מאבק מסוג חדש

ישראל מאבדת את היוזמה

תפנימו: אנו נמצאים בסוג חדש של מאבק, שנועד בראש ובראשונה לערער את מעמדה הבינלאומי של ישראל.

קו ישיר מחבר את האירועים היום, "יום הנכסה", בגבול עם סוריה, לאירועי "יום הנכבה" לפני כשלושה שבועות, ולמשט הטורקי של הספינה "מרמרה", לפני כשנה (ולזה שעוד ייצא לדרך בעוד כשבועיים). רצף האירועים אינו ספונטני אלא נובע מאסטרטגיה חדשה - לא לחימה כוללת (כמו מלחמות העבר ובהן מלחמת יום הכיפורים), ולא רק פיגועי טרור או מחאה נרחבת ואלימה (כמו באינתיפאדה הראשונה והשנייה), אלא עימותים שנתפסים "אזרחיים", ונועדו להציב את ישראל בפני שתי אפשרויות גרועות: או להיכנע ל"מפגינים" או לנקוט יד תקיפה מאוד ו"לזכות" עקב כך בביקורת בינלאומית נוקבת (מהעולם שמתעניין במעשינו הרבה יותר מאשר בטבח של בשאר אסאד בבני עמו רק בסוף השבוע).

הבעיה היא לא רק עם מה שקורה היום, אלא עם מה שעוד יקרה. בראש ובראשונה בחודש ספטמבר. למרבה הצער, ישראל נגררת אחרי האירועים ואינה שולטת בהם.

בזמן שהפלשתינים היו עסוקים בהכנות ל"יום הנכסה", ההנהגה הישראלית פטפטה בלי סוף בסוגיית הגרעין האיראני. כל המדינה זכתה לדעת, לכאורה, לאיזה תכלית שימשו האוניות של האחים עופר. 

ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, דיבר בלי סוף, וההנהגה המדינית בילתה את סוף השבוע בתדרוכי עיתונאים ש"הכניסו" לו. נקווה שנשאר לכולם זמן להיערך לאירועי ספטמבר, ולהפתעות שעוד יכולות לקרות בקיץ. כלומר, להיערך לא רק עם רובי צלפים לאורך הגבול - במישור הטקטי.

 

You might be interested also