מסמכי ה"דקר" נחשפים

היעלמותה של הצוללת "דקר" נשארה פצע פתוח בהיסטוריה של חיל הים הישראלי. ארכיון המדינה מפרסם מסמכים המאפשרים הצצה נדירה לדיוני הממשלה בנושא. בין היתר מתגלה כי הטורקים סירבו לאפשר לישראל לחפש אחר הצוללת בשטחם

ה"דקר" כשיצאה מנמל פורטסמות'

ארבעים וחמש שנים לאחר היעלמותה של הצוללת אח"י "דקר" מפרסם ארכיון המדינה קובץ ובו 16 תעודות שעוסקות באירוע הטרגי הזה שהותיר את ישראל כואבת ותוהה על גורלה של הצוללת. התעודות כולן הן מאוספי ארכיון המדינה ובהן מברקים של משרד החוץ, שעוסקים בהיעלמותה של הצוללת ובחיפושים אחריה, ישיבות ממשלה שנחשפות כאן לראשונה ועוד.

ה"דקר" הייתה צוללת בריטית שפעלה במלחמת העולם השנייה ונרכשה בידי ישראל. ב - 25.1.1968 טבעה ה"דקר" בדרכה מבריטניה לישראל וכל 69 אנשי צוותה נספו. הצוללת הוכרזה כאבודה וכל מאמצי החיפוש אחריה כשלו, לאחר שהשדר האחרון ממנה היה סמוך לאי כרתים. ב - 28.5.1999, יותר מ - 31 שנה לאחר טביעתה, נמצאו שרידי ה"דקר" בקרקעית הים בעומק שלושה קילומטר במרחק 485 קילומטר מיעדה המקורי, נמל חיפה.

מי שדיווח לממשלת ישראל על היעלמות ה"דקר" היה מפקד חיל הים דאז, האלוף שלמה אראל, בישיבת ממשלה מיוחדת ב - 28.1.68 שכותרתה "סודי ביותר" אמר השר משה כרמל: "מאז הבוקר ועד עכשיו אין שום דבר נוסף?" האלוף אראל: "רק ידיעה מצרפת, על צוללת צרפתית שאבדה בים התיכון. דברים מדוייקים עדיין איננו יודעים. היא אבדה כנראה היום או אתמול." השר יוסף בורג חשד שייתכן והדקר הוטבעה בידי הצי הסובייטי ושאל את האלוף אראל: "האם ישנן אוניות רוסיות בסביבה שיכולות לפעול על ידי פצצת עומק?", אולם השר בורג התעניין גם בתנאי מזג האוויר: "האם תנאי מזג האוויר הם כאלה שיש להם במישרין השפעה על אוניות בים?"

האלוף אראל: "ישנן אוניות רוסיות באיזור. אנחנו לא יודעים בדיוק מתי ואיפה. אין לנו מעקב מדוייק. טכנית ישנה אפשרות שהן היו שם. לגבי השאלה השנייה. מזג האוויר בהחלט מקשה על החיפושים עד עכשיו. ייתכן שאובדן הצוללת קשור בזה. ראיתי בעיתונים רמזים כאילו הצוללת היא ישנה ובגלל זה לא הייתה טובה. הצוללת דקר אמנם אינה חדשה אבל הושקעו בה עבודה רבה וכסף רב לחידוש ושיפוץ שנעשו במשך שנתיים. אני ביקרתי בדקר לפני שישה שבועות עם סיום האימונים שלה בפורטסמות. הצוללת יש לה צוות שהוא ברמה למעלה מהממוצע הבריטי. בצוות ברובו או בחלקו הגדול צוללנים וותיקים וטובים מאד, מפקד הצוללת הוא איש מנוסה מאד. תוכנית ההפלגה שלה לאחר האימונים הייתה, אני מתכוון לים התיכון, שהכוונה הייתה לעבור את כולו בצלילה הן מטעמי אימונים והן כדי להסתיר עד כמה שאפשר את התנועות שלה. הקשר היה תקין כל הדרך. היה איחור פעם אחת בשעה בדיווח ואנחנו רק מעריכים שהיו בסביבה אוניות והיא לא יכלה לעלות. מאז צאתה מגיברלטר היה קשר כל ארבע שעות, שש שעות, אלה היו רווחי הזמן בין ההתקשרויות השונות עד ל - 25 לחודש. הדיווח האחרון המפורט בו שודר דין וחשבון מבצעי אלחוטי היה ב - 24 בחודש בשעה שש בבוקר. כבר ב - 25 הפעלנו חיפושים".

