הדילמה המצרית: לירות או לא לירות
פרשנות של עמיר רפפורט על "מבצע סיני מודל 2013" והשלכותיו על ישראל. יעלון במוצ"ש: "אנחנו מכבדים את הריבונות המצרית"
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
צבא מצרי בדרך לסיני. צילום: איי.פי
הדילמה שיכולה לעמוד בפני ישראל, במקרה שמזוהה חוליית אל-קאעידה המכוונת רקטות לעבר ישראל, היא חדה: אם לא תוקפים את החוליה מסתכנים בפגיעה באזרחים ישראליים. אם תוקפים, עלולים להביך בכך את צבא מצרים, עקב פגיעה בריבונות המצרית.
בתוך כך שר הביטחון משה יעלון אמר במוצאי שבת כי ישראל מכבדת את הריבונות המצרית ונמנע מלהגיד האם ישראל מאשרת או מכחישה את התקיפה.
יש להניח שכבר היו מקרים בשנתיים האחרונות שבהם צה"ל תקף בשטח סיני, אך בכל מקרה, גם אם צה"ל היה זה שביצע את התקיפה ביום שישי באמצעות מזל"ט חמוש (על פי הפרסומים בתקשורת הערבית ובסוכנות איי.פי) וגם אם לאו, לא ניתן לנתק את האירועים באזור גבול מצריים מהנעשה בעומק סיני.
.
אין מדובר בסממן ראשון של המתיחות העצומה. תזכורת: רק לפני כשבועיים הוריד צה"ל סוללת כיפת ברזל להגנה על אילת, וביום חמישי נסגר שדה התעופה בעיר למשך כמה שבועות עקב חשש מירי לעבר העיר.
המשחק במצרים הוא מרובה שחקנים, אבל בבסיסו מבצע נרחב, שמנהל צבא מצרים ברחבי חצי האי.
בשנתיים האחרונות שוררת בחצי האי סיני אנרכיה, אבל למעשה במידה רבה מי ששולטים בשטח הם 3000 פעילי איסלאם קיצוניים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה וארגוני ג'יהאד עולמי אחרים. הג'יהאדיסטים כרתו בריתות עם שבטים בדואים שונים, וגרמו לצבא המצרי מבוכה קשות בסדרת התקפות חמורות.
ישראל, מצרים וארצות הברית מתואמות בינהן, במסגרת הסכמי השלום, במסגרת הניסיון של צבא מצרים להחזיר לעצמו את השליטה בחצי האי. ארה"ב מספקת ציוד טכנולוגי מתקדם. ישראל איפשרה בשבועיים האחרונים לצבא מצרים להזרים כמות גדולה יחסית של טנקים ומסוקים מעבר ל-31 טנקים שישראל הסכימה לכניסתם כבר לפני כארבעה חודשים (הסכם השלום קובע כי ניתן להזרים כוחות משורינים לחצי האי, אך יש לעשות זאת בתיאום עם ישראל).
הזרמת הכוחות והטנקים נועדה להפעיל לחץ על ארגוני הטרור. במקביל, במהלך השבועיים האחרונים הגביר הצבא המצרי את החנק בחלק המצרי של העיר רפיח, במטרה לחסום כמה שיותר מנהרות המובילות אל הצד הפלשתיני של העיר. האינטרס הוא מצרי לחלוטין ולא ישראלי : למנוע מעבר של אנשי גיהאד מעזה כדי לתגבר את הכוחות הלוחמים בצבא המצרי בסיני (המצרים מעולם לא טרחו לחסום מנהרות באותה יעילות, כאשר מדובר היה באינטרסים ישראליים).
ככל שגובר הלחץ שמפעיל הצבא המצרי כך מתגברות ההתרעות: פיגוע או ירי כנגד יעד ישראלי ישרת את אנשי הג'יהאד העולמי - הוא יביך את ישראל ואת מצרים בעת ובעונה אחת.
המתיחות לכל אורך הגבול המצרי עדיין בתוקף. ולא משנה מי ביצע את התקיפה של חוליית אל-קאעידה ביום שישי - צריך לזהות את האינטרסים.
ללא מעט גורמים במצרים היה אינטרס לטעון שישראל ביצעה את התקיפה כדי להביך את הצבא המצרי. מסיבה הפוכה, היה לצבא המצרי עניין לפרסם הודעה רשמית בשבת – לפיה מסוק אפאצ'י מצרי הוא שתקף, ולא ישראל.
