עוקב אחר הכוכבים
מה ניתן ללמוד מהניסוי האחרון של טיל היירוט "חץ 3", מה המשמעות לתכנית ההגנה האווירית הרב-שכבתית של ישראל? אבישי אפרגון עם ניתוח מעמיק של הסוגייה
הגנה לישראל
| 19/05/2011
ניסוי ה"חץ 3" (צילום: משרד הביטחון)
הניסוי של טיל ה"חץ 3" ששוגר ביום שני מבסיס יחידת ינ"ט (יחידת ניסוי טילים) בבסיס חיל האוויר בפלמחים, היווה למעשה הדגמת יכולת של הטיל, אשר יהווה עם כניסתו לשירות את מערכת הנשק המתקדמת בעולם ליירוט טילים.
פטריק אוריילי, מנהל סוכנות ההגנה האמריקנית נגד טילים (MDA) המשתתפת בפיתוח הטיל (בעיקר באמצעות חברת בואינג), התבטא בעבר כי מערכת ה"חץ 3" היא "מערכת בעלת ביצועים יוצאים מן הכלל, שתהיה יותר מתקדמת מכל מה שניסינו בעבר בארה"ב עם המערכות שלנו".
ההבדל המרכזי בין הטיל החדש לבין טיל ה"חץ 2" (הנמצא בשירות כיום), הינו ביכולתו לבצע יירוט אקסו-אטמוספרי, דהיינו יירוט שנעשה מחוץ לאטמוספרה, במרחק עצום מגבולות ישראל ובגובה רב. יכולת ייחודית זו נובעת ממספר גורמים שיפורטו בהמשך.
חיזוק יכולת ההרתעה
יכולת היירוט האקסו-אטמוספרי, נועדה בעיקר למזער את אפקט הנזק השיורי שנגרם ביירוט של טילים לא קונוונציונליים. גם כיום, טיל ה"חץ 2" מסוגל ליירט טילים שכאלו בגובה של עשרות ק"מ (סמוך לגבול האטמוספירה), אולם במקרה של שימוש ברש"ק כימי, למשל, יתכנו עדיין נזקים בשל שרידי החומר שיתפזרו באוויר. יש לציין כי די בכמות קטנה ביותר של נשק כימי כדי לגרום לנזק פטאלי (בגז VX, שמצוי בארסנל הסורי והיה קיים גם בארסנל העיראקי, די במאית הגרם). במקרה של יירוט טיל הנושא ראש קרבי גרעיני, הרי שישנה חשיבות עליונה להרחקת החומרים הרדיואקטיביים וכן לצמצום אפקט הפולס האלקטרו-מגנטי (EMP) הנוצר בעת פיצוץ גרעיני (במידה ויירוט הטיל יגרום לייזום של ראש הנפץ ולתגובת שרשרת גרעינית). אפקט זה גורם לנזקים כבדים במערכות חשמל ואלקטרוניקה (גם לאלו הנמצאות במרחק גדול ממוקד הפיצוץ), והוא יכול לפגוע באופן חמור ביכולת התפקוד של מערכות קריטיות כמו חשמל, תקשורת, מפעלים חיוניים, תשתית אזרחית וצבאית.
הטווח והגובה המדויקים של ה"חץ 3" לא פורסמו, אולם טיל היירוט האמריקאי המקביל (3 –SM) מגיע לטווח של כ- 500 ק"מ, וגובה יירוט של כ- 250 ק"מ. סביר להניח כי הטיל הישראלי מציג יכולות דומות ואולי אף עדיפות. מתווה הניסוי האחרון, על פי מה שפורסם, כלל יציאה לאטמוספרה וטיסה בגובה של מעל למאה ק"מ. סביר להניח שבניסוי זה לא נוסתה במלואה כל מעטפת הביצועים של הטיל, וצפויים ניסויים רבים נוספים. ישנם אף פרסומים זרים לפיהם טווח היירוט של ה"חץ 3" עומד על כאלף ק"מ ואף יותר – טווח יירוט שכזה יצמצם באופן משמעותי ביותר את השפעותיו של אפקט ה- EMP.
הטווח הגדול של הטיל יביא לכך שהיירוט יתבצע הרחק משטח ישראל, מעל מדינות ערב. טיל שישוגר מאיראן, למשל, ייורט מעל שטח ירדן (ואולי אף רחוק ומזרחה יותר – מעל שטח עיראק). טיל סקאד שישוגר מסוריה ייורט מעל שטחה. ברור מאליו כי עובדה זו תתרום לחיזוק משמעותי של יכולת ההרתעה הישראלית מול שיגורי טק"ק, וזאת בשל העובדה שכל טיל יעמוד בפני מערכת הגנה רב שכבתית, שתגרום להקטנה משמעותית של אחוזי ה"זליגה" (אי-יירוט), ותביא ליירוטים מוצלחים רבים, הרחק מגבול ישראל, ולעיתים אף מעל שטח המדינה התוקפת עצמה.
