ארה"ב צריכה לשנות את המדיניות והאסטרטגיה המיושנות
ארה"ב צריכה לשנות את המדיניות והאסטרטגיה המיושנות
שמואל גורדון
| 19/05/2011
הקמפיין האמריקאי האופציונאלי נגד סוריה מבוסס על מדיניות ואסטרטגיה מיושנות. נשיא ארה"ב ברק אובמה הצהיר באחרונה, כי מטרת התקיפה האמריקנית היא להרתיע את המשטר הסורי מלחזור על התקפות כימיות נגד כוחות האופוזיציה הסוריים, כמו גם נגד אזרחים חפים מפשע.
תיאוריות היחסים בינלאומיים שפותחו לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה נשלטו על ידי חשיבה אקדמית ומדיניות מעשית; נכון לתיאוריות אלה, מונחים כגון הרתעה,אכיפה תקיפה ראשונה, תקיפה שנייה ואחרים, התבססו על עוצמה לאומית וכוח צבאי.
לעומת זאת, מאז סיומה של המלחמה הקרה מהותם ואופיים של היחסים הבינלאומיים השתנו באופן דרמטי ומונחים כמו משא ומתן, כמו תהליך שלום וכמו הסכם וחוזה הפכו מרכזיים במדיניות הלאומית; התנאים הקודמים לא נעלמו, אבל תפקידם הוסתר. במהפכה זו יש להכיר ועל המונחים לשחק תפקיד מפתח בעיצוב המדיניות האמריקנית במשבר הסורי הנוכחי.
כללית, מנהיגי המערב מעריכים את הכוונות, את ההחלטות ואת הפעולות הסוריות דרך היגיון מערבי, ומעצבים את ההחלטות שלהם על פי הערכות אלו. תהליך זה שגוי למדי, שכן ההיגיון של הממסד הסורי (ומדינות רבות אחרות) שונה לעתים קרובות. אי לכך, מקבלי ההחלטות ועזריהם צריכים לקחת בחשבון עובדה זו - החלטות שגויות עלולות לגרום למשבר הסורי להסלים ואף לצאת מכלל שליטה.
אם מתחשבים בכך שרוסיה וסין תומכות בנשיא אסד וששתיהן ככל הנראה יגבילו את התוקפנות האמריקנית ויבטיחו גיבוי מדיני, פיננסי וצבאי לסוריה, אזי חזונו של הממשל האמריקאי להשגת הרתעה מוצלחת היא יותר תקווה מאשר הערכה מציאותית. לאור זאת, הממשל צריך לשקול אפשרויות מדיניות אחרות להתגברות על ההתנגדות הרוסית והסינית במועצת הביטחון של האו"ם, כולל מספר צעדים צבאיים לטובת המשטר הסורי.
הבסיס למדיניות ארה"ב היא מותם של כמעט 110,000 אזרחים סוריים בסכסוך ומספר לא ידוע של פצועים, שרובם סבלו מהתקפות כימיות, ולפיכך על הנשיא אובמה להעדיף "מדיניות הומניטארית". העקרונות החשובים ביותר של מדיניות שכזו יהיו התמקדות בתמיכה במאה אלף פליטים, פצועים, ילדים ונשים - כולם חפים מפשע.
עיקרון נוסף שעל הנשיא לאמץ, הוא הימנעות מ-"ירייה ראשונה", כלומר אילוץ הצד השני להפוך לראשון שיפתח באש ושיגונה על ידי הקהילה הבינלאומית. במקביל לכך, עליו לבנות תכנית מבצעית על מנת לממש את המדיניות החדשה ואת עקרונותיה. במקום לבנות מחנות פליטים מחוץ לסוריה, ארה"ב ונאט"ו צריכות ליישם "אזורים בטוחים" בסוריה, סמוך לגבולותיה עם טורקיה, עם ירדן ועם עיראק. יש לציין כי ישראל עשויה להצטרף לתכנית זו מאוחר יותר.
