מהלך שישפיע לשנים ארוכות
אלופי המטכ"ל ערכו השבוע סדנא. על הפרק: תפיסת ההפעלה, רה-ארגון של האגפים ועוד. גנץ מתכנן להשקיע בנקודות החוזקה של צה"ל, ולאשר רק פרויקטים שיתרמו לכלל יכולת הלחימה של צה"ל ולא לזרוע מסוימת. בתוך הצבא קיימת ביקורת, אך היא נשמעת רק בשיחות בלתי פורמליות. הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
מטכ"ל 2013
לטוב ולרע, צמרת צה"ל ממושמעת. כאשר רא"ל דן חלוץ נכנס לתפקיד הרמטכ"ל לפני כשמונה שנים, הוא הכתיב שינויים מרחיקי לכת מתוך רשימה שכתב במחברת. על פי אותה רשימה, אגפים במטה הכללי בוטלו או שינו את יעודם, מפקדות גיס נסגרו, צבא היבשה נוון.
לרוע מזלו של חלוץ, מלחמת לבנון השנייה פרצה במשמרת שלו. אחריה, האלופים שהצדיעו לו, התנפלו עליו, עד שהתפטר והלך הביתה. מפקד זרוע היבשה באותם ימים, האלוף בני גנץ, מוביל כיום כרמטכ"ל (ביחד עם סגנו האלוף גדי איינקוט, שהיה אז ראש אגף מבצעים) שינויים דרמטיים הרבה יותר מאשר התכניות של חלוץ. חלקם נובעים מאילוצי הקיצוץ בתקציב הביטחון, אחרים היו עומדים על הפרק גם אילו התקציב היה נשאר ברמה (הגבוהה) של השנים האחרונות.
גנץ אסף בתחילת השבוע בבסיס גלילות את כל אלופי המטה הכללי, ביחד עם כמה עשרות קצינים זוטרים יותר מדרגת סרן ועד תת אלוף, ליומיים של דיונים על התכנית החדשה. גנץ אינו מפקד מהזן המכתיב. במהלך החודשים האחרונים הוא ערך אינספור שיחות אחד-על-אחד עם קצינים בצמרת צה"ל. בסדנא שנערכה השבוע הייתה חלוקה לצוותי עבודה: צוות בראשות ראש אגף המבצעים הנוכחי, אלוף יואב הר אבן, דן בתפיסת ההפעלה, צוות בראשות ראש אגף התכנון, אלוף נמרוד שפר, עוסק ברה-ארגון מחדש של אגפי צה"ל. ראש אגף התקשוב, אלוף עוזי מוסקוביץ, עומד בראש צוות שדן בקידום הרעיונות לשיפור כוח האש והשליטה והבקרה (שו"ב) באמצעות הרשת הממוחשבת (ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, חבר בצוות הזה), וגם לראש אגף כוח האדם, אלוף אורנה ברביבאי, יש צוות: הוא דן באפשרות לשנות את מודל צבא הקבע, לנוכח קיצוצים שצפויים במצבת כוח האדם.
"יש פה אירוע", אמר בסדנא בגלילות סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט. "זו לא סתם תכנית". גנץ אמר כי "לא מדובר בתר"ש" (תכנית רב שנתית לחמש שנים, על פי המקובל בצה"ל), אלא במהלך שישפיע לאורך שנים רבות הרבה יותר. את מלוא תוצאותיו ניתן יהיה לראות רק בשנת 2025 (ובאמת, גנץ הוביל במטה הכללי סדרת דיונים גם סביב השאלה כיצד צה"ל צריך להיראות באמצע העשור הבא).
לפי גנץ, ישראל היא מעצמה עולמית בשלושה תחומים מרכזיים: תחום הכלים בלתי מאוישים (בעיקר באוויר), תחום האש המדויקת ותחום השו"ב. באופן טבעי, השאלה המרכזית היא האם לשים את הדגש מעכשיו והלאה על תחומים שנחשבים לחולשה יחסית של צה"ל (כמו, למשל, יכולות התמרון של צבא היבשה), או לחזק עוד יותר את התחומים שבהם צה"ל מצטיין ממילא. הרמטכ"ל הכריע בעד האפשרות השנייה.
