נשק הלייזר שוב בכותרות
סקירה של הפיתוחים החדשים במערכות הלייזר להגנה מפני טילים ושימושים צבאיים אחרים בישראל ובעולם
Dani Asher
| 15/03/2017
צילום: צבא ארה"ב
לאחרונה שוב עולה נושא נשק הלייזר לכותרות ומסתבר שמשרד ההגנה האמריקני, כמו גם צבאות ומוסדות אחרים ממשיך לקדם את הנושא. פיתוח נשק אנרגיה מוכוונת כמו נשק לייזר, שיותקן על מגוון פלטפורמות, הינו בעדיפות גבוהה במערכים שונים ובהם גם במשרד ההגנה האמריקני. טכנולוגיה זו הגיעה לנקודה בה לייזרים אינם שייכים רק לסרטי פעולה עתידניים, אלא מיועדים להיות חלק חשוב במשימות צבאיות ובלחימה באוויר בים וביבשה. נראה שתחום נשק האנרגיה, הוא תחום חשוב ביותר בהקשר של שדה הקרב העתידי.
נושא הלייזרים בכלל ובמקביל גם שימוש צבאי אפשרי בהם, תפס תאוצה מאז שנות ה-50 המאוחרות. ב-1960 נבנה הלייזר הראשון, לייזר ׳אבן האודם׳ במעבדות יוז בארה"ב. בשנים שלאחר מכן נבנו הלייזר הגזי ואחר כך גם הלייזר המוליך-למחצה הראשון. מכשיר הלייזר נועד ליצור שרשרת העברות של אנרגיה (בטכניקות שונות –חשמליות, אופטיות, כימיות, חום, גלי רדיו, מגנטי, לחץ ואפילו לייזר שמעורר לייזר אחר - שחלקן עדין בפיתוח) שבסופה מתרחשת פליטה מאולצת, צרה, מדויקת וארוכת טווח. התווך הפעיל ממנו משתחררת אנרגיית הלייזר יכול להיות מסוגים שונים ובהם: גז או מספר גזים, גביש מוצק, חומרים כימיים, ומוליכים למחצה הזהים לפעולת ה- LED המודרני.
ללייזר כיום שימושים רבים הודות לריכוז אנרגיה רבה וכושר ניצול גבוה, ומשתמשים בו בתחומים שונים ובהם רפואה, תקשורת, מדע, אנרגיה ושימושים צבאיים לסוגיהם.
השימוש העיקרי שתוכנן לנשק הלייזר בעבר, היה במסגרת יוזמת ההגנה האסטרטגית האמריקאית הידועה בשמה הלא רשמי: "פרויקט מלחמת הכוכבים". הייתה זו יוזמתו השאפתנית של נשיא ארה"ב רייגן משנת 1983, לפיתוח מטריית הגנה הרמטית מפני טילים, במטרה לנטרל איום גרעיני סובייטי על ארה"ב. רכיבים עיקריים בתוכנית זו אמורים היו להיות לוויינים המצוידים במערכות לייזר, שנועדו ליירט טילי אויב. המערכת כללה בנוסף למרכיב החללי, לייזרים קרקעיים ומוטסים רבי עוצמה וטילים נגד טילים.
מבקריה של התוכנית טענו, כבר אז, כי המערכת יקרה מדי ובלתי ניתנת לייצור. התוכנית השאפתנית לא מומשה, ונעצרה, בעיקר משום שהצורך בה הצטמצם, עם התפרקותה של בריה"מ בסוף שנות השמונים. התוכנית עלתה לארצות הברית לא פחות מ-25 מיליארד דולר.
צה"ל השתמש בלייזר לציון מטרות ולמדידת טווחים כבר במלחמת לבנון הראשונה. שימושים נוספים בלייזר נועדו לאפשר לנשק מונחה להתביית במדויק על מטרה. אך התוכנית העיקרית לשימוש בנשק הלייזר הייתה תוכנית "נאוטילוס" בה עסקה מערכת הביטחון בשילוב עם גורמי פיתוח וייצור בארה"ב.
פרויקט "נאוטילוס" נועד בראשית דרכו לתת לצה"ל מענה יירוט של רקטות הקטיושה שנורו על-ידי החיזבאללה מדרום לבנון לעבר יישובי הגליל העליון. בשלב הראשון פותח אב טיפוס של מערכת נשק לייזר רבת עוצמה. הלייזר עליו התבססה המערכת היה לייזר כימי של קרינה אינפרה-אדומה בינונית מסוג דאוטריום-פלואוריד. השליטה והבקרה נעשו על ידי מכ"ם איכון, ומערכת עקיבה המבוססת על ציין לייזר בתחום הקרינה הזו.