אזורים בטוחים אלה יהיו מוגנים בעיקר על ידי כוחות האוויר של נאט"ו ויופעלו על ידי צוותי הצלב האדום, ומאחר שהמטרה היא תמיכה הומניטארית, רוסיה וסין עשויות להימנע מהתנגדות רשמית במועצת הביטחון. היות שהגדרתם של גבולות אזוריים אלה הינה הגנתית ולא התקפית (בשונה מהתכנון של הכוחות המזוינים של ארה"ב) אסד עשוי להציל את כבודו ולמצוא תירוצים כדי להימנע מתקיפה של ארה"ב, זאת על אף העובדה שהוא איבד את השליטה על אזורים מסוימים של מדינתו.
צריך לזכור שאין למערב אינטרס להרוס את משטרו של אסד. אדרבה, התקופה שתבוא לאחר נפילתו האפשרית מעורפלת, לא ברורה ומסוכנת, זאת משום שזהותה של האופוזיציה אינה ברורה וניתן לשער כי ארגוני טרור עוינים כמו אל קעידה והג'יהאד העולמי ישחקו בה תפקיד חשוב. בעוד שהתקפות ישירות על הצבא הסורי עלולות להחליש אותו ולסייע לאופוזיציה באופן משמעותי, תכנית האזורים ההומניטארית תמנע מארה"ב ונאט"ו מלהיות מעורבות בסכסוך האזרחי הסורי ותשמור על המשטר של אסד.
ישנם יתרונות משמעותיים נוספים: ראשית, הנשיא אובמה ירוויח כבוד בזכות יתרונות מוסריים שנובעים מהתכנית ההומניטארית – תכנית שתקשה מאוד על רוסיה ועל סין להביע את התנגדותן ושתסייע לממשלות המערביות לזכות בתמיכה ציבורית שאינה קיימת במצב של מתקפה צבאית.
לסיכום, מדיניות של קמפיין התקפי, שמטרתו השגת הרתעה יציבה, אינה ברורה ואף מסוכנת. מצד שני, האסטרטגיה ההומניטארית טומנת בחובה יתרונות חיוניים ולפיכך על הממשל האמריקאי לשקול אותה ביסודיות לפני כל החלטה בנושא.
הקמפיין האמריקאי האופציונאלי נגד סוריה מבוסס על מדיניות ואסטרטגיה מיושנות. נשיא ארה"ב ברק אובמה הצהיר באחרונה, כי מטרת התקיפה האמריקנית היא להרתיע את המשטר הסורי מלחזור על התקפות כימיות נגד כוחות האופוזיציה הסוריים, כמו גם נגד אזרחים חפים מפשע.
תיאוריות היחסים בינלאומיים שפותחו לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה נשלטו על ידי חשיבה אקדמית ומדיניות מעשית; נכון לתיאוריות אלה, מונחים כגון הרתעה,אכיפה תקיפה ראשונה, תקיפה שנייה ואחרים, התבססו על עוצמה לאומית וכוח צבאי.
לעומת זאת, מאז סיומה של המלחמה הקרה מהותם ואופיים של היחסים הבינלאומיים השתנו באופן דרמטי ומונחים כמו משא ומתן, כמו תהליך שלום וכמו הסכם וחוזה הפכו מרכזיים במדיניות הלאומית; התנאים הקודמים לא נעלמו, אבל תפקידם הוסתר. במהפכה זו יש להכיר ועל המונחים לשחק תפקיד מפתח בעיצוב המדיניות האמריקנית במשבר הסורי הנוכחי.
כללית, מנהיגי המערב מעריכים את הכוונות, את ההחלטות ואת הפעולות הסוריות דרך היגיון מערבי, ומעצבים את ההחלטות שלהם על פי הערכות אלו. תהליך זה שגוי למדי, שכן ההיגיון של הממסד הסורי (ומדינות רבות אחרות) שונה לעתים קרובות. אי לכך, מקבלי ההחלטות ועזריהם צריכים לקחת בחשבון עובדה זו - החלטות שגויות עלולות לגרום למשבר הסורי להסלים ואף לצאת מכלל שליטה.
