דגן מסנדל את נתניהו

מאיר דגן עושה סיכול ממוקד לאופציה של תקיפה צבאית באיראן, דיסקין עוזב בהרגשה חמוצה, צמרת צה"ל מתכוננת ל"יום הנכבה" ומצפה במתח למינויים של גנץ וגם נדלק האור בקצה המנהרה של גלעד

הדברים המשמעותיים ביותר שנאמרו השבוע על ידי דמות ביטחונית כלשהי, הגיעו בהודעת דובר סתמית, לכאורה, מטעם גוף איזוטרי: "עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי". ההודעה, שהועברה בשבת, התייחסה לדברים שנשא ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, בהרצאה בפני חברי העמותה, שנערכה באוניברסיטה העברית בירושלים כבר יום קודם לכן.

"זה הדבר הכי מטופש ששמעתי", אמר דגן לחברי העמותה בהרצאה פומבית ראשונה מאז סיום תפקידו, כאשר נשאל האם חיל האוויר צריך לפעול כנגד פרויקט הגרעין האיראני. לפני כן, אמר בהרצאתו כי לאיראן יש יכולת להסיט את תשתיות הגרעין שלה ממקום למקום כדי להעלים אותן מן הפיקוח הבינלאומי או מגורמי מודיעין. כך לדוגמה, הוא אמר, ש"אם למישהו באיראן יתחשק לבנות באיזה מרתף של בית ספר מערך של צנטריפוגות, אין לו בעיה לעשות זאת... הבעיה בנוגע לתקיפה ישראלית באיראן היא לבצע את המשימה עד הסוף ולהשיג את כל היעדים... זה מסוג הדברים שיודעים איך הם מתחילים, אך לא איך הם נגמרים". דגן אמר עוד, כי האיראנים מסוגלים לירות טילים לעבר ישראל במשך חודשים, להפעיל את החיזבאללה ואת החמאס, ואולי גם לעודד את סוריה לצאת למלחמה כנגדנו.

דבריו של דגן אינם מבטאים גישה יונית. למען הסר ספק, הוא אינו מוכר כפצפיסט. כל חייו הסתובב עם סכין בין השיניים ואקדח על המותן. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה אף דחק באהוד אולמרט לתקוף את סוריה ולא רק את חיזבאללה בלבנון (ראש הממשלה לא השתכנע). כעת, דגן באמת מאמין כי הנזק שעלולה להביא תקיפה באיראן רב מן התועלת,להבדיל מחבלה שתעכב הפרויקט שלא באמצעות תקיפת חיל אוויר (בעניין פועלו בתחום זה כדאי לקרוא את ספרם המצוין החדש של יעקב כץ ויועז הנדל: "ישראל מול איראן: מלחמת הצללים").

 

עמדותיו של דגן כנגד תקיפה צבאית באיראן ידועות מזה שנים (לכל מי שצריך להכיר אותן), ואינן יוצאות דופן. גם ראשי אמ"ן בעבר היו שותפים להן. נשאלת השאלה מדוע הוא מצא לנכון להעביר את המסר שלו באובססיביות – גם לעם.

בתחילה התבטא דגן כנגד אופציית התקיפה ימים ספורים לפני סיום תפקידו, כאשר כינס עשרות כתבים, שלהם אמר כי לאיראן לא תהיה פצצת גרעין לפני שנת 2015. דבריו צוטטו בשם "גורם בכיר". כעת עבר דגן לשאת את משנתו מעל במה פומבית לגמרי, ובצורה שהיא אפילו יותר נחרצת.

דגן, חושב לזכור, היה אחד הדמויות הביטחונית החשובות של העשור הראשון במילניום. עם ראשי הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שמינה אותו, ומחליפו אהוד אולמרט, יחסיו היו מצוינים. עם נתניהו לא הייתה כימיה, בלשון המעטה. כעת זה נראה כאילו מאיר דגן פועל לסנדל את נתניהו בסוגיה של תקיפה אווירית באיראן. ייתכן, שדגן חושש שנתניהו נוטה למימוש האפשרות הזאת, ולא ממש סומך על שיקול הדעת שלו. רק ייתכן.

***

גם דיסקין

גם ראש השב"כ, יובל דיסקין, לא יישב בשנים הקרובות על כוס קפה עם בנימין נתניהו. דיסקין יסיים ביום ראשון הקרוב שש שנים כראש השב"כ עם בטן מלאה על ראש הממשלה שלו. יחסיהם לא היו הרמוניים כבר מהרגע שבו נתניהו התמקם בלשכה, אבל הפכו עגומים ממש כאשר ראש הממשלה מינה את יורם כהן ליורשו של דיסקין, בניגוד לדעתו של הראש הפורש. בטקס החילופין ביום ראשון תהיה אווירה חמוצה.