בישיבת הממשלה מתגלה כי ארצות הברית לא שיתפה פעולה עם ישראל בתחילה בשאלה האם ייתכן כי כלי שייט הטביע את הדקר. מפקד חיל הים אראל אמר לשרים כי "הם כמובן לא עונים, ואני לא מניח שאמריקנים יגידו לנו אם הם חושדים חשד כזה. זה יהיה להם מאד לא נעים להודות שהם יודעים כי מישהו התנקש בצוללת ישראלית מבלי לומר מה הם עושים בנדון". האלוף אראל דיווח לשרים כי נמצא מצוף של הדקר: "זה כמעט וודאי מצוף המצוקה של הדקר. הייתה לנו איזושהיא תקווה, ותקווה כלשהיא יש גם עכשיו, שמא המצופים האלה משדרים לא נותקו אלא שהצוללת שטה ללא שליטה. ייתכן שהם הרגישו שהם מתקרבים יותר מדי לחוף הסורי. תנאי הראות אינם טובים, מזג האוויר קשה שם, והסיכוי שהצוללת עצמה צפה באיזור זה קלוש ביותר. עומק הים בשטח הזה הוא שני קילומטר וזה עמוק מאד. כמובן שהסיכויים הרבה יותר קלושים וכל שעה שעוברת הסיכויים קלושים עוד יותר".

שר השיכון מרדכי בנטוב ממפ"ם שאל את מפקד חיל הים "כמן זמן האנשים יכולים להישאר בצוללת במצב חירום?" מפקד חיל הים שלמה אראל: "האנשים יכולים להחזיק מעמד שלושה ימים, אבל הבעייה היא אם הצוללת נמצאת במצב תקין ואם היא שולטת על עצמה. יש לצוללת אמצעי החלצות משוכללים יותר מאשר יש לבריטים בצוללות אלה אבל כל המתקנים האלו מועילים רק כאשר הצוללת שוקעת על קרקעית הים בעומק רדוד אפילו אם זה מאה מטר, אבל בכל מקום שהיא הייתה, אם היא שקעה, היא שקעה בעומק גדול מאד".

השר יוסף בורג: "מה יש למצרים בסביבה הזו?" האלוף אראל: "אני מוציא מכלל אפשרות שהייתה התנכלות מצרית. מזג האוויר היה כזה שכל הימים אי אפשר היה לשוט והצוללת היא כל הזמן בצלילה. לגבי אפשרויות טכניות של פגיעה בצוללת אפשרות כזו יכולה להיות או לצוללת אחרת או למשחתת סובייטית שפגעה בטורפדו. יש אפשרות כל שהיא שהיא ללא כוונה כל שהיא נתקלה בכוחות סובייטים והסובייטים אולי חששו שיש פה צוללת שתוקפת אותם". השר בורג: "אני מודה לך. ייתן אלוהים והכל יהיה בסדר".

בישיבה נוספת של הממשלה דיווח שר הביטחון משה דיין על הצורך להכריז על צוות הדקר כאבודים: "יש שאלה פרוצדורלית מטעם הרבנות הטוענת שצריך להיות תאריך שבו תהיה הודעה ברורה כדאי שאז המשפחות תוכלנה לשבת שבעה על מות בני המשפחה וככל שדוחים יותר מסתבכים בבעיות מבחינת העגונות וכו'." דיין דיווח לממשלה כי יכולתה של ישראל לנהל את החיפושים מוגבלת מאד: "אין לנו כרגע כל תוכנית לחיפושים פיזיים משום שהמסלול שבו הצוללת שטה ובו אבדו עיקבותיה הוא בעומק קרוב ל3 קילומטר, וזה הרבה מעבר לכל יכולת שלנו לחפש. השטח המיועד לחיפושים הוא כל כך נרחב שצריך לסרוק שטחים עצומים בקרקעית הים. הדבר איננו בידינו".