במסגרת הניסויים, אלומת קרן לייזר הצליחה ליירט קטיושות ומאוחר יותר גם פגזי מרגמה בעת מעופם. עם סיום הפיתוח התברר כי המערכת היא נייחת, מסורבלת וגדולה מדי וקשה יהיה להפעילה בהתחשב בנתונים אלה. בעקבות ירי מאסיבי של טילי קסאם מרצועת עזה, התגבשה במערכת הביטחון תפישה לפיה מערכת הלייזר עשויה לספק הגנה יעילה נגד הרקטות וחלה האצה של הפיתוח. כשהתברר למשרד הביטחון ב-2006, כי הפנטגון החליט להפסיק את ההקצבה לפרויקט - הוא הופסק. פיתוח מהיר של מערכת "כיפת ברזל" ושילובה המוצלח במערכת "צוק איתן" לא הביא להפסקת הוויכוח, גם בישראל, בדבר יעילותו לפתרון הנושא של נשק הלייזר דוגמת ה"נאוטילוס".
בכירים בכנס Missile and Space Symposium שנערך לאחרונה ובגוף Army Space and Missile Defense Command, הדגישו שוב עד כמה חשוב פיתוח נשק מוכוון אנרגיה לעתיד צבא ארה"ב. הם מעריכים ששימוש בלייזרים יפחית בצורה דרמטית את הוצאות הירי. עלות ירי טילים, רקטות, פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה תהיה גבוהה יותר מאשר שימוש בלייזר. בשילוב מקורות הספק מתאימים, הרי שלנשק הלייזר אף פעם לא תגמר התחמושת. גם עלות ההפעלה אמורה להיות, בסופו של דבר, זולה בהרבה.
בשנים האחרונות, הגיע הצבא האמריקאי להישגים משמעותיים עם מדגימי נשק לייזר ויש לו תכניות לשלב בזמן הקרוב לייזרים רבי עוצמה על פלטפורמות קטנות יותר.
בתחילת 2005 נכנס צבא ארה"ב לשיתוף פעולה עם High Energy Laser Joint Technology Office וכן עם חיל האוויר וחיל הים האמריקאים, כדי לפתח לייזרים מצב מוצק רבי עוצמה אשר יגיעו להספקים של 100 קילו-וואט.
בשנת 2006 החל הצבא את תוכנית המדגים ללייזר טקטי רב עוצמה, הנקראת High Energy Laser Tactical Laser Demonstrator) HEL TD) מדובר במערכת בקרת אלומת לייזר שהותקנה על המשאית גדולה. השאיפה הייתה לפתח לייזר של 100 קילו-וואט, במקביל לפתח את מערכת בקרת האלומה ובשלב מסוים לשלבם יחד על המשאית, אבל התברר שטכנולוגיית לייזר מצב מוצק לא הגיעה לבגרות כפי שקיוו. הלייזר של 100 קילו-וואט היה גדול מדי מכדי להתקינו על המשאית. במקום זה רכש הצבא מהמדף לייזר סיב בהספק 10 קילו-וואט המיועד לריתוך והתקין אותו על המשאית. חברת בואינג זכתה בחוזה לשילוב המערכות.
הניסויים החלו עם מערכת ההדגמה HEL TD ב-2010 והסתיימו ב-2016. במהלך הניסויים שנערכו בשדה הניסויים White Sands הצליחה המערכת ליירט שני כטבמ"ים קטנים (Class 2) ופצצות מרגמה 60 מ"מ.
צבא ארה"ב גם בחן את מערכת הלייזר בניסויים שנערכו באפריל השנה. בניסויים אלה השתלבה המערכת עם מערכות אחרות כדי להדגים את יעילותן במצבי לחימה. בניסויים השמיד הלייזר מטרות שכללו רחפן Quadcopter קטן וכן מחשבים ניידים. הפגיעה במחשבים הניידים אמורה לייצג יכולת פגיעה במרכזי שליטה ובקרה.
צבא ארה"ב קרוב לקבלת לייזר של 60 קילו-וואט שפותח במסגרת RELI. לייזר זה ישולב עם מערכת בקרת האלומה הקיימת של HEL TD. המערכת החדשה תקרא High Energy Laser Mobile Test Truck HELMTT. הצבא מצפה לקבל את הלייזר מחברת לוקהיד-מרטין ברבעון השני של 2017.
