כך ארה"ב תתקוף, כך נתגונן
הטור השבועי של עמיר רפפורט, מאחורי הקלעים של התקיפה הממשמשת ובאה בסוריה
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
היעד הראשון לתקיפה האמריקאית יהיה קשור לסוללות ההגנה האווירית הסוריות. לסוריה יש מערכות הגנה אווירית מתקדמות, שהיא רכשה מרוסיה לאחר התקיפה של הכור הגרעיני בא-רק המיוחסת לישראל ב-2007. מנגד, לארצות הברית יש מטוסים חמקניים ומערכות לחימה אלקטרונית, שמאפשרים לעבור מבעד למכ"מים. יש לה גם יכולת לשגר את המפציצים למרחק של 20 אלף קילומטרים - כל הדרך מארצות הברית לסוריה ובחזרה.
עם כל הכבוד למערכי הנ"מ הסורים, התקיפה בשטח סוריה אינה בלתי אפשרית. על פי פרסומים זרים, ישראל כבר תקפה בסוריה לא פחות מארבע פעמים השנה, כאשר היעד היה מאגרי נשק בעלי משמעות אסטרטגית. כדי לתקוף בסוריה לא צריך לטוס מעל שטחה: ניתן לשגר פצצות חכמות גם מגובה רב מעל הים התיכון. עוד לפני שהפצצה פוגשת בקרקע היא יכולה להגיע לכל יעד במערב סוריה, כולל סמלי השלטון ומתקני משמר הרפובליקה בדמשק.
ובכל זאת, תקיפה מוקדמת של מערכי ההגנה האווירית הסוריים היא מתבקשת, כדי לאפשר למטוסי הגל השני, הנמצאים על נושאות מטוסים בים התיכון, לתקוף גם בעומק סוריה. חשוב לדעת כי סוללות הנ"מ הרוסיות-סוריות יכולות ליירט את טילי הטומהוק האמריקאים שניתן לשגר מלב ים ולפגוע בחלק ממטוסי הקרב, ולכן נטרול מוקדם הוא מתבקש.
לאחר ה"טיפול" בנ"מ, עשויה הפעולה האמריקאית לכלול תקיפה פשוטה יחסית של מטוסים סוריים על הקרקע, כדי להוציא אותם מכלל פעילות (לחיל האוויר הסורי אין יותר מאשר כמה עשרות מטוסים פעילים אחרי שנתיים וחצי של מלחמת אזרחים). ככל הנראה, יותקפו גם כמה סמלים של השלטון הסורי. סביר להניח שלא יותקפו מחסני הנשק הכימי של בשאר אסד, שנמצאים ברובם באיזור החוף (בקרבת הערים טרטוס ולאטקיה) ובקרבת דמשק. ההתקפה תהיה מלווה בשידור אותות ש"יבלבלו" את התקשורת הסורית וייצרו מסך של ערפל וירטואלי סביב מה שמתרחש בשטח. גם המערכות המשומנות של לוחמה פסיכולוגית לא יהיו חסרי מעש.
אם אסד יקבל את התקיפה בהכנעה ולא יעשה שטויות, היא לא תהיה ממושכת.
לקראת סוף השבוע ישראל עדיין לא יודעת בדיוק מה מתכננת ארצות הברית לתקוף. זה ברור כי התראה מוקדמת תועבר רק כמה שעות לפני התקיפה, שיכולה לצאת לפועל החל מיום חמישי בלילה.
הלוויינים, אמצעי התצפית האחרים ואמצעי ההאזנה למיניהם (וגם המידע המוגבל שמעבירים האמריקאים ב"צינורות המקובלים") ציירו את התמונה באופן ברור: מן הצד האחד נערכים כוחות ארה"ב בגיבוי נאט"ו לתקיפה. רואים את זה גם בים. מצד הצד השני, מאיימים דוברים סורים מדרג בינוני "לשרוף את ישראל", בעוד השאריות של הצבא הסורי נכנסים לכוננות ספיגה – הבסיסים מתרוקנים, כל ציוד חשוב מועבר לבונקרים, גם נמלי הים בטרטוס מתרוקנים מאנשי הצבא הרוסיים שיושבים בהם דרך קבע. רוסיה מבינה שהפעם אמריקה מתכוונת לתקוף, ברצינות.
