסגר שהטלנו עליהם.

You might be interested also