הצניחה היא עדיין יכולת מבצעית חשובה
תרח"ט הצנחנים הענק שנערך ביולי, מבטא את הרצון בצה"ל לשמר את כשירות הצניחה. האם במלחמה הבאה תהיה צניחה בעומק סוריה או לבנון? מח"ט הצנחנים משיב
צילום: עופר צידון
הומור שחור לא רע יש להם שם, בצנחנים. על משטח האספלט הלוהט של טייסת 103, טייסת ההרקולסים שעוד מעט תצניח אותם באישון לילה אל שמי הנגב, הציב מישהו רמקול שמנגן דווקא את השיר "שייפתח עלי, שייפתח".
כמה שעות לפני הצניחה החטיבתית הגדולה ניראה שזה עדיין החשש הכי גדול של כל צנחן וצנחן - תקלה במצנח. הסטטיסטיקה אומרת שעשרות מהם ייפצעו קל בתאונות צניחה שונות ומשונות הלילה.
"להצמיד רגליים" - זה מה שמשנן להם המח"ט הטרי, אל"מ אליעזר טולדנו, "להצמיד רגליים ולא לשכוח להתגלגל. מי שיעשה את זה יהיה בסדר".
אבל עם כל הכבוד לסכנה שבנקיעת רגל, בקיץ 2013 לצנחנים לא רק חשוב להגיע לקרקע, אלא גם ואולי אף יותר – לדעת מה עושים כשמגיעים אליה.
"לצה"ל היום ברור שהמלחמה הבאה תתחיל במהלומות אש אדירות שלא ראינו כמותן", אומר קצין בכיר בזרוע היבשה לישראל דיפנס,. "בין אם זה יהיה החיזבאללה ובין אם זה יהיה הסורים, הם ינסו להוציא אותנו משיווי משקל באמצעות מהלומות אש. את מהלומות האש האלה לא ננטרל בחזית. האויב העביר את מסת האש שלו מהחזית לעומק. שם צריך להיות".
וזהו, בעצם, השינוי. בקיץ 2006 אליעזר טולדנו, לשעבר מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, סמג"ד ומג"ד בצנחנים, פיקד על היחידה המיוחדת מגלן. את החיזבאללה הוא פגש על הגדר, בקו מגע של טווח אפס, והקיץ כבר אמור לפגוש אותו מעבר לקו הגבול, הרחק צפונה.
וכאן נכנסת הצניחה לסיפור; למרות שספק אם לצה"ל יש כרגע תוכנית אופרטיבית לצנוח במלחמה הבאה בסוריה או בלבנון, הרמטכ"ל בני גנץ החליט שהיכולת הזו תחזור להיות חלק מסל הכשירויות של הצנחנים. חטיבה שיודעת לצאת להתקפה בעורף האויב ולהוציא אותו משיווי משקל, ואולי גם להביא בכך לקץ המלחמה הבאה, תדע לעשות זאת גם אם תגיע בהסקה, למרות הניסיון הלא מוצלח בלבנון השנייה, או מכיווני הגעה אחרים שיעקפו את מערכי האש הסמוכים לקו החזית.
התקפה באש שטרם נראתה בארצנו
הצניחה המבצעית האחרונה של צה"ל בוצעה בשנת 1956, אבל בלילה חמים של חודש יולי 2013 בנגב, ההרקולסים מתאספים לאורך שעות בבסיס נבטים, שנצבע בדגלים אדומים לכבוד האורחים. "גדוד 101 לפה! 101 להתרכז כאן! גדוד 890 לשם!", מנסים המפקדים לשלוט במגאפונים בחיילים הנרגשים.