2025
זה לא שהשינויים המתוכננים בצה"ל מתקבלים באופן "חלק", הביקורת פשוט אינה נשמעת בפורמים הצה"ליים הרחבים. קצינים מעיזים להביע ביקורת לגבי חלקים מהתכנית בעיקר בשיחות בלתי פורמליות, או שהם משאירים את הביקורת לקצינים בכירים לשעבר. השבוע, למשל, מתפרסם במוסף "הארץ" ראיון עם תא"ל (מיל' ) משה (צ'יקו) תמיר, שמביע חשש כבד מהכיוון שאליו צועד צבא היבשה. עוד לפני הראיון אמר תמיר בהרצאה בפני חניכי קורס מפקדי האוגדות של צה"ל לפני מספר חודשים, כי צבא היבשה של צה"ל הוא כמו צבא הפרשים הפולני ערב מלחמת העולם השנייה. תמיר אולי הגזים, אבל המסר שלו היה חד משמעי: לטענתו, צבא היבשה של צה"ל הוא בלתי רלוונטי בעליל למשימות שצפויות לו בשנים הבאות. מפקד הקורס, האלוף גרשון הכהן, עודד אותו להשמיע את דבריו הקשים. הוא בעד ויכוחים, ונגד "יס מנים".
הויכוח הכי סוער מתקיים כיום בצה"ל דווקא לגבי עתידה של מפקדת פיקוד העומק, שהוקמה בימי אהוד ברק כשר הביטחון. ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר ומפקד פיקוד הצפון, שאמורים להיות הראשונים שיהנו מפירותיה של המפקדה הזאת (בראשות האלוף שי אביטל), משתוקקים לסגור אותה לאלתר. זה לא יקרה. לצערם, הרמטכ"ל וסגנו (וגם שר הביטחון יעלון) תומכים בהמשך קיומה.
ועוד משהו שחשוב להבין: רבים מהרעיונות שעומדים כעת על הפרק, לא נולדו בשנה האחרונה. חלק ניכר מהם היו כלולים כבר בתכנית רב שנתית בשם "קלע", שגנץ ואייזנקוט היו מהמובילים העיקריים שלה באמצע העשור שעבר (ביחד עם הרמטכ"ל שקדם לחלוץ, משה בוגי יעלון, כיום שר הביטחון, שמעורב עמוק מאוד בגיבוש התכניות העתידיות של צה"ל).
תכנית "קלע" הייתה אמורה להיות מאושרת ולצאת לדרך באמצע חודש יולי 2006, אלא שבדיוק אז פרצה מלחמת לבנון השנייה. בעקבות המלחמה, נגנזה התכנית, ובתקופת גבי אשכנזי כרמטכ"ל צה"ל עשה כל דבר בדיוק ההפך ממנה. עכשיו, חוזרים לרעיונות המרכזיים של "קלע" ובהם צמצום דרמטי במצבת הטנקים של צה"ל: עוצבות שיריון שלמות ייסגרו, הטנקים המיושנים יימכרו למדינות עולם שלישי או שיותכו כדי להביא כמה דולרים משוק המתכות החם.
זה שעולה
צה"ל נושא פניו לשנת 2025, אבל יוצא לדרך עם התכנית לחומש הקרוב המכונה "תעוזה". המטכ"ל רואה בתכנית את המינימום הדרוש לקיום הביטחון הלאומי, אבל גם המינימום הזה יקר ביותר מ-15 מיליארד שקלים מהתקציב שהממשלה אמורה להזרים לצה"ל על פי מתווה תקציב המדינה הנוכחי לחמש השנים הבאות (צמרת צה"ל בטוחה, ובצדק, שהפער התקציבי יושלם בדרך זו או אחרת, לא משנה על איזה חוק תקציב הכנסת תצביע בקרוב).
כחלק מהקרב על תקציב הביטחון, צה"ל יצר באחרונה את הרושם כאילו הקיצוץ מגיע עד לבשר החי ומביא לביטול כל פרויקטי ההתעצמות. זה לא בדיוק המצב. בתעשיות הביטחוניות הישראליות ובצה"ל עצמו יש כיום בצנרת לא פחות מ-100 פרויקטים שונים של פיתוח, רובם סודיים, חלקם על גבול הדמיון הטכנולוגי (שיהפוך למציאות).