בכוונת צבא ארה"ב לקדם את הלייזר בשטח כך שיוכל לפגוע במטרות בטווחים הנותנים מענה לצרכים הטקטיים.
הצבא החל השנה בפעילות הנקראת High Energy Laser Tactical Vehicle Demonstrator אשר מטרתה להתקין לייזר של 100 קילו-וואט על משאיות טקטיות בגודל בינוני להבדיל ממשאיות הענק שתוכננו לשאת את המערכת עד אז. מאמץ זה הוא בתאום מלא עם הדרישה מהשטח להתקנת מערכת נשק לייזר על רכב בינוני אותו ניתן להניע בשדה הקרב הקרוב. הסתבר שהלוחמים מעדיפים שמערכת נשק הלייזר תנוייד על נגמ"שים כמו ה- Stryker, וה-Bradley.
המערכת המפותחת אמורה לתת מענה נגד כטבמ"ים ואיומי טילי שיוט, לאחר מכן מתוכננת המערכת לעבור שדרוג כדי לתת מענה נגד רקטות, ארטילריה ומרגמות. כשהטכנולוגיה תבשיל, תוכל המערכת המתוכננת לפגוע גם בטילים במהלך שיגורם.
במהלך השנים הקרובות מתוכננים ניסויים רבים עם לייזרים שחלקם יותקנו על כטב"ם Reaper . התקווה היא שתתאפשר בניית מדגים לייזר בעוצמה גבוהה יותר שיפעל בגובה רב עם יכולת אבחנה (discrimination) וגם ישמש אב-טיפוס של בדיקת יכולת הגנה בשלב שיגור הטיל (boost-phase defense).
במהלך 2018 יתבצע תהליך בחירה של המדגים Low Power Laser Demonstrator. מאמצי הפיתוח יופעלו במספר כיוונים, המתוכננים להביא להבשלה רעיונות ופיתוחים חדשים.
בעוד שהפנטגון ממשיך בפיתוח נשק לייזר, בכיר במשרד ההגנה מצנן את הציפיות. Frank Kendall, תת-שר ההגנה לרכש, טכנולוגיות ולוגיסטיקה, אמר כי 30 שנות פיתוח נשק לייזר הביאו אותו למסקנה שמערכות כאלה אינן "תרופת-כול" ששיערו שהן יהיו. לדבריו הן יהיו שימושיות אם ניתן יהיה להגיע לעוצמות קרן לייזר הנדרשות וכן למידות ולמשקלות סבירים. אבל עדין לא הגיעו לנקודה בה ניתן להחליט איפה ואיך לעשות שימוש בלייזרים רבי עוצמה במערך הצבאי.
לדבריו רצות כיום מספר תכניות של אבי-טיפוס של מערכות נשק לייזר המבוססות על טכנולוגיות שונות והן אמורות להסתיים בערך בעוד כשלוש שנים. בנקודה זו יוכלו לקבל החלטה עם מה לרוץ קדימה בתחום נשק לייזר. ללייזר נותרו מגבלות הקשורות למזג אוויר, למעבר הקרן באטמוספרה וכן האפשרות שהאויב יוכל לפתח יכולות הקשחה נגד הקרינה. בתחום אחד נשק הלייזר יוכל להביא תועלת כבר עתה וזה לפגוע במערכות כטבמי"ם (רחפנים) אזרחיים קטנים מאלה הנמצאים בשימוש דעא"ש וגורמים אחרים שליירוטם אין צורך בהספק לייזר גבוה.
בצד הפעילות האמריקאית אין ספק כי צבאות ואולי אף מדינות רבות בעולם מקדישות כיום מאמצים לפתח נשק חדש ויעיל, נשק לייזר רב-עוצמה. פיתוחים שהוקפאו, ניסויים שבוטלו וחוזים שנדחו, במהלך העשור האחרון, זוכים כיום לעדנה מחודשת.
הטכנולוגיה שהתפתחה בינתיים, בצד צרכים הולכים וגוברים עם השינויים בטבע המלחמה, מחייבים שילוב אמצעים חדישים בשדה הקרב. אלה צריכים להקנות ולהמציא פתרונות לאיומים מציקים ההולכים ומתרבים בלחימה הא-סימטרית, ובהם, שיגור רקטות ירי פצצות מרגמה והפעלה של כטמ"מים לסוגיהם ובעיקר איום הרחפנים המתפתח במהירות לנגד עינינו.