מערך ההגנה הרב שכבתי
הכנסתו של טיל ה"חץ 3" לשירות תאפשר את יישומה המלא של תפיסת ההגנה הרב שכבתית, אשר פותחה בישראל כמענה לאיום הכבד של ירי הרקטות ארוכות הטווח והטילים הבליסטיים, אשר התרחב בשנים האחרונות (אם כי קריסתה הנמשכת של סוריה משפיעה לטובה על המאזן בתחום זה ומצמצמת את יכולות "ציר הרשע" במידה ניכרת).
למעשה, כבר בתרגיל "אתגר כבד" שנערך בישראל באוקטובר-נובמבר 2012 במשותף עם צבא ארה"ב, תורגלה תפיסת הגנה זו המשלבת יירוט במספר שכבות, ומקנה סיכויי הצלחה גבוהים. לשם כך תורגלו אז במשולב מספר מערכות הגנה אקטיבית נגד טילים: סוללות ה"חץ 2", סוללות הפטריוט הישראליות, סוללות הפטריוט 3 –PAC האמריקניות (שאמורות להיפרס בארץ במידת הצורך), וכן שולבה בו ספינת קרב אמריקאית מדגם AEGIS הנושאת טילים נגד טילים מדגם 3-SM – המיועדים ליירוט אקסו-אטמוספרי. כמו כן תורגלו אז לראשונה גם רכיבים של מערכת "שרביט קסמים" ומערכת החץ3 (בעיקר בתחומי הקישוריות והעברת המידע, המכ"ם, בקרת האש וניהול היירוטים).
שכבת ההגנה הראשונה מתבססת על טילי ה"חץ 3" שיירטו את הטילים התוקפים בטווחים של מאות קילומטרים, הרחק מגבול ישראל. במידה וטיל היירוט הראשון לא יצליח במשימתו, יוותר עדיין מספיק זמן לשגר טיל "חץ 3" שני, שינסה אף הוא ליירט את הטיל מחוץ לאטמוספרה. במקרה שבו הטיל יצליח בכל זאת לחדור אל תוך האטמוספרה, ישוגרו לעברו טילי שכבת ההגנה השניה – ה"חץ2" (על פי תפיסת התפעול של חיל האוויר - כפי שהתפרסמה במהלך תרגילים פתוחים לתקשורת – ישוגרו שני טילי "חץ 2" לעבר כל טיל). אם גם טילים אלו יכשלו במשימתם, אזי תיכנס לפעולה שכבת ההגנה השלישית המבוססת כיום על סוללות הפטריוט הישראליות והאמריקניות, המפעילות דגמים חדישים של טיל זה, אשר נוסו בהצלחה רבה במלחמת המפרץ השנייה (בשנת 2003).
חשוב לציין כי טילי הפטריוט הללו הינם טילים שונים לחלוטין מטילי הפטריוט שנעשה בהם שימוש לפני כ- 22 שנה במלחמת המפרץ הראשונה. טילי ה 1-PAC והגרסאות הראשונות של ה 2-PAC שנפרסו אז בארץ, השיגו תוצאות עלובות למדי (לדברי מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אביהו בן נון, רק רש"'ק אחד הושמד בוודאות, ובנוסף ישנו ספק לגבי מספר טילים בודדים, אולם עשרות טילים לא יורטו כלל). לקחים רבים הופקו בעקבות המלחמה – בעיקר בתחום רגישות המרעום למהירויות חליפה גבוהות, וכן בשיפור היכולת לאתר את הראש הקרבי בין שלל מטרות דמה ורכיבים של הטיל (טילי האל-חוסיין נטו להתפרק בשל יושנם ובשל שינויי המבנה שהכניסו העיראקים על מנת להגדיל את טווחם).
כיום מפעילה ישראל את גרסת ה-T –GEM של הפטריוט 2-PAC, וסוללות הפטריוט האמריקניות שאמורות להיפרס בארץ מפעילות בעיקר את גירסת ה- 3-PAC החדישה. טילי הפטריוט מהדגמים החדשים נוסו באופן מבצעי ופעלו היטב במלחמת המפרץ השנייה (בשנת 2003) מול ירי רקטות וטילים עיראקים לטווח בינוני וארוך. רובם הגדול של הטילים והרקטות שנורו לעבר הכוחות הבריטים והאמריקנים יורט בהצלחה מליאה.
בעתיד תתבסס שכבת היירוט השלישית על מערכת היירוט "שרביט קסמים", האמורה להיכנס לשירות בעוד כשנה-שנה וחצי.
