סטארטאפ ישראלי בתחום ה-SDN עתיד להוזיל עלויות של ספקי תקשורת
עמי רוחקס דומבה
| 04/01/2017
bigstockphoto.com
חברת ההזנק oliver-solutions שמפעילה מרכז פיתוח בהרצליה עתידה להחליף את מרכזיות ה-DSLAM של ספקיות התקשורת בשרתים פשוטים עם שכבת תוכנה ייעודית לניהול תעבורת הרשת. "מדובר בפתרון שיכול לצמצם עלויות בצורה משמעותית לספקי תקשורת", אומר גלעד אלוני, מייסד משותף ומנכ"ל החברה. "אנחנו ממוקדים בשלב זה ב-DSLAM. זה האגרגטור הראשון לפני הבית של הלקוח.
"בשונה מבעבר, חברות התקשורת היום רוצות למכור יותר רוחב בפס במקביל לקיטון בעלויות התפעול. זו מגמה עולמית. אחד הפתרונות העיקריים הוא ביטול שכבות אגריגצייה בדרך ללקוח. אם יש פחות מעברים ברשת מהליבה אצל ספק התקשורת לבית הלקוח, עלויות התחזוקה יורדות משמעותית. זה גם מאפשר לחברות לבטל מרכזות ולמכור נדל"ן שלרוב מפוזר במרכזי ערים.
"רואים היום מגמה שספק התקשורת בונה ארכיטקטורה שבה יש חוות שרתים מרכזית, אליה מחוברים מאות או אלפי בתי אב, והיא מנהלת את תעבורת הרשת. ה-DSLAM הוא המרכיב שיודע לאכוף את המנוי של לקוח הקצה. אם המנוי הזמין תשתית של 40 מגה, ה-DSLAM הוא זה שיודע לתת לו את זה.
"עד היום זה היה שוק 'סגור' של כמה חברות עולמיות שמכרו את הציוד כמעט לכל ספקיות התקשורת בעולם. טכנולוגיית ה-SDN משנה את המציאות (וירטואליזציה של הרשת). בעזרת הפתרון שלנו, אפשר על בסיס שרת רגיל שעולה הרבה פחות מ-DSLAM לספק ניהול תעבורת רשת. אנחנו יודעים לנהל רשתות של עד 40 גיגהביט תעבורה סימטרית (UP ו-DOWN). זה מכסה את רוב השוק בעולם."
היבט נוסף שצריך להסביר הוא המעבר של חברות הטלקו לטכנולוגיית G.Fast. כדי לספק רוחב פס גדול יותר למנויים, חברות הטלקו שמתבססות על זוגות נחושת ב'מייל האחרון' חיפשו פתרונות. אפשרות אחת הייתה לפרוס סיבים אופטיים במקום זוגות הנחושת בטרנד שנקרא Passive optical network. היישומים הידועים של תפיסה זו הם GPON, EPON או BPON.
האתגר הפיננסי של יישום סיבים אופטיים עד בית הלקוח היא עלות הפריסה שלהם. בעוד בחלק ממדינות המזרח הממשלה השקיעה את המשאבים הדרושים לכך דרך ספקי תקשורת שהם חברות ממשלתיות, במדינות המערב המצב שונה. במערב מרבית חברות התקשורת עברו הפרטה והם חברות פרטיות, ועלות פריסת הסיבים הכבידה על הוצאות התפעול שלהן. בעיקר אם הממשלה לא מוכנה לסבסד חלק מהן.
אז החברות במערב מצאו פתרון בטכנולוגיית G.Fast שמאפשרת להעביר רוחב פס גדול על זוגות נחושת קיימים. ה-G.fast מאפשר להעביר רוחב פס של כ-150 מס"ש למרחק של כ-400 מטרים. (חברה ישראלית שמתמחה בפתרונות כאלו היא sckipio. האתר שלה כולל חומרי רקע על הטכנולוגיה. למי שמעוניין ללמוד).
[https://networks.nokia.com/solutions/g.fast]
"אנחנו מנהלים את תעבורת הרשת בזמן אמת על בסיס שרתים עם מעבדי Xeon של אינטל ושכבת תוכנה DPDK שמאפשרת להריץ בצורה מאד יעילה יישומי NFV / SDN.", מסביר אלוני.
"המעבר מהתקני DSLAM ייעודיים לשרתים רגילים מאפשר לחברת התקשורת למכור את המרכזיות כנדל"ן כי השרתים עוברים לחוות שרתים מרכזית. השימוש בחוות שרתים מרכזית מצמצם גם את הוצאות האנרגיה.
"מלבד צמצום העלויות הישיר בתפעול תשתית התקשורת, חברת הטלקו יכולה גם להשיק שירותים חדשים בפחות כסף. זאת, כי כל שירות חדש הוא למעשה עדכון תוכנה. אין צורך יותר לרכוש חומרה ייעודית."
