גדל הסיכוי לתקיפה באיראן
פרשנות של עמיר רפפורט על שיחת אובאמה-רוחאני ולקראת הדיונים באו"ם
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
באופן אירוני, רוחות הפיוס ושיחת הטלפון בין נשיא ארה"ב ובין נשיא איראן דווקא מגדילים את הסיכוי שישראל תיאלץ לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים בטווח הזמן הבינוני.
מדוע? חשוב להבין כי מבחינת מערכת הביטחון הישראלית, לפחות, הארועים הם חלק מתרחיש שנצפה מראש, ושניתן לתת לו את הכותרת "הונאה איראנית".
שר הביטחון משה יעלון הוא ספקן מטבעו, אבל לא רק הוא מטיל ספק - הדעה הרווחת בצה"ל היא שהאייתולות החליטו למנות את חסן רוחאני בעל הדעות שנחשבות מתונות, רק כדי להפחית מעליהם את הסנקציות הכלכליות (אף אחד אינו מאמין שתוצאות הבחירות באיראן הן אמיתיות, או שאיראן וירתה על שאיפותיה הגרעיניות).
ישראל מזהירה כבר כמה שנים שאיראן שואפת להפוך ל"מדינת סף גרעינית", כלומר היא תעצור רק לכאורה את פרויקט הגרעין שלה מבלי לוותר עליו, ותחדש אותו בעיתוי שתמצא לנכון (או שתמשיך אותו בהסתר ללא הפסקה, הרחק מעיני פקחי האו"ם). זה בדיוק מה שעומד לקרות, אחרי שאיראן בנתה כבר את כל התשתית הגרעינית הנדרשת לה, ונמצאת במרחק נגיעה מן הפצצה הראשונה.
בכל מקרה, לא ניתן לזלזל בהתפתחויות של סוף השבוע האחרון: ארה"ב אולי יידעה את ישראל מראש על השיחה הצפויה בין אובאמה לרוחנאי אבל התחושה הכללית היא שארה"ב עייפה, שנוח לה להשלים עם המהלך הטקטי האיראני שיוביל בסופו של דבר לפצצה (בדיוק כמו שקוריאה הצפונית הפגינה נחישות והגיעה לפצצה).
האם מדובר גם בנאיביות? גורמים ביטחוניים ישראליים ניסו לומר לעמיתיהם מארה"ב כי ההימור על רוחאני הוא לא פחות הזוי ומסוכן מאשר ההימור על האחים המוסלמיים במצרים, אבל לארה"ב יש סדר יום (ותפיסות) משלה.
בישראל עקבו בסוף השבוע בדריכות גם אחר ההחלטה שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם על פירוק אסד מן הנשק הכימי שברשות צבאו. גם בהקשר הזה יש ספקנות רבה, האם ההחלטה תתממש, ואולם בצד החיובי סבורים בישראל כי הסורים הסכימו להתפרק מן הנשק הזה, לפחות הצהרתית, רק אחרי שהבינו כי האיום של ארה"ב לתקוף אותם הוא מחושי וקרוב. זו לא התחושה שקיימת כיום באיראן לגבי פרויקט הגרעין.
ההערכות המעודכנות של כל השחקנים במזרח התיכון הם שברק אובאמה לא יעז לצאת להרפתקאה צבאית באיראן.
ארה"ב לא בהכרח הייתה מתנגדת שישראל תבצע תקיפה בעצמה, אבל, עכשיו, מבחינת ישראל, המצב מסתבך - העולם יתקשה לקבל תקיפה ישראלית מבלי למצות את ההתפתחויות המדיניות שיכולות להוביל להסכם.
סביר להניח כי בידי ישראל ייותרו בקרוב רק שתי אפשרויות- או שתתקוף באיראן, או שתיאלץ להשלים עם הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית.
קודם לכן, ביום שישי, כתב עמיר רפפורט את הפרשנות הבאה:
הדיונים שנערכו בימים האחרונים באו"ם גרמו לרבים במערכת הביטחון הישראלית לתסכול עצום: איך שלא בוחנים את סוגיית הגרעין האיראני, נראה כי על פניו האסטרטגיה האיראנית עובדת, וכי היא תגיע לפצצה.
במיין סטרים של מערכת הביטחון הישראלי סבורים כי למרות הדיבורים על כך שאיראן כבר השיגה פצצה אחת ראשונה או שתיים (היא יכולה לקבל פצצה מן המוכן מצפון קוריאה, ולא רק לפתח בעצמה), הרי שרוב הסיכויים הם שזה עדיין לא קרה.