יירוט ארוך טווח על ידי משחתות AEGIS
כיום, ולפני כניסתה של מערכת ה"חץ 3" לשימוש מבצעי, מסוגלות ספינות הקרב BMD AEGIS של הצי האמריקני למלא את תפקיד היירוט ארוך הטווח. בדרך כלל, שתי ספינות מדגם זה מוצבות במפרץ הפרסי (בעיתות חרום יפרסו באזור ספינות נוספות). ספינות קרב אלו נושאות את טילי ה- 3-SM המסוגלים ליירט את הטילים האיראנים מחוץ לאטמוספרה מעל שטח המפרץ הפרסי. יכולתם של טילים אלו הוכחה בניסויי יירוט רבים, ולפני כחמש שנים אף יורט באמצעותם לוויין אמריקאי שיצא מכלל שליטה. טיל ששוגר מספינת AEGIS פגע בלוויין בצורה מדויקת והשמיד אותו לחלוטין, מחוץ לאטמוספרה, ובגובה עצום של כ- 247 ק"מ.
במידה והספינות הפרוסות במפרץ הפרסי לא יצליחו להשמיד את הטילים האיראנים, אזי בהמשך טיסתם לעבר ישראל יוכלו ספינות BMD AEGIS שיוצבו בים התיכון לשגר לעברם טילי יירוט נוספים. בתרגיל "אתגר כבד" השתתפה ספינת קרב שכזו שהוצבה בים התיכון (לפי התכנון המקורי היו אמורות להשתתף בתרגיל שתי ספינות, אולם היקף התרגיל הוקטן כזכור).
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי מבדיקת מלאי טילי היירוט האמריקנים מהסוגים הנ"ל נראה שהוא קטן למדי (אם כי הוא גדל והולך באופן עקבי) וסביר להניח שבמקרה של עימות צבאי כולל עם איראן, הוא יוקדש בראש ובראשונה להגנה על מתקנים צבאיים אמריקנים, ועל תשתית הפקת הנפט ומתקנים חיוניים של מדינות המפרץ. במקרה של עימות שכזה, ניתן להעריך כי ארה"ב תסתמך על העובדה שלישראל ישנו כבר כיום מערך הגנה נגד טילים מפותח הכולל 3 סוללות חץ, וכן את סוללות הפטריוט הישראליות והאמריקניות (ובעתיד את ה"חץ 3" וה"שרביט קסמים"). נראה כי ספינות ה- AEGIS החדישות ישתתפו במערכה כוללת שכזו בעיקר באמצעות העברת מידע מדויק על שיגורם ומסלוליהם של הטילים התוקפים.
קו ההגנה הראשון להרתעה מפני שיגורי טילים לעבר ישראל הינם לווייני ה-DSP וה-SBIRS האמריקנים, הקולטים את שיגורי הטילים באמצעות חיישני אינפרא אדום רגישים ביותר, ומעבירים את המידע באופן מיידי למרכזי שליטה ובקרה בארה"ב ובארץ. כמו כן, מאז שנת 2008, מוצב בישראל (בנגב) מכ"ם אמריקני מתוחכם מדגם 2-TPY (מכ"ם PHASED ARRAY הפועל בתחום ה- BAND-X), מכ"ם זה מאפשר להגדיל את טווח ההתראה מפני שיגור לכ-15-12 דקות (במלחמת המפרץ עמד לרשות אזרחי ישראל זמן התראה של 5 דקות בלבד). למכ"ם החדיש טווח גדול בהרבה מזה של מערכות המכ"ם הישראליות "אורן ירוק" ו"אורן אדיר" (המזהה שיגורים מטווח של כ- 1000 ק"מ). כמו כן, מועבר מידע גם ממכ"מי ספינות ה- AEGIS כנ"ל וניתן יהיה להעביר מידע גם ממל"טים, שיצוידו במערכות המתאימות ויוטסו מעל אזורי השיגור לפרקי זמן ממושכים.
מהירות ויכולת תמרון
הגורמים המרכזיים המקנים לטיל החדש את היכולת ליירט בטווחים גדולים כל כך, הינם מהירותו הגבוהה ויכולת התמרון יוצאת הדופן של הראש הקרבי שלו. לטיל הדו-שלבי, ישנו מנוע ייחודי המותקן על השלב השני, ומופעל לאחר היפרדותו. למנוע זה נחיר פליטה מתכוונן, המקנה לשלב השני יכולות תמרון גבוהות במיוחד שנועדו לאפשר לו לפגוע ישירות בטיל התוקף (HEAD ON). על פי פרסומים זרים, יכולות התמרון הללו מאפשרות לשגר את הטיל מיד עם זיהויו של שיגור, וזאת אף לפני שהושגו נתונים מדויקים על מסלול הטיל התוקף. טיל היירוט משוגר לכיוון כללי בלבד, ומתקדם במהירות עצומה. בהמשך, כאשר מתקבלים נתונים מדויקים יותר, מסוגל המיירט לשנות את מסלולו באופן משמעותי, ולעבור למסלול תנועה ויירוט שונה לחלוטין, וזאת בהסתמך על יכולות התמרון הגבוהות שלו, ועל גלאי אלקטרו אופטי ייחודי המסוגל לנוע בשלושת המישורים באופן גמיש לחלוטין, ולספק לו הנחיה וביות סופיים ברמת דיוק גבוהה.
