עם הפנים לצפון
מתיחות עליונה שוררת בגבולות הצפוניים של ישראל בימים אלה. צה"ל פורס מול סוריה גדרות חדשות, אמצעי תצפית ומערכות מתקדמות להיתוך מידע. בתכנית: שדרוג הגבול גם מול לבנון. כיצד זה נראה בשטח? והאם צה"ל ערוך לכל התפתחות?
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
חיילי צה"ל לאורך הגדר הצפונית (צילום: AP)
מתיחות עליונה שוררת בגבולות הצפוניים של ישראל בימים אלה. צה"ל פורס מול סוריה גדרות חדשות, אמצעי תצפית ומערכות מתקדמות להיתוך מידע. בתכנית: שדרוג הגבול גם מול לבנון. כיצד זה נראה בשטח? והאם צה"ל ערוך לכל התפתחות?
כ"מים שנתלים על תרנים בכל רחבי רמת הגולן הם רק חלק משינוי שעובר במהירות על הגבול בין ישראל לסוריה: על רקע מלחמת האזרחים המתחוללת מעבר לגדר, משנה הגבול את פניו.
וכך זה נראה בשטח: רעש יריות נשמע בחודש מאי מאיזור הכפר ג'מלא, מעבר לגדר המערכת בין ישראל לסוריה.
במוצב צפוני של צה"ל, המאויש על ידי לוחמי יחידה מיוחדת סמוך לישוב רמת מגשימים, נשבה רוח קרה.
מזג האוויר הלא אביבי לא מנע מהצדדים בצד הסורי של הגבול להמשיך את השגרה מבחינתם: מן הצד האחד נראו בברור כוחות הצבא הסורי הנאמנים לנשיא הסורי בשאר אסד. מן העבר השני - קבוצות מורדים. ערוץ עמוק של נהר הרוקאד מפריד ביניהם. טנק סורי שיגר פגז מעבר לערוץ, אל עבר עמדה של המורדים, צמוד לג'מלא. עשן דק היתמר ממקום הפגיעה. שום נזק רציני לא נצפה מתוך שטח ישראל.
האם הלחימה יכולה להיות מופנית גם לעבר ישראל? גורמים בצה"ל מציינים כי בסוריה פועלים לא פחות מ-90 קבוצות מורדים שונות. עשרה מתוך הארגונים המחרתיים השונים מחזיקים "נציגויות", כלומר כוחות פעילים, באיזור רמת הגולן, לא הרחק מהגבול עם ישראל. רובם אינם נחשבים איום גדול לישראל גם ביום שאחרי עידן אסד (בהנחה שבסופו של דבר יגיע יום כזה), אבל יש קבוצה אחת שנחשבת מסוכנת ביותר, והיא הולכת ומתבססת במרחב שבין הכפר ג'מלא ובין הכפר דרעא, בחלק הדרומי של רמת הגולן הסורי. מדובר בשטח שבין נהר הרוקאד לנהר הירמוך, שמהווה גבול טבעי בין סוריה לירדן. האזור כולו נמצא במרחק נגיעה (או פגז מרגמה) מהישובים של דרום רמת הגולן הישראלית.
חברי הקבוצה, המטרידה את ישראל יותר מכל, מכנים את עצמם "אל נוסרא". הם לובשים תמיד בגדים שחורים, ומטפחים זקן עבות, תוך שהם מקפידים על קרחת בוהקת. גם את השפם הם מגלחים עד לזיף האחרון. הקבוצה שייכת למה שמכונה "הג'יהאד העולמי", וליתר דיוק ניתן לציין כי הם רואים את עצמם כשותפים לאידאולוגיה של אלקאעידה. רוב חברי "אל נוסרא" אינם סורים, אלא אנשי ג'יהאד שהתקבצו בסוריה מצ'צ'ניה ועד אפגניסטאן. מבחינתם, הפלת משטר בשאר אסד היא רק שלב ראשון בדרך למאבק משמעותי יותר - ב"כופרים הציונים".