"בעוד שעות ספורות נצא לעומק שטח האויב. במציאות הישראלית יש ערך עצום בעצם ביצועו של התרגיל", נואם טולדנו, "עיניים רבות מסתכלות על התרגיל הזה. עם ישראל, הפיקוד העליון של צה"ל, וגם עיני אוייבינו שצריכים לדעת שבכל רגע נתון יכולים לנשוף בעורפם אש, יותר מאלף צנחנים עצבניים. עם ישראל צריך לדעת שכשמדינת ישראל מחליטה, היא שולחת ברגע אחד אלף לוחמים", מרביץ המח"ט ציונות בצנחנים הצעירים רגע לפני שהם עולים להרקולסים, ואז משרטט להם את התרחיש.
"ועכשיו", הוא מוסיף, "תהפכו דיסקט ומתחיל נאום המלחמה. מזה שלושה ימים מדינת ישראל נמצאת תחת התקפה באש שטרם נראתה בארצנו. הפיקוד העליון הטיל על חטיבת הצנחנים לצאת בהרכב של ארבעה גדודים ולטוס לעומק שטח האויב, 130 קילומטרים מהגבול הבינלאומי".
בשיחה עם ישראל דיפנס אומר טולדנו: "זה תרגיל מאוד-מאוד משמעותי עם סיומה של תקופה מבצעית ארוכה בעזה. ביום האחרון בעזה, החטיבה יצאה מהמשימות וישר יצאה לאימון. אנחנו פותחים את האימון באקורד משמעותי ועושים את מה שהכי טבעי לנו - לקפוץ ממטוסים לעומק שטח האוייב. נתכנס מהר ונצא מהר למשימה המבצעית. אנחנו ערוכים לבצע כל משימה - חלק אחד ממנה אנחנו יודעים ומחלק אחר נופתע בעצמנו".
מה תיתן כשירות הצניחה לאסטרטגיה של צה"ל במלחמה הבאה?
"היכולת המבצעית הזו עדיין חשובה, בעיקר כשאתה רוצה להשיג אפקטיביות מוגברת יחד עם סד"כ מובחר כמו חטיבת הצנחנים. מה שצה"ל מרוויח והסיבה שהדבר חשוב כל כך טמונה ביכולת להניע כמות גדולה של לוחמים עם ציוד ולבצע משימות לאורך זמן. לפי ייעוד שלנו, אנחנו צריכים לדעת להגיע במספר לוחמים גדול לעומק שטח האויב. אני לא יודע אם נבצע את זה מחר או מחרתיים, אבל כשנידרש, נדע לבצע את מה שנידרש לו. זה מאפשר לצה"ל גמישות במערכה וזה בהכרח יביא לאפקטיביות מבצעית. חשוב לי שהחטיבה תאפשר לקברניטים את האפשרות הזו".
סא"ל ינון, מפקד טייסת ה"פילים", טייסת ההרקולס המטיסה את הצנחנים, אומר כי "לפני שנה וחצי הצנחנו אותם פעם ראשונה ועכשיו אנחנו משמרים את הכשירות המאוד חשובה בארגז הכלים שלנו. אנחנו מצניחים אותם בקרבה רבה למתאר המבצעי, תוך לקיחת סיכונים אוויריים וקרקעיים.
לעמוד הפייסבוק של ישראל דיפנס - לחצו כאן
https://www.facebook.com/israeldefense
"מרכיבי הסיכון הקרקעי מתחילים בזה שהם מחולקים לדבוקות, כשמספר אלמנטים טסים בתא שטח מוגבל. הם מוצנחים בגובה 1200 רגל או 400 מטר וצריך לעשות הפרדות תעבורה והפרדות גבהים. יש לנו היסטוריה עם הצנחנים של יותר מחמישים שנה; במבצע קדש הטייסת שלנו הצניחה את גדוד 890 במיתלה. אנחנו מאוד גאים להשתתף בתרגיל הזה ולהצניח בלילה יותר מאלף צנחנים".
סגן מפקד חטיבת הצנחנים, סא"ל איתמר בן חיים אומר לישראל דיפנס: "התחושות מעולות. בחרנו את העיתוי הנוכחי בגלל הירידה מהתעסוקה המבצעית, וגם יש כעת גיוס של מחזור חדש לחטיבה. יש היום יותר חיילים שיכולים ורוצים לצנוח מאשר מטוסים ומצנחים; אלה צרות של עשירים".
