הניסוי הגרעיני בקוריאה הצפונית: המשמעויות לאיראן

הניסוי הגרעיני בקוריאה הצפונית: המשמעויות לאיראן

קוריאה הצפונית הודיעה כי ביצעה ניסוי גרעיני תת-קרקעי. לפי הנתונים הסיסמיים שנמדדו בקוריאה הדרומית, עוצמת הפיצוץ הייתה גבוהה מזו של שני הניסויים הצפון קוריאניים הקודמים, אך כנראה נמוכה מ-20 קילוטון - עוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה ב-1945.

הניסוי היה צפוי, ומדינות כארה"ב, קוריאה הדרומית ויפן, עקבו לאחרונה בדריכות ובדאגה אחר ההכנות לביצועו. בפרט, בעקבות הצהרת הצמרת הביטחונית של קוריאה הצפונית מהחודש שעבר על כוונתה לערוך בקרוב ניסוי גרעיני שלישי וכן שיגורים נוספים של טילים ארוכי טווח. הצהרתה של קוריאה הצפונית מהחודש שעבר נוסחה בלשון מתריסה ביותר כלפי ארה"ב: 'איננו מסווים את העובדה שהלוויינים והרקטות ארוכות הטווח שאנו נשגר והניסוי הגרעיני רב העוצמה שנערוך מכוונים כלפי ארה"ב'.

עוד כרקע לכך, בניסוי השיגור שקוריאה הצפונית ביצעה בדצמבר 2012, נורתה רקטה העשויה להגיע לטווח של 10,000 ק"מ, עד פאתי סן פרנציסקו. חרף זאת, להערכת קהיליית המודיעין הדרום-קוריאנית, כושרה הטכנולוגי המוגבל יחסית של קוריאה הצפונית טרם מאפשר לה לפגוע ביבשת אמריקה בטילים גרעיניים, סביר, כי הניסוי הגרעיני האחרון, כמו גם ניסויי הטילים שקוריאה הצפונית ערכה לאחרונה נועדו לשמש אמצעי סחיטה מול ארה"ב ומול קוריאה הדרומית ויפן, על מנת להגדיל את תמיכתן בכלכלתה הרעועה, ועל ידי כך לשפר את שרידות ההנהגה החדשה של המשטר. מכל מקום, קוריאה הצפונית הפגינה בכך התגרות יוצאת דופן כלפי ארה"ב, ארגון האו"ם, וכלפי שכנותיה – קוריאה הדרומית ויפן.

נראה, כי היא גורמת דאגה מרובה וחוסר נחת אף לידידתה הקרובה, סין, בשל התגברות חוסר היציבות האזורית ואף זעזועים אפשריים בכלכלה העולמית.

פוטנציאל הגרעין הצבאי של פיונגיאנג 

קוריאה הצפונית ערכה בעבר שני ניסויים גרעיניים. הראשון בוצע ב-2006 ונחל הצלחה חלקית, כיוון שעוצמת הפיצוץ הייתה נמוכה, פחות מקילוטון אחד. השני, שתפוקתו הייתה כ-7 קילוטון, שנערך ב-2009, היה מוצלח יותר. שניהם בוצעו עם מטעני נפץ גרעיניים בעלי ליבת פלוטוניום. קוריאה הצפונית מפעילה מאז 1985 במרכז הגרעיני יונגביון (Yongbyon) כור מטיפוס גז-גרפיט, המתודלק במוטות אורניום טבעי מתכתי ומפיק פלוטוניום באיכות נשק גרעיני. כמו כן פועלת במרכז גרעיני זה 'מעבדה חמה' להפרדת הפלוטוניום המופק במוטות האורניום המוקרנים.

מבחינת מלאי הפלוטוניום אשר קוריאה הצפונית צברה עד כה – קיימת לגבי כך אי וודאות רבה. מכל מקום, הכמות מוערכת כמספקת עבור 6 עד 18 פצצות. שלא כבניסויים הקודמים של קוריאה הצפונית, סביר כי מטען הנפץ הגרעיני בניסוי הגרעיני הנוכחי הכיל ליבת (core) אורניום מועשר. קוריאה הצפונית גם הקימה מתקן להעשרת אורניום, שאף הוא ממוקם ביונגביון ומופעל זה מספר שנים. אף כי המידע על כך נודע לראשונה בתקשורת ב-2002, עדיין רבה העמימות לגבי כושר העשרת האורניום של קוריאה הצפונית, אף יותר משל כמות הפלוטוניום.

המידע על תפוקת המתקן הצפון קוריאני להעשרת אורנים הינו קלוש, וגם אין נתונים המוכיחים כי האורניום שהועשר הינו בדרגת העשרה של נשק גרעיני (90 אחוזים). על כן, הערכת כמות זו נעה בין אפס ל-11 ליבות נשק גרעיני מאורניום מועשר. קוריאה הצפונית השיגה את הידע הטכנולוגי בתחום העשרת האורניום בשיטת הצנטריפוגות במחצית הראשונה של שנות התשעים, כעסקת חליפין עם המדען הפקיסטאני ד"ר עבדול קאדיר ח'אן (A.Q. Khan). תמורתו היא העבירה לפקיסטאן טכנולוגיה לייצור הטילים הבליסטיים מדגם 'נודונג', אשר בארסנל הפקיסטאני הם מכונים טילי 'גאורי' (קוריאה הצפונית העבירה אף לאיראן טכנולוגיה זו, תמורת תשלום, ועליה מבוסס תכנון טיל 'שיהאב-3' האיראני).