לפי הערכות אגף המודיעין הישראלי, יש כיום בסוריה כמה מאות חברי "אל נוסרא", ורק חלקם נמצאים בדרום רמת הגולן. הרוב ממוקמים בכלל באיזור חלב שבצפון סוריה. הקבוצה הצליחה להשתלט על המובלעת בדרום רמת הגולן תוך שהיא מנצלת את התפוררות הצבא הסורי באיזור בתהליך הדרגתי. פעם היו פרוסים לאורך כל הגזרה כוחות שנחשבו כחלק מ"רצועת האבטחה" הסורית מול ישראל. הרצועה הזאת אינה רלוונטית עוד, כבר מזמן. בצפון רמת הגולן השתלטו על השטח לוחמים מכמה קבוצות מורדים, שהמכנה המשותף שלהם הוא חילוני וליברלי.
במרכז הרמה, מצליח הצבא של אסד להחזיק מעמד. האחיזה העיקרית שלו היא באיזור העיר קוניטרה, בלב הרמה. אם קוניטרה תיפול לידי המורדים, תיפתח הדרך עד דמשק. שום צבא אינו עומד עוד בדרך אל הבירה.
לגורמים בצה"ל אין ספק כי ברגע שאנשי "אל נוסרא" יסיימו את הקרבות שלהם מול הצבא הסורי, הם יפנו את נשקם לעבר ישראל. ונשק לא חסר להם, וגם לא כסף: אספקה סדירה מגיעה בדרכים לא דרכים מחשבונות הבנק של התנועה העולמית. אם הכסף אינו עובר דרך חשבונות אלה הוא יכול להגיע גם במזומן, מעיראק. אין שום מכשול קרקעי אמיתי בין דרום סוריה ובין עיראק. ועיראק הפכה לגרורה איראנית פחות או יותר ביום שבו אחרוני הכוחות האמריקאים התקפלו למדינתם.
גבול חדש
פיקוד הצפון העריך כבר ב-2011 כי מלחמת האזרחים בסוריה תביא להתדרדרות במצב הביטחוני ברמת הגולן, באיזור שנחשב עד אז כגבול השקט ביותר של ישראל מאז שנת 1974. בתחילה, החשש העיקרי היה ששלטון אסד יפול בתוך שבועות או לכל היותר כמה חודשים, ונפילתו תהיה מלווה בירי של טילים לעבר ישראל, וכן במעבר של פליטים מסוריה לשטח ישראל. בינתיים, התברר כי שלטון אסד מחזיק מעמד יותר מתוחלת החיים שנצפתה לו. הפליטים אכן נוטשים בהמוניהם את סוריה - אבל לטורקיה, לירדן וללבנון, לא לישראל.
כיום, מתנהל המרוץ באזור רמת הגולן בין המצב הביטחוני שמתדרדר משבוע לשבוע, ובין קצב בניית המכשול חדש, שנחשב מסחרר.
בתחילה, כבר בשנת 2011, חידש הפיקוד תעלה גדולה לאורך הגבול בגזרה המרכזית של הרמה. בסתיו האחרון החלה בנייה של גדר חדישה לאורך 60 ק"מ לאורך הרמה. לאורך הגבול, נפרסו גם אינספור אמצעי תצפית, מכ"מים ומצלמות, והוקם חדר מלחמה חדש המבוסס על המערכת הטכנולוגית "מר"ס" (מערכת רב סנסורית), שבאמצעותה מקבלות חיילות התראה על כל תזוזה בצד הסורי של הגבול.
המכ"מים שנתלו על תרנים הם מתוצרת מפעל אלתא של התעשייה האווירית. אמצעי התצפית האלקטרו-אופטיים מגוונים, ומפותחים על ידי חברות שונות.
הפרויקט המכונה "מר"ס" מבוצע על ידי חברת אלביט מערכות, ועלותו מוערכת בכרבע מיליארד שקל (למעלה מ-60 מיליון דולר).