סקירה של הפיתוחים החדשים במערכות הלייזר להגנה מפני טילים ושימושים צבאיים אחרים בישראל ובעולם
צילום: צבא ארה"ב
לאחרונה שוב עולה נושא נשק הלייזר לכותרות ומסתבר שמשרד ההגנה האמריקני, כמו גם צבאות ומוסדות אחרים ממשיך לקדם את הנושא. פיתוח נשק אנרגיה מוכוונת כמו נשק לייזר, שיותקן על מגוון פלטפורמות, הינו בעדיפות גבוהה במערכים שונים ובהם גם במשרד ההגנה האמריקני. טכנולוגיה זו הגיעה לנקודה בה לייזרים אינם שייכים רק לסרטי פעולה עתידניים, אלא מיועדים להיות חלק חשוב במשימות צבאיות ובלחימה באוויר בים וביבשה. נראה שתחום נשק האנרגיה, הוא תחום חשוב ביותר בהקשר של שדה הקרב העתידי.
נושא הלייזרים בכלל ובמקביל גם שימוש צבאי אפשרי בהם, תפס תאוצה מאז שנות ה-50 המאוחרות. ב-1960 נבנה הלייזר הראשון, לייזר ׳אבן האודם׳ במעבדות יוז בארה"ב. בשנים שלאחר מכן נבנו הלייזר הגזי ואחר כך גם הלייזר המוליך-למחצה הראשון. מכשיר הלייזר נועד ליצור שרשרת העברות של אנרגיה (בטכניקות שונות –חשמליות, אופטיות, כימיות, חום, גלי רדיו, מגנטי, לחץ ואפילו לייזר שמעורר לייזר אחר - שחלקן עדין בפיתוח) שבסופה מתרחשת פליטה מאולצת, צרה, מדויקת וארוכת טווח. התווך הפעיל ממנו משתחררת אנרגיית הלייזר יכול להיות מסוגים שונים ובהם: גז או מספר גזים, גביש מוצק, חומרים כימיים, ומוליכים למחצה הזהים לפעולת ה- LED המודרני.
ללייזר כיום שימושים רבים הודות לריכוז אנרגיה רבה וכושר ניצול גבוה, ומשתמשים בו בתחומים שונים ובהם רפואה, תקשורת, מדע, אנרגיה ושימושים צבאיים לסוגיהם.
השימוש העיקרי שתוכנן לנשק הלייזר בעבר, היה במסגרת יוזמת ההגנה האסטרטגית האמריקאית הידועה בשמה הלא רשמי: "פרויקט מלחמת הכוכבים". הייתה זו יוזמתו השאפתנית של נשיא ארה"ב רייגן משנת 1983, לפיתוח מטריית הגנה הרמטית מפני טילים, במטרה לנטרל איום גרעיני סובייטי על ארה"ב. רכיבים עיקריים בתוכנית זו אמורים היו להיות לוויינים המצוידים במערכות לייזר, שנועדו ליירט טילי אויב. המערכת כללה בנוסף למרכיב החללי, לייזרים קרקעיים ומוטסים רבי עוצמה וטילים נגד טילים.
מבקריה של התוכנית טענו, כבר אז, כי המערכת יקרה מדי ובלתי ניתנת לייצור. התוכנית השאפתנית לא מומשה, ונעצרה, בעיקר משום שהצורך בה הצטמצם, עם התפרקותה של בריה"מ בסוף שנות השמונים. התוכנית עלתה לארצות הברית לא פחות מ-25 מיליארד דולר.
צה"ל השתמש בלייזר לציון מטרות ולמדידת טווחים כבר במלחמת לבנון הראשונה. שימושים נוספים בלייזר נועדו לאפשר לנשק מונחה להתביית במדויק על מטרה. אך התוכנית העיקרית לשימוש בנשק הלייזר הייתה תוכנית "נאוטילוס" בה עסקה מערכת הביטחון בשילוב עם גורמי פיתוח וייצור בארה"ב.
פרויקט "נאוטילוס" נועד בראשית דרכו לתת לצה"ל מענה יירוט של רקטות הקטיושה שנורו על-ידי החיזבאללה מדרום לבנון לעבר יישובי הגליל העליון. בשלב הראשון פותח אב טיפוס של מערכת נשק לייזר רבת עוצמה. הלייזר עליו התבססה המערכת היה לייזר כימי של קרינה אינפרה-אדומה בינונית מסוג דאוטריום-פלואוריד. השליטה והבקרה נעשו על ידי מכ"ם איכון, ומערכת עקיבה המבוססת על ציין לייזר בתחום הקרינה הזו.