מה התרומה של תמרון לעומק בהיקף חטיבתי?
"אנחנו מתמחים בפעולה בעומק, וההתמחות הזאת אמורה להביא סד"כ רב לנקודה שהאויב לא צופה, בעיתוי שהוא לא צופה שצה"ל יגיע אליו. אנחנו מאמנים מפקדים ליוזמה ולעצמאות ומכשירים לוחמים שיודעים להלחם בכל מסגרת. ברוח אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות עצמאיים ולהבין שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו לבד".
איך עוברים בין קו בעזה לבין תרגיל הצנחה חטיבתי?
"המתאר הוא מתאר שונה. ממצב שבו אתה מקפיד כל היום על אורגניות בתעסוקה המבצעית ולחימה במסגרת מחלקתית ופלוגתית, אתה נוחת בשטח ולא תמיד מוצא את החברים שלך מהמחלקה ומהפלוגה. לעיתים אתה אפילו נאלץ להילחם עם אנשים שלא התאמנת איתם, אבל אורגניות זה לא הכרח לפעולה בעומק. יש לנו טכניקות של מים, של פינוי פצועים עם חיל הים וחיל האוויר וכל מיני דברים טכניים במהותם".
לדברי סא"ל בן חיים, בחצי השנה האחרונה, לאחר מבצע 'עמוד ענן', היה הקו בעזה שקט; "במבצע היינו באימון בבקעת הירדן ומיד הקפיצו אותנו והגענו לגדר בחטיבה הדרומית. התעסוקה הייתה שקטה, לא נדרשנו למשימה מבצעית וסיימנו את התקופה בהצלחה".
ובחזרה לתרגיל; בשורה האחרונה יושב מ"כ צעיר וגבוה עם פנים רציניות. סמל ראשון גנץ. נדב גנץ. בהחלט לא פשוט להיות צנחן שהוא הבן של הצנחן מספר אחת, הרמטכ"ל.
הומור שחור לא רע יש להם שם, בצנחנים. על משטח האספלט הלוהט של טייסת 103, טייסת ההרקולסים שעוד מעט תצניח אותם באישון לילה אל שמי הנגב, הציב מישהו רמקול שמנגן דווקא את השיר "שייפתח עלי, שייפתח".
כמה שעות לפני הצניחה החטיבתית הגדולה ניראה שזה עדיין החשש הכי גדול של כל צנחן וצנחן - תקלה במצנח. הסטטיסטיקה אומרת שעשרות מהם ייפצעו קל בתאונות צניחה שונות ומשונות הלילה.
"להצמיד רגליים" - זה מה שמשנן להם המח"ט הטרי, אל"מ אליעזר טולדנו, "להצמיד רגליים ולא לשכוח להתגלגל. מי שיעשה את זה יהיה בסדר".
אבל עם כל הכבוד לסכנה שבנקיעת רגל, בקיץ 2013 לצנחנים לא רק חשוב להגיע לקרקע, אלא גם ואולי אף יותר – לדעת מה עושים כשמגיעים אליה.
"לצה"ל היום ברור שהמלחמה הבאה תתחיל במהלומות אש אדירות שלא ראינו כמותן", אומר קצין בכיר בזרוע היבשה לישראל דיפנס,. "בין אם זה יהיה החיזבאללה ובין אם זה יהיה הסורים, הם ינסו להוציא אותנו משיווי משקל באמצעות מהלומות אש. את מהלומות האש האלה לא ננטרל בחזית. האויב העביר את מסת האש שלו מהחזית לעומק. שם צריך להיות".