במהלך שנת 2012 כבר הוקמה גדר חכמה לאורך 9 קילומטרים בגבול רמת הגולן, וכמו כן חודשו שדות מוקשים לאורך רמת הגולן. עד אוגוסט 2013 תושלם כל מערכת ההגנה המשוכללת לאורך 60 קילומטרים.
מדובר בגבול הראשון בעולם שיהיה מבוסס על היתוך מידע: מערכת רב סנסורית תשדר כמות רבה של נתונים אל מרכז שליטה מרכזי, שיידע לנתח את הנתונים בצורה ממוחשבת, בין היתר על סמך הכרת שגרת הפעילות לאורך הגבול, וזיהוי כל סימן מחשיד שחורג מן השגרה הזו.
הפעלת המערכת תחסוך את הצורך להעסיק עשרות חיילות מודיעין שדה כתצפיתניות. כמות כוח האדם הנדרשת להפעלת "מר"ס" תהיה נמוכה בעשרת אחוזים מן המקובל בגבולות אחרים והנתונים אמורים להתקבל מן השטח גם בתנאי מזג אוויר קשים, 24 שעות ביממה.
ההשקעה מבחינת פיקוד הצפון של צה"ל נמשכת, גם בכוח אדם: לקראת קיץ 2013 מוקם גדוד תצפיתניות נוסף לגזרה. במערכת הביטחון יש חשש מפני תרחישים שונים - אחד מהם הוא ניסיון של גורמי טרור להתקרב לגבול ישראל-סוריה כדי לחטוף חייל.
על רקע המצב החדש, צה"ל, שבעבר היה מציב ברמת הגולן בעיקר מילואימניקים מפוהקים, שולח היום לגזרה את טובי לוחמיו מהיחידות הסדירות.
עתיד סוריה
למרות הטבח של נשיא סוריה בשאר אסד בבני עמו, ממשיכה רוסיה לספק לו נשק על סמך עסקאות קודמות. וזה השלל שהגיע לסוריה בעת האחרונה: טילים משודרגים בקוטר 302 מ"מ, טילי נ"מ SA-17 (שחלקם הושמד בהפצצת חיל האוויר הישראלי, על פי הפרסומים הזרים) וטילי חוף-ים "יאחונט" שיכולים לפגוע בכל מטרה בדיוק של מטרים, גם ממרחק 300 ק"מ.
רוסיה מתעקשת שאסד ישלם על הסחורה עד הדולר האחרון, למרות מצבו, אבל מי שתומך בו כלכלית זה המשטר האיראני, למרות הקשיים שהכלכלה האיראנית מתמודדת עימם - בפני עצמה. הרוסים מספקים הדרכה לצבא הסורי, כיצד לנהל מלחמת גרילה, אבל עיקר התמיכה הצבאית ניתנת לבשאר על ידי איראן וחיזבאללה. כוחות חיזבאללה אף לוחמים לצד לוחמים מצבא אסד, כתף אל כתף.
למלחמת האזרחים הנמשכת בסוריה יש אינספור השלכות אזרחיות. ירדן (למעלה ממיליון פליטים סורים הגיעו לשטחה) ולבנון (חצי מיליון פליטים), כורעות תחת נטל הנחיל הסורי, שמערער את יציבותן. בלבנון גלשה מלחמת האזרחים הסורית לקרבות בין תומכים ומתנגדים של אסד, בצפון המדינה, ליד טריפולי (המתח גואה בין תומכי אסד ומתנגדיו, במיוחד לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו בלבנון בחודש יוני).
כמובן, שהחשש הגדול ביותר בצה"ל הוא מהפיכת דרום רמת הגולן לשטח שבשליטה מלאה של הג'יהאד העולמי, אבן שואבת לג'יהאדיסטים שימשיכו להגיע מכל העולם. אגף המודיעין בצה"ל שם בעדיפות גבוהה את הניסיון להבין מה בדיוק קורה בקרב בעלי הזקנים לובשי השחורים. זה לא קל.
מי שמוטרדים במיוחד מהמצב בדרום הרמה אלה הירדנים, שחוששים מהג'יהאדיסטים לא פחות מאשר ישראל. בעניין הזה גם ארצות הברית נמצאת בתמונה, ומסייעת לממלכה לסגור טוב יותר את איזורי הגבול, ולהכיל את הפליטים.