קוריאה הצפונית - 'מעבדת ניסוי' עבור הנשק הגרעיני האיראני?

קיים בסיס רחב לשיתוף פעולה גרעיני בין איראן לקוריאה הצפונית בהיבט הצבאי. ראשית, כידוע, העשרת אורניום בשיטת הצנטריפוגות הינה מרכיב מרכזי במאמץ האיראני לפתח נשק גרעיני. מאחר וטרם נתפרסמו פרטים רבים על היכולת הצפון קוריאנית בתחום ההעשרה, בלתי ניתן להעריך מי מבין שתי מדינות אלה הינה הדומיננטית ביכולת לפתח צנטריפוגות ולהפעילן להעשרת אורניום בהיקף תעשייתי.

מכל מקום, אין ספק כי קיים ביניהן מפגש אינטרסים לשיתוף פעולה טכנולוגי הדוק בתחום זה. שנית, איראן עדיין איננה במצב בו תהא מסוגלת לערוך ניסוי גרעיני עצמאי, בפרט, היא טרם העשירה אורניום לדרגת ההעשרה של 90 אחוזים – האיכות הדרושה לנשק גרעיני. לפיכך, בשלב זה, איראן זקוקה לקוריאה הצפונית, שעשויה לשמש 'מעבדת ניסוי' שתקדם את תכנון הנשק הגרעיני האיראני העתידי. אמנם, כמקובל, היכולות החישוביות הקיימות היום בעולם מאפשרות לבצע חישובי הדמיה טובים למדי של הפיצוץ הגרעיני, אך עדיין יש חשיבות רבה להשוואה בין נתונים המתקבלים מתוך חישוב לבין נתונים שנמדדו בפועל. הניסיון שקוריאה הצפונית רכשה עד כה בפיתוח נשק גרעיני המבוסס על פלוטוניום, שאינו מועט, אך אינו מספיק כשלעצמו עבור פיתוח נשק גרעיני המבוסס על אורניום מועשר.

המסה הקריטית של פלוטוניום בעל איכות צבאית נמוכה באופן משמעותי מזו של אורניום שהועשר לדרגת העשרה של נשק גרעיני. מקובל, כי לנשק גרעיני המכיל ליבת פלוטוניום נדרשת כמות של 5 עד 8 ק"ג של חומר זה, בהשוואה ל-15 עד 25 ק"ג הנדרשים לליבת אורניום מועשר ל-90 אחוזים. נתון זה תורם לכך שגם כמות חומר הנפץ הקונבנציונלי הדרוש לדחיסת ליבה גרעינית של אורניום מועשר וייזום הפעלתה, רבה בשיעור משמעותי מזו של ליבת פלוטוניום. בשל כך, מימדיה ומשקלה של פצצת אורניום מועשר גבוהים משל פצצת פלוטוניום.

ההיבט המדיני במישור האיראני

המכנה המשותף בתחום המדיני בין קוריאה הצפונית לאיראן הוא בהתנהלותן הבוטה מול הקהילייה העולמית. שתיהן 'מצפצפות', כמידת האפשר, על האמנות הבינלאומיות שנכנסו לתוקף בעשורים האחרונים, לצמצום תפוצת הנשק הבלתי קונבנציונלי והטילים הבליסטיים ארוכי הטווח. ניתן לקבוע, במידה רבה, כי התנהלות קוריאה הצפונית בסוגיה זו משמשת כמודל חיקוי עבור איראן, וגם כאבן בוחן להערכת התגובה הבינלאומית לפרובוקציות שקוריאה הצפונית מבצעת.

אך בניגוד לקוריאה הצפונית, אין איראן מצויה במצב שהיא יכולה להודות בפומבי כי היא מפתחת נשק גרעיני. קוריאה הצפונית אינה מסתירה את היבטיהן הצבאיים של תכניות הגרעין והטילים שלה. מנגד, איראן מציגה את תכניתה מגרעינית כמיועדת 'למטרות שלום' ואת תכנית הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח כתכנית אזרחית לחקר החלל. איראן אף מאמצת מסלול הידברות עם סבא"א ועם המעצמות הגדולות (קבוצת P5+1) בסוגיית הגרעין, על מנת להסיר, או לכל הפחות לצמצם את העיצומים הכלכליים שהוטלו עליה בשל תכניתה הגרעינית. באמצעות שיחות מתמשכות אלה, היא עשויה, בין היתר, להרוויח זמן ולהעשיר כמויות רבות יותר של אורניום לשיעור של 20 אחוזים, על מנת להעשירו בהמשך ל-90 אחוזים.

אולם בראייה ארוכת טווח, אין לקוריאה הצפונית, בשונה מאיראן, יומרה להפוך לגורם מרכזי במזרח הרחוק וגם אין היא מונעת מתוך שאיפות דתיות. על כן, מנקודת מבט זו, השאיפות האיראניות מסוכנות יותר, ולא