חברת ההזנק oliver-solutions שמפעילה מרכז פיתוח בהרצליה עתידה להחליף את מרכזיות ה-DSLAM של ספקיות התקשורת בשרתים פשוטים עם שכבת תוכנה ייעודית לניהול תעבורת הרשת. "מדובר בפתרון שיכול לצמצם עלויות בצורה משמעותית לספקי תקשורת", אומר גלעד אלוני, מייסד משותף ומנכ"ל החברה. "אנחנו ממוקדים בשלב זה ב-DSLAM. זה האגרגטור הראשון לפני הבית של הלקוח.
"בשונה מבעבר, חברות התקשורת היום רוצות למכור יותר רוחב בפס במקביל לקיטון בעלויות התפעול. זו מגמה עולמית. אחד הפתרונות העיקריים הוא ביטול שכבות אגריגצייה בדרך ללקוח. אם יש פחות מעברים ברשת מהליבה אצל ספק התקשורת לבית הלקוח, עלויות התחזוקה יורדות משמעותית. זה גם מאפשר לחברות לבטל מרכזות ולמכור נדל"ן שלרוב מפוזר במרכזי ערים.
"רואים היום מגמה שספק התקשורת בונה ארכיטקטורה שבה יש חוות שרתים מרכזית, אליה מחוברים מאות או אלפי בתי אב, והיא מנהלת את תעבורת הרשת. ה-DSLAM הוא המרכיב שיודע לאכוף את המנוי של לקוח הקצה. אם המנוי הזמין תשתית של 40 מגה, ה-DSLAM הוא זה שיודע לתת לו את זה.
"עד היום זה היה שוק 'סגור' של כמה חברות עולמיות שמכרו את הציוד כמעט לכל ספקיות התקשורת בעולם. טכנולוגיית ה-SDN משנה את המציאות (וירטואליזציה של הרשת). בעזרת הפתרון שלנו, אפשר על בסיס שרת רגיל שעולה הרבה פחות מ-DSLAM לספק ניהול תעבורת רשת. אנחנו יודעים לנהל רשתות של עד 40 גיגהביט תעבורה סימטרית (UP ו-DOWN). זה מכסה את רוב השוק בעולם."
היבט נוסף שצריך להסביר הוא המעבר של חברות הטלקו לטכנולוגיית G.Fast. כדי לספק רוחב פס גדול יותר למנויים, חברות הטלקו שמתבססות על זוגות נחושת ב'מייל האחרון' חיפשו פתרונות. אפשרות אחת הייתה לפרוס סיבים אופטיים במקום זוגות הנחושת בטרנד שנקרא Passive optical network. היישומים הידועים של תפיסה זו הם GPON, EPON או BPON.
האתגר הפיננסי של יישום סיבים אופטיים עד בית הלקוח היא עלות הפריסה שלהם. בעוד בחלק ממדינות המזרח הממשלה השקיעה את המשאבים הדרושים לכך דרך ספקי תקשורת שהם חברות ממשלתיות, במדינות המערב המצב שונה. במערב מרבית חברות התקשורת עברו הפרטה והם חברות פרטיות, ועלות פריסת הסיבים הכבידה על הוצאות התפעול שלהן. בעיקר אם הממשלה לא מוכנה לסבסד חלק מהן.
אז החברות במערב מצאו פתרון בטכנולוגיית G.Fast שמאפשרת להעביר רוחב פס גדול על זוגות נחושת קיימים. ה-G.fast מאפשר להעביר רוחב פס של כ-150 מס"ש למרחק של כ-400 מטרים. (חברה ישראלית שמתמחה בפתרונות כאלו היא sckipio. האתר שלה כולל חומרי רקע על הטכנולוגיה. למי שמעוניין ללמוד).
[https://networks.nokia.com/solutions/g.fast]
"אנחנו מנהלים את תעבורת הרשת בזמן אמת על בסיס שרתים עם מעבדי Xeon של אינטל ושכבת תוכנה DPDK שמאפשרת להריץ בצורה מאד יעילה יישומי NFV / SDN.", מסביר אלוני.
"המעבר מהתקני DSLAM ייעודיים לשרתים רגילים מאפשר לחברת התקשורת למכור את המרכזיות כנדל"ן כי השרתים עוברים לחוות שרתים מרכזית. השימוש בחוות שרתים מרכזית מצמצם גם את הוצאות האנרגיה.
"מלבד צמצום העלויות הישיר בתפעול תשתית התקשורת, חברת הטלקו יכולה גם להשיק שירותים חדשים בפחות כסף. זאת, כי כל שירות חדש הוא למעשה עדכון תוכנה. אין צורך יותר לרכוש חומרה ייעודית."