ממוצב תל חזקה שבלב רמת הגולן ניתן היה לקבל אתמול המחשה נוספת ללחימה שמתרחשת ממש מתחת לאף של חיילי צה"ל. מתחת למוצב יש יער עבות שמקיף כמה כפרים. מידי פעם מגיחים מבין העצים לוחמים ששייכים לקבוצת מורדים כזו או אחרת, משתלטים על עמדה של הצבא הסורי, וחוזר חלילה. כחלק מהקרבות האלה פוגעים מידי פעם יריות תועות גם בכוחות צה"ל. על מנת לצמצם את כמות הטעויות בשעות החושך החלו כל רכבי צה"ל לנסוע בגזרה עם סימני זיהוי ברורים.
איך זה ייגמר? על פי תרחיש אחד, הלחימה יכולה להיסתיים בבת אחת, אם תהיה התנקשות פתאומית בבשאר אסד. על פי תרחיש אחר, הלחימה בסוריה יכולה להימשך עוד שנים.
גם בלבנון
בינתיים, צה"ל נערך לשנות את פני הגבול גם בזירה האחרת של גבול הצפון - מול לבנון. משולש הגבולות בין ישראל, סוריה וירדן ממוקם בדרום רמת הגולן. בעבר נחשבה לבנון כאיום הייחוס העיקרי של ישראל, בזמן שהגבול הסורי ברמת הגולן נחשב שקט לגמרי.
מכשול הגבול הנוכחי בין ישראל ללבנון הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, כחלק מההכנות שנעשו בצה"ל לקראת הנסיגה של צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון.
קו הגבול מבוסס על מערכת תצפית ובקרה שכונתה בזמנו "ראי מוצק", שאמנם יודעת לזהות כל התרחשות (כמעט) מעבר לגבול הלבנוני, אבל היא מצריכה כוח אדם רב לצורך הפעלתה.
בפיקוד הצפון מתכננים כעת לממש את טכנולוגיית "מר"ס" גם לאורך קו הגבול הלבנוני, שאורכו כ-90 ק"מ - מרמת הגולן במזרח ועד לים התיכון במערב.
מתיחות עליונה שוררת בגבולות הצפוניים של ישראל בימים אלה. צה"ל פורס מול סוריה גדרות חדשות, אמצעי תצפית ומערכות מתקדמות להיתוך מידע. בתכנית: שדרוג הגבול גם מול לבנון. כיצד זה נראה בשטח? והאם צה"ל ערוך לכל התפתחות?
כ"מים שנתלים על תרנים בכל רחבי רמת הגולן הם רק חלק משינוי שעובר במהירות על הגבול בין ישראל לסוריה: על רקע מלחמת האזרחים המתחוללת מעבר לגדר, משנה הגבול את פניו.
וכך זה נראה בשטח: רעש יריות נשמע בחודש מאי מאיזור הכפר ג'מלא, מעבר לגדר המערכת בין ישראל לסוריה.
במוצב צפוני של צה"ל, המאויש על ידי לוחמי יחידה מיוחדת סמוך לישוב רמת מגשימים, נשבה רוח קרה.
מזג האוויר הלא אביבי לא מנע מהצדדים בצד הסורי של הגבול להמשיך את השגרה מבחינתם: מן הצד האחד נראו בברור כוחות הצבא הסורי הנאמנים לנשיא הסורי בשאר אסד. מן העבר השני - קבוצות מורדים. ערוץ עמוק של נהר הרוקאד מפריד ביניהם. טנק סורי שיגר פגז מעבר לערוץ, אל עבר עמדה של המורדים, צמוד לג'מלא. עשן דק היתמר ממקום הפגיעה. שום נזק רציני לא נצפה מתוך שטח ישראל.