פעולה קצרה
הכל משחק של אינטרסים: ארצות הברית אינה יכולה להרשות לעצמה להבליג בפעם הזאת. זה לא שבשאר אסד או קורבנות העם הסורי מעניינים את הממשל לפתע (עובדה: מספר ההרוגים במלחמת האזרחים הסורית חצה כבר מזמן את ה-100 אלף, ומספר הפליטים עבר את המליון השני, ובכל זאת ארצות הברית לא תקפה). מה שעומד על הפרק הרבה יותר מהותי מבחינת וושינגטון: אסד פירש את אוזלת היד האמריקאית עד כה כחולשה (במיוחד אחרי שהאמריקאים הבליגו על השימוש שנעשה בנשק כימי בחודש מרס האחרון). לכן, אנשיו הרשו לעצמם לשגר רקטות המכילות תערובת של גז סארין קטלני.
עכשיו, כל המזרח התיכון, ולמעשה כל העולם, בוחן את האימפריה האמריקאית. חוץ מכבוד, יש לארה"ב עוד הרבה מה להפסיד – ברק אובאמה השתית הרבה מן האסטרטגיה שלו על מאמץ לבלום הפצה עולמית של נשק להשמדה המונית. אם יבליג על השימוש המאסיבי בנשק כימי, האסטרטגיה תקרוס. ברק אובאמה יסיים את הנשיאות עם פרס נובל שקיבל כבר בתחילת הדרך, ועם עולם מלא בנשק להשמדה המונית (כולל נשק גרעיני בידי האיראנים, שגם בוחנים את רצינות ה"קווים האדומים" האמריקאיים בעצם ימים אלה. גם מולם יש "קו אדום". גמיש למדי, אבל עדיין קו).
ועם כל זאת, לארה"ב אין עניין ביותר מאשר פעולת ענישה שתשתמר את מה שנותר מההרתעה שלהם.
למדינות ערב הסוניות, ובראשן ערב הסעודית וירדן, יש אינטרס עליון לתמוך בתקיפה אמריקאית. כך גם למדינות אירופה החברות בנאט"ו.
לסורים אין שום אינטרס נראה לעין לתקוף את ישראל בתגובה על מתקפה אמריקאית. תקיפה מאסיבית על ישראל תביא לתגובת נגד ישראלית, שיכולה להוביל למתקפה של המורדים ולחיסול שלטונו של בשאר אסד. לכן, בצה"ל עדיין מעריכים לקראת סוף השבוע כי הצהרות מתלהמות לחוד ומציאות לחוד- הסבירות למתקפה סורית על ישראל בתגובה למתקפה אמריקאית – עודנה נמוכה.
תסריטים
אבל, אם כל ההחלטות שמתקבלות בסוריה היו רציונאליות, סביר להניח כי לא הייתה מתבצעת תקיפה בנשק כימי על שלושה יעדים של המורדים הסורים בפאתי דמשק ביום שלישי שעבר. העיתוי לתקיפה נראה בדיעבד מטופש במיוחד מבחינת אסד: כוחותיו היו במומנטום מסוים לאחר הניצחון בקרב בכפר אל קוסייר ועוד כמה הצלחות טקטיות. המורדים שידרו מצוקה וארה"ב נראתה פתטית מתמיד, וכמי שלא תתערב לעולם במלחמת האזרחים העקובה מדם, במדינה חסרת מזל שאין בה משאבי טבע חשובים לכלכלה העולמית.
במציאות של השבוע שעבר, הגז עלה לבשאר אסד לראש והוא הרשה לעצמו להוציא את הסארין מהמחסנים ולטבוח בבני עמו. כפי הנראה, תנאי מזג האוויר שששרו בשבוע שעבר גרמו להיקף נפגעים גדול הרבה יותר מאשר מה שמחלקת חקר הביצועים של הצבא הסורי הייתה יכולה לצפות מראש (אילו הייתה להם מחלקה כזאת).
האם אסד יעשה עוד שטות בראייתנו ויורה לתקוף את ישראל? האם בצבא שבו שרשרת הפיקוד ואמצעי הקשר אינם מהמשובחים ואולי אף אינם מתפקדים, מפקד זוטר כלשהו יקבל על דעת עצמו החלטה לשגר טילים א שיעשה זאת בטעות? הסבירות שזה יקרה אמנם נמוכה, אבל לא ניתן לבטל אותה לגמרי.