בשיטת תפעול ייחודית זו מושג טווח ארוך במיוחד (בדומה לטילי האוויר-אוויר פיתון 5 מתוצרת רפא"ל, המשוגרים לטווח ארוך במיוחד בשיטת LOAL) LOCK AFTER LAUNCH) – שיגור כללי והתקדמות מהירה, ורק בהמשך העברת נתונים מדויקת ו"נעילה" על מטוס הקרב).
רמת הדיוק גבוהה, הביאה את מפתחי הטיל לוותר למעשה לחלוטין על שילובו של ראש קרבי חמוש (חומר נפץ, רסס וכו'), והשמדת הטיל התוקף מתבססת רק על הפגיעה הישירה בו. תפיסה מבצעית זו, גורמת בהכרח לסיכון מסוים, משום שבכל מקרה שבו לא תהיה פגיעה ישירה לגמרי, לא יושמד הטיל. הוויתור על הראש הקרבי הביא גם להקטנת גודל ומשקל ה"חץ 3" (כמחצית מה"חץ 2") ולהגדלת מהירותו, וכן לצמצום נוסף בעלויות הייצור שלו – מה שמאפשר פריסה ושיגור של טילי יירוט רבים יותר לעבר מטחי הטילים. במידה והטיל התוקף יושמד, יוכלו טילי ה"חץ 3" הנוספים שישוגרו להשתמש ביכולת התמרון הייחודית שלהם ולהחליף מסלול על מנת ליירט טילים אחרים.
על פי תמונת הניסוי ששחרר משרד הביטחון נראה כי הטיל עושה שימוש גם בניווט "עוקב כוכבים". שיטת ניווט זו, שנעשה בה שימוש בלוויינים ובחלק מהטילים הבין-יבשתיים, מבוססת בדרך כלל על מעין טלסקופ קטן שמותקן בטיל ומאתר כוכבים שמיקומם ידוע בשמיים, ולפי זה מחושב במדויק מיקומו ומסלולו הרצוי של הטיל המיירט בלא להזדקק למערכות ג'יירו מסובכות, יקרות וכבדות (עובדה זו תרמה אף היא, ככל הנראה, להקטנת משקלו ועלותו של ה"חץ 3"). כך מושגת גם עמידות גבוהה יותר מול לוחמה אלקטרונית שיכולה לשבש עדכוני מיקום שישלחו מהמכ"ם הקרקעי.
יכולותיו של הטיל החדש במשולב עם שיפורים שנעשו במכ"ם המערכת ("אורן אדיר"), משפרות את היכולת להתמודד עם מטחים של עשרות טילים, הנורים מטווחים של אלפי ק"מ ומפתחים מהירויות גבוהות מאוד (כ- 3000 מטר לשניה). הטווח העצום של ה"חץ 3" מאפשר לשגר מספר רב של טילי יירוט, וכן לאתר בזמן את הטילים התוקפים שהצליחו לחמוק מיירוט, וליירט אותם באמצעות שיגור טילי יירוט נוספים.
על פי פרסומים זרים נשקלת בארץ גם האפשרות להציב את טילי ה"חץ 3" על גבי צוללות וספינות קרב שישייטו בסמוך למדינות האויב, ויוכלו ליירט את הטילים התוקפים מעל שטחן של אותן מדינות.
יש לציין כי שיפורים נוספים מוכנסים כל העת גם בטילי ה"חץ 2", על מנת לאפשר להם יירוט של טילים חדישים יותר בעלי מאפיינים של חמקנות (בעלי שח"מ נמוך), מהירות גבוהה יותר (הנובעת גם מהטווח ההולך וגדל של הטילים הבליסטיים), יכולות תמרון, רשק"ים מתפצלים וראשי דמה ופתיונות (כפי שהודגם בניסוי המוצלח של ה"חץ 2" שנערך במרץ 2010, מול טיל המטרה "אנקור כחול" שדימה רש"ק מתמרן שגם מתפרק באוויר).
הטווח הארוך במיוחד של ה"חץ 3" יאפשר לו לפגוע בטיל בשלב מוקדם יחסית של טיסתו, בטרם התפצל או פיזר את ראשי הדמה, וכן בטרם נכנס למסלול החדירה בו הוא מפעיל את יכולות התמרון שלו. גם במקרה שבו ישוחררו דמיים או שהטיל יתפרק, כפי שקרה עם טילי האל-חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, יוכל הגלאי הייחודי והחדיש של ה"חץ 3" להביא לזיהוי ו"הפללה" של הראש הקרבי האמיתי, ולהביא להשמדתו המלאה.