במסגרת הניסויים, אלומת קרן לייזר הצליחה ליירט קטיושות ומאוחר יותר גם פגזי מרגמה בעת מעופם. עם סיום הפיתוח התברר כי המערכת היא נייחת, מסורבלת וגדולה מדי וקשה יהיה להפעילה בהתחשב בנתונים אלה. בעקבות ירי מאסיבי של טילי קסאם מרצועת עזה, התגבשה במערכת הביטחון תפישה לפיה מערכת הלייזר עשויה לספק הגנה יעילה נגד הרקטות וחלה האצה של הפיתוח. כשהתברר למשרד הביטחון ב-2006, כי הפנטגון החליט להפסיק את ההקצבה לפרויקט - הוא הופסק. פיתוח מהיר של מערכת "כיפת ברזל" ושילובה המוצלח במערכת "צוק איתן" לא הביא להפסקת הוויכוח, גם בישראל, בדבר יעילותו לפתרון הנושא של נשק הלייזר דוגמת ה"נאוטילוס".
בכירים בכנס Missile and Space Symposium שנערך לאחרונה ובגוף Army Space and Missile Defense Command, הדגישו שוב עד כמה חשוב פיתוח נשק מוכוון אנרגיה לעתיד צבא ארה"ב. הם מעריכים ששימוש בלייזרים יפחית בצורה דרמטית את הוצאות הירי. עלות ירי טילים, רקטות, פגזי ארטילריה ופצצות מרגמה תהיה גבוהה יותר מאשר שימוש בלייזר. בשילוב מקורות הספק מתאימים, הרי שלנשק הלייזר אף פעם לא תגמר התחמושת. גם עלות ההפעלה אמורה להיות, בסופו של דבר, זולה בהרבה.
בשנים האחרונות, הגיע הצבא האמריקאי להישגים משמעותיים עם מדגימי נשק לייזר ויש לו תכניות לשלב בזמן הקרוב לייזרים רבי עוצמה על פלטפורמות קטנות יותר.
בתחילת 2005 נכנס צבא ארה"ב לשיתוף פעולה עם High Energy Laser Joint Technology Office וכן עם חיל האוויר וחיל הים האמריקאים, כדי לפתח לייזרים מצב מוצק רבי עוצמה אשר יגיעו להספקים של 100 קילו-וואט.
בשנת 2006 החל הצבא את תוכנית המדגים ללייזר טקטי רב עוצמה, הנקראת High Energy Laser Tactical Laser Demonstrator) HEL TD) מדובר במערכת בקרת אלומת לייזר שהותקנה על המשאית גדולה. השאיפה הייתה לפתח לייזר של 100 קילו-וואט, במקביל לפתח את מערכת בקרת האלומה ובשלב מסוים לשלבם יחד על המשאית, אבל התברר שטכנולוגיית לייזר מצב מוצק לא הגיעה לבגרות כפי שקיוו. הלייזר של 100 קילו-וואט היה גדול מדי מכדי להתקינו על המשאית. במקום זה רכש הצבא מהמדף לייזר סיב בהספק 10 קילו-וואט המיועד לריתוך והתקין אותו על המשאית. חברת בואינג זכתה בחוזה לשילוב המערכות.
הניסויים החלו עם מערכת ההדגמה HEL TD ב-2010 והסתיימו ב-2016. במהלך הניסויים שנערכו בשדה הניסויים White Sands הצליחה המערכת ליירט שני כטבמ"ים קטנים (Class 2) ופצצות מרגמה 60 מ"מ.
צבא ארה"ב גם בחן את מערכת הלייזר בניסויים שנערכו באפריל השנה. בניסויים אלה השתלבה המערכת עם מערכות אחרות כדי להדגים את יעילותן במצבי לחימה. בניסויים השמיד הלייזר מטרות שכללו רחפן Quadcopter קטן וכן מחשבים ניידים. הפגיעה במחשבים הניידים אמורה לייצג יכולת פגיעה במרכזי שליטה ובקרה.
צבא ארה"ב קרוב לקבלת לייזר של 60 קילו-וואט שפותח במסגרת RELI. לייזר זה ישולב עם מערכת בקרת האלומה הקיימת של HEL TD. המערכת החדשה תקרא High Energy Laser Mobile Test Truck HELMTT. הצבא מצפה לקבל את הלייזר מחברת לוקהיד-מרטין ברבעון השני של 2017.