במקביל, תקציבי התעצמות מרכזיים של צה"ל מיועדים לפרויקטים כמו רכש צוללות (לצה"ל יהיו עד לסוף העשור לא פחות מ-6 צוללות "דולפין", כשעלות כל צוללת נושקת למיליארד דולר) ולרכש שתי טייסות של מטוס הקרב העתידיF-35 (רכש שיבוצע כולו על חשבון משלם המסים האמריקאי. טייסת אחת, כלומר 24 מטוסים, כבר הוזמנה. המטוסים יתחילו להגיע בסוף שנת 2016. הטייסת השנייה תוזמן במהלך השנים הבאות).
צה"ל השקיע בעשור האחרון הון עתק ברכש מטוסים ללא טייס (ארה"ב וישראל מובילות את התחום הזה בעולם). הוא ימשיך בכך: בשנים הבאות ייקלטו מטוסים ללא טייס מדגם טקטי חדש שמכונה "רוכב שמיים 10", ומטוסים גדולים יותר מתוצרת אלביט מערכות המכונים "הרמס 900". התעשייה האווירית תספק עוד מטוסי-על לא מאוישים, כמו המטוס בגודל של מטוס נוסעים בואינג 737 ה- מכונה "איתן", וגם שפע רחפנים זעירים.
יש להניח כי עד לשנת 2025, המטוסים הבלתי מאוישים יבצעו בצה"ל את כל סוגי המשימות – מאיסוף מודיעין שיטתי שיכול לגלות כל תנועה חשודה מינורית ביבשה או בלב ים, ועד למשימות תקיפה. כבר כיום טווח המל"טים של צה"ל מכסה בקלות אפילו יעדים כמו איראן (לטובת העניין פותחו עבור צה"ל מערכות שליטה מבוססות לוויין, שהופכות את מגבלת קשר הרדיו הדרוש להפעלת הכלים במרחקים - לבלתי רלוונטיות).
לפי החלטות שכבר התקבלו, קיצוצי תקציב הביטחון יביאו לביטולה של שכבת מל"טים אחת בלבד, שהייתה בשלבי בפיתוח, והייתה אמורה להיקרא "שכבה נמוכה יבשתית" (שנ"י). הפרויקט הזה נגנז.
צה"ל ימשיך להתפתח בעשור הבא גם בתחום הלוויינים - אם כי בקצב פחות גבוה מכפי שמשרד הביטחון היה רוצה. יש כמה פרויקטים בתחום הלוויינות שנמצאים בסכנה ממשית עקב הקיצוצים (כמו פרויקט לפיתוח "מיני לוויינים"), הפרויקטים המרכזיים בתחום יימשכו, וצה"ל ימשיך להשתמש בלוויינים ככלי מרכזי לאיסוף מידע ולתקשורת.
יתירה מכך, בעתיד הנראה לעין צפוי החלל להפוך לזירת לחימה של ממש. מדינות נערכות ליירט אלה את הלווינים של אלה, באמצעות טילים ארוכי טווח. אחת האופצות שעלו על הפרק הייתה לשגר ממטוסי קרב, בזמן מלחמה, לוויינים זעירים שייכנסו במהירות למסלול הקפה של כדור הארץ, והאויב לא יספיק ללמוד את מסלול ההקפה שלהן וליירט אותם, עד שתסתיים הלחימה.
בשבוע שעבר פורסמו פרטים מינימאליים על ניסוי סודי של מערכת הנעה רקטית לטילים ארוכי טווח. על פי פרסומים בעולם, מדובר בחלק מפרויקט מרכזי של פיתוח טיל קרקע-קרקע מתקדם מדגם "יריחו 4" לטווחים של אלפי קילומטרים.
בטווחים קצרים יותר, צה"ל נחשב כבר כיום כצבא המתקדם עולם בתחום האש המדויקת באמצעות טילים מהאוויר, מהקרקע, מהים וגם מצוללות (התקשורת העולמית טוענת כי טילים מדויקים מכלל הסוגים אחראים למתקפות שהיו בחודשים האחרונים על מחסני נשק אטסטרגיים בסוריה, למשל), אבל זו לא כל התמונה: על מנת לפגוע במטרה שמגיחה רק לכמה שניות יש צורך ברשת איסוף מודיעינית מתקדמת, ולחיבור קבוע של אמצעי האיסוף לגורמי האש מכל הסוגים.
