מאתיופיה לסיירת

צוער ד', לוחם ביחידת דובדבן, העביר את ילדותו כרועה צאן. החלום הגדול שלו היה להיות קצין בצה"ל - הוא הצליח להגשים אותו כארבעה חודשים לפני תאריך השחרור שלו

בתמונה: צוער ד' מיחידת דובדבן (דובר צה"ל/יהודה גרוס)

מכפר קטן באפריקה אל רחבת המסדרים: צוער ד', לוחם ביחידת דובדבן, העביר את ילדותו כרועה צאן, בשונה משאר הצוערים בבה"ד 1. כשעלה לארץ בגיל 17 עם השכלה יסודית בלבד, הוא נלחם כדי לקבל תעודת בגרות, ולא הפסיק להילחם גם בשירותו הצבאי - כשביקש על שירות ביחידת דובדבן. לצד זאת, החלום הגדול של צוער ד' היה לצאת לקצונה, וגם אותו הוא הצליח להשלים כעת, כאשר יצא לקורס קצינים כארבעה חודשים לפני תאריך השחרור שלו. בשיחה לאתר צה"ל הוא מספר על הדרך להגשמת החלום, על הקשיים ועל הסיפוק שבהשלמת המטרה.

את הצבא גילה צוער ד' בתנועת "אחריי". הוא למד עברית באולפן אליו הגיעו נציגים מהתנועה והציעו לו להצטרף לאימונים. "התחלתי את זה כדי לשפר את השפה ולהתחבר לאנשים, ולא בהכרח בשביל להתאמן לגיוס", הוא נזכר. "ממש נהניתי. יצאנו למסעות והתחברתי מאוד לעניין הצבא, זה גרם לי ממש לרצות להתגייס", הוסיף.

צוער ד' החל את שירותו ביחידת דובדבן. תוך זמן קצר הוא יצא לקורס חובשים, אותו סיים בהצטיינות. "למדתי המון דברים, ובעיקר איך לטפל בפציעות של חבריי ליחידה. מאוד אהבתי את זה", הוא אמר.

לאחר שהיציאה לקצונה לא התאפשרה מסיבות שונות, ארבעה חודשים לפני השחרור נראה היה שהחלום יאופסן בעבר ויישאר מאחוריו, אך הוא המשיך להילחם על כך. "הזמינו אותי לכנס בראשות ראש אכ"א, ששוחחה עם חיילים במחו"ה אלון", הוא סיפר. "שאלו אותי כמה שאלות, ולבסוף ראש אכ"א שאלה אותי על המסלול שלי בצבא", אמר צוער ד'. לאלוף ברביבאי סיפר שאהב מאוד את הניווטים, במהלכם ראה כל פעם חלק אחר של המדינה והכיר את הארץ דרך הרגליים. כך למד על מה אני שומר.

במהלך השיחה שאלה ראש אכ"א אם היה לו איזשהו חלום שלא הגשמתי. "עניתי לה שכן - להיות קצין", סיפר צוער ד' בהתרגשות. לדבריו, האלוף ברביבאי הביעה התעניינות בעניין. "היא ציינה שאני משתחרר עוד ארבעה חודשים, אבל הסברתי שלא אכפת לי, שאני עדיין רוצה לצאת לקורס קצינים, ואם יתאפשר לי לא אחשוב פעמיים", נזכר צוער ד'.

אלוף ברביבאי הבטיחה שתבדוק את הנושא, וכבר למחרת צלצל הטלפון של צוער ד', כשמפקד הפלוגה שלו על הקו. "הוא אמר לי להגיע למיטב ביום ראשון, למבחני קצונה", הוא נזכר בהתרגשות. "כשהודיעו לי שעברתי את המבחנים לא האמנתי ואפילו בכיתי מרוב התרגשות. הבנתי שעכשיו יש לי משימה ואני חייב לעמוד בה", סיכם.

You might be interested also