וזהו, בעצם, השינוי. בקיץ 2006 אליעזר טולדנו, לשעבר מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, סמג"ד ומג"ד בצנחנים, פיקד על היחידה המיוחדת מגלן. את החיזבאללה הוא פגש על הגדר, בקו מגע של טווח אפס, והקיץ כבר אמור לפגוש אותו מעבר לקו הגבול, הרחק צפונה.
וכאן נכנסת הצניחה לסיפור; למרות שספק אם לצה"ל יש כרגע תוכנית אופרטיבית לצנוח במלחמה הבאה בסוריה או בלבנון, הרמטכ"ל בני גנץ החליט שהיכולת הזו תחזור להיות חלק מסל הכשירויות של הצנחנים. חטיבה שיודעת לצאת להתקפה בעורף האויב ולהוציא אותו משיווי משקל, ואולי גם להביא בכך לקץ המלחמה הבאה, תדע לעשות זאת גם אם תגיע בהסקה, למרות הניסיון הלא מוצלח בלבנון השנייה, או מכיווני הגעה אחרים שיעקפו את מערכי האש הסמוכים לקו החזית.
התקפה באש שטרם נראתה בארצנו
הצניחה המבצעית האחרונה של צה"ל בוצעה בשנת 1956, אבל בלילה חמים של חודש יולי 2013 בנגב, ההרקולסים מתאספים לאורך שעות בבסיס נבטים, שנצבע בדגלים אדומים לכבוד האורחים. "גדוד 101 לפה! 101 להתרכז כאן! גדוד 890 לשם!", מנסים המפקדים לשלוט במגאפונים בחיילים הנרגשים.
"בעוד שעות ספורות נצא לעומק שטח האויב. במציאות הישראלית יש ערך עצום בעצם ביצועו של התרגיל", נואם טולדנו, "עיניים רבות מסתכלות על התרגיל הזה. עם ישראל, הפיקוד העליון של צה"ל, וגם עיני אוייבינו שצריכים לדעת שבכל רגע נתון יכולים לנשוף בעורפם אש, יותר מאלף צנחנים עצבניים. עם ישראל צריך לדעת שכשמדינת ישראל מחליטה, היא שולחת ברגע אחד אלף לוחמים", מרביץ המח"ט ציונות בצנחנים הצעירים רגע לפני שהם עולים להרקולסים, ואז משרטט להם את התרחיש.
"ועכשיו", הוא מוסיף, "תהפכו דיסקט ומתחיל נאום המלחמה. מזה שלושה ימים מדינת ישראל נמצאת תחת התקפה באש שטרם נראתה בארצנו. הפיקוד העליון הטיל על חטיבת הצנחנים לצאת בהרכב של ארבעה גדודים ולטוס לעומק שטח האויב, 130 קילומטרים מהגבול הבינלאומי".
בשיחה עם ישראל דיפנס אומר טולדנו: "זה תרגיל מאוד-מאוד משמעותי עם סיומה של תקופה מבצעית ארוכה בעזה. ביום האחרון בעזה, החטיבה יצאה מהמשימות וישר יצאה לאימון. אנחנו פותחים את האימון באקורד משמעותי ועושים את מה שהכי טבעי לנו - לקפוץ ממטוסים לעומק שטח האוייב. נתכנס מהר ונצא מהר למשימה המבצעית. אנחנו ערוכים לבצע כל משימה - חלק אחד ממנה אנחנו יודעים ומחלק אחר נופתע בעצמנו".
מה תיתן כשירות הצניחה לאסטרטגיה של צה"ל במלחמה הבאה?
"היכולת המבצעית הזו עדיין חשובה, בעיקר כשאתה רוצה להשיג אפקטיביות מוגברת יחד עם סד"כ מובחר כמו חטיבת הצנחנים. מה שצה"ל מרוויח והסיבה שהדבר חשוב כל כך טמונה ביכולת להניע כמות גדולה של לוחמים עם ציוד ולבצע משימות לאורך זמן. לפי ייעוד שלנו, אנחנו צריכים לדעת להגיע במספר לוחמים גדול לעומק שטח האויב. אני לא יודע אם נבצע את זה מחר או מחרתיים, אבל כשנידרש, נדע לבצע את מה שנידרש לו. זה מאפשר לצה"ל גמישות במערכה וזה בהכרח יביא לאפקטיביות מבצעית. חשוב לי שהחטיבה תאפשר לקברניטים את האפשרות הזו".