מגעים
לקראת סוף השבוע, ארה"ב כבר ערוכה לתקיפה בסוריה מבחינה צבאית. כל התכניות מוכנות וכך גם התרחישים, לאן המערכה תתגלגל במקרה שאסד יגיב באופן "לא רציונאלי". לארה"ב יש כבר מזמן תכנית כיצד להשתלט על שטחים מרכזיים בסוריה בפעולה קרקעית שתצריך 40-60 אלף לוחמים, שייצאו ברובם מירדן, אבל הסיכוי שאובאמה יתדרדר למהלך כזה אחרי שהוציא את כוחותיו מעיראק ועוד לפני שהשלים את הפינוי מאפגנסיטאן, נמוך אפילו יותר מאשר האפשרות שבשבוע הבא תשוגר חללית אמריקאית למאדים.
מה בכל זאת יכול למנוע תקיפה מוגבלת ברגע האחרון? רק העובדה שבמקביל להכנות הצבאיות הנמרצות מתנהלים מגעים בינלאומיים קדחתניים.
בצד הסמוי, מתקיים בימים אלה שיתוף פעולה מודיעיני בינלאומי נרחב (כולל ישראל, בפרופיל נמוך). בצד הגלוי, מתרוצצצים הדיפלומטים ומנסים מהלכים של הרגע האחרון. לא ברור האם הפנייה של בריטניה למועצת הביטחון של האו"ם נעשתה כדי לקדם את התקיפה או לעכב אותה. סביר כי המהלך של מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, לעכב בארבעה ימים את חזרת משלחת פקחי האו"ם שיצאה בשבוע שעבר לבחון אתר קודם של תקיפת נשק כימי (רק אחרי שהמשטר ניקה כל שריד לתקיפה באיזור שנבדק), הוא ניסיון טרפוד של התקיפה. הפקחים עשויים להישאר על אדמת סוריה עד ליום שני. ארה"ב יכולה להמתין לשובם ויכולה לתקוף גם קודם לכן, אולי עוד הלילה.
איך שהדברים נראים לקראת סוף השבוע, הרוסים השלימו עם התקיפה האמריקאית כנגד בן חסותם, בשאר אסד. הם יסתפקו בהגבלת המתקפה ובהבטחת שרידותו של אסד. הרוסים יתקשו להשלים עם אפשרות שארה"ב תכריז על איסור טיסה בשמי סוריה בסיום המתקפה האווירית, אם יש להם כוונה כזאת. מבחינה ארה"ב, מהלך כזה יכול להיות אפקטיבי ומשמעותי הרבה יותר מאשר התקיפה עצמה, שככל הנראה תפגעה בעיקר בשכבות בטון ופחות באמצעי לחימה או באנשים.
ישראל נערכת
אם יש משהו שלא ניתן להבין זה כיצד יכול להיות שבשנת 2013 ל-30 אחוז מאזרחי מדינת ישראל אין ערכות אב"כ אפילו במחסנים של פיקוד העורף, אילו הם היו טורחים לבקש אותן. העובדה שאין מסיכות לכולם היא אחת השערוריות הגדולות, שכן החוסר דווח בהבלטה בתקשורת אינספור פעמים, ואף בדוחות של מבקר המדינה, ובכל זאת מנגנון ההרס הישראלי לא היה יכול היה להביא לשינוי המצב. הסיבה היא שעד השנה תקציב הרענון של ערכות המגן היה מחוץ למסגרת הרגילה של תקציב הביטחון, ולמעשה לא היה מתוקצב בנפרד.
לבכירי מערכת הביטחון לא היה עניין להורות על הצטיידות בערכות אב"כ לכלל האוכלוסיה על חשבון רכש אמצעים אחרים. למשרד האוצר, שצריך היה לשחרר כסף להשלמת החוסרים בערכות, יש התניה לא "לבזבז" כסף, לא משנה הסיבה, ולכן התקציב שהוקצה לעניין בשנים האחרונות הספיק רק כדי לשמר כמות מסוימת של ערכות אב"כ. לא יותר מזה.
כך נוצר מצב שאם כל האזרחים ידרשו בימים הקרובים את ערכות האב"כ המגיעות להם - לא יהיה מספיק לכולם. למרבה המזל של פיקוד העורף, הציבור אינו מבין ש"כל הקודם זוכה", אחרת התורים שנראו השבוע בסניפי הדאר שמחלקים ערכות אב"כ, היו נעשים ארוכים הרבה יותר.
