שומרי הסף או איך נפלו גיבורים?
שומרי הסף או איך נפלו גיבורים?
חנן גפן
| 19/05/2011
הסרט "שומרי הסף" הוא עוד סרט בסדרה של סרטים פסבדו דוקומנטריים מבית היוצר של קולנוענים ישראליים שרתמו את המדיה לשרות האג'נדה. הסרט ערוך במגמתיות זועקת לשמיים.
נשים ערביות, פלחים קשי יום וילדים משחקים מול חיילים משוכפצים עם רובים דרוכים. הפיגועים המתוארים הם תמיד בתגובה לפעילות ישראלית, לכיבוש הישראלי, למשהו ישראלי. את הבמאי דרור מורה, ניתן עוד היה להבין, לו רק היה מוסיף גילוי נאות של האג'נדה שלו. שנאה לנתניהו איננה הסבר. רוב ההתייחסות בסרט היא לאירועים שהתרחשו לאורך תקופה הרבה יותר ארוכה.
ראינו את דרור בראיונות לקראת האוסקר. הזחיחות, הביטחון העצמי, האג'נדה הרהוטה חסרת ההיסוסים – מקוממים. באיזה ארץ הוא גדל? הוא לא היה בסביבה, או לא למד על שאיפות הערבים - השמדת היישות הציונית, זכות השיבה, אי הכרה במדינה יהודית?. הוא לא ראה, או שמע על ההסתה הקיצונית לטרור ולשנאת היהודים הנמשכים מאז אמצע המאה שעברה בכל המסגדים ובתי הספר?
דרור ניחא, קיטלגנו אותו, אבל איך נסביר את ההתבטאויות התמוהות של ראשי השב"כ. איך נפלו שישה ראשי שב"כ בפח כזה? איפה התחכום של ראשי שירות ביטחון? ברור אמנם כי הראיונות המופיעים בסרט הם חלק מראיונות ארוכים יותר, שהתקיימו כנראה לסירוגין, מתוכם שלף העורך ציטוטים ששירתו את מטרתו.
"אין דרך אחרת מלבד מו"מ מדיני" - הציטוטים נאמרו אכן, אבל איפה הדברים האחרים המאזנים. עם מי לקיים את המו"מ? על מה אנחנו דנים? היה הסכם אוסלו – אייהו?, היו ניסיונות נוספים, נועזים אף יותר לאחר מכן, מדוע נדחו על ידי הפלשתינים? האם ראשי השב"כ באמת מאמינים שיש כתובת פלשתינית אמינה ואחראית, שמסוגלת לבצע החלטות? שמסוגלת להכיר בזכות קיום איזושהיא יישות ציונית, או יהודית במערב ארץ ישראל?
חלק מראשי השב"כ חשבו כך, המציאות התנפצה בפניהם ובפנינו. רק במקרה אחד, קיצוני במיוחד נעשה האיזון. מר מתי שטיינברג, יועץ שב"כ בעבר בעל דעות שמאלניות מימים, העלה מהאוב את הטיעון שחיסולו של ראאד כרמי בטולכרם, פורע ידוע, פתח סדרה של מעשי התאבדות. אם רק היינו מתאפקים, טען, האינתיפאדה היתה גוועת ולא היינו נדרשים למבצע "חומת מגן". על כך הואיל דרור להביא את דברי דיסקין: "אבוי למדינת ישראל אם בנקודה זאת היתה מסתיימת האינתיפאדה".
מדוע עד עכשיו לא נשמעה ולו אמירת הסתייגות אחת של המרואיינים? הרבה בציבור הישראלי מחכים לשמוע זאת. לו אני תלמיד בתיכון, כותב עבודה בהתבסס על הסרט, הייתי מסיק שאם דרור וראשי השב"כ היו ליד בן גוריון ערב הכרזת העצמאות הם היו ממליצים בפניו לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה, כי היא תביא לכיבוש (יפו, חיפה, עכו, אשקלון, גת, רמלה, לוד, צפת קרית שמונה ) ובמקביל ולהיכנס למו"מ מדיני עם המופתי חג' אמין אל חוסייני לקבל אישור לקיומן של המושבות היהודיות בפלשתינה.