אבישי אפרגון הוא חוקר ופרשן לעניני צבא ובטחון, המתמחה בצבאות ערב ובנשק לא קונבנציונלי
הניסוי של טיל ה"חץ 3" ששוגר ביום שני מבסיס יחידת ינ"ט (יחידת ניסוי טילים) בבסיס חיל האוויר בפלמחים, היווה למעשה הדגמת יכולת של הטיל, אשר יהווה עם כניסתו לשירות את מערכת הנשק המתקדמת בעולם ליירוט טילים.
פטריק אוריילי, מנהל סוכנות ההגנה האמריקנית נגד טילים (MDA) המשתתפת בפיתוח הטיל (בעיקר באמצעות חברת בואינג), התבטא בעבר כי מערכת ה"חץ 3" היא "מערכת בעלת ביצועים יוצאים מן הכלל, שתהיה יותר מתקדמת מכל מה שניסינו בעבר בארה"ב עם המערכות שלנו".
ההבדל המרכזי בין הטיל החדש לבין טיל ה"חץ 2" (הנמצא בשירות כיום), הינו ביכולתו לבצע יירוט אקסו-אטמוספרי, דהיינו יירוט שנעשה מחוץ לאטמוספרה, במרחק עצום מגבולות ישראל ובגובה רב. יכולת ייחודית זו נובעת ממספר גורמים שיפורטו בהמשך.
חיזוק יכולת ההרתעה
יכולת היירוט האקסו-אטמוספרי, נועדה בעיקר למזער את אפקט הנזק השיורי שנגרם ביירוט של טילים לא קונוונציונליים. גם כיום, טיל ה"חץ 2" מסוגל ליירט טילים שכאלו בגובה של עשרות ק"מ (סמוך לגבול האטמוספירה), אולם במקרה של שימוש ברש"ק כימי, למשל, יתכנו עדיין נזקים בשל שרידי החומר שיתפזרו באוויר. יש לציין כי די בכמות קטנה ביותר של נשק כימי כדי לגרום לנזק פטאלי (בגז VX, שמצוי בארסנל הסורי והיה קיים גם בארסנל העיראקי, די במאית הגרם).במקרה של יירוט טיל הנושא ראש קרבי גרעיני, הרי שישנה חשיבות עליונה להרחקת החומרים הרדיואקטיביים וכן לצמצום אפקט הפולס האלקטרו-מגנטי (EMP) הנוצר בעת פיצוץ גרעיני (במידה ויירוט הטיל יגרום לייזום של ראש הנפץ ולתגובת שרשרת גרעינית). אפקט זה גורם לנזקים כבדים במערכות חשמל ואלקטרוניקה (גם לאלו הנמצאות במרחק גדול ממוקד הפיצוץ), והוא יכול לפגוע באופן חמור ביכולת התפקוד של מערכות קריטיות כמו חשמל, תקשורת, מפעלים חיוניים, תשתית אזרחית וצבאית.
הטווח והגובה המדויקים של ה"חץ 3" לא פורסמו, אולם טיל היירוט האמריקאי המקביל (3 –SM) מגיע לטווח של כ- 500 ק"מ, וגובה יירוט של כ- 250 ק"מ. סביר להניח כי הטיל הישראלי מציג יכולות דומות ואולי אף עדיפות. מתווה הניסוי האחרון, על פי מה שפורסם, כלל יציאה לאטמוספרה וטיסה בגובה של מעל למאה ק"מ. סביר להניח שבניסוי זה לא נוסתה במלואה כל מעטפת הביצועים של הטיל, וצפויים ניסויים רבים נוספים. ישנם אף פרסומים זרים לפיהם טווח היירוט של ה"חץ 3" עומד על כאלף ק"מ ואף יותר – טווח יירוט שכזה יצמצם באופן משמעותי ביותר את השפעותיו של אפקט ה- EMP.
הטווח הגדול של הטיל יביא לכך שהיירוט יתבצע הרחק משטח ישראל, מעל מדינות ערב. טיל שישוגר מאיראן, למשל, ייורט מעל שטח ירדן (ואולי אף רחוק ומזרחה יותר – מעל שטח עיראק). טיל סקאד שישוגר מסוריה ייורט מעל שטחה. ברור מאליו כי עובדה זו תתרום לחיזוק משמעותי של יכולת ההרתעה הישראלית מול שיגורי טק"ק, וזאת בשל העובדה שכל טיל יעמוד בפני מערכת הגנה רב שכבתית, שתגרום להקטנה משמעותית של אחוזי ה"זליגה" (אי-יירוט), ותביא ליירוטים מוצלחים רבים, הרחק מגבול ישראל, ולעיתים אף מעל שטח המדינה התוקפת עצמה.