על מנת לעמוד באתגר, בצה"ל יש כבר תחומים חדשים שקיבלו שמות מפוצצים כמו לומ"ר (לוחמה מבוססת רשת, באחריות אגף התקשוב ובשיתוף מלא של חטיבת התקשוב בזרוע היבשה) ולוחמ"מ (לוחמה מבוססת מודיעין, בהובלת אגף המודיעין של צה"ל). בזכות מערכות לומ"ר ולוחמ"מ ספיקת האש של צה"ל כבר גדלה במאות אחוזים לעומת מלחמת לבנון השנייה. בעניין הזה, צה"ל רק באמצע הדרך: עד לשנת 2025 יכולת הפעלת האש תהיה דומה למשחק מחשב יותר מאשר לשדות הלחימה של פעם.
זה שיורד
על פי החלטות המטכ"ל, יאושרו מעתה והלאה רק פרויקטים מרכזיים בהובלת המטה הכללי, ולא פרויקטים "זרועיים". התנאי לכל פרויקט הוא שיתרום לכלל יכולת הלחימה של צה"ל ולא רק לזרוע מסוימת (כמו האוויר, הים או היבשה).
ככלל, אגף המודיעין וחיל האוויר יהנו מעדיפות מוחלטת בצה"ל עד לאמצע העשור הבא. אגף המודיעין אפילו יותר מהאוויר. בזמן שבכל הזרועות והאגפים ייסגרו יחידות, כולל בחיל האוויר - תקציב המודיעין לא יפחת אפילו בשקל.
את הקיצוץ הגדול ביותר יספוג מערך היבשה. בין השנים 2002 ל-2006 קוצץ תקציב היבשה בלא פחות מ-25 אחוז. המגמה הזאת נעצרה לאחר מלחמת לבנון השנייה ותתחדש בקרוב.
האם צבא היבשה ינוון עקב עצירה מוחלטת של אימונים? בצה"ל מאמינים שלא, אבל הוא לבטח יקטן. את מקום העוצבות המשורינות שייסגרו יחליפו עוצבות זולות יותר עם כלי רכב קלים וזריזים, על גלגלים במקום זחלים, ועוצבות מרחביות, שיתמודדו עם ארועי הטרור שהולכים ומתרבים לאורך הגבולות.
צה"ל צפוי להודיע בקרוב על צמצום משמעותי בייצור טנקי המרכבה החדישים (שנעשה בקצב נמוך ממילא) ועל עצירה של יצור נגמ"ש מרכבה (נמ"רים). ההחלטה הזו תהיה מלווה בתשלום פיצויים בסך 15 מיליון דולר לפחות לחברת ג'נרל דינמיקס, שפיתחה בארה"ב פס ייצור עבור הנגמ"ש תוך התחייבות לייצור בכמות מינימאלית, שצה"ל לא יעמוד בה.
אחת הבעיות שאיתן מתמודד צה"ל מזה שנים קשורה לחוסר הנכונות בציבור לקבל שום "מנה" של אבידות. עד שנת 2025 תהיה השקעה ניכרת במערכי יירוט נגד טילים ומטוסים (כולל המערכות החדשות "חץ 3" ו"שרביט קסמים" שלא ניתן להקפיא אותן בגלל שמדובר בפרויקטים משותפים עם ארה"ב). הון עתק יושקע גם במערכות מכ"מ לגילוי מקורות ירי על כוחותינו ובמערכות הגנה אקטיבית על רכבים - שיודעות לזהות טיל תוקף ולהשמיד אותו בדרך. התעשייה האווירית תשלים בשנים הקרובות גם פרויקט ענק המכונה "ברק 8" להגנה מתקדמת נגד טילי אויב בזירה הימית.
הטובים לסייבר
וזו עוד מהפיכה: אם עד כה העדיפות המוחלטת בכוח האדם האיכותי ניתנה לקורס הטיס של חיל האוויר, הרי שכעת בקצה הגבוה של סדר העדיפויות נמצאים מערכי הסייבר.
על הנייר, התכניות של צה"ל ל-2025 נראות מצויינות. הבעיה הגדולה היא שישראל אינה שחקן יחידי בזירה. התכניות לוקחות בחשבון סיכונים לכאורה מחושבים, לפיהם נקבעו "תרחישי ייחוס" לזירת המלחמה העתידית.
אלא שהאויב הוכיח כבר בעבר חשיבה יצירתית ו"חוסר התאמה" לתכניות של צה"ל. תרחישים כמו קריסת המשטר ההאשמי בירדן, מות הסכם השלום עם מצרים, אינתיפאדה שלישית או איום גרעיני מוחשי מאיראן, אינם בגדר דימיון בלתי סביר. התפתחויות כאלה (או אחרות שקשה כעת אפילו לדמיין) יהפכו את תכניות צה"ל ל-2025 לבלתי רלוונטיות, כמו שתכנית "קלע" מתה בשעתה עוד לפני שנולדה.