הסרט "שומרי הסף" הוא עוד סרט בסדרה של סרטים פסבדו דוקומנטריים מבית היוצר של קולנוענים ישראליים שרתמו את המדיה לשרות האג'נדה. הסרט ערוך במגמתיות זועקת לשמיים.
נשים ערביות, פלחים קשי יום וילדים משחקים מול חיילים משוכפצים עם רובים דרוכים. הפיגועים המתוארים הם תמיד בתגובה לפעילות ישראלית, לכיבוש הישראלי, למשהו ישראלי. את הבמאי דרור מורה, ניתן עוד היה להבין, לו רק היה מוסיף גילוי נאות של האג'נדה שלו. שנאה לנתניהו איננה הסבר. רוב ההתייחסות בסרט היא לאירועים שהתרחשו לאורך תקופה הרבה יותר ארוכה.
ראינו את דרור בראיונות לקראת האוסקר. הזחיחות, הביטחון העצמי, האג'נדה הרהוטה חסרת ההיסוסים – מקוממים. באיזה ארץ הוא גדל? הוא לא היה בסביבה, או לא למד על שאיפות הערבים - השמדת היישות הציונית, זכות השיבה, אי הכרה במדינה יהודית?. הוא לא ראה, או שמע על ההסתה הקיצונית לטרור ולשנאת היהודים הנמשכים מאז אמצע המאה שעברה בכל המסגדים ובתי הספר?
דרור ניחא, קיטלגנו אותו, אבל איך נסביר את ההתבטאויות התמוהות של ראשי השב"כ. איך נפלו שישה ראשי שב"כ בפח כזה? איפה התחכום של ראשי שירות ביטחון? ברור אמנם כי הראיונות המופיעים בסרט הם חלק מראיונות ארוכים יותר, שהתקיימו כנראה לסירוגין, מתוכם שלף העורך ציטוטים ששירתו את מטרתו.
"אין דרך אחרת מלבד מו"מ מדיני" - הציטוטים נאמרו אכן, אבל איפה הדברים האחרים המאזנים. עם מי לקיים את המו"מ? על מה אנחנו דנים? היה הסכם אוסלו – אייהו?, היו ניסיונות נוספים, נועזים אף יותר לאחר מכן, מדוע נדחו על ידי הפלשתינים? האם ראשי השב"כ באמת מאמינים שיש כתובת פלשתינית אמינה ואחראית, שמסוגלת לבצע החלטות? שמסוגלת להכיר בזכות קיום איזושהיא יישות ציונית, או יהודית במערב ארץ ישראל?
חלק מראשי השב"כ חשבו כך, המציאות התנפצה בפניהם ובפנינו. רק במקרה אחד, קיצוני במיוחד נעשה האיזון. מר מתי שטיינברג, יועץ שב"כ בעבר בעל דעות שמאלניות מימים, העלה מהאוב את הטיעון שחיסולו של ראאד כרמי בטולכרם, פורע ידוע, פתח סדרה של מעשי התאבדות. אם רק היינו מתאפקים, טען, האינתיפאדה היתה גוועת ולא היינו נדרשים למבצע "חומת מגן". על כך הואיל דרור להביא את דברי דיסקין: "אבוי למדינת ישראל אם בנקודה זאת היתה מסתיימת האינתיפאדה".
מדוע עד עכשיו לא נשמעה ולו אמירת הסתייגות אחת של המרואיינים? הרבה בציבור הישראלי מחכים לשמוע זאת. לו אני תלמיד בתיכון, כותב עבודה בהתבסס על הסרט, הייתי מסיק שאם דרור וראשי השב"כ היו ליד בן גוריון ערב הכרזת העצמאות הם היו ממליצים בפניו לדחות את ההכרזה על הקמת המדינה, כי היא תביא לכיבוש (יפו, חיפה, עכו, אשקלון, גת, רמלה, לוד, צפת קרית שמונה ) ובמקביל ולהיכנס למו"מ מדיני עם המופתי חג' אמין אל חוסייני לקבל אישור לקיומן של המושבות היהודיות בפלשתינה.
