חיילי שוקולד
ספר חדש שכתב קצין ההנדסה הראשי לשעבר, תא״ל (מיל׳) אבישי כ״ץ, מתאר מאבק של קצין שלא בהכרח מתנהג על פי המצופה ממנו. תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר, מצא בספר עניין רב
Dani Asher
| 19/05/2011
ספרו האוטוביאוגרפי של תא”ל אבישי כ”ץ, קצין הנדסה ראשי בעת מלחמת לבנון הראשונה לפני כ-30 שנה, מתאר את פרוזדור חייו מילדותו לבגרותו דרך מגוון רחב של נסיבות, אירועים ופעילות יוצאת דופן.
לספר שני שערים: האחד עוסק יותר בחשיפה אישית ובפן הפסיכולוגי שהשפיע על אישיותו החריגה של הכותב, ובסקירה זאת אין הוא מעניננו. חשיבותו של הספר בדרך בה מוצגת פעילותו של אבישי מימיו כטירון בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי ועד לסיום תפקידו כקצין הנדסה ראשי. כש”מנקים” מן הספר את כל ה”אני” ו”אני”, מתגלה החיל עצמו, כתב כבר מבקר אחר. ואכן יש לפנינו גם את סיפורו של חיל ההנדסה, שלא זכה לפרסום רב עד כה. דרכו של המחבר מאפשרת לעקוב אחר ציוני דרך בהתפתחות החיל.
חיל ההנדסה מתואר כאן מהימים שהיה חיל מסייע שולי ובו רק מספר מועט של פלוגות הנדסה חטיבתיות בימים שלאחר מלחמת העצמאות, דרך מערכת סיני בה הופעל (בהצלחה חלקית בלבד) לראשונה גדוד ההנדסה 601, בפריצת שדה מוקשים בלתי מוצלחת בחזית מערכי אום כתף ובמבצע ההריסה עם פנוי סיני בתחילת 1957. אבישי שימש כסגן מפקד פלוגה, והצליח למנוע את הריסת סכר הרואיפה.
בהמשך, מתאר אבישי את הפעילות ביחידת ההנדסה של פיקוד המרכז בה למד פרק חשוב בהלכות בטיחות ובהקפדה על הנחיות ופקודות, דרך פלוגת הסער המשוריינת, יחידה עצמאית שחשפה את המחבר למפקדי השריון הדומיננטיים ואיפשרה לו לפתח חשיבה, שהוליכה אותו להיות נושא הדגל של הנדסת הסער, המאפשרת את שילובו של החיל המסייע בצד ולעיתים אף בראש הכוחות המתמרנים והמסתערים. חשיבות רבה בקריירה הצבאית שלו מייחס המחבר לגדוד המילואים עליו פיקד במהלך מלחמת ששת הימים, כשהשתלב בהגנה ובהמשך בפריצה ובהתארגנות שלאחריה - במרחבי רמת הגולן.
הצבתו בסיני כקצין ההנדסה של האוגדה המשוריינת, במהלך מלחמת ההתשה לאחר מכן, איפשרה לו לעקוב מקרוב אחר מפעל הבניה העצום של קו ברלב, כמו גם להבחין בתחילת דרכם של מספר טייקונים, שהיו באותה עת קבלני הבניה, שלא תמיד דיווחו אמת. לפני ובמהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973, היה אל”מ כץ מפקד בית הספר להנדסה צבאית שם עסק בבניה בארגון מחדש, בהתאמת הבסיס לתפקידו ובפיתוח התורה והנחלתה ליחידות החיל. קשב רב הפנה להקטנת אחוזי הנפל בקרב הטירונים ולוחמי החיל. כאן השתמש רבות בניסיונו האישי כנער שנחסם והיה צריך לעמול קשות לפתיחת דלתות חייו.
את מלחמותיו מתאר המחבר בדגש על מאבקים פנימיים בתוך הצבא והחיל, כשעמד מול מפקדיו כולל הרמטכ”ל. בעזרת מאמרים שכתב ואמונה רבה, הוא יצא חוצץ כנגד תכנית לבנות לאוגדה אגד הנדסה. לטענתו, היה בתכנית משום ניפוח עודף של מפקדות על חשבון “שיניים”. מלחמתו הביאה אותו אל הגלות כמדריך בקורסי מג”דים ומח”טים, שם שקד להציג את דעותיו הנחרצות. את תקופתו כקצין הנדסה ראשי, קהנ”ר, מציג תא”ל כ”ץ כמיצוי כל הלקחים אותם רכש במעלה הדרך, לקחים שאיפשרו לו לפתח את תורת הלחימה של הנדסת הסער, לבנות את הכוח שהוכפל ואף שולש מבחינת מספר הגדודים הסדירים, ולעקוב מקרוב אחר היישום בלחימה במלחמת לבנון הראשונה.
קריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כל זאת בצד תיאור ראשוני ומקורי של דרכו והתפתחותו של חיל ההנדסה. ככזה ראוי הספר למקום מכובד במדף הספרות הצבאית
ספרו האוטוביאוגרפי של תא”ל אבישי כ”ץ, קצין הנדסה ראשי בעת מלחמת לבנון הראשונה לפני כ-30 שנה, מתאר את פרוזדור חייו מילדותו לבגרותו דרך מגוון רחב של נסיבות, אירועים ופעילות יוצאת דופן.
לספר שני שערים: האחד עוסק יותר בחשיפה אישית ובפן הפסיכולוגי שהשפיע על אישיותו החריגה של הכותב, ובסקירה זאת אין הוא מעניננו. חשיבותו של הספר בדרך בה מוצגת פעילותו של אבישי מימיו כטירון בפלוגת ההנדסה של חטיבת גבעתי ועד לסיום תפקידו כקצין הנדסה ראשי. כש”מנקים” מן הספר את כל ה”אני” ו”אני”, מתגלה החיל עצמו, כתב כבר מבקר אחר. ואכן יש לפנינו גם את סיפורו של חיל ההנדסה, שלא זכה לפרסום רב עד כה. דרכו של המחבר מאפשרת לעקוב אחר ציוני דרך בהתפתחות החיל.
חיל ההנדסה מתואר כאן מהימים שהיה חיל מסייע שולי ובו רק מספר מועט של פלוגות הנדסה חטיבתיות בימים שלאחר מלחמת העצמאות, דרך מערכת סיני בה הופעל (בהצלחה חלקית בלבד) לראשונה גדוד ההנדסה 601, בפריצת שדה מוקשים בלתי מוצלחת בחזית מערכי אום כתף ובמבצע ההריסה עם פנוי סיני בתחילת 1957. אבישי שימש כסגן מפקד פלוגה, והצליח למנוע את הריסת סכר הרואיפה.
בהמשך, מתאר אבישי את הפעילות ביחידת ההנדסה של פיקוד המרכז בה למד פרק חשוב בהלכות בטיחות ובהקפדה על הנחיות ופקודות, דרך פלוגת הסער המשוריינת, יחידה עצמאית שחשפה את המחבר למפקדי השריון הדומיננטיים ואיפשרה לו לפתח חשיבה, שהוליכה אותו להיות נושא הדגל של הנדסת הסער, המאפשרת את שילובו של החיל המסייע בצד ולעיתים אף בראש הכוחות המתמרנים והמסתערים. חשיבות רבה בקריירה הצבאית שלו מייחס המחבר לגדוד המילואים עליו פיקד במהלך מלחמת ששת הימים, כשהשתלב בהגנה ובהמשך בפריצה ובהתארגנות שלאחריה - במרחבי רמת הגולן.
הצבתו בסיני כקצין ההנדסה של האוגדה המשוריינת, במהלך מלחמת ההתשה לאחר מכן, איפשרה לו לעקוב מקרוב אחר מפעל הבניה העצום של קו ברלב, כמו גם להבחין בתחילת דרכם של מספר טייקונים, שהיו באותה עת קבלני הבניה, שלא תמיד דיווחו אמת. לפני ובמהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973, היה אל”מ כץ מפקד בית הספר להנדסה צבאית שם עסק בבניה בארגון מחדש, בהתאמת הבסיס לתפקידו ובפיתוח התורה והנחלתה ליחידות החיל. קשב רב הפנה להקטנת אחוזי הנפל בקרב הטירונים ולוחמי החיל. כאן השתמש רבות בניסיונו האישי כנער שנחסם והיה צריך לעמול קשות לפתיחת דלתות חייו.
את מלחמותיו מתאר המחבר בדגש על מאבקים פנימיים בתוך הצבא והחיל, כשעמד מול מפקדיו כולל הרמטכ”ל. בעזרת מאמרים שכתב ואמונה רבה, הוא יצא חוצץ כנגד תכנית לבנות לאוגדה אגד הנדסה. לטענתו, היה בתכנית משום ניפוח עודף של מפקדות על חשבון “שיניים”. מלחמתו הביאה אותו אל הגלות כמדריך בקורסי מג”דים ומח”טים, שם שקד להציג את דעותיו הנחרצות. את תקופתו כקצין הנדסה ראשי, קהנ”ר, מציג תא”ל כ”ץ כמיצוי כל הלקחים אותם רכש במעלה הדרך, לקחים שאיפשרו לו לפתח את תורת הלחימה של הנדסת הסער, לבנות את הכוח שהוכפל ואף שולש מבחינת מספר הגדודים הסדירים, ולעקוב מקרוב אחר היישום בלחימה במלחמת לבנון הראשונה.
קריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כל זאת בצד תיאור ראשוני ומקורי של דרכו והתפתחותו של חיל ההנדסה. ככזה ראוי הספר למקום מכובד במדף הספרות הצבאית