כמו דגן, גם דיסקין התייצב השבוע, עדיין כראש שב"כ, מאחורי פודיום באולם הרצאות אוניברסיטאי. הקהל של דיסקין היה מורכב מחברי המועדון העסקי-אקדמי באוניברסיטת תל אביב. הראש הפורש אמר להם שהוא "חושש מחודש ספטמבר", בקשר להשלכות הצפויות של תכנית הפלשתינים להכריז על מדינה באופן חד צדדי.

גם בצמרת צה"ל חוששים מספטמבר אבל נאלצים להיערך בדאגה לקראת תאריך קרוב יותר – יום ראשון 15 במאי, שלא יהיה רק מועד חילופי ראש השב"כ אלא גם יום השנה הלועזי להקמת מדינת ישראל המצוין כ"יום הנכבה" הפלשתיני. עד סוף השבוע ישלים פיקוד המרכז חודשים של הכנות לקראת היום הטעון. ההכנות כללו תרגילים, הצטיידות בנשק להפרות סדר וגם תגבורי כוחות בשטח. ההערכות הן שצמרת פתח והחמאס אינן מעוניינות בהבערת השטח בעיתוי הנוכחי, ובטח לא באינתיפאדה שלישית, אבל לא חסרים גורמים פלשתיניים שיש להם אינטרס שזה דווקא כן יקרה. לקראת ההכרזה על מדינה פלשתינית האוויר רווי באדי דלק, ובמערכת הביטחון נערכים בשיא הרצינות לכל התפתחות שתהיה (בתקווה שלא תקרה).

***

מינויים במטכ"ל

עם כל הכבוד ל"יום הנכבה", בצמרת צה"ל דרוכים לא פחות לקראת סבב מינויים בצמרת, עשוי להיות מוכרז בתוך ימים. הרמטכ"ל הטרי, רא"ל בני גנץ, יכול לקחת את הזמן, אבל לא מעט קצינים כבר כוססים ציפורניים.

מה שכמעט ודאי בסבב המינויים הקרוב זו החלטה על מינוי מפקד חדש לפיקוד הצפון במקום האלוף גדי אייזנקוט שייצא לתקופת לימודים, בסיומה הוא עשוי להתמנות לסגן רמטכ"ל, כהכנה לקראת התמודדותו על תפקיד הרמטכ"ל הבא. אייזנקוט יילמד בארץ, ויישאר קרוב לעניינים. מי שעשוי להחליף אותו בצפון הוא אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן.

בנוסף לתפקיד מפקד פיקוד העורף, צפויים להפנות בקרוב גם משרות מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אגף התקשוב, עם סיום תפקידיהם של אלוף גרשון הכהן ואלוף עמי שפרן, בהתאמה. על כלל תפקידי האלוף המתפנים מתמודדים קצינים שנחשבים וותיקים בדרג תת אלוף (איל אייזנברג, לשעבר מפקד אוגדת, עזה וגיא צור, מפקד המתקן הלאומי לאימוני יבשה, נמנים עליהם). מולם מתייצבים תא"לים שנחשבים בני דור צעיר יותר (בקבוצה זו ניתן למנות, בין היתר, את ראש מטה זרע היבשה, יואב הר אבן).

על כיסא נוסף שיתפנה בתוך מספר חודשים יושב כיום האלוף אבי זמיר, ראש אכ"א. החלטת גנץ לגבי איוש תפקיד זה עשויה להיות היסטורית: תא"ל אורנה ברביבאי, שמילאה בעברה מספר רב של תפקידים שמולאו קודם לכן רק על ידי גברים, עשויה להיות האישה הראשונה בתולדות צה"ל שתקבל דרגת אלוף. הסיכויים הגבוהים ממילא, שהיו לה לקבל את התפקיד, גדלו עוד יותר, לאחר שראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה, תא"ל ירון בארי, שנחשב כמתמודד על המשרה גם כן, הודיע בשבוע שעבר על פרישה מצה"ל לטובת תפקיד ראש אגף כוח האדם במשטרה, בדרגת ניצב.

***

תקווה לשליט?

על רקע שלל ההתפתחויות המדאיגות במזרח בתיכון, שווה להתחיל לעקוב בעיון אחר דיווחים בנושא גלעד שליט. נראה כי אפשר לשאוב עידוד קלוש מהסיכוי שחילופי השלטון במצרים והפיוס הפלשתיני יביאו סוף סוף לפריצת דרך במו"מ על שחרורו. דבריו של ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הניה, שהתבטא השבוע כנגד התנהלותה של ישראל במו"מ, יכולים להיות סימן דווקא לכך שהמו"מ עלה מחדש על פסים רציניים. נקווה.

 


לטור הקודם של עמיר רפפורט


 


מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר (צילום: ראובן קסטרו)
תא"ל אורנה ברביבאי (צילום: מאיר אזולאי)

You might be interested also