מערך ההגנה הרב שכבתי
הכנסתו של טיל ה"חץ 3" לשירות תאפשר את יישומה המלא של תפיסת ההגנה הרב שכבתית, אשר פותחה בישראל כמענה לאיום הכבד של ירי הרקטות ארוכות הטווח והטילים הבליסטיים, אשר התרחב בשנים האחרונות (אם כי קריסתה הנמשכת של סוריה משפיעה לטובה על המאזן בתחום זה ומצמצמת את יכולות "ציר הרשע" במידה ניכרת).
למעשה, כבר בתרגיל "אתגר כבד" שנערך בישראל באוקטובר-נובמבר 2012 במשותף עם צבא ארה"ב, תורגלה תפיסת הגנה זו המשלבת יירוט במספר שכבות, ומקנה סיכויי הצלחה גבוהים. לשם כך תורגלו אז במשולב מספר מערכות הגנה אקטיבית נגד טילים: סוללות ה"חץ 2", סוללות הפטריוט הישראליות, סוללות הפטריוט 3 –PAC האמריקניות (שאמורות להיפרס בארץ במידת הצורך), וכן שולבה בו ספינת קרב אמריקאית מדגם AEGIS הנושאת טילים נגד טילים מדגם 3-SM – המיועדים ליירוט אקסו-אטמוספרי. כמו כן תורגלו אז לראשונה גם רכיבים של מערכת "שרביט קסמים" ומערכת החץ3 (בעיקר בתחומי הקישוריות והעברת המידע, המכ"ם, בקרת האש וניהול היירוטים).
שכבת ההגנה הראשונה מתבססת על טילי ה"חץ 3" שיירטו את הטילים התוקפים בטווחים של מאות קילומטרים, הרחק מגבול ישראל. במידה וטיל היירוט הראשון לא יצליח במשימתו, יוותר עדיין מספיק זמן לשגר טיל "חץ 3" שני, שינסה אף הוא ליירט את הטיל מחוץ לאטמוספרה. במקרה שבו הטיל יצליח בכל זאת לחדור אל תוך האטמוספרה, ישוגרו לעברו טילי שכבת ההגנה השניה – ה"חץ2" (על פי תפיסת התפעול של חיל האוויר - כפי שהתפרסמה במהלך תרגילים פתוחים לתקשורת – ישוגרו שני טילי "חץ 2" לעבר כל טיל). אם גם טילים אלו יכשלו במשימתם, אזי תיכנס לפעולה שכבת ההגנה השלישית המבוססת כיום על סוללות הפטריוט הישראליות והאמריקניות, המפעילות דגמים חדישים של טיל זה, אשר נוסו בהצלחה רבה במלחמת המפרץ השנייה (בשנת 2003).
חשוב לציין כי טילי הפטריוט הללו הינם טילים שונים לחלוטין מטילי הפטריוט שנעשה בהם שימוש לפני כ- 22 שנה במלחמת המפרץ הראשונה. טילי ה 1-PAC והגרסאות הראשונות של ה 2-PAC שנפרסו אז בארץ, השיגו תוצאות עלובות למדי (לדברי מפקד חיל האוויר דאז, האלוף אביהו בן נון, רק רש"'ק אחד הושמד בוודאות, ובנוסף ישנו ספק לגבי מספר טילים בודדים, אולם עשרות טילים לא יורטו כלל). לקחים רבים הופקו בעקבות המלחמה – בעיקר בתחום רגישות המרעום למהירויות חליפה גבוהות, וכן בשיפור היכולת לאתר את הראש הקרבי בין שלל מטרות דמה ורכיבים של הטיל (טילי האל-חוסיין נטו להתפרק בשל יושנם ובשל שינויי המבנה שהכניסו העיראקים על מנת להגדיל את טווחם).
כיום מפעילה ישראל את גרסת ה-T –GEM של הפטריוט 2-PAC, וסוללות הפטריוט האמריקניות שאמורות להיפרס בארץ מפעילות בעיקר את גירסת ה- 3-PAC החדישה. טילי הפטריוט מהדגמים החדשים נוסו באופן מבצעי ופעלו היטב במלחמת המפרץ השנייה (בשנת 2003) מול ירי רקטות וטילים עיראקים לטווח בינוני וארוך. רובם הגדול של הטילים והרקטות שנורו לעבר הכוחות הבריטים והאמריקנים יורט בהצלחה מליאה.
בעתיד תתבסס שכבת היירוט השלישית על מערכת היירוט "שרביט קסמים", האמורה להיכנס לשירות בעוד כשנה-שנה וחצי.
