חייל בצבא השלום

יום השנה ה-18 לרצח יצחק רבין ז"ל חל השנה בסמיכות לציון מבצע "אבירי לב" - מבצע צליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, מבצע מפתיע, מכריע ומורכב שהביא לתפנית בחזית המצרית, והעביר את מרכז הכובד והלחימה לגדה המערבית של תעלת סואץ, לכיתור הארמיה ה-3 והתייצבות צה"ל בק"מ ה-101 עם סיום הלחימה. כמה סמלי הוא כי פקודיו הלוחמים של הרמטכ"ל רבין היו אדריכלי המבצע המוצלח הזה שנערך היום לפני 40 שנה, בסמוך ליום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל - הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון.

רבין כרמטכ"ל ניצח באותה חזית והפך אותו לניצחון המכריע במלחמת ששת הימים (יוני 1967) - ניצחון בכל קנה מידה אסטרטגי עולמי. העולם עמד פעור פה כיצד הכריע צה"ל את צבאות מדינות ערב - במהלך לחימה שוטף בן פחות משבוע ימים. כישוריו והישגיו של יצחק רבין כמצביא במלחמה הביאו אותו לתפקידו רם המעלה בעת שימש שגריר ישראל בארצות הברית. המעבר לדיפלומטיה שימש לו לקרש קפיצה לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973 והציבה אותו בנקודת החלטה על ההפרדה בין צבא לפוליטיקה. "חלה אצלנו התערערות חמורה בקו שחייבה להפריד בין פוליטיקה לצבא", אמר בראיון לידיעות אחרונות ב-1 פברואר 1974.

יצחק קיבל בשיקול דעת ובאומץ החלטות של חיים ומוות שהשפיעו על החיים בישראל בעת היותו במדים, בחליפת השרד ובחליפת ראש הממשלה ושר הביטחון. תמיד ראה לנגד עיניו את האינטרס הישראלי - את האחריות הלאומית לנשיאה בנטל, בעול ובמחויבות לקיומה של המדינה. המעבר מתפקיד של מפקד ולוחם למנהיג-מדינאי היה מבחינתו כמו קריאה לדגל, ראשו וליבו היו עם מדינת ישראל בתפקיד הקשה ביותר - ראש ממשלה ושר ביטחון. כיום שליש מבני הנוער לא יודעים מה קרה. במוצאי השבת, 4 בנובמבר 1995, נרצח רבין בידי בן עוולה יהודי, ששׂם עצמו מעל החוק והסדר בישראל.

מצמרר יותר לשמוע כי יש אזרחים בישראל של שנת 2013 הממליצים להפחית מעונשו של הרוצח. הכיצד? במעשיו גרם הרוצח רעידת אדמה בדמוקרטיה הישראלית, דמוקרטיה הנותנת הכול כדי לשמר את הכללים בסבלנות ובסובלנות, באיפוק ובביטחון עצמי. ילדי שנתון 1995 מתגייסים בימים אלה לצה"ל. אלה שהוריהם היו אז עם "ילדי הנרות" - ראוי ששירותם של הלוחמים שבדרך יהיה שירות שקט ובטוח, ברוח המצביא יצחק רבין. בתקופתו של רבין כראש ממשלה וכשר הביטחון ו"מר ביטחון" הוא עסק בחישול כוחה הצבאי של מדינת ישראל ובהבטחת כושרה לנצח במלחמה. בה בעת הוא התחבט בהחלטות מדיניות כבדות משקל האם להיות גם "מר השלום". יצחק רבין החייל הנועז שניחן באומץ ובחזון החליט להיות חייל "בצבא השלום", כדבריו. החלטה זו העלתה את כבודה ויוקרתה של מדינת ישראל לשיא חוצה גבולות ברחבי תבל.

בתוככי ישראל הייתה זו תקופה של תנופת הישגים בחיינו. בתקופתו של רבין הגענו ליציבות כלכלית, פריחה בחינוך מבחינה אנושית, טכנולוגית ומדעית, עם מקום רב לגאווה בכול קנה מידה. נדמה כי תקופה כמו זו לא ידעה ישראל זה שנים. ראשי מדינות באו ויצאו את שערי המדינה, ישראל כוננה יחסים עם מדינות מהעולם הערבי (ירדן, מדינות המפרץ, מרוקו ועוד), וכדברי השיר "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, ולכול הנפגש בדרכו קורא הוא שלום". משחר צעירותו כלוחם בפלמ"ח ועד נפילתו על משמרתו ראה רבין לנגד עיניו רק את טובת המדינה, את צמיחתה ואת שגשוגה.

בימים אלה שלאחר חגי תשרי מעניין מה היה אומר מר "ביטחון" רבין על הסובב אותנו כיום בצונאמי ובכאוס של העולם המוסלמי, בלחימה הבין-עדתית ודתית של העולם המוסלמי לגווניו. העתיד עדיין אינו מבשר טובות. אנחנו בתקופה של אי ודאות, ואל לנו לפעול בתרבות ה"סמוך" או "יהיה בסדר" שאותו חרט להוציאו משורות הצבא. בעת ששימשתי שליש צבאי לשר הביטחון רבין, באוגוסט 1993, הוא נשא נאום בטקס סיום המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל (פו"ם), דברים שמן הראוי לרענן בהם את שדרת הקברניטים והפיקוד הצבאי הבכיר, לנוכח הנעשה בסוריה ואיום הגרעין מאיראן. צירוף שתי המילים "יהיה בסדר" שלפני מלחמת יום הכיפורים, שמהן עולה כיום בבירור מה רבה היתה היהירות השחצנות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, ותחושת כוח ושררה שאין להם מקום כיום, באווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. בתקווה כי כבר למדנו הלקחים בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" אינו יכול לחזור מול כול איום וכול ערעור על ריבונותה וסמכותה של מדינת ישראל. ח"י שנים חלפו מאז אותו רצח. נרכין ראש לזכרו בהוקרה ובהכרת תודה למי שהיה חייל נועז, מפקד מזהיר, מדינאי בעל חזון, שסיים שירותו כחייל ב"צבא השלום", והזמן לא נותן מזור לפצע הזה.

*תא"ל (במיל') שמעון חפץ היה שלישו הצבאי של רבין כשר ביטחון וכראש הממשלה, ומזכיר צבאי של נשיאי המדינה