בכל מקרה, במתיחות הגדולה בדרום תישאר בעינה לפחות עד סוף הקיץ.
הדילמה שיכולה לעמוד בפני ישראל, במקרה שמזוהה חוליית אל-קאעידה המכוונת רקטות לעבר ישראל, היא חדה: אם לא תוקפים את החוליה מסתכנים בפגיעה באזרחים ישראליים. אם תוקפים, עלולים להביך בכך את צבא מצרים, עקב פגיעה בריבונות המצרית.
בתוך כך שר הביטחון משה יעלון אמר במוצאי שבת כי ישראל מכבדת את הריבונות המצרית ונמנע מלהגיד האם ישראל מאשרת או מכחישה את התקיפה.
יש להניח שכבר היו מקרים בשנתיים האחרונות שבהם צה"ל תקף בשטח סיני, אך בכל מקרה, גם אם צה"ל היה זה שביצע את התקיפה ביום שישי באמצעות מזל"ט חמוש (על פי הפרסומים בתקשורת הערבית ובסוכנות איי.פי) וגם אם לאו, לא ניתן לנתק את האירועים באזור גבול מצריים מהנעשה בעומק סיני.
.
אין מדובר בסממן ראשון של המתיחות העצומה. תזכורת: רק לפני כשבועיים הוריד צה"ל סוללת כיפת ברזל להגנה על אילת, וביום חמישי נסגר שדה התעופה בעיר למשך כמה שבועות עקב חשש מירי לעבר העיר.
המשחק במצרים הוא מרובה שחקנים, אבל בבסיסו מבצע נרחב, שמנהל צבא מצרים ברחבי חצי האי.
בשנתיים האחרונות שוררת בחצי האי סיני אנרכיה, אבל למעשה במידה רבה מי ששולטים בשטח הם 3000 פעילי איסלאם קיצוניים המזוהים עם ארגון אל-קאעידה וארגוני ג'יהאד עולמי אחרים. הג'יהאדיסטים כרתו בריתות עם שבטים בדואים שונים, וגרמו לצבא המצרי מבוכה קשות בסדרת התקפות חמורות.
ישראל, מצרים וארצות הברית מתואמות בינהן, במסגרת הסכמי השלום, במסגרת הניסיון של צבא מצרים להחזיר לעצמו את השליטה בחצי האי. ארה"ב מספקת ציוד טכנולוגי מתקדם. ישראל איפשרה בשבועיים האחרונים לצבא מצרים להזרים כמות גדולה יחסית של טנקים ומסוקים מעבר ל-31 טנקים שישראל הסכימה לכניסתם כבר לפני כארבעה חודשים (הסכם השלום קובע כי ניתן להזרים כוחות משורינים לחצי האי, אך יש לעשות זאת בתיאום עם ישראל).
הזרמת הכוחות והטנקים נועדה להפעיל לחץ על ארגוני הטרור. במקביל, במהלך השבועיים האחרונים הגביר הצבא המצרי את החנק בחלק המצרי של העיר רפיח, במטרה לחסום כמה שיותר מנהרות המובילות אל הצד הפלשתיני של העיר. האינטרס הוא מצרי לחלוטין ולא ישראלי : למנוע מעבר של אנשי גיהאד מעזה כדי לתגבר את הכוחות הלוחמים בצבא המצרי בסיני (המצרים מעולם לא טרחו לחסום מנהרות באותה יעילות, כאשר מדובר היה באינטרסים ישראליים).
ככל שגובר הלחץ שמפעיל הצבא המצרי כך מתגברות ההתרעות: פיגוע או ירי כנגד יעד ישראלי ישרת את אנשי הג'יהאד העולמי - הוא יביך את ישראל ואת מצרים בעת ובעונה אחת.
המתיחות לכל אורך הגבול המצרי עדיין בתוקף. ולא משנה מי ביצע את התקיפה של חוליית אל-קאעידה ביום שישי - צריך לזהות את האינטרסים.
ללא מעט גורמים במצרים היה אינטרס לטעון שישראל ביצעה את התקיפה כדי להביך את הצבא המצרי. מסיבה הפוכה, היה לצבא המצרי עניין לפרסם הודעה רשמית בשבת – לפיה מסוק אפאצ'י מצרי הוא שתקף, ולא ישראל.
בכל מקרה, במתיחות הגדולה בדרום תישאר בעינה לפחות עד סוף הקיץ.