האם הלחימה יכולה להיות מופנית גם לעבר ישראל? גורמים בצה"ל מציינים כי בסוריה פועלים לא פחות מ-90 קבוצות מורדים שונות. עשרה מתוך הארגונים המחרתיים השונים מחזיקים "נציגויות", כלומר כוחות פעילים, באיזור רמת הגולן, לא הרחק מהגבול עם ישראל. רובם אינם נחשבים איום גדול לישראל גם ביום שאחרי עידן אסד (בהנחה שבסופו של דבר יגיע יום כזה), אבל יש קבוצה אחת שנחשבת מסוכנת ביותר, והיא הולכת ומתבססת במרחב שבין הכפר ג'מלא ובין הכפר דרעא, בחלק הדרומי של רמת הגולן הסורי. מדובר בשטח שבין נהר הרוקאד לנהר הירמוך, שמהווה גבול טבעי בין סוריה לירדן. האזור כולו נמצא במרחק נגיעה (או פגז מרגמה) מהישובים של דרום רמת הגולן הישראלית.
חברי הקבוצה, המטרידה את ישראל יותר מכל, מכנים את עצמם "אל נוסרא". הם לובשים תמיד בגדים שחורים, ומטפחים זקן עבות, תוך שהם מקפידים על קרחת בוהקת. גם את השפם הם מגלחים עד לזיף האחרון. הקבוצה שייכת למה שמכונה "הג'יהאד העולמי", וליתר דיוק ניתן לציין כי הם רואים את עצמם כשותפים לאידאולוגיה של אלקאעידה. רוב חברי "אל נוסרא" אינם סורים, אלא אנשי ג'יהאד שהתקבצו בסוריה מצ'צ'ניה ועד אפגניסטאן. מבחינתם, הפלת משטר בשאר אסד היא רק שלב ראשון בדרך למאבק משמעותי יותר - ב"כופרים הציונים".
לפי הערכות אגף המודיעין הישראלי, יש כיום בסוריה כמה מאות חברי "אל נוסרא", ורק חלקם נמצאים בדרום רמת הגולן. הרוב ממוקמים בכלל באיזור חלב שבצפון סוריה. הקבוצה הצליחה להשתלט על המובלעת בדרום רמת הגולן תוך שהיא מנצלת את התפוררות הצבא הסורי באיזור בתהליך הדרגתי. פעם היו פרוסים לאורך כל הגזרה כוחות שנחשבו כחלק מ"רצועת האבטחה" הסורית מול ישראל. הרצועה הזאת אינה רלוונטית עוד, כבר מזמן. בצפון רמת הגולן השתלטו על השטח לוחמים מכמה קבוצות מורדים, שהמכנה המשותף שלהם הוא חילוני וליברלי.
במרכז הרמה, מצליח הצבא של אסד להחזיק מעמד. האחיזה העיקרית שלו היא באיזור העיר קוניטרה, בלב הרמה. אם קוניטרה תיפול לידי המורדים, תיפתח הדרך עד דמשק. שום צבא אינו עומד עוד בדרך אל הבירה.
לגורמים בצה"ל אין ספק כי ברגע שאנשי "אל נוסרא" יסיימו את הקרבות שלהם מול הצבא הסורי, הם יפנו את נשקם לעבר ישראל. ונשק לא חסר להם, וגם לא כסף: אספקה סדירה מגיעה בדרכים לא דרכים מחשבונות הבנק של התנועה העולמית. אם הכסף אינו עובר דרך חשבונות אלה הוא יכול להגיע גם במזומן, מעיראק. אין שום מכשול קרקעי אמיתי בין דרום סוריה ובין עיראק. ועיראק הפכה לגרורה איראנית פחות או יותר ביום שבו אחרוני הכוחות האמריקאים התקפלו למדינתם.
גבול חדש
פיקוד הצפון העריך כבר ב-2011 כי מלחמת האזרחים בסוריה תביא להתדרדרות במצב הביטחוני ברמת הגולן, באיזור שנחשב עד אז כגבול השקט ביותר של ישראל מאז שנת 1974. בתחילה, החשש העיקרי היה ששלטון אסד יפול בתוך שבועות או לכל היותר כמה חודשים, ונפילתו תהיה מלווה בירי של טילים לעבר ישראל, וכן במעבר של פליטים מסוריה לשטח ישראל. בינתיים, התברר כי שלטון אסד מחזיק מעמד יותר מתוחלת החיים שנצפתה לו. הפליטים אכן נוטשים בהמוניהם את סוריה - אבל לטורקיה, לירדן וללבנון, לא לישראל.