לטוב ולרע, צמרת צה"ל ממושמעת. כאשר רא"ל דן חלוץ נכנס לתפקיד הרמטכ"ל לפני כשמונה שנים, הוא הכתיב שינויים מרחיקי לכת מתוך רשימה שכתב במחברת. על פי אותה רשימה, אגפים במטה הכללי בוטלו או שינו את יעודם, מפקדות גיס נסגרו, צבא היבשה נוון.
לרוע מזלו של חלוץ, מלחמת לבנון השנייה פרצה במשמרת שלו. אחריה, האלופים שהצדיעו לו, התנפלו עליו, עד שהתפטר והלך הביתה. מפקד זרוע היבשה באותם ימים, האלוף בני גנץ, מוביל כיום כרמטכ"ל (ביחד עם סגנו האלוף גדי איינקוט, שהיה אז ראש אגף מבצעים) שינויים דרמטיים הרבה יותר מאשר התכניות של חלוץ. חלקם נובעים מאילוצי הקיצוץ בתקציב הביטחון, אחרים היו עומדים על הפרק גם אילו התקציב היה נשאר ברמה (הגבוהה) של השנים האחרונות.
גנץ אסף בתחילת השבוע בבסיס גלילות את כל אלופי המטה הכללי, ביחד עם כמה עשרות קצינים זוטרים יותר מדרגת סרן ועד תת אלוף, ליומיים של דיונים על התכנית החדשה. גנץ אינו מפקד מהזן המכתיב. במהלך החודשים האחרונים הוא ערך אינספור שיחות אחד-על-אחד עם קצינים בצמרת צה"ל. בסדנא שנערכה השבוע הייתה חלוקה לצוותי עבודה: צוות בראשות ראש אגף המבצעים הנוכחי, אלוף יואב הר אבן, דן בתפיסת ההפעלה, צוות בראשות ראש אגף התכנון, אלוף נמרוד שפר, עוסק ברה-ארגון מחדש של אגפי צה"ל. ראש אגף התקשוב, אלוף עוזי מוסקוביץ, עומד בראש צוות שדן בקידום הרעיונות לשיפור כוח האש והשליטה והבקרה (שו"ב) באמצעות הרשת הממוחשבת (ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, חבר בצוות הזה), וגם לראש אגף כוח האדם, אלוף אורנה ברביבאי, יש צוות: הוא דן באפשרות לשנות את מודל צבא הקבע, לנוכח קיצוצים שצפויים במצבת כוח האדם.
"יש פה אירוע", אמר בסדנא בגלילות סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט. "זו לא סתם תכנית". גנץ אמר כי "לא מדובר בתר"ש" (תכנית רב שנתית לחמש שנים, על פי המקובל בצה"ל), אלא במהלך שישפיע לאורך שנים רבות הרבה יותר. את מלוא תוצאותיו ניתן יהיה לראות רק בשנת 2025 (ובאמת, גנץ הוביל במטה הכללי סדרת דיונים גם סביב השאלה כיצד צה"ל צריך להיראות באמצע העשור הבא).
לפי גנץ, ישראל היא מעצמה עולמית בשלושה תחומים מרכזיים: תחום הכלים בלתי מאוישים (בעיקר באוויר), תחום האש המדויקת ותחום השו"ב. באופן טבעי, השאלה המרכזית היא האם לשים את הדגש מעכשיו והלאה על תחומים שנחשבים לחולשה יחסית של צה"ל (כמו, למשל, יכולות התמרון של צבא היבשה), או לחזק עוד יותר את התחומים שבהם צה"ל מצטיין ממילא. הרמטכ"ל הכריע בעד האפשרות השנייה.