יירוט ארוך טווח על ידי משחתות AEGIS
כיום, ולפני כניסתה של מערכת ה"חץ 3" לשימוש מבצעי, מסוגלות ספינות הקרב BMD AEGIS של הצי האמריקני למלא את תפקיד היירוט ארוך הטווח. בדרך כלל, שתי ספינות מדגם זה מוצבות במפרץ הפרסי (בעיתות חרום יפרסו באזור ספינות נוספות). ספינות קרב אלו נושאות את טילי ה- 3-SM המסוגלים ליירט את הטילים האיראנים מחוץ לאטמוספרה מעל שטח המפרץ הפרסי. יכולתם של טילים אלו הוכחה בניסויי יירוט רבים, ולפני כחמש שנים אף יורט באמצעותם לוויין אמריקאי שיצא מכלל שליטה. טיל ששוגר מספינת AEGIS פגע בלוויין בצורה מדויקת והשמיד אותו לחלוטין, מחוץ לאטמוספרה, ובגובה עצום של כ- 247 ק"מ.
במידה והספינות הפרוסות במפרץ הפרסי לא יצליחו להשמיד את הטילים האיראנים, אזי בהמשך טיסתם לעבר ישראל יוכלו ספינות BMD AEGIS שיוצבו בים התיכון לשגר לעברם טילי יירוט נוספים. בתרגיל "אתגר כבד" השתתפה ספינת קרב שכזו שהוצבה בים התיכון (לפי התכנון המקורי היו אמורות להשתתף בתרגיל שתי ספינות, אולם היקף התרגיל הוקטן כזכור).
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי מבדיקת מלאי טילי היירוט האמריקנים מהסוגים הנ"ל נראה שהוא קטן למדי (אם כי הוא גדל והולך באופן עקבי) וסביר להניח שבמקרה של עימות צבאי כולל עם איראן, הוא יוקדש בראש ובראשונה להגנה על מתקנים צבאיים אמריקנים, ועל תשתית הפקת הנפט ומתקנים חיוניים של מדינות המפרץ. במקרה של עימות שכזה, ניתן להעריך כי ארה"ב תסתמך על העובדה שלישראל ישנו כבר כיום מערך הגנה נגד טילים מפותח הכולל 3 סוללות חץ, וכן את סוללות הפטריוט הישראליות והאמריקניות (ובעתיד את ה"חץ 3" וה"שרביט קסמים"). נראה כי ספינות ה- AEGIS החדישות ישתתפו במערכה כוללת שכזו בעיקר באמצעות העברת מידע מדויק על שיגורם ומסלוליהם של הטילים התוקפים.
קו ההגנה הראשון להרתעה מפני שיגורי טילים לעבר ישראל הינם לווייני ה-DSP וה-SBIRS האמריקנים, הקולטים את שיגורי הטילים באמצעות חיישני אינפרא אדום רגישים ביותר, ומעבירים את המידע באופן מיידי למרכזי שליטה ובקרה בארה"ב ובארץ. כמו כן, מאז שנת 2008, מוצב בישראל (בנגב) מכ"ם אמריקני מתוחכם מדגם 2-TPY (מכ"ם PHASED ARRAY הפועל בתחום ה- BAND-X), מכ"ם זה מאפשר להגדיל את טווח ההתראה מפני שיגור לכ-15-12 דקות (במלחמת המפרץ עמד לרשות אזרחי ישראל זמן התראה של 5 דקות בלבד). למכ"ם החדיש טווח גדול בהרבה מזה של מערכות המכ"ם הישראליות "אורן ירוק" ו"אורן אדיר" (המזהה שיגורים מטווח של כ- 1000 ק"מ). כמו כן, מועבר מידע גם ממכ"מי ספינות ה- AEGIS כנ"ל וניתן יהיה להעביר מידע גם ממל"טים, שיצוידו במערכות המתאימות ויוטסו מעל אזורי השיגור לפרקי זמן ממושכים.
מהירות ויכולת תמרון
הגורמים המרכזיים המקנים לטיל החדש את היכולת ליירט בטווחים גדולים כל כך, הינם מהירותו הגבוהה ויכולת התמרון יוצאת הדופן של הראש הקרבי שלו. לטיל הדו-שלבי, ישנו מנוע ייחודי המותקן על השלב השני, ומופעל לאחר היפרדותו. למנוע זה נחיר פליטה מתכוונן, המקנה לשלב השני יכולות תמרון גבוהות במיוחד שנועדו לאפשר לו לפגוע ישירות בטיל התוקף (HEAD ON). על פי פרסומים זרים, יכולות התמרון הללו מאפשרות לשגר את הטיל מיד עם זיהויו של שיגור, וזאת אף לפני שהושגו נתונים מדויקים על מסלול הטיל התוקף. טיל היירוט משוגר לכיוון כללי בלבד, ומתקדם במהירות עצומה. בהמשך, כאשר מתקבלים נתונים מדויקים יותר, מסוגל המיירט לשנות את מסלולו באופן משמעותי, ולעבור למסלול תנועה ויירוט שונה לחלוטין, וזאת בהסתמך על יכולות התמרון הגבוהות שלו, ועל גלאי אלקטרו אופטי ייחודי המסוגל לנוע בשלושת המישורים באופן גמיש לחלוטין, ולספק לו הנחיה וביות סופיים ברמת דיוק גבוהה.