סא"ל ינון, מפקד טייסת ה"פילים", טייסת ההרקולס המטיסה את הצנחנים, אומר כי "לפני שנה וחצי הצנחנו אותם פעם ראשונה ועכשיו אנחנו משמרים את הכשירות המאוד חשובה בארגז הכלים שלנו. אנחנו מצניחים אותם בקרבה רבה למתאר המבצעי, תוך לקיחת סיכונים אוויריים וקרקעיים.
לעמוד הפייסבוק של ישראל דיפנס - לחצו כאן
https://www.facebook.com/israeldefense
"מרכיבי הסיכון הקרקעי מתחילים בזה שהם מחולקים לדבוקות, כשמספר אלמנטים טסים בתא שטח מוגבל. הם מוצנחים בגובה 1200 רגל או 400 מטר וצריך לעשות הפרדות תעבורה והפרדות גבהים. יש לנו היסטוריה עם הצנחנים של יותר מחמישים שנה; במבצע קדש הטייסת שלנו הצניחה את גדוד 890 במיתלה. אנחנו מאוד גאים להשתתף בתרגיל הזה ולהצניח בלילה יותר מאלף צנחנים".
סגן מפקד חטיבת הצנחנים, סא"ל איתמר בן חיים אומר לישראל דיפנס: "התחושות מעולות. בחרנו את העיתוי הנוכחי בגלל הירידה מהתעסוקה המבצעית, וגם יש כעת גיוס של מחזור חדש לחטיבה. יש היום יותר חיילים שיכולים ורוצים לצנוח מאשר מטוסים ומצנחים; אלה צרות של עשירים".
מה התרומה של תמרון לעומק בהיקף חטיבתי?
"אנחנו מתמחים בפעולה בעומק, וההתמחות הזאת אמורה להביא סד"כ רב לנקודה שהאויב לא צופה, בעיתוי שהוא לא צופה שצה"ל יגיע אליו. אנחנו מאמנים מפקדים ליוזמה ולעצמאות ומכשירים לוחמים שיודעים להלחם בכל מסגרת. ברוח אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות עצמאיים ולהבין שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו לבד".
איך עוברים בין קו בעזה לבין תרגיל הצנחה חטיבתי?
"המתאר הוא מתאר שונה. ממצב שבו אתה מקפיד כל היום על אורגניות בתעסוקה המבצעית ולחימה במסגרת מחלקתית ופלוגתית, אתה נוחת בשטח ולא תמיד מוצא את החברים שלך מהמחלקה ומהפלוגה. לעיתים אתה אפילו נאלץ להילחם עם אנשים שלא התאמנת איתם, אבל אורגניות זה לא הכרח לפעולה בעומק. יש לנו טכניקות של מים, של פינוי פצועים עם חיל הים וחיל האוויר וכל מיני דברים טכניים במהותם".
לדברי סא"ל בן חיים, בחצי השנה האחרונה, לאחר מבצע 'עמוד ענן', היה הקו בעזה שקט; "במבצע היינו באימון בבקעת הירדן ומיד הקפיצו אותנו והגענו לגדר בחטיבה הדרומית. התעסוקה הייתה שקטה, לא נדרשנו למשימה מבצעית וסיימנו את התקופה בהצלחה".
ובחזרה לתרגיל; בשורה האחרונה יושב מ"כ צעיר וגבוה עם פנים רציניות. סמל ראשון גנץ. נדב גנץ. בהחלט לא פשוט להיות צנחן שהוא הבן של הצנחן מספר אחת, הרמטכ"ל.