בכוונת צבא ארה"ב לקדם את הלייזר בשטח כך שיוכל לפגוע במטרות בטווחים הנותנים מענה לצרכים הטקטיים.
הצבא החל השנה בפעילות הנקראת High Energy Laser Tactical Vehicle Demonstrator אשר מטרתה להתקין לייזר של 100 קילו-וואט על משאיות טקטיות בגודל בינוני להבדיל ממשאיות הענק שתוכננו לשאת את המערכת עד אז. מאמץ זה הוא בתאום מלא עם הדרישה מהשטח להתקנת מערכת נשק לייזר על רכב בינוני אותו ניתן להניע בשדה הקרב הקרוב. הסתבר שהלוחמים מעדיפים שמערכת נשק הלייזר תנוייד על נגמ"שים כמו ה- Stryker, וה-Bradley.
המערכת המפותחת אמורה לתת מענה נגד כטבמ"ים ואיומי טילי שיוט, לאחר מכן מתוכננת המערכת לעבור שדרוג כדי לתת מענה נגד רקטות, ארטילריה ומרגמות. כשהטכנולוגיה תבשיל, תוכל המערכת המתוכננת לפגוע גם בטילים במהלך שיגורם.
במהלך השנים הקרובות מתוכננים ניסויים רבים עם לייזרים שחלקם יותקנו על כטב"ם Reaper . התקווה היא שתתאפשר בניית מדגים לייזר בעוצמה גבוהה יותר שיפעל בגובה רב עם יכולת אבחנה (discrimination) וגם ישמש אב-טיפוס של בדיקת יכולת הגנה בשלב שיגור הטיל (boost-phase defense).
במהלך 2018 יתבצע תהליך בחירה של המדגים Low Power Laser Demonstrator. מאמצי הפיתוח יופעלו במספר כיוונים, המתוכננים להביא להבשלה רעיונות ופיתוחים חדשים.
בעוד שהפנטגון ממשיך בפיתוח נשק לייזר, בכיר במשרד ההגנה מצנן את הציפיות. Frank Kendall, תת-שר ההגנה לרכש, טכנולוגיות ולוגיסטיקה, אמר כי 30 שנות פיתוח נשק לייזר הביאו אותו למסקנה שמערכות כאלה אינן "תרופת-כול" ששיערו שהן יהיו. לדבריו הן יהיו שימושיות אם ניתן יהיה להגיע לעוצמות קרן לייזר הנדרשות וכן למידות ולמשקלות סבירים. אבל עדין לא הגיעו לנקודה בה ניתן להחליט איפה ואיך לעשות שימוש בלייזרים רבי עוצמה במערך הצבאי.
לדבריו רצות כיום מספר תכניות של אבי-טיפוס של מערכות נשק לייזר המבוססות על טכנולוגיות שונות והן אמורות להסתיים בערך בעוד כשלוש שנים. בנקודה זו יוכלו לקבל החלטה עם מה לרוץ קדימה בתחום נשק לייזר. ללייזר נותרו מגבלות הקשורות למזג אוויר, למעבר הקרן באטמוספרה וכן האפשרות שהאויב יוכל לפתח יכולות הקשחה נגד הקרינה. בתחום אחד נשק הלייזר יוכל להביא תועלת כבר עתה וזה לפגוע במערכות כטבמי"ם (רחפנים) אזרחיים קטנים מאלה הנמצאים בשימוש דעא"ש וגורמים אחרים שליירוטם אין צורך בהספק לייזר גבוה.
בצד הפעילות האמריקאית אין ספק כי צבאות ואולי אף מדינות רבות בעולם מקדישות כיום מאמצים לפתח נשק חדש ויעיל, נשק לייזר רב-עוצמה. פיתוחים שהוקפאו, ניסויים שבוטלו וחוזים שנדחו, במהלך העשור האחרון, זוכים כיום לעדנה מחודשת.
הטכנולוגיה שהתפתחה בינתיים, בצד צרכים הולכים וגוברים עם השינויים בטבע המלחמה, מחייבים שילוב אמצעים חדישים בשדה הקרב. אלה צריכים להקנות ולהמציא פתרונות לאיומים מציקים ההולכים ומתרבים בלחימה הא-סימטרית, ובהם, שיגור רקטות ירי פצצות מרגמה והפעלה של כטמ"מים לסוגיהם ובעיקר איום הרחפנים המתפתח במהירות לנגד עינינו.