יתירה מכך, איראן נזהרת לאורך כל החודשים האחרונים שלא לחצות את הקו האדם שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום באו"ם בשנה שעברה – שלא להגיע להעשרה של 250 ק"ג אוראניום ברמה של 20 אחוזים ומעלה. זו כמות החומר שנחשבת דרושה כדי לייצר פצצה אחת.
במסלול ה"רגיל", האיראנים מתקדמים לעבר פצצה הן על ידי העשרת אוראניום והן על ידי ייצור פלוטוניום. לגבי מסלול ההאוראנים, הם ממירים את החומר המועשר למוטות דלק שלא ניתן לעשות בהם שימוש לפצצה, בכל פעם שהם מתקרבים לסף של 200 ק"ג חומר מועשר (לפי הדוח האחרון של האו"ם יש להם כיום 190 ק"ג).
במסלול הפלוטונים, הם אמורים להתחיל להפעיל כור חדש בא-ראק באביב הבא. ספק אם הם יעשו את זה, לאור ה"אביב" ביחסים שלהם עם המערב. חשוב לזכור כי כדי להשיג פצצה האיראנים צריכים גם נפץ. לפי ההערכות בישראל במערב, גם את הפיתוח של הנפץ היוזם את הפצצה הם עדיין לא השלימו.
לפי כל ההערכות הישראליות, הבחירה ברוחאני כנשיא והמסרים הפייסניים שהוא משגר הם מהלך איראני מחושב ,שנועד להסיר מעליהם את הלחץ העולמי וגם להקל את הסנקציות. במילים אחרות – הונאה.
ההונאה הזאת תהיה מלווה בעצירה של פרויקט הגרעין בתקופה הקרובה, לפחות במסלול הגלוי שלו שמפוקח על ידי האו"ם, אבל אז יתקיים תרחיש הבלהות שישראל מזהירה מפניו כבר זמן רב: איראן תהיה "מדינת סף" שתעשה את השלב האחרון בדרך לפצצה בעיתוי שתמצא לנכון.
בינתיים, תמשיך בפיתוח הרחק מעיני האו"ם, כמו בניסוי גרעיני שבו הייתה שותפה בקוריאה הצפונית לפני מספר חודשים. כמו כן, היא ממשיכה להעביר טילים ארוכי טווח ובעלי מנגנון הכוונה מדויק – לידי סוריה וחיזבאללה.
באופן אירוני, רוחות הפיוס ושיחת הטלפון בין נשיא ארה"ב ובין נשיא איראן דווקא מגדילים את הסיכוי שישראל תיאלץ לתקוף את מתקני הגרעין האיראניים בטווח הזמן הבינוני.
מדוע? חשוב להבין כי מבחינת מערכת הביטחון הישראלית, לפחות, הארועים הם חלק מתרחיש שנצפה מראש, ושניתן לתת לו את הכותרת "הונאה איראנית".
שר הביטחון משה יעלון הוא ספקן מטבעו, אבל לא רק הוא מטיל ספק - הדעה הרווחת בצה"ל היא שהאייתולות החליטו למנות את חסן רוחאני בעל הדעות שנחשבות מתונות, רק כדי להפחית מעליהם את הסנקציות הכלכליות (אף אחד אינו מאמין שתוצאות הבחירות באיראן הן אמיתיות, או שאיראן וירתה על שאיפותיה הגרעיניות).
ישראל מזהירה כבר כמה שנים שאיראן שואפת להפוך ל"מדינת סף גרעינית", כלומר היא תעצור רק לכאורה את פרויקט הגרעין שלה מבלי לוותר עליו, ותחדש אותו בעיתוי שתמצא לנכון (או שתמשיך אותו בהסתר ללא הפסקה, הרחק מעיני פקחי האו"ם). זה בדיוק מה שעומד לקרות, אחרי שאיראן בנתה כבר את כל התשתית הגרעינית הנדרשת לה, ונמצאת במרחק נגיעה מן הפצצה הראשונה.
בכל מקרה, לא ניתן לזלזל בהתפתחויות של סוף השבוע האחרון: ארה"ב אולי יידעה את ישראל מראש על השיחה הצפויה בין אובאמה לרוחנאי אבל התחושה הכללית היא שארה"ב עייפה, שנוח לה להשלים עם המהלך הטקטי האיראני שיוביל בסופו של דבר לפצצה (בדיוק כמו שקוריאה הצפונית הפגינה נחישות והגיעה לפצצה).
