תעשיית ההאזנות הישראלית משגשגת

פרשנות של עמיר רפפורט, על רקע הפרסומים בארה"ב על כך שטכנולוגיה ישראלית שימשה את שירותי המודיעין האמריקאיים

תעשיית ההאזנות הישראלית משגשגת

מוצר של ורינט למודיעין ויזינטי

מה שנתפס בארה״ב כהודאה מדהימה של הממשל בכך שהוא בולש אחר אזרחיו,  נתפס בעיניים ישראליות כמודיעין אלמנטרי. ההבדל הוא כמובן בצורך: בישראל המאבק בטרור הוא עניין קיומי בן עשרות שנים. לעומת זאת, מרבית האמריקאים עדיין לא הפנימו שכדי לגלות התארגנויות טרור מבעוד מועד (להבדיל מלחקור פיגועים בדיעבד) צריך גם לחדור לצנעת הפרט של הציבור.

כמובן, גופי מודיעין האמריקאים לא גילו את את נושא הציתות רק בתקופה האחרונה: מכונת ההאזנות של האמריקאים המכונה ״אשלון״, למשל, מצותתת למיליוני שיחות ברחבי העולם כבר שנים רבות. החידוש העיקרי שמסעיר כיום את הציבור הוא בכמות המידע הפרטי שנאגר בעידן הסמארטפון והאינטרנט ובעובדה שהאזרחים האמריקאים עצמם הם יעד לגופי ההאזנה ובראשם סוכנות NSA . 

בישראל, הצורך להילחם בפיגועים האיץ את הטכנולוגיה שבה נעשה שימוש גם בארה״ב. לכן, יש בהחלט ממש בפרסומים על כך ששוב נעשה שימוש בטכנולוגיה ישראלית לצרכים ביטחוניים הרחק מעבר לים.

טכנולוגיות ישראליות נחשבות רלוונטיות בכל מה שמעניין את הממשל: חברות כמו ורינטנט מהרצליה ונייס מרעננה, למשל, יודעות לפתח אמצעי האזנה מעבר לגבול הדמיון. יכולת לקרוא הודעות סמס של כל טלפון נייד ברדיוסבשל מאות מטרים באמצעות מזוודה זעירה, לשם הדוגמא, זה משחק ילדים עבור הטכנולוגיה הישראלית.

יחידת ההאזנה המרכזית של אמ״ן 8200 יודעת להאזין לכל סוג של אמצעי תקשורת. היא מצמיחה בכל שנה עשרות סטרט אפים בתחום, אבל האתגר הגדול באמת, שגם עימו מתמודדת הטכנולוגיה הישראלית בהצלחה, הוא הניתוח של כמויות בלתי נדלות של מידע, כאשר  המטרה היא לברור מתוך מיליוני שיחות ומליארדי מילים באינטרנט בדיוק את ההודעה המחשידה, שאולי  מעידה על הפיגוע הבא.

גם בתחום הזה המציאות עולה על כל דמיון, אפילו כאשר מדובר בדימיון מפותח של בלוגים אמריקאיים, אבל על רוב הפיתוחים אסור לכתוב. לפחות בישראל.