הכנות בפרופיל נמוך
בלי קשר למחזה הלא נעים בסניפי הדואר, לישראל היה השבוע עניין רב להוריד פרופיל ולא לדחוף את עצמה לכותרות העולמיות בקשר למתקפה הממשמשת ובאה. אזכור ישראל בפרופיל גבוה יכול להקשות על גיבוש הקואליציה מאחורי ארה"ב, שכוללת גם מדינות ערביות. זו הסיבה שלא נשמעו התבטאויות לגבי התקיפה, לא בדרג המדיני ולא בצה"ל.
אבל לא את הכל ניתן להסתיר: במהלך הימים האחרונים הייתה תנועה ערה של מערכות "כיפת ברזל", "פטריוט" ו"חץ" ממרכז הארץ אל הצפון. הקבינט אישר גיוס מילואים בצווי חירום חתומים על ידי שר הביטחון, ומילאומניקים מיהרו לספר על כך. עדיין לא גוייסו כולם. מספר המגוייסים עומד על כאלף מתוך אלפי צווים שאושרו. מספר המגוייסים עוד יגדל כאשר המתקפה תחל בפועל.
איך שהדברים נראים לקראת סוף השבוע, בנסיבות מסוימות שקשורות לוועידה בינלאומית שמתוכננת במוסקבה בשבוע הבא בהשתתפות ברק אובאמה, המתקפה האמריקאית יכולה להיות מנוף להסדר בינלאומי כלשהו, בראשות ארה"ב ורוסיה, שיביא לסיום מלחמת האזרחים בסוריה. קשה לראות את זה קורה, וגם לא בטוח שהסדר כזה תואם את האינטרס של ישראל: הוא יכול לקבע בסוריה מספר ישויות שכולן עוינות לישראל- הן בשאר אסד בן הברית של איראן וחיזבאללה, והן אחים מוסלמים, וארגוני איסלאם עולמי ששולטים על טריטוריות.
תסריט שכזה מעורר פלצות בפיקוד הצפון. "עדיף שבסוריה תימשך לחימה בין כל האויבים שלנו מאשר כולם יתייצבו מולנו", אומר גורם ביטחוני מדאג.
היעד הראשון לתקיפה האמריקאית יהיה קשור לסוללות ההגנה האווירית הסוריות. לסוריה יש מערכות הגנה אווירית מתקדמות, שהיא רכשה מרוסיה לאחר התקיפה של הכור הגרעיני בא-רק המיוחסת לישראל ב-2007. מנגד, לארצות הברית יש מטוסים חמקניים ומערכות לחימה אלקטרונית, שמאפשרים לעבור מבעד למכ"מים. יש לה גם יכולת לשגר את המפציצים למרחק של 20 אלף קילומטרים - כל הדרך מארצות הברית לסוריה ובחזרה.
עם כל הכבוד למערכי הנ"מ הסורים, התקיפה בשטח סוריה אינה בלתי אפשרית. על פי פרסומים זרים, ישראל כבר תקפה בסוריה לא פחות מארבע פעמים השנה, כאשר היעד היה מאגרי נשק בעלי משמעות אסטרטגית. כדי לתקוף בסוריה לא צריך לטוס מעל שטחה: ניתן לשגר פצצות חכמות גם מגובה רב מעל הים התיכון. עוד לפני שהפצצה פוגשת בקרקע היא יכולה להגיע לכל יעד במערב סוריה, כולל סמלי השלטון ומתקני משמר הרפובליקה בדמשק.
ובכל זאת, תקיפה מוקדמת של מערכי ההגנה האווירית הסוריים היא מתבקשת, כדי לאפשר למטוסי הגל השני, הנמצאים על נושאות מטוסים בים התיכון, לתקוף גם בעומק סוריה. חשוב לדעת כי סוללות הנ"מ הרוסיות-סוריות יכולות ליירט את טילי הטומהוק האמריקאים שניתן לשגר מלב ים ולפגוע בחלק ממטוסי הקרב, ולכן נטרול מוקדם הוא מתבקש.