2025
זה לא שהשינויים המתוכננים בצה"ל מתקבלים באופן "חלק", הביקורת פשוט אינה נשמעת בפורמים הצה"ליים הרחבים. קצינים מעיזים להביע ביקורת לגבי חלקים מהתכנית בעיקר בשיחות בלתי פורמליות, או שהם משאירים את הביקורת לקצינים בכירים לשעבר. השבוע, למשל, מתפרסם במוסף "הארץ" ראיון עם תא"ל (מיל' ) משה (צ'יקו) תמיר, שמביע חשש כבד מהכיוון שאליו צועד צבא היבשה. עוד לפני הראיון אמר תמיר בהרצאה בפני חניכי קורס מפקדי האוגדות של צה"ל לפני מספר חודשים, כי צבא היבשה של צה"ל הוא כמו צבא הפרשים הפולני ערב מלחמת העולם השנייה. תמיר אולי הגזים, אבל המסר שלו היה חד משמעי: לטענתו, צבא היבשה של צה"ל הוא בלתי רלוונטי בעליל למשימות שצפויות לו בשנים הבאות. מפקד הקורס, האלוף גרשון הכהן, עודד אותו להשמיע את דבריו הקשים. הוא בעד ויכוחים, ונגד "יס מנים".
הויכוח הכי סוער מתקיים כיום בצה"ל דווקא לגבי עתידה של מפקדת פיקוד העומק, שהוקמה בימי אהוד ברק כשר הביטחון. ראש אמ"ן, מפקד חיל האוויר ומפקד פיקוד הצפון, שאמורים להיות הראשונים שיהנו מפירותיה של המפקדה הזאת (בראשות האלוף שי אביטל), משתוקקים לסגור אותה לאלתר. זה לא יקרה. לצערם, הרמטכ"ל וסגנו (וגם שר הביטחון יעלון) תומכים בהמשך קיומה.
ועוד משהו שחשוב להבין: רבים מהרעיונות שעומדים כעת על הפרק, לא נולדו בשנה האחרונה. חלק ניכר מהם היו כלולים כבר בתכנית רב שנתית בשם "קלע", שגנץ ואייזנקוט היו מהמובילים העיקריים שלה באמצע העשור שעבר (ביחד עם הרמטכ"ל שקדם לחלוץ, משה בוגי יעלון, כיום שר הביטחון, שמעורב עמוק מאוד בגיבוש התכניות העתידיות של צה"ל).
תכנית "קלע" הייתה אמורה להיות מאושרת ולצאת לדרך באמצע חודש יולי 2006, אלא שבדיוק אז פרצה מלחמת לבנון השנייה. בעקבות המלחמה, נגנזה התכנית, ובתקופת גבי אשכנזי כרמטכ"ל צה"ל עשה כל דבר בדיוק ההפך ממנה. עכשיו, חוזרים לרעיונות המרכזיים של "קלע" ובהם צמצום דרמטי במצבת הטנקים של צה"ל: עוצבות שיריון שלמות ייסגרו, הטנקים המיושנים יימכרו למדינות עולם שלישי או שיותכו כדי להביא כמה דולרים משוק המתכות החם.
זה שעולה
צה"ל נושא פניו לשנת 2025, אבל יוצא לדרך עם התכנית לחומש הקרוב המכונה "תעוזה". המטכ"ל רואה בתכנית את המינימום הדרוש לקיום הביטחון הלאומי, אבל גם המינימום הזה יקר ביותר מ-15 מיליארד שקלים מהתקציב שהממשלה אמורה להזרים לצה"ל על פי מתווה תקציב המדינה הנוכחי לחמש השנים הבאות (צמרת צה"ל בטוחה, ובצדק, שהפער התקציבי יושלם בדרך זו או אחרת, לא משנה על איזה חוק תקציב הכנסת תצביע בקרוב).
כחלק מהקרב על תקציב הביטחון, צה"ל יצר באחרונה את הרושם כאילו הקיצוץ מגיע עד לבשר החי ומביא לביטול כל פרויקטי ההתעצמות. זה לא בדיוק המצב. בתעשיות הביטחוניות הישראליות ובצה"ל עצמו יש כיום בצנרת לא פחות מ-100 פרויקטים שונים של פיתוח, רובם סודיים, חלקם על גבול הדמיון הטכנולוגי (שיהפוך למציאות).
במקביל, תקציבי התעצמות מרכזיים של צה"ל מיועדים לפרויקטים כמו רכש צוללות (לצה"ל יהיו עד לסוף העשור לא פחות מ-6 צוללות "דולפין", כשעלות כל צוללת נושקת למיליארד דולר) ולרכש שתי טייסות של מטוס הקרב העתידיF-35 (רכש שיבוצע כולו על חשבון משלם המסים האמריקאי. טייסת אחת, כלומר 24 מטוסים, כבר הוזמנה. המטוסים יתחילו להגיע בסוף שנת 2016. הטייסת השנייה תוזמן במהלך השנים הבאות).