כיום, מתנהל המרוץ באזור רמת הגולן בין המצב הביטחוני שמתדרדר משבוע לשבוע, ובין קצב בניית המכשול חדש, שנחשב מסחרר.
בתחילה, כבר בשנת 2011, חידש הפיקוד תעלה גדולה לאורך הגבול בגזרה המרכזית של הרמה. בסתיו האחרון החלה בנייה של גדר חדישה לאורך 60 ק"מ לאורך הרמה. לאורך הגבול, נפרסו גם אינספור אמצעי תצפית, מכ"מים ומצלמות, והוקם חדר מלחמה חדש המבוסס על המערכת הטכנולוגית "מר"ס" (מערכת רב סנסורית), שבאמצעותה מקבלות חיילות התראה על כל תזוזה בצד הסורי של הגבול.
המכ"מים שנתלו על תרנים הם מתוצרת מפעל אלתא של התעשייה האווירית. אמצעי התצפית האלקטרו-אופטיים מגוונים, ומפותחים על ידי חברות שונות.
הפרויקט המכונה "מר"ס" מבוצע על ידי חברת אלביט מערכות, ועלותו מוערכת בכרבע מיליארד שקל (למעלה מ-60 מיליון דולר).
במהלך שנת 2012 כבר הוקמה גדר חכמה לאורך 9 קילומטרים בגבול רמת הגולן, וכמו כן חודשו שדות מוקשים לאורך רמת הגולן. עד אוגוסט 2013 תושלם כל מערכת ההגנה המשוכללת לאורך 60 קילומטרים.
מדובר בגבול הראשון בעולם שיהיה מבוסס על היתוך מידע: מערכת רב סנסורית תשדר כמות רבה של נתונים אל מרכז שליטה מרכזי, שיידע לנתח את הנתונים בצורה ממוחשבת, בין היתר על סמך הכרת שגרת הפעילות לאורך הגבול, וזיהוי כל סימן מחשיד שחורג מן השגרה הזו.
הפעלת המערכת תחסוך את הצורך להעסיק עשרות חיילות מודיעין שדה כתצפיתניות. כמות כוח האדם הנדרשת להפעלת "מר"ס" תהיה נמוכה בעשרת אחוזים מן המקובל בגבולות אחרים והנתונים אמורים להתקבל מן השטח גם בתנאי מזג אוויר קשים, 24 שעות ביממה.
ההשקעה מבחינת פיקוד הצפון של צה"ל נמשכת, גם בכוח אדם: לקראת קיץ 2013 מוקם גדוד תצפיתניות נוסף לגזרה. במערכת הביטחון יש חשש מפני תרחישים שונים - אחד מהם הוא ניסיון של גורמי טרור להתקרב לגבול ישראל-סוריה כדי לחטוף חייל.
על רקע המצב החדש, צה"ל, שבעבר היה מציב ברמת הגולן בעיקר מילואימניקים מפוהקים, שולח היום לגזרה את טובי לוחמיו מהיחידות הסדירות.
עתיד סוריה
למרות הטבח של נשיא סוריה בשאר אסד בבני עמו, ממשיכה רוסיה לספק לו נשק על סמך עסקאות קודמות. וזה השלל שהגיע לסוריה בעת האחרונה: טילים משודרגים בקוטר 302 מ"מ, טילי נ"מ SA-17 (שחלקם הושמד בהפצצת חיל האוויר הישראלי, על פי הפרסומים הזרים) וטילי חוף-ים "יאחונט" שיכולים לפגוע בכל מטרה בדיוק של מטרים, גם ממרחק 300 ק"מ.