האם מדובר גם בנאיביות? גורמים ביטחוניים ישראליים ניסו לומר לעמיתיהם מארה"ב כי ההימור על רוחאני הוא לא פחות הזוי ומסוכן מאשר ההימור על האחים המוסלמיים במצרים, אבל לארה"ב יש סדר יום (ותפיסות) משלה.
בישראל עקבו בסוף השבוע בדריכות גם אחר ההחלטה שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם על פירוק אסד מן הנשק הכימי שברשות צבאו. גם בהקשר הזה יש ספקנות רבה, האם ההחלטה תתממש, ואולם בצד החיובי סבורים בישראל כי הסורים הסכימו להתפרק מן הנשק הזה, לפחות הצהרתית, רק אחרי שהבינו כי האיום של ארה"ב לתקוף אותם הוא מחושי וקרוב. זו לא התחושה שקיימת כיום באיראן לגבי פרויקט הגרעין.
ההערכות המעודכנות של כל השחקנים במזרח התיכון הם שברק אובאמה לא יעז לצאת להרפתקאה צבאית באיראן.
ארה"ב לא בהכרח הייתה מתנגדת שישראל תבצע תקיפה בעצמה, אבל, עכשיו, מבחינת ישראל, המצב מסתבך - העולם יתקשה לקבל תקיפה ישראלית מבלי למצות את ההתפתחויות המדיניות שיכולות להוביל להסכם.
סביר להניח כי בידי ישראל ייותרו בקרוב רק שתי אפשרויות- או שתתקוף באיראן, או שתיאלץ להשלים עם הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית.
קודם לכן, ביום שישי, כתב עמיר רפפורט את הפרשנות הבאה:
הדיונים שנערכו בימים האחרונים באו"ם גרמו לרבים במערכת הביטחון הישראלית לתסכול עצום: איך שלא בוחנים את סוגיית הגרעין האיראני, נראה כי על פניו האסטרטגיה האיראנית עובדת, וכי היא תגיע לפצצה.
במיין סטרים של מערכת הביטחון הישראלי סבורים כי למרות הדיבורים על כך שאיראן כבר השיגה פצצה אחת ראשונה או שתיים (היא יכולה לקבל פצצה מן המוכן מצפון קוריאה, ולא רק לפתח בעצמה), הרי שרוב הסיכויים הם שזה עדיין לא קרה.
יתירה מכך, איראן נזהרת לאורך כל החודשים האחרונים שלא לחצות את הקו האדם שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום באו"ם בשנה שעברה – שלא להגיע להעשרה של 250 ק"ג אוראניום ברמה של 20 אחוזים ומעלה. זו כמות החומר שנחשבת דרושה כדי לייצר פצצה אחת.
במסלול ה"רגיל", האיראנים מתקדמים לעבר פצצה הן על ידי העשרת אוראניום והן על ידי ייצור פלוטוניום. לגבי מסלול ההאוראנים, הם ממירים את החומר המועשר למוטות דלק שלא ניתן לעשות בהם שימוש לפצצה, בכל פעם שהם מתקרבים לסף של 200 ק"ג חומר מועשר (לפי הדוח האחרון של האו"ם יש להם כיום 190 ק"ג).
במסלול הפלוטונים, הם אמורים להתחיל להפעיל כור חדש בא-ראק באביב הבא. ספק אם הם יעשו את זה, לאור ה"אביב" ביחסים שלהם עם המערב. חשוב לזכור כי כדי להשיג פצצה האיראנים צריכים גם נפץ. לפי ההערכות בישראל במערב, גם את הפיתוח של הנפץ היוזם את הפצצה הם עדיין לא השלימו.
לפי כל ההערכות הישראליות, הבחירה ברוחאני כנשיא והמסרים הפייסניים שהוא משגר הם מהלך איראני מחושב ,שנועד להסיר מעליהם את הלחץ העולמי וגם להקל את הסנקציות. במילים אחרות – הונאה.
ההונאה הזאת תהיה מלווה בעצירה של פרויקט הגרעין בתקופה הקרובה, לפחות במסלול הגלוי שלו שמפוקח על ידי האו"ם, אבל אז יתקיים תרחיש הבלהות שישראל מזהירה מפניו כבר זמן רב: איראן תהיה "מדינת סף" שתעשה את השלב האחרון בדרך לפצצה בעיתוי שתמצא לנכון.
בינתיים, תמשיך בפיתוח הרחק מעיני האו"ם, כמו בניסוי גרעיני שבו הייתה שותפה בקוריאה הצפונית לפני מספר חודשים. כמו כן, היא ממשיכה להעביר טילים ארוכי טווח ובעלי מנגנון הכוונה מדויק – לידי סוריה וחיזבאללה.