צה"ל השקיע בעשור האחרון הון עתק ברכש מטוסים ללא טייס (ארה"ב וישראל מובילות את התחום הזה בעולם). הוא ימשיך בכך: בשנים הבאות ייקלטו מטוסים ללא טייס מדגם טקטי חדש שמכונה "רוכב שמיים 10", ומטוסים גדולים יותר מתוצרת אלביט מערכות המכונים "הרמס 900". התעשייה האווירית תספק עוד מטוסי-על לא מאוישים, כמו המטוס בגודל של מטוס נוסעים בואינג 737 ה- מכונה "איתן", וגם שפע רחפנים זעירים.
יש להניח כי עד לשנת 2025, המטוסים הבלתי מאוישים יבצעו בצה"ל את כל סוגי המשימות – מאיסוף מודיעין שיטתי שיכול לגלות כל תנועה חשודה מינורית ביבשה או בלב ים, ועד למשימות תקיפה. כבר כיום טווח המל"טים של צה"ל מכסה בקלות אפילו יעדים כמו איראן (לטובת העניין פותחו עבור צה"ל מערכות שליטה מבוססות לוויין, שהופכות את מגבלת קשר הרדיו הדרוש להפעלת הכלים במרחקים - לבלתי רלוונטיות).
לפי החלטות שכבר התקבלו, קיצוצי תקציב הביטחון יביאו לביטולה של שכבת מל"טים אחת בלבד, שהייתה בשלבי בפיתוח, והייתה אמורה להיקרא "שכבה נמוכה יבשתית" (שנ"י). הפרויקט הזה נגנז.
צה"ל ימשיך להתפתח בעשור הבא גם בתחום הלוויינים - אם כי בקצב פחות גבוה מכפי שמשרד הביטחון היה רוצה. יש כמה פרויקטים בתחום הלוויינות שנמצאים בסכנה ממשית עקב הקיצוצים (כמו פרויקט לפיתוח "מיני לוויינים"), הפרויקטים המרכזיים בתחום יימשכו, וצה"ל ימשיך להשתמש בלוויינים ככלי מרכזי לאיסוף מידע ולתקשורת.
יתירה מכך, בעתיד הנראה לעין צפוי החלל להפוך לזירת לחימה של ממש. מדינות נערכות ליירט אלה את הלווינים של אלה, באמצעות טילים ארוכי טווח. אחת האופצות שעלו על הפרק הייתה לשגר ממטוסי קרב, בזמן מלחמה, לוויינים זעירים שייכנסו במהירות למסלול הקפה של כדור הארץ, והאויב לא יספיק ללמוד את מסלול ההקפה שלהן וליירט אותם, עד שתסתיים הלחימה.
בשבוע שעבר פורסמו פרטים מינימאליים על ניסוי סודי של מערכת הנעה רקטית לטילים ארוכי טווח. על פי פרסומים בעולם, מדובר בחלק מפרויקט מרכזי של פיתוח טיל קרקע-קרקע מתקדם מדגם "יריחו 4" לטווחים של אלפי קילומטרים.
בטווחים קצרים יותר, צה"ל נחשב כבר כיום כצבא המתקדם עולם בתחום האש המדויקת באמצעות טילים מהאוויר, מהקרקע, מהים וגם מצוללות (התקשורת העולמית טוענת כי טילים מדויקים מכלל הסוגים אחראים למתקפות שהיו בחודשים האחרונים על מחסני נשק אטסטרגיים בסוריה, למשל), אבל זו לא כל התמונה: על מנת לפגוע במטרה שמגיחה רק לכמה שניות יש צורך ברשת איסוף מודיעינית מתקדמת, ולחיבור קבוע של אמצעי האיסוף לגורמי האש מכל הסוגים.
על מנת לעמוד באתגר, בצה"ל יש כבר תחומים חדשים שקיבלו שמות מפוצצים כמו לומ"ר (לוחמה מבוססת רשת, באחריות אגף התקשוב ובשיתוף מלא של חטיבת התקשוב בזרוע היבשה) ולוחמ"מ (לוחמה מבוססת מודיעין, בהובלת אגף המודיעין של צה"ל). בזכות מערכות לומ"ר ולוחמ"מ ספיקת האש של צה"ל כבר גדלה במאות אחוזים לעומת מלחמת לבנון השנייה. בעניין הזה, צה"ל רק באמצע הדרך: עד לשנת 2025 יכולת הפעלת האש תהיה דומה למשחק מחשב יותר מאשר לשדות הלחימה של פעם.