רוסיה מתעקשת שאסד ישלם על הסחורה עד הדולר האחרון, למרות מצבו, אבל מי שתומך בו כלכלית זה המשטר האיראני, למרות הקשיים שהכלכלה האיראנית מתמודדת עימם - בפני עצמה. הרוסים מספקים הדרכה לצבא הסורי, כיצד לנהל מלחמת גרילה, אבל עיקר התמיכה הצבאית ניתנת לבשאר על ידי איראן וחיזבאללה. כוחות חיזבאללה אף לוחמים לצד לוחמים מצבא אסד, כתף אל כתף.
למלחמת האזרחים הנמשכת בסוריה יש אינספור השלכות אזרחיות. ירדן (למעלה ממיליון פליטים סורים הגיעו לשטחה) ולבנון (חצי מיליון פליטים), כורעות תחת נטל הנחיל הסורי, שמערער את יציבותן. בלבנון גלשה מלחמת האזרחים הסורית לקרבות בין תומכים ומתנגדים של אסד, בצפון המדינה, ליד טריפולי (המתח גואה בין תומכי אסד ומתנגדיו, במיוחד לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו בלבנון בחודש יוני).
כמובן, שהחשש הגדול ביותר בצה"ל הוא מהפיכת דרום רמת הגולן לשטח שבשליטה מלאה של הג'יהאד העולמי, אבן שואבת לג'יהאדיסטים שימשיכו להגיע מכל העולם. אגף המודיעין בצה"ל שם בעדיפות גבוהה את הניסיון להבין מה בדיוק קורה בקרב בעלי הזקנים לובשי השחורים. זה לא קל.
מי שמוטרדים במיוחד מהמצב בדרום הרמה אלה הירדנים, שחוששים מהג'יהאדיסטים לא פחות מאשר ישראל. בעניין הזה גם ארצות הברית נמצאת בתמונה, ומסייעת לממלכה לסגור טוב יותר את איזורי הגבול, ולהכיל את הפליטים.
ממוצב תל חזקה שבלב רמת הגולן ניתן היה לקבל אתמול המחשה נוספת ללחימה שמתרחשת ממש מתחת לאף של חיילי צה"ל. מתחת למוצב יש יער עבות שמקיף כמה כפרים. מידי פעם מגיחים מבין העצים לוחמים ששייכים לקבוצת מורדים כזו או אחרת, משתלטים על עמדה של הצבא הסורי, וחוזר חלילה. כחלק מהקרבות האלה פוגעים מידי פעם יריות תועות גם בכוחות צה"ל. על מנת לצמצם את כמות הטעויות בשעות החושך החלו כל רכבי צה"ל לנסוע בגזרה עם סימני זיהוי ברורים.
איך זה ייגמר? על פי תרחיש אחד, הלחימה יכולה להיסתיים בבת אחת, אם תהיה התנקשות פתאומית בבשאר אסד. על פי תרחיש אחר, הלחימה בסוריה יכולה להימשך עוד שנים.
גם בלבנון
בינתיים, צה"ל נערך לשנות את פני הגבול גם בזירה האחרת של גבול הצפון - מול לבנון. משולש הגבולות בין ישראל, סוריה וירדן ממוקם בדרום רמת הגולן. בעבר נחשבה לבנון כאיום הייחוס העיקרי של ישראל, בזמן שהגבול הסורי ברמת הגולן נחשב שקט לגמרי.
מכשול הגבול הנוכחי בין ישראל ללבנון הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, כחלק מההכנות שנעשו בצה"ל לקראת הנסיגה של צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון.
קו הגבול מבוסס על מערכת תצפית ובקרה שכונתה בזמנו "ראי מוצק", שאמנם יודעת לזהות כל התרחשות (כמעט) מעבר לגבול הלבנוני, אבל היא מצריכה כוח אדם רב לצורך הפעלתה.
בפיקוד הצפון מתכננים כעת לממש את טכנולוגיית "מר"ס" גם לאורך קו הגבול הלבנוני, שאורכו כ-90 ק"מ - מרמת הגולן במזרח ועד לים התיכון במערב.