לאחר ה"טיפול" בנ"מ, עשויה הפעולה האמריקאית לכלול תקיפה פשוטה יחסית של מטוסים סוריים על הקרקע, כדי להוציא אותם מכלל פעילות (לחיל האוויר הסורי אין יותר מאשר כמה עשרות מטוסים פעילים אחרי שנתיים וחצי של מלחמת אזרחים). ככל הנראה, יותקפו גם כמה סמלים של השלטון הסורי. סביר להניח שלא יותקפו מחסני הנשק הכימי של בשאר אסד, שנמצאים ברובם באיזור החוף (בקרבת הערים טרטוס ולאטקיה) ובקרבת דמשק. ההתקפה תהיה מלווה בשידור אותות ש"יבלבלו" את התקשורת הסורית וייצרו מסך של ערפל וירטואלי סביב מה שמתרחש בשטח. גם המערכות המשומנות של לוחמה פסיכולוגית לא יהיו חסרי מעש.
אם אסד יקבל את התקיפה בהכנעה ולא יעשה שטויות, היא לא תהיה ממושכת.
לקראת סוף השבוע ישראל עדיין לא יודעת בדיוק מה מתכננת ארצות הברית לתקוף. זה ברור כי התראה מוקדמת תועבר רק כמה שעות לפני התקיפה, שיכולה לצאת לפועל החל מיום חמישי בלילה.
הלוויינים, אמצעי התצפית האחרים ואמצעי ההאזנה למיניהם (וגם המידע המוגבל שמעבירים האמריקאים ב"צינורות המקובלים") ציירו את התמונה באופן ברור: מן הצד האחד נערכים כוחות ארה"ב בגיבוי נאט"ו לתקיפה. רואים את זה גם בים. מצד הצד השני, מאיימים דוברים סורים מדרג בינוני "לשרוף את ישראל", בעוד השאריות של הצבא הסורי נכנסים לכוננות ספיגה – הבסיסים מתרוקנים, כל ציוד חשוב מועבר לבונקרים, גם נמלי הים בטרטוס מתרוקנים מאנשי הצבא הרוסיים שיושבים בהם דרך קבע. רוסיה מבינה שהפעם אמריקה מתכוונת לתקוף, ברצינות.
פעולה קצרה
הכל משחק של אינטרסים: ארצות הברית אינה יכולה להרשות לעצמה להבליג בפעם הזאת. זה לא שבשאר אסד או קורבנות העם הסורי מעניינים את הממשל לפתע (עובדה: מספר ההרוגים במלחמת האזרחים הסורית חצה כבר מזמן את ה-100 אלף, ומספר הפליטים עבר את המליון השני, ובכל זאת ארצות הברית לא תקפה). מה שעומד על הפרק הרבה יותר מהותי מבחינת וושינגטון: אסד פירש את אוזלת היד האמריקאית עד כה כחולשה (במיוחד אחרי שהאמריקאים הבליגו על השימוש שנעשה בנשק כימי בחודש מרס האחרון). לכן, אנשיו הרשו לעצמם לשגר רקטות המכילות תערובת של גז סארין קטלני.
עכשיו, כל המזרח התיכון, ולמעשה כל העולם, בוחן את האימפריה האמריקאית. חוץ מכבוד, יש לארה"ב עוד הרבה מה להפסיד – ברק אובאמה השתית הרבה מן האסטרטגיה שלו על מאמץ לבלום הפצה עולמית של נשק להשמדה המונית. אם יבליג על השימוש המאסיבי בנשק כימי, האסטרטגיה תקרוס. ברק אובאמה יסיים את הנשיאות עם פרס נובל שקיבל כבר בתחילת הדרך, ועם עולם מלא בנשק להשמדה המונית (כולל נשק גרעיני בידי האיראנים, שגם בוחנים את רצינות ה"קווים האדומים" האמריקאיים בעצם ימים אלה. גם מולם יש "קו אדום". גמיש למדי, אבל עדיין קו).
ועם כל זאת, לארה"ב אין עניין ביותר מאשר פעולת ענישה שתשתמר את מה שנותר מההרתעה שלהם.
למדינות ערב הסוניות, ובראשן ערב הסעודית וירדן, יש אינטרס עליון לתמוך בתקיפה אמריקאית. כך גם למדינות אירופה החברות בנאט"ו.