אם מתחשבים בכך שרוסיה וסין תומכות בנשיא אסד וששתיהן ככל הנראה יגבילו את התוקפנות האמריקנית ויבטיחו גיבוי מדיני, פיננסי וצבאי לסוריה, אזי חזונו של הממשל האמריקאי להשגת הרתעה מוצלחת היא יותר תקווה מאשר הערכה מציאותית. לאור זאת, הממשל צריך לשקול אפשרויות מדיניות אחרות להתגברות על ההתנגדות הרוסית והסינית במועצת הביטחון של האו"ם, כולל מספר צעדים צבאיים לטובת המשטר הסורי.
הבסיס למדיניות ארה"ב היא מותם של כמעט 110,000 אזרחים סוריים בסכסוך ומספר לא ידוע של פצועים, שרובם סבלו מהתקפות כימיות, ולפיכך על הנשיא אובמה להעדיף "מדיניות הומניטארית". העקרונות החשובים ביותר של מדיניות שכזו יהיו התמקדות בתמיכה במאה אלף פליטים, פצועים, ילדים ונשים - כולם חפים מפשע.
עיקרון נוסף שעל הנשיא לאמץ, הוא הימנעות מ-"ירייה ראשונה", כלומר אילוץ הצד השני להפוך לראשון שיפתח באש ושיגונה על ידי הקהילה הבינלאומית. במקביל לכך, עליו לבנות תכנית מבצעית על מנת לממש את המדיניות החדשה ואת עקרונותיה. במקום לבנות מחנות פליטים מחוץ לסוריה, ארה"ב ונאט"ו צריכות ליישם "אזורים בטוחים" בסוריה, סמוך לגבולותיה עם טורקיה, עם ירדן ועם עיראק. יש לציין כי ישראל עשויה להצטרף לתכנית זו מאוחר יותר.
אזורים בטוחים אלה יהיו מוגנים בעיקר על ידי כוחות האוויר של נאט"ו ויופעלו על ידי צוותי הצלב האדום, ומאחר שהמטרה היא תמיכה הומניטארית, רוסיה וסין עשויות להימנע מהתנגדות רשמית במועצת הביטחון. היות שהגדרתם של גבולות אזוריים אלה הינה הגנתית ולא התקפית (בשונה מהתכנון של הכוחות המזוינים של ארה"ב) אסד עשוי להציל את כבודו ולמצוא תירוצים כדי להימנע מתקיפה של ארה"ב, זאת על אף העובדה שהוא איבד את השליטה על אזורים מסוימים של מדינתו.
צריך לזכור שאין למערב אינטרס להרוס את משטרו של אסד. אדרבה, התקופה שתבוא לאחר נפילתו האפשרית מעורפלת, לא ברורה ומסוכנת, זאת משום שזהותה של האופוזיציה אינה ברורה וניתן לשער כי ארגוני טרור עוינים כמו אל קעידה והג'יהאד העולמי ישחקו בה תפקיד חשוב. בעוד שהתקפות ישירות על הצבא הסורי עלולות להחליש אותו ולסייע לאופוזיציה באופן משמעותי, תכנית האזורים ההומניטארית תמנע מארה"ב ונאט"ו מלהיות מעורבות בסכסוך האזרחי הסורי ותשמור על המשטר של אסד.
ישנם יתרונות משמעותיים נוספים: ראשית, הנשיא אובמה ירוויח כבוד בזכות יתרונות מוסריים שנובעים מהתכנית ההומניטארית – תכנית שתקשה מאוד על רוסיה ועל סין להביע את התנגדותן ושתסייע לממשלות המערביות לזכות בתמיכה ציבורית שאינה קיימת במצב של מתקפה צבאית.
לסיכום, מדיניות של קמפיין התקפי, שמטרתו השגת הרתעה יציבה, אינה ברורה ואף מסוכנת. מצד שני, האסטרטגיה ההומניטארית טומנת בחובה יתרונות חיוניים ולפיכך על הממשל האמריקאי לשקול אותה ביסודיות לפני כל החלטה בנושא.
