הגנרל המצרי והדובון הצה"לי
לקראת יום הכיפורים: אל"מ (מיל') יעקב ארז לקח חלק בשיחות הליליות להפסקת האש בין ישראל ומצרים בק"מ ה-101, שלוו באווירה ידידותית מאוד, לחיצות ידיים והצדעות משותפות - שנייה אחרי הלחימה
הגנה לישראל
| 19/05/2011
נקודת הגבול של האום בק"מ ה-101 - ארכיון היסטורי אגד
בתום הקרבות, תמונת המצב בשטח, בגזרת אוגדת סיני, במערב תעלת סואץ הייתה שליטה על שטחים נרחבים בבואך לקילומטר ה-101 לפני קהיר. ג'בל עתקה הנישא לגובה רב בדרום, כוחות צה"ל שוכנים מצפון ובגבנו, במזרח, תעלת סואץ והארמיה המצרית השלישית שנמצאה בעצם בכיתור.
"תבוא יהיה מעניין", כך, בשלוש מילים, סיכם האלוף קלמן מגן, מפקד עוצבת סיני שלחמה בחזית הדרום. האלוף מגן החליף בתפקיד את אלוף אלברט מנדלר ז"ל שנפל במלחמה בעת מילוי תפקידו, כשהוא קרא לי אליו לשיחה לא שיארתי לרגע שהכוונה שלו היתה להזמין אותי להצטרף למפגש עם נציגי הצבא המצרי ובהשתתפות נציגי האו"ם בק"מ ה-101 באותו ערב בשעה 24:00.
תמונת המצב בתום הקרבות בגזרת האוגדה, במערב תעלת סואץ, הייתה שליטה על שטחים נרחבים בואך לקילומטר ה-101 לפני קהיר. כוחות צה"ל שוכנים מצפון, ג'בל עתקה נישא לגובה רב בדרום, ובגבנו במזרח, תעלת סואץ והארמיה המצרית השלישית שנמצאה בעצם בכיתור. אני הייתי אז מפקד האגד הארטילרי הסדיר של האוגדה, שכלל שמונה גדודים כולל גדודי המילואים.
בשעה הנקובה לשיחות, חצות הליל, התייצבתי במקום בלווית נהג הג'יפ. בשטח מצאתי מספר אוהלים וביניהם אוהל ערוך לשיחות ואוהל מטבח. יתר המשתתפים החלו להגיע אף הם וביניהם: האלוף מגן, קמ"ן הפיקוד סא"ל דוד גדליה וראש אמ"ן לשעבר ומי שמונה לעמוד בראש צוות המשא ומתן בשיחות לייצוב הפסקת האש, האלוף אהרון יריב.
בחוץ שרר קור אמיתי ואנו הינו מכורבלים בדובונים. לאחר לחיצות הידיים, נראו אורות מתקרבים ממערב. היו אלה נציגי האו"ם שמיהרו להודיע כי נציגי צבא מצרים יגיעו באיחור, דהיינו, בשעה 01:00.
אנו, הישראלים, התכנסנו בצד לשיחה קצרה בינינו. בקרבת מקום נמצא נגמ"ש ובו אמצעי הקשר הנחוצים לקשר עם החוץ, כלומר, עם ראש הממשלה הגברת גולדה מאיר, ישירות. את השיחות איתה ניהל האלוף אהרון יריב.
"האיחור האופנתי" של המצרים אפשר לנו את הזמן לתהות כיצד בדיוק יתנהלו הדברים מבחינת הפרוטוקול כשהמצרים יגיעו? איך המפגש יתחיל? וכדומה. בשעה 01:00 בדיוק, נראו שוב אורות מתקרבים ממערב, תחילה נעו אופנוענים ובעקבותיהם שני כלי רכב. אנחנו נעמדנו בשורה. מהרכב הראשון יצא איש צבא גבוה ורזה ובעקבותיו אזרח נושא מזוודה. איש הצבא התקרב אלינו והצדיע לנו ואנו השבנו בהצדעה. הוא אמר, באנגלית, שהוא גנרל מוחמד גמאסי, ראש אג"ם של צבא מצרים, התקרב אלינו ולחץ את ידי כל אחד מאיתנו ואנחנו אמרנו לו את השם ואת הדרגה. בהמשך, האזרח עם המזוודה עמד בצד והציג את עצמו בבואנו לשבת באוהל.
למרות שהוא אמור להכיר את מזג האוויר, הגנרל גמאסי בא לבוש בחולצה בעלת שרוולים קצרים ורעד מקור לאורך המפגש כולו. האלוף מגן הבחין מיד במצב וציווה על הרס"ל האחראי להביא מיד דובון לגנרל גמאסי. הוא שמח ואפילו לא הבחין שעל גב הדובון היה מוטבע "צה"ל".
הוגש כיבוד, ונציג האו"ם פתח את הדיון והציע כי בפגישה הראשונה ידונו בנושא נהלים בלבד. דהיינו איך תתנהלנה השיחות בהמשך ובאילו נושאים ידונו. התרשמתי מאוד מגנרל גמאסי, העצמאות שבה נהג בהחלטותיו, תבונתו והגישה הידידותית כלפינו.
הנציג הלבוש בבגדים אזרחיים לא אמר מילה. פעם אחת ניסע לומר משהו אך בתנועת יד של גמאסי לא המשיך. בצד שלנו, הדובר הראשי היה האלוף אהרון יריב. מתוך עניין וסקרנות ביקשתי להגיע גם לשיחות שהתקיימו בהמשך. ככל שהשיחות התקדמו גם עלה דרג המשתתפים בדיונים וכלל גם את הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (דדו). ללא ספק - חוויה.
הכתבה פורסמה בעיתון עמותת חיל התותחנים "תמיד תותחן" שמוקדש ל-40 שנים למלחמת יום הכיפורים.
בתום הקרבות, תמונת המצב בשטח, בגזרת אוגדת סיני, במערב תעלת סואץ הייתה שליטה על שטחים נרחבים בבואך לקילומטר ה-101 לפני קהיר. ג'בל עתקה הנישא לגובה רב בדרום, כוחות צה"ל שוכנים מצפון ובגבנו, במזרח, תעלת סואץ והארמיה המצרית השלישית שנמצאה בעצם בכיתור.
"תבוא יהיה מעניין", כך, בשלוש מילים, סיכם האלוף קלמן מגן, מפקד עוצבת סיני שלחמה בחזית הדרום. האלוף מגן החליף בתפקיד את אלוף אלברט מנדלר ז"ל שנפל במלחמה בעת מילוי תפקידו, כשהוא קרא לי אליו לשיחה לא שיארתי לרגע שהכוונה שלו היתה להזמין אותי להצטרף למפגש עם נציגי הצבא המצרי ובהשתתפות נציגי האו"ם בק"מ ה-101 באותו ערב בשעה 24:00.
תמונת המצב בתום הקרבות בגזרת האוגדה, במערב תעלת סואץ, הייתה שליטה על שטחים נרחבים בואך לקילומטר ה-101 לפני קהיר. כוחות צה"ל שוכנים מצפון, ג'בל עתקה נישא לגובה רב בדרום, ובגבנו במזרח, תעלת סואץ והארמיה המצרית השלישית שנמצאה בעצם בכיתור. אני הייתי אז מפקד האגד הארטילרי הסדיר של האוגדה, שכלל שמונה גדודים כולל גדודי המילואים.
בשעה הנקובה לשיחות, חצות הליל, התייצבתי במקום בלווית נהג הג'יפ. בשטח מצאתי מספר אוהלים וביניהם אוהל ערוך לשיחות ואוהל מטבח. יתר המשתתפים החלו להגיע אף הם וביניהם: האלוף מגן, קמ"ן הפיקוד סא"ל דוד גדליה וראש אמ"ן לשעבר ומי שמונה לעמוד בראש צוות המשא ומתן בשיחות לייצוב הפסקת האש, האלוף אהרון יריב.
בחוץ שרר קור אמיתי ואנו הינו מכורבלים בדובונים. לאחר לחיצות הידיים, נראו אורות מתקרבים ממערב. היו אלה נציגי האו"ם שמיהרו להודיע כי נציגי צבא מצרים יגיעו באיחור, דהיינו, בשעה 01:00.
אנו, הישראלים, התכנסנו בצד לשיחה קצרה בינינו. בקרבת מקום נמצא נגמ"ש ובו אמצעי הקשר הנחוצים לקשר עם החוץ, כלומר, עם ראש הממשלה הגברת גולדה מאיר, ישירות. את השיחות איתה ניהל האלוף אהרון יריב.
"האיחור האופנתי" של המצרים אפשר לנו את הזמן לתהות כיצד בדיוק יתנהלו הדברים מבחינת הפרוטוקול כשהמצרים יגיעו? איך המפגש יתחיל? וכדומה. בשעה 01:00 בדיוק, נראו שוב אורות מתקרבים ממערב, תחילה נעו אופנוענים ובעקבותיהם שני כלי רכב. אנחנו נעמדנו בשורה. מהרכב הראשון יצא איש צבא גבוה ורזה ובעקבותיו אזרח נושא מזוודה. איש הצבא התקרב אלינו והצדיע לנו ואנו השבנו בהצדעה. הוא אמר, באנגלית, שהוא גנרל מוחמד גמאסי, ראש אג"ם של צבא מצרים, התקרב אלינו ולחץ את ידי כל אחד מאיתנו ואנחנו אמרנו לו את השם ואת הדרגה. בהמשך, האזרח עם המזוודה עמד בצד והציג את עצמו בבואנו לשבת באוהל.
למרות שהוא אמור להכיר את מזג האוויר, הגנרל גמאסי בא לבוש בחולצה בעלת שרוולים קצרים ורעד מקור לאורך המפגש כולו. האלוף מגן הבחין מיד במצב וציווה על הרס"ל האחראי להביא מיד דובון לגנרל גמאסי. הוא שמח ואפילו לא הבחין שעל גב הדובון היה מוטבע "צה"ל".
הוגש כיבוד, ונציג האו"ם פתח את הדיון והציע כי בפגישה הראשונה ידונו בנושא נהלים בלבד. דהיינו איך תתנהלנה השיחות בהמשך ובאילו נושאים ידונו. התרשמתי מאוד מגנרל גמאסי, העצמאות שבה נהג בהחלטותיו, תבונתו והגישה הידידותית כלפינו.
הנציג הלבוש בבגדים אזרחיים לא אמר מילה. פעם אחת ניסע לומר משהו אך בתנועת יד של גמאסי לא המשיך. בצד שלנו, הדובר הראשי היה האלוף אהרון יריב. מתוך עניין וסקרנות ביקשתי להגיע גם לשיחות שהתקיימו בהמשך. ככל שהשיחות התקדמו גם עלה דרג המשתתפים בדיונים וכלל גם את הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (דדו). ללא ספק - חוויה.
הכתבה פורסמה בעיתון עמותת חיל התותחנים "תמיד תותחן" שמוקדש ל-40 שנים למלחמת יום הכיפורים.