לסורים אין שום אינטרס נראה לעין לתקוף את ישראל בתגובה על מתקפה אמריקאית. תקיפה מאסיבית על ישראל תביא לתגובת נגד ישראלית, שיכולה להוביל למתקפה של המורדים ולחיסול שלטונו של בשאר אסד. לכן, בצה"ל עדיין מעריכים לקראת סוף השבוע כי הצהרות מתלהמות לחוד ומציאות לחוד- הסבירות למתקפה סורית על ישראל בתגובה למתקפה אמריקאית – עודנה נמוכה.
תסריטים
אבל, אם כל ההחלטות שמתקבלות בסוריה היו רציונאליות, סביר להניח כי לא הייתה מתבצעת תקיפה בנשק כימי על שלושה יעדים של המורדים הסורים בפאתי דמשק ביום שלישי שעבר. העיתוי לתקיפה נראה בדיעבד מטופש במיוחד מבחינת אסד: כוחותיו היו במומנטום מסוים לאחר הניצחון בקרב בכפר אל קוסייר ועוד כמה הצלחות טקטיות. המורדים שידרו מצוקה וארה"ב נראתה פתטית מתמיד, וכמי שלא תתערב לעולם במלחמת האזרחים העקובה מדם, במדינה חסרת מזל שאין בה משאבי טבע חשובים לכלכלה העולמית.
במציאות של השבוע שעבר, הגז עלה לבשאר אסד לראש והוא הרשה לעצמו להוציא את הסארין מהמחסנים ולטבוח בבני עמו. כפי הנראה, תנאי מזג האוויר שששרו בשבוע שעבר גרמו להיקף נפגעים גדול הרבה יותר מאשר מה שמחלקת חקר הביצועים של הצבא הסורי הייתה יכולה לצפות מראש (אילו הייתה להם מחלקה כזאת).
האם אסד יעשה עוד שטות בראייתנו ויורה לתקוף את ישראל? האם בצבא שבו שרשרת הפיקוד ואמצעי הקשר אינם מהמשובחים ואולי אף אינם מתפקדים, מפקד זוטר כלשהו יקבל על דעת עצמו החלטה לשגר טילים א שיעשה זאת בטעות? הסבירות שזה יקרה אמנם נמוכה, אבל לא ניתן לבטל אותה לגמרי.
מגעים
לקראת סוף השבוע, ארה"ב כבר ערוכה לתקיפה בסוריה מבחינה צבאית. כל התכניות מוכנות וכך גם התרחישים, לאן המערכה תתגלגל במקרה שאסד יגיב באופן "לא רציונאלי". לארה"ב יש כבר מזמן תכנית כיצד להשתלט על שטחים מרכזיים בסוריה בפעולה קרקעית שתצריך 40-60 אלף לוחמים, שייצאו ברובם מירדן, אבל הסיכוי שאובאמה יתדרדר למהלך כזה אחרי שהוציא את כוחותיו מעיראק ועוד לפני שהשלים את הפינוי מאפגנסיטאן, נמוך אפילו יותר מאשר האפשרות שבשבוע הבא תשוגר חללית אמריקאית למאדים.
מה בכל זאת יכול למנוע תקיפה מוגבלת ברגע האחרון? רק העובדה שבמקביל להכנות הצבאיות הנמרצות מתנהלים מגעים בינלאומיים קדחתניים.
בצד הסמוי, מתקיים בימים אלה שיתוף פעולה מודיעיני בינלאומי נרחב (כולל ישראל, בפרופיל נמוך). בצד הגלוי, מתרוצצצים הדיפלומטים ומנסים מהלכים של הרגע האחרון. לא ברור האם הפנייה של בריטניה למועצת הביטחון של האו"ם נעשתה כדי לקדם את התקיפה או לעכב אותה. סביר כי המהלך של מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, לעכב בארבעה ימים את חזרת משלחת פקחי האו"ם שיצאה בשבוע שעבר לבחון אתר קודם של תקיפת נשק כימי (רק אחרי שהמשטר ניקה כל שריד לתקיפה באיזור שנבדק), הוא ניסיון טרפוד של התקיפה. הפקחים עשויים להישאר על אדמת סוריה עד ליום שני. ארה"ב יכולה להמתין לשובם ויכולה לתקוף גם קודם לכן, אולי עוד הלילה.