בשיטת תפעול ייחודית זו מושג טווח ארוך במיוחד (בדומה לטילי האוויר-אוויר פיתון 5 מתוצרת רפא"ל, המשוגרים לטווח ארוך במיוחד בשיטת LOAL) LOCK AFTER LAUNCH) – שיגור כללי והתקדמות מהירה, ורק בהמשך העברת נתונים מדויקת ו"נעילה" על מטוס הקרב).
רמת הדיוק גבוהה, הביאה את מפתחי הטיל לוותר למעשה לחלוטין על שילובו של ראש קרבי חמוש (חומר נפץ, רסס וכו'), והשמדת הטיל התוקף מתבססת רק על הפגיעה הישירה בו. תפיסה מבצעית זו, גורמת בהכרח לסיכון מסוים, משום שבכל מקרה שבו לא תהיה פגיעה ישירה לגמרי, לא יושמד הטיל. הוויתור על הראש הקרבי הביא גם להקטנת גודל ומשקל ה"חץ 3" (כמחצית מה"חץ 2") ולהגדלת מהירותו, וכן לצמצום נוסף בעלויות הייצור שלו – מה שמאפשר פריסה ושיגור של טילי יירוט רבים יותר לעבר מטחי הטילים. במידה והטיל התוקף יושמד, יוכלו טילי ה"חץ 3" הנוספים שישוגרו להשתמש ביכולת התמרון הייחודית שלהם ולהחליף מסלול על מנת ליירט טילים אחרים.
על פי תמונת הניסוי ששחרר משרד הביטחון נראה כי הטיל עושה שימוש גם בניווט "עוקב כוכבים". שיטת ניווט זו, שנעשה בה שימוש בלוויינים ובחלק מהטילים הבין-יבשתיים, מבוססת בדרך כלל על מעין טלסקופ קטן שמותקן בטיל ומאתר כוכבים שמיקומם ידוע בשמיים, ולפי זה מחושב במדויק מיקומו ומסלולו הרצוי של הטיל המיירט בלא להזדקק למערכות ג'יירו מסובכות, יקרות וכבדות (עובדה זו תרמה אף היא, ככל הנראה, להקטנת משקלו ועלותו של ה"חץ 3"). כך מושגת גם עמידות גבוהה יותר מול לוחמה אלקטרונית שיכולה לשבש עדכוני מיקום שישלחו מהמכ"ם הקרקעי.
יכולותיו של הטיל החדש במשולב עם שיפורים שנעשו במכ"ם המערכת ("אורן אדיר"), משפרות את היכולת להתמודד עם מטחים של עשרות טילים, הנורים מטווחים של אלפי ק"מ ומפתחים מהירויות גבוהות מאוד (כ- 3000 מטר לשניה). הטווח העצום של ה"חץ 3" מאפשר לשגר מספר רב של טילי יירוט, וכן לאתר בזמן את הטילים התוקפים שהצליחו לחמוק מיירוט, וליירט אותם באמצעות שיגור טילי יירוט נוספים.
על פי פרסומים זרים נשקלת בארץ גם האפשרות להציב את טילי ה"חץ 3" על גבי צוללות וספינות קרב שישייטו בסמוך למדינות האויב, ויוכלו ליירט את הטילים התוקפים מעל שטחן של אותן מדינות.
יש לציין כי שיפורים נוספים מוכנסים כל העת גם בטילי ה"חץ 2", על מנת לאפשר להם יירוט של טילים חדישים יותר בעלי מאפיינים של חמקנות (בעלי שח"מ נמוך), מהירות גבוהה יותר (הנובעת גם מהטווח ההולך וגדל של הטילים הבליסטיים), יכולות תמרון, רשק"ים מתפצלים וראשי דמה ופתיונות (כפי שהודגם בניסוי המוצלח של ה"חץ 2" שנערך במרץ 2010, מול טיל המטרה "אנקור כחול" שדימה רש"ק מתמרן שגם מתפרק באוויר).
הטווח הארוך במיוחד של ה"חץ 3" יאפשר לו לפגוע בטיל בשלב מוקדם יחסית של טיסתו, בטרם התפצל או פיזר את ראשי הדמה, וכן בטרם נכנס למסלול החדירה בו הוא מפעיל את יכולות התמרון שלו. גם במקרה שבו ישוחררו דמיים או שהטיל יתפרק, כפי שקרה עם טילי האל-חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה, יוכל הגלאי הייחודי והחדיש של ה"חץ 3" להביא לזיהוי ו"הפללה" של הראש הקרבי האמיתי, ולהביא להשמדתו המלאה.
אבישי אפרגון הוא חוקר ופרשן לעניני צבא ובטחון, המתמחה בצבאות ערב ובנשק לא קונבנציונלי
