האם בן גוריון טעה?
המו"מ עם הפלסטינים שם את שאלת הגבולות שוב על השולחן. מי שחושב שחזרה לקווי 67 היא הפתרון, חי בהכחשהאת נקודת האל חזור מול הפלסטינים עברנו ב-1948
חנן גפן
| 19/05/2011
סביב שאלת המו"מ המתחדש בין ישראל לפלסטינים, עלו שתי קריאות מעניינות שכדאי לבחון אותן. הקביעה של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, כי אנחנו קרובים או אף עברנו את “נקודת האל חזור" ביכולת לממש את רעיון שתי המדינות ומאמר בעיתון הארץ, מתאריך 28.7.13, פרי עטו של זיאד אבו חבלה שאומר כי הבעיה איננה גבולות 67 אלא בעיית 48 - "הנישול והפליטים".
שתי הקביעות כרוכות זו בזו כתאומים סיאמיים, תמונת ראי מזוככת של העמדות הישראליות והפלסטיניות. זיאד אבו חבלה טוען בצורה מאד ברורה ומכובדת כי אנחנו טועים אם חשבנו שהבעיה היא בעיית גבולות 67. חולשת ההנהגה הפלסטינית בעבר גררה אותה להסכמות שאינן מקובלות על הציבור הפלסטיני (הסכמי אוסלו). תמצית הבעיה לדבריו, היא פתרון בעיית הפליטים ("זכות השיבה") והחזרת זכויותיהם ("תיקון הנישול").
הקריאה של זיאד אבו חבלה ,שכה ברורה לקהל הערבי, מדהימה את הציבור הישראלי שחי בהכחשה ובהדחקה של הנושא. קשה לנו לעכל את הדרישה הפלסטינית להחזרת הפליטים ולהשבת הרכוש, כי ברור לכולם, ממרץ ועד בכלל כי לא נוכל להיענות לה וכי נצטרך לעמוד על המשמר ולקיים צבא עוד הרבה שנים.
ערפאת בשיא כוחו הורה ממקום שבתו ברמאללה, על פעולות טרור בגבולות 48 "כדי להמחיש לציבור תומכיו מה הם יעדיו האמתיים". למנהיגים הישראליים ולציבור הישראלי היה קשה להפנים ולהבין את זה. הסכם אוסלו? חתן פרס נובל לשלום?
אפילו ראשי השב"כ בסרטם "שומרי הסף" התחילו למנות את ההיסטוריה ממלחמת ששת הימים, כאילו וכל הבעיות שהיו לפני כן נפתרו. שיא ההדחקה וההכחשה הוא ב"ניתוח" של יובל דיסקין.
הוא הכניס לדיון הציבורי את המושג "נקודת אל חזור", המושג נועד לזעזע ולהאיץ במקבלי ההחלטות בישראל לרוץ ולהוריד התנחלויות ולהתכנס לקווי 67 כל עוד הדמוגרפיה, הגיאוגרפיה ואבו מאזן מאפשרים זאת. כאילו יש נקודה שאם לא נעבור אותה נוכל לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני.
ושוב חזרה למאמרו של זיאד אבו חבלה שגורס שכל דיון כזה הוא ברכה לבטלה, אז איפה "נקודת האל חזור" בדיוק? אולי נבטל את ההדחקה וההכחשה ונאמר את הדברים בגלוי: את נקודת האל חזור עברנו ב-1948 עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היא הבית הלאומי ליהודים. אז מנתה הדמוגרפיה היהודית בארץ כחצי מליון תושבים, האם בן גוריון טעה?
אולי אחרי שהפלסטינים יכירו סוף סוף בגבולות 1949, נוכל להמשיך בדיון על גבולות 67?
סביב שאלת המו"מ המתחדש בין ישראל לפלסטינים, עלו שתי קריאות מעניינות שכדאי לבחון אותן. הקביעה של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, כי אנחנו קרובים או אף עברנו את “נקודת האל חזור" ביכולת לממש את רעיון שתי המדינות ומאמר בעיתון הארץ, מתאריך 28.7.13, פרי עטו של זיאד אבו חבלה שאומר כי הבעיה איננה גבולות 67 אלא בעיית 48 - "הנישול והפליטים".
שתי הקביעות כרוכות זו בזו כתאומים סיאמיים, תמונת ראי מזוככת של העמדות הישראליות והפלסטיניות. זיאד אבו חבלה טוען בצורה מאד ברורה ומכובדת כי אנחנו טועים אם חשבנו שהבעיה היא בעיית גבולות 67. חולשת ההנהגה הפלסטינית בעבר גררה אותה להסכמות שאינן מקובלות על הציבור הפלסטיני (הסכמי אוסלו). תמצית הבעיה לדבריו, היא פתרון בעיית הפליטים ("זכות השיבה") והחזרת זכויותיהם ("תיקון הנישול").
הקריאה של זיאד אבו חבלה ,שכה ברורה לקהל הערבי, מדהימה את הציבור הישראלי שחי בהכחשה ובהדחקה של הנושא. קשה לנו לעכל את הדרישה הפלסטינית להחזרת הפליטים ולהשבת הרכוש, כי ברור לכולם, ממרץ ועד בכלל כי לא נוכל להיענות לה וכי נצטרך לעמוד על המשמר ולקיים צבא עוד הרבה שנים.
ערפאת בשיא כוחו הורה ממקום שבתו ברמאללה, על פעולות טרור בגבולות 48 "כדי להמחיש לציבור תומכיו מה הם יעדיו האמתיים". למנהיגים הישראליים ולציבור הישראלי היה קשה להפנים ולהבין את זה. הסכם אוסלו? חתן פרס נובל לשלום?
אפילו ראשי השב"כ בסרטם "שומרי הסף" התחילו למנות את ההיסטוריה ממלחמת ששת הימים, כאילו וכל הבעיות שהיו לפני כן נפתרו. שיא ההדחקה וההכחשה הוא ב"ניתוח" של יובל דיסקין.
הוא הכניס לדיון הציבורי את המושג "נקודת אל חזור", המושג נועד לזעזע ולהאיץ במקבלי ההחלטות בישראל לרוץ ולהוריד התנחלויות ולהתכנס לקווי 67 כל עוד הדמוגרפיה, הגיאוגרפיה ואבו מאזן מאפשרים זאת. כאילו יש נקודה שאם לא נעבור אותה נוכל לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני.
ושוב חזרה למאמרו של זיאד אבו חבלה שגורס שכל דיון כזה הוא ברכה לבטלה, אז איפה "נקודת האל חזור" בדיוק? אולי נבטל את ההדחקה וההכחשה ונאמר את הדברים בגלוי: את נקודת האל חזור עברנו ב-1948 עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היא הבית הלאומי ליהודים. אז מנתה הדמוגרפיה היהודית בארץ כחצי מליון תושבים, האם בן גוריון טעה?
אולי אחרי שהפלסטינים יכירו סוף סוף בגבולות 1949, נוכל להמשיך בדיון על גבולות 67?
