מה רוצה אבו מאזן, מה רוצה צה"ל

המהומות ביהודה ושומרון עדיין אינן מזכירות את האינתיפאדה השנייה או הראשונה, אולם צריך לעקוב אחר הנעשה מקרוב. פרשנות

מה רוצה אבו מאזן, מה רוצה צה"ל

(צילום: AP)

ארשת של דאגה נפלה על פני קצינים במטה הכללי: במשך יותר מארבע שנים נדחקו ענייני יהודה ושומרון לתחתית רשימת הדיווחים היומיים. מטרת פיקוד המרכז הייתה לדאוג לכך שבחסות השקט ביהודה ושומרון, יתרכז צה"ל בחזיתות הבוערות יותר: גבול מצרים, גבול הצפון, וכמובן איראן. לא עוד.

אירועי הימים האחרונים הביאו גם אתמול לכך, שהיום נפתח בדיווח מהשטח: מה היקף המהומות על רקע שביתת הרעב של העצירים הפלשתיניים ובמיוחד על רקע מותו של עציר (מדום לב) בסוף השבוע. האמת היא, שלמרות שהאירועים מועצמים בתקשורת במהלך היומיים האחרונים (לאחר שקודם לכן התקשורת הישראלית כמעט התעלמה מן התסיסה בשטח), הרי שהיקף המהומות עדיין רחוק מלהזכיר את ארועי האינתיפאדה, הראשונה או השנייה.

ובכל זאת, הפוטנציאל להמשך הסלמה הוא עצום - מספיק שאחד מהעצירים ששובתים רעב ימות עקב השביתה כדי להביא להחרפה מיידית במצב. גם פיגועי טרור ל יהודים ביהודה ושומרון (אלה שמכונים "תג מחיר"), שופכים שמן על המדורה. יש הבדל גדול בין בין ימים אלה, ובין הימים של פרוץ האינתיפאדה השנייה (בספטמבר 2000). אז שלט ברשות הפלשתינית יאסר ערפאת, שהצית את הלהבות, ולא באמת היה מעוניין לשלוט בהן.

הראיס הנוכחי, מחמוד עבאס (אבו מאזן) דווקא מתנגד לטרור, ומעביר מסר ברור בעניין זה לכוחות הביטחון הפלשתיניים. שאלת השאלות היא מה רוצה אבו מאזן, וכיצד ינהג צה"ל. נכון לעכשיו, נראה כי אבו מאזן רוצה להסיט את התסיסה של הציבור שלו עקב הקיפאון המדיני, אי תשלום משכורות על ידי הרשות ובהשפעת טרנד המחאה הכללי במזרח התיכון - לעבר ישראל. הוא עדיין מאמין בדרך מדינית, אבל הציבור שלו מקבל סיבות טובות להאמין שדווקא דרך המאבק של החמאס היא זו שמביאה את ההישגים הגדולים יותר (החמאס הצליח להגיע להישגים משמעותיים בראיית הפלשתינים, באמצעות חטיפת גלעד שליט ובאמצעות ירי על תל אביב ב"עמוד ענן").

לאבו מאזן מתאים קצת לחץ מהרחוב לקראת ביקור ברק אובאמה, אבל לא יותר מידי. אילו הדבר היה תלוי בצה"ל , הוא היה ממליץ לשחרר כספי רשות המוחזקים בישראל מאז פניית הפלשתינים להכרה בהם כמדינה באו"ם, כדי לאפשר תשלום משכורות, בראש ובראשונה לשוטרים הפלשתינים, ולהוריד לחץ. רבים בצה"ל היו ממליצים גם על מחוות נוספות כלפי הרשות, כולל שחרור אסירים לפני ביקור אובאמה. אבל, החלטות כאלה תלויות בדרג המדיני. לכן, בינתיים, צה"ל ינסה להכיל את הארועים. הוא ישתמש בכמה שפחות נשק, יקווה שהשב"כ והמשטרה יצליחו לעצור את אנשי הטרור היהודי שמחממים את המצב בכוונה.

בצה"ל התקבלה כבר לפני מספר שבועות החלטה להיערך לקראת אינתיפאדה שלישית (ההכנות, שכוללות בעיקר אימונים והצטיידות בנשק פחות קטלני), יסתיימו בסוף חודש מרס, לקראת "יום האדמה", וסדרה של "ימי זעם" נוספים. בצה"ל ובשב"כ לא בטוחים אם בציבור הפלשתיני יש מספיק אנרגיה צבורה כדי להצית את האינתיפאדה השלישית ולתחזק אותה לאורך זמן.

התקווה היא ששביתת האסירים תסתיים ללא מוות של אחד מהכלואים, ושהמהומות ידעכו בתוך ימים או שבועות. לא מן הנמנע שיקרה בדיוק ההיפך.