"הלוחמים שלי לקחו את סיפורי גבורתם אל הקבר"
"כשאני בעמק הבכא, צפות בראשי תמונות המלחמה ההיא", אומר תא"ל (מיל') אביגדור קהלני, גיבור ישראל ואח שכול. ערב יום הזיכרון ויום העצמאות שב קהלני לעמק הבכא ברמת הגולן, שבו איבד רבים מחייליו. "העיטור שקיבלתי מגיע ללוחמים שלי", הוא אומר
Moriya Ben-Yosef
| 19/05/2011
תת אלוף (מיל') אביגדור קהלני (צילום: מאיר אזולאי)
יושב ראש האגודה למען החייל והשר לשעבר, תת אלוף (מיל') אביגדור קהלני, עומד לעבור אחרי יום העצמאות את הניתוח ה-17 שלו, בעקבות פציעתו הקשה לפני 45 שנה במלחמת ששת הימים. קהלני זכה אז לעיטור המופת על לחימתו בקרב הג'יראדי כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 79. הפציעה הקשה, שבעקבותיה שכב כשנה בבית החולים עם כוויות ב-60 אחוז משטחי גופו, לא מנעה ממנו לשוב ולהילחם שש שנים לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים, כמפקד גדוד 77 של השריון, בקרבות עמק הבכא.
על התנהלותו במלחמת יום הכיפורים זכה קהלני בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. החוויות והזיכרונות מהקרבות בעמק יתפסו תמיד מקום מיוחד בליבו של קהלני ויהוו עבורו ועבור אחרים מקור לגאווה ולהשראה. לדבריו, את עיקר ההשראה הוא שואב מהחיילים שלחמו עימו ואף איבדו את חייהם במקום. באחרונה חזר קהלני עם צוות ישראל דיפנס לאתר הקרב למרגלות החרמון. שאריות השלג הנמס השוו מראה אירופי לנוף. על פניו של קהלני ניתן היה לראות את ההתרגשות, שאחזה בו, כמו בכל ביקור במקום. ולמרות שחלפו מאז מלחמת יום הכיפורים כבר למעלה מ-38 שנים, הוא בהחלט זוכר כל פרט.
"ביקרתי לפני כמה ימים באתר ההנצחה, יחד עם המשפחות ששכלו את בניהם בקרב", מספר עוד קהלני. "פעמים בשנה אנחנו עולים לשם, פעם אחת לקראת יום הזיכרון ופעם נוספת סמוך ליום כיפור. לא כולם מבינים את המשמעות לגמרי, אך במותם הלוחמים אכן ציוו לנו את החיים. במותם קבעו, שאנחנו יכולים לחיות כאן, ולהעביר לדור הצעיר את האחריות להגנת המדינה. כשאני חוזר לעמק הבכא, צפות בראשי התמונות מתוך המלחמה, אבל אני מקבל את כוחי מהדור הצעיר וחש שיש לי משימה לאומית לחנך אותם לאהבת המולדת ולאחריות על המולדת, כפי שהייתה ללוחמים, שהקריבו את חייהם".
.jpg)
בקרב עמק הבכא, שהתנהל בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, הצליחו כוחות השריון הישראלים לבלום את התקפות הצבא הסורי ולמנוע את כיבוש צפון הגולן. הסורים, שנהנו מיתרון מספרי גדול - 470 טנקים שלהם לעומת 150 טנקים ישראליים - נהדפו על ידי גדודו של קהלני שהיה תחת חטיבה 7 של השריון, בסיוע של כוח נוסף מחטיבה 188 וכוחות תותחנים תחת הפיקוד של מפקד הסיוע החטיבתי, אריה מזרחי (לימים תא"ל וקצין תותחנים ראשי). הקרב נמשך ארבעה ימים ושלושה לילות, וקהלני אף כתב עליו ספר שהיה לרב מכר ("עוז 77").
"פחדתי, כמו כולם, אבל התגברתי על הפחד", אומר קהלני לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה-63. "בנתונים הקיימים השתדלתי לעשות את המקסימום, ואני מאמין שהלחימה והפציעה במלחמת ששת הימים, על אף הטראומה הפיזית והנפשית הקשה שחוויתי, סייעו לי מבחינת הניסיון והמוכנות בקרבות מלחמת יום הכיפורים".
לפני מספר שנים, קהלני הפיק וביים סרט תיעודי על הקרב בעמק הבכא. "האמנתי בדרך, ואם היה לי איזשהו ניצוץ, שעזר לי להתגבר על פחד, זו הייתה השאיפה לחזור לטנקים אחרי הפציעה במלחמת ששת ימים. אני הוא זה שקיבלי את עיטור הגבורה אבל הוא מגיע ללוחמים שלי. יש הרבה לוחמים שלקחו איתם את סיפורי גבורתם אל הקבר, ולכן אנחנו לא יכולים לשחזר מה עבר עליהם.
"מלבד לוחמים וחברים שאיבדתי, במלחמת יום הכיפורים גם שכלתי את אחי, עמנואל ז"ל, ואת גיסי, אילן ז"ל, אחיה של אשתי, ולכן כשאני בא להתמודד עם משפחות שכולות, במידה מסוימת קיימת בי התחושה, שלי יותר קל או יותר מוסרי להסתכל להן בעיניים. אחרי הכל אני חלק בלתי נפרד ממשפחת השכול".
יושב ראש האגודה למען החייל והשר לשעבר, תת אלוף (מיל') אביגדור קהלני, עומד לעבור אחרי יום העצמאות את הניתוח ה-17 שלו, בעקבות פציעתו הקשה לפני 45 שנה במלחמת ששת הימים. קהלני זכה אז לעיטור המופת על לחימתו בקרב הג'יראדי כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 79. הפציעה הקשה, שבעקבותיה שכב כשנה בבית החולים עם כוויות ב-60 אחוז משטחי גופו, לא מנעה ממנו לשוב ולהילחם שש שנים לאחר מכן במלחמת יום הכיפורים, כמפקד גדוד 77 של השריון, בקרבות עמק הבכא.
על התנהלותו במלחמת יום הכיפורים זכה קהלני בעיטור הגבורה, העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. החוויות והזיכרונות מהקרבות בעמק יתפסו תמיד מקום מיוחד בליבו של קהלני ויהוו עבורו ועבור אחרים מקור לגאווה ולהשראה. לדבריו, את עיקר ההשראה הוא שואב מהחיילים שלחמו עימו ואף איבדו את חייהם במקום. באחרונה חזר קהלני עם צוות ישראל דיפנס לאתר הקרב למרגלות החרמון. שאריות השלג הנמס השוו מראה אירופי לנוף. על פניו של קהלני ניתן היה לראות את ההתרגשות, שאחזה בו, כמו בכל ביקור במקום. ולמרות שחלפו מאז מלחמת יום הכיפורים כבר למעלה מ-38 שנים, הוא בהחלט זוכר כל פרט.
"ביקרתי לפני כמה ימים באתר ההנצחה, יחד עם המשפחות ששכלו את בניהם בקרב", מספר עוד קהלני. "פעמים בשנה אנחנו עולים לשם, פעם אחת לקראת יום הזיכרון ופעם נוספת סמוך ליום כיפור. לא כולם מבינים את המשמעות לגמרי, אך במותם הלוחמים אכן ציוו לנו את החיים. במותם קבעו, שאנחנו יכולים לחיות כאן, ולהעביר לדור הצעיר את האחריות להגנת המדינה. כשאני חוזר לעמק הבכא, צפות בראשי התמונות מתוך המלחמה, אבל אני מקבל את כוחי מהדור הצעיר וחש שיש לי משימה לאומית לחנך אותם לאהבת המולדת ולאחריות על המולדת, כפי שהייתה ללוחמים, שהקריבו את חייהם".
בקרב עמק הבכא, שהתנהל בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, הצליחו כוחות השריון הישראלים לבלום את התקפות הצבא הסורי ולמנוע את כיבוש צפון הגולן. הסורים, שנהנו מיתרון מספרי גדול - 470 טנקים שלהם לעומת 150 טנקים ישראליים - נהדפו על ידי גדודו של קהלני שהיה תחת חטיבה 7 של השריון, בסיוע של כוח נוסף מחטיבה 188 וכוחות תותחנים תחת הפיקוד של מפקד הסיוע החטיבתי, אריה מזרחי (לימים תא"ל וקצין תותחנים ראשי). הקרב נמשך ארבעה ימים ושלושה לילות, וקהלני אף כתב עליו ספר שהיה לרב מכר ("עוז 77").
"פחדתי, כמו כולם, אבל התגברתי על הפחד", אומר קהלני לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות ה-63. "בנתונים הקיימים השתדלתי לעשות את המקסימום, ואני מאמין שהלחימה והפציעה במלחמת ששת הימים, על אף הטראומה הפיזית והנפשית הקשה שחוויתי, סייעו לי מבחינת הניסיון והמוכנות בקרבות מלחמת יום הכיפורים".
לפני מספר שנים, קהלני הפיק וביים סרט תיעודי על הקרב בעמק הבכא. "האמנתי בדרך, ואם היה לי איזשהו ניצוץ, שעזר לי להתגבר על פחד, זו הייתה השאיפה לחזור לטנקים אחרי הפציעה במלחמת ששת ימים. אני הוא זה שקיבלי את עיטור הגבורה אבל הוא מגיע ללוחמים שלי. יש הרבה לוחמים שלקחו איתם את סיפורי גבורתם אל הקבר, ולכן אנחנו לא יכולים לשחזר מה עבר עליהם.
"מלבד לוחמים וחברים שאיבדתי, במלחמת יום הכיפורים גם שכלתי את אחי, עמנואל ז"ל, ואת גיסי, אילן ז"ל, אחיה של אשתי, ולכן כשאני בא להתמודד עם משפחות שכולות, במידה מסוימת קיימת בי התחושה, שלי יותר קל או יותר מוסרי להסתכל להן בעיניים. אחרי הכל אני חלק בלתי נפרד ממשפחת השכול".