זה שיורד
על פי החלטות המטכ"ל, יאושרו מעתה והלאה רק פרויקטים מרכזיים בהובלת המטה הכללי, ולא פרויקטים "זרועיים". התנאי לכל פרויקט הוא שיתרום לכלל יכולת הלחימה של צה"ל ולא רק לזרוע מסוימת (כמו האוויר, הים או היבשה).
ככלל, אגף המודיעין וחיל האוויר יהנו מעדיפות מוחלטת בצה"ל עד לאמצע העשור הבא. אגף המודיעין אפילו יותר מהאוויר. בזמן שבכל הזרועות והאגפים ייסגרו יחידות, כולל בחיל האוויר - תקציב המודיעין לא יפחת אפילו בשקל.
את הקיצוץ הגדול ביותר יספוג מערך היבשה. בין השנים 2002 ל-2006 קוצץ תקציב היבשה בלא פחות מ-25 אחוז. המגמה הזאת נעצרה לאחר מלחמת לבנון השנייה ותתחדש בקרוב.
האם צבא היבשה ינוון עקב עצירה מוחלטת של אימונים? בצה"ל מאמינים שלא, אבל הוא לבטח יקטן. את מקום העוצבות המשורינות שייסגרו יחליפו עוצבות זולות יותר עם כלי רכב קלים וזריזים, על גלגלים במקום זחלים, ועוצבות מרחביות, שיתמודדו עם ארועי הטרור שהולכים ומתרבים לאורך הגבולות.
צה"ל צפוי להודיע בקרוב על צמצום משמעותי בייצור טנקי המרכבה החדישים (שנעשה בקצב נמוך ממילא) ועל עצירה של יצור נגמ"ש מרכבה (נמ"רים). ההחלטה הזו תהיה מלווה בתשלום פיצויים בסך 15 מיליון דולר לפחות לחברת ג'נרל דינמיקס, שפיתחה בארה"ב פס ייצור עבור הנגמ"ש תוך התחייבות לייצור בכמות מינימאלית, שצה"ל לא יעמוד בה.
אחת הבעיות שאיתן מתמודד צה"ל מזה שנים קשורה לחוסר הנכונות בציבור לקבל שום "מנה" של אבידות. עד שנת 2025 תהיה השקעה ניכרת במערכי יירוט נגד טילים ומטוסים (כולל המערכות החדשות "חץ 3" ו"שרביט קסמים" שלא ניתן להקפיא אותן בגלל שמדובר בפרויקטים משותפים עם ארה"ב). הון עתק יושקע גם במערכות מכ"מ לגילוי מקורות ירי על כוחותינו ובמערכות הגנה אקטיבית על רכבים - שיודעות לזהות טיל תוקף ולהשמיד אותו בדרך. התעשייה האווירית תשלים בשנים הקרובות גם פרויקט ענק המכונה "ברק 8" להגנה מתקדמת נגד טילי אויב בזירה הימית.
הטובים לסייבר
וזו עוד מהפיכה: אם עד כה העדיפות המוחלטת בכוח האדם האיכותי ניתנה לקורס הטיס של חיל האוויר, הרי שכעת בקצה הגבוה של סדר העדיפויות נמצאים מערכי הסייבר.
על הנייר, התכניות של צה"ל ל-2025 נראות מצויינות. הבעיה הגדולה היא שישראל אינה שחקן יחידי בזירה. התכניות לוקחות בחשבון סיכונים לכאורה מחושבים, לפיהם נקבעו "תרחישי ייחוס" לזירת המלחמה העתידית.
אלא שהאויב הוכיח כבר בעבר חשיבה יצירתית ו"חוסר התאמה" לתכניות של צה"ל. תרחישים כמו קריסת המשטר ההאשמי בירדן, מות הסכם השלום עם מצרים, אינתיפאדה שלישית או איום גרעיני מוחשי מאיראן, אינם בגדר דימיון בלתי סביר. התפתחויות כאלה (או אחרות שקשה כעת אפילו לדמיין) יהפכו את תכניות צה"ל ל-2025 לבלתי רלוונטיות, כמו שתכנית "קלע" מתה בשעתה עוד לפני שנולדה.