איך שהדברים נראים לקראת סוף השבוע, הרוסים השלימו עם התקיפה האמריקאית כנגד בן חסותם, בשאר אסד. הם יסתפקו בהגבלת המתקפה ובהבטחת שרידותו של אסד. הרוסים יתקשו להשלים עם אפשרות שארה"ב תכריז על איסור טיסה בשמי סוריה בסיום המתקפה האווירית, אם יש להם כוונה כזאת. מבחינה ארה"ב, מהלך כזה יכול להיות אפקטיבי ומשמעותי הרבה יותר מאשר התקיפה עצמה, שככל הנראה תפגעה בעיקר בשכבות בטון ופחות באמצעי לחימה או באנשים.
ישראל נערכת
אם יש משהו שלא ניתן להבין זה כיצד יכול להיות שבשנת 2013 ל-30 אחוז מאזרחי מדינת ישראל אין ערכות אב"כ אפילו במחסנים של פיקוד העורף, אילו הם היו טורחים לבקש אותן. העובדה שאין מסיכות לכולם היא אחת השערוריות הגדולות, שכן החוסר דווח בהבלטה בתקשורת אינספור פעמים, ואף בדוחות של מבקר המדינה, ובכל זאת מנגנון ההרס הישראלי לא היה יכול היה להביא לשינוי המצב. הסיבה היא שעד השנה תקציב הרענון של ערכות המגן היה מחוץ למסגרת הרגילה של תקציב הביטחון, ולמעשה לא היה מתוקצב בנפרד.
לבכירי מערכת הביטחון לא היה עניין להורות על הצטיידות בערכות אב"כ לכלל האוכלוסיה על חשבון רכש אמצעים אחרים. למשרד האוצר, שצריך היה לשחרר כסף להשלמת החוסרים בערכות, יש התניה לא "לבזבז" כסף, לא משנה הסיבה, ולכן התקציב שהוקצה לעניין בשנים האחרונות הספיק רק כדי לשמר כמות מסוימת של ערכות אב"כ. לא יותר מזה.
כך נוצר מצב שאם כל האזרחים ידרשו בימים הקרובים את ערכות האב"כ המגיעות להם - לא יהיה מספיק לכולם. למרבה המזל של פיקוד העורף, הציבור אינו מבין ש"כל הקודם זוכה", אחרת התורים שנראו השבוע בסניפי הדאר שמחלקים ערכות אב"כ, היו נעשים ארוכים הרבה יותר.
הכנות בפרופיל נמוך
בלי קשר למחזה הלא נעים בסניפי הדואר, לישראל היה השבוע עניין רב להוריד פרופיל ולא לדחוף את עצמה לכותרות העולמיות בקשר למתקפה הממשמשת ובאה. אזכור ישראל בפרופיל גבוה יכול להקשות על גיבוש הקואליציה מאחורי ארה"ב, שכוללת גם מדינות ערביות. זו הסיבה שלא נשמעו התבטאויות לגבי התקיפה, לא בדרג המדיני ולא בצה"ל.
אבל לא את הכל ניתן להסתיר: במהלך הימים האחרונים הייתה תנועה ערה של מערכות "כיפת ברזל", "פטריוט" ו"חץ" ממרכז הארץ אל הצפון. הקבינט אישר גיוס מילואים בצווי חירום חתומים על ידי שר הביטחון, ומילאומניקים מיהרו לספר על כך. עדיין לא גוייסו כולם. מספר המגוייסים עומד על כאלף מתוך אלפי צווים שאושרו. מספר המגוייסים עוד יגדל כאשר המתקפה תחל בפועל.
איך שהדברים נראים לקראת סוף השבוע, בנסיבות מסוימות שקשורות לוועידה בינלאומית שמתוכננת במוסקבה בשבוע הבא בהשתתפות ברק אובאמה, המתקפה האמריקאית יכולה להיות מנוף להסדר בינלאומי כלשהו, בראשות ארה"ב ורוסיה, שיביא לסיום מלחמת האזרחים בסוריה. קשה לראות את זה קורה, וגם לא בטוח שהסדר כזה תואם את האינטרס של ישראל: הוא יכול לקבע בסוריה מספר ישויות שכולן עוינות לישראל- הן בשאר אסד בן הברית של איראן וחיזבאללה, והן אחים מוסלמים, וארגוני איסלאם עולמי ששולטים על טריטוריות.
תסריט שכזה מעורר פלצות בפיקוד הצפון. "עדיף שבסוריה תימשך לחימה בין כל האויבים שלנו מאשר כולם יתייצבו מולנו", אומר גורם ביטחוני מדאג.