ראש הממשלה לוי אשכול סיכם: "אשר יגורנו וחששנו בא. שארית התקווה ירדה למצולות יחד עם הצוללת דקר והתכנסנו כאן היום לאשר מתוך כאב: דקר וכל אנשי צוותה אינם". במסמך המסווג שכותרתו "בהול", מדווחת שגרירות ישראל בוושינטון למשרד החוץ בירושלים כי "הרדיו והטלוויזיה כאן מוסרים ממקור בריטי שצוללת ישראלית נעלמה צפונית לאלכסנדריה ושנערך כעת חיפוש בינלאומי אחריה. נאמר שבצוללת 60 איש. אנא הערותיכם בחוזר".

בישראל חששו, זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים ובעיצומה של מלחמת ההתשה, כי פרשת טביעת הדקר רק תוסיף למתיחות עם מצרים. במברק בהול נוסף נכתב מהשגרירות בוושינגטון כי "עלי להדגיש שהרושם הנובע מהידיעות המופצות כאן ברדיו כאילו הייתה הצוללת בקרבת החוף המיצרי, על יד אלכסנדרייה. כדי למנוע רושם כזה אני מציע לפרסם מייד המקום משם היה הקשר האחרון של הצוללת". במסגרת החיפושים אחר הדקר ב - 27.1.68 פנה משרד החוץ לשגרירות באתונה, לאחר שמטוס של חיל האוויר הישראלי איתר כתם שמן גדול, וביקשו שהיוונים יסייעו בחיפוש הדקר: "התקשרו בהולות עם משרד הצי המסחרי היווני ובררו: אנו מבקשים שמשרד הצי יורה לה להפליג מייד לאותו מקום ולבדוק העניין ולדווח. לידיעתכם: המדובר בחיפושים אחרי צוללת של חיל הים דקר שהמגע איתה נותק שלשום. דווח בהולות על פעולותיך".

השגרירות באתונה דיווחה על מאמצי החיפוש של היוונים: "העמידו כוחותיהם במצב הכן. מיד לאחר הקריאה שלח חיל האוויר היווני שני מטוסי די סי ואלה סרקו האיזור במשך כמה שעות. המטוסים חזרו לבסיסיהם ללא תוצאות. מבטיחני שעושה כל שאפשר בנושא. שותף הוא לדאגותינו בכל לב".

שוב מתח עם הטורקים

לא רק היום יש מתיחות בין ישראל לטורקיה. בין היתר מתפרסמים מסמכים סודיים של משרד החוץ בהם נחשף כי טורקיה התנגדה לכניסת כלי טייס וכלי שייט לשטחה כדי לערוך חיפושים אחר הדקר הטבועה. במסמך שנשלח בפברואר 68 משגרירות ישראל באנקרה למשרד החוץ בירושלים נכתב כי "לטורקים אין כל עניין שספינות זרות תעשינה חיפושים שלא בפיקוחם...סתם גאווה טורקית הנובעת מיומרה שביכולתם לעשות זאת טוב מאיתנו. בינתיים צה"ל אישר שהטורקים יערכו החיפושים", נאמר במברק ששלחה השגרירות באנקרה, "אינם רוצים שאוניותינו ומטוסינו יחפשו בחופיהם. הבעתי אכזבה על שהערימו קשיים בנושא של פיקוח נפש". 

למשרד החוץ החלו להגיע גם הודעות על "מציאות" של הדקר. שגרירות ישראל בהאג דיווחה לירושלים ב - 28.1.68 כי בעל חברה הולנדית לחיפוש צוללות "טוען כי איתר את דקר קצת ימינה לקו אורך שלושים באמצע הדרך בין אלכסנדרייה לחוף הטורקי מערבה לקפריסין. מוסיף שהיא מונחת על צידה על קרקע הים לאחר שנפגעה מטורפדו או מעין זה". 

צפו בסרטון המתאר את החיפושים אחר ה"דקר":

You might be interested also