האם ישראל תסתבך?

מאמר של ד"ר שמואל גורדון: דומיננטיות השיקולים הצבאיים עברה מהעולם, אך האם שיקולים אלה שוב יקבעו את גורל התגובה ישראלית? נראה כי אין מנוס מכך

תגובות רבות ומגוונות התקבלו בעקבות מבט אישי 404 - תומכות ומסתייגות, שואלות ומתעניינות עד ששומה על הכותב לחזור לסוגיה הסבוכה ולהתיר אותה. התמיכה בתקיפה אמריקאית בסוריה חוצה גבולות ומשפיעה הן על הממשל האמריקאי, הן על בנות בריתה של ארה"ב והן על עמדת ישראל.

הטיעון העיקרי בזכות התקיפה הוא שאסור לעבור לסדר היום על השימוש הנשק כימי, בייחוד כשזה מכוון נגד אזרחים לא מעורבים; מדובר בטיעון נכון ביסודו שנשען על ההנחה, כי תקיפה אמריקאית שתהיה מוגבלת בעוצמתה ובמשך הזמן שלה אכן תשיג את המטרה - ענישת המשטר הסורי והפסקה מוחלטת של שימוש בנשק כימי. סוגיה שניה שעלתה היא אם מערכה של סיוע הומניטארי תהווה תחליף יעיל למבצע צבאי; ישנן שאלות נוספות שגם הן דורשות תשובה.

המלחמה שינתה את פניה במאה ה-21 אך בדרך שונה למדי מהמקובל: השינוי העיקרי שמומחים צבאיים נתנו עליו את דעתם הוא הפרקטיקה של המלחמה, המעבר ממלחימה של שני צבאות זה בזה על קווי גבול ברורים ללחימה נגד גרילה וטרור. נקודת מבט זו כבר נטחנה לעייפה ולא אוסיף מלה עליה; מדוע? כיוון שהשינוי המהפכני באופיה של המלחמה הוא זה שנוגע לשיווי המשקל שבין האספקט הצבאי לאספקט המדיני.

בעבר, תפקידה של המדיניות והדיפלומטיה פחת עד מאוד לאחר תחילת הלחימה, ומלחמת העולם השניה היא דוגמה קיצונית לכך: בנות הברית "הלכו" אז על נצחון טוטאלי ופסלו אפשרות של דיפלומטיה ומהלכים מדיניים, כך שצ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין הפכו מפקדים צבאיים יותר מאשר מדינאים. אצלנו, לאחר "מהפכת שיווי המשקל", הפיגור השכלי נמשך שנים רבות; בימי "עופרת יצוקה" טרחה שרת החוץ דאז להדגיש כי מדיניות ישראל נועדה לשרת את המבצע הצבאי ולספק לו את כל הזמן הנדרש, כשבפועל לא נדרש זמן אלא הפסקת לחימה מיידית שהיא מהלך מדיני.

המהפכה שהחלה עם הרס חומת ברלין העבירה בצורה חדה את כובד המשקל למרכיבים המדיניים של המלחמה. כיום, מערכה, מלחמה, עימות צבאי, מבצע ואפילו אירוע קטן יחסית אינם אלא כלים על לוח השחמט המדיני (זוכרים את הדיפלומטיה של ספינות תותחים?), ולכן כל מי שבוחן מבצעים אלימים מבעד למשקפת צבאית עלול לשגות ולהחמיץ את התועלת המדינית שאפשר להפיק ממנו. מנקודת מבט זו יש לבחון את דרך הפעולה האמריקאית.

נכון לזמן כתיבת המאמר, המצב בארה"ב עומד על קביעתו של הנשיא אובמה כי יפעל להשגת תמיכת הקונגרס (הסנט ובית הנבחרים) במבצע הענישה שהוא מתכנן. כדי לשפר את סיכויי התמיכה הוא קבע שהמבצע יהיה מוגבל בזמן ובעוצמה. האם מבצע קטן ומוגבל ישיג את מטרתו? המשטר הסורי ספג מכות כבדות ומתמשכות במלחמה המתנהלת זה שנתיים, כשדוגמה אחת היא מספר ההרוגים בצבא הסורי שעולה משמעותית על מספר ההרוגים במלחמת יום הכיפורים.

האם מתקפה של מאות טילי שיוט ומטוסי תקיפה תהיה ענישה מספקת? האם פגיעה בכמה מאות אנשי צבא תהיה בעלת אפקט רציני? התשובה ברורה ואף מביאה עימה מסקנה כי פעולה מוגבלת לא תשיג את מטרותיה. ייתכן כי הנשיא האמריקאי מבין זאת טוב יותר מקציניו עטורי אותות ההצטינות ולפיכך פונה לקונגרס מתוך תקווה נסתרת שהאחרון יעצור את הפעולה כפי שעשה בית הנבחרים הבריטי, או לחלופין - יעמיס את האחריות על כתפיו.

החלופה ההומניטארית למתקפה צבאית בנויה על ההנחה שמשקל המדיניות עלה לאין ערוך על המשקל הצבאי. עיצוב אזורי ביטחון ובניית מחנות פליטים בתוך סוריה ליד הגבולות עם תורכיה, עיראק וירגן מתבססת על הנחה זו. הדימוי הלא אלים של מערכה הומאניטרית מסתיר מתחתיו נטילת אזורים מסוימים מהשלטון הסורי והמחשת חולשת השלטון העלאווי. למכן הסר ספק, לחימה מוגבלת וקצרה יונקת משאבי עתק שעולים על אלו שנדרשים לסיוע ארוך.

הייתרונות שבהכרזת מדיניות הומניטארית והימנעות מייריה ראשונה עצומים; בראש וראשונה הם אינם מאלצים את סוריה להגיב צבאית, הם נותנים לארה"ב צידוק מוסרי ומקשים על רוסיה ועל סין להתנגד לפעולה. יחד עם זאת, אזורי ביטחון סביב כל גבולות סוריה מעניקים את היסודות של אכיפה, הרתעה ואזהרה מהחמרת הסנקציות. יש לכך אפקט מדיני חזק ביותר בהשוואה לזה הצבאי.

הדומיננטיות של שיקולים צבאיים אמנם עברה מהעולם אחרי "מהפכת שיווי המשקל", אבל היא עדיין מובילה את הערכות המצב הלאומיות של ישראל ופעם אחר פעם גורמת למהלכים שגויים; האם הערכות מצב כאלה יקבעו את גורלה של תגובה ישראלית? נראה כי אין מנוס מכך.

You might be interested also

President Joe Biden walks through an Honor Guard Cordon at the conclusion of the Coast Guard Academy Commencement on Wednesday, May 19, 2021, at the Coast Guard Academy Cadet Memorial Field in New London, Connecticut. (Official White House Photo by Adam Schultz)

Biden against ransomware: increased threat in the short term, great potential for the future

Commentary: The White House has formulated a four-stage plan for dealing with ransomware attacks that could potentially be an effective means of dealing with the global problem, writes Ram Levi, founder and CEO of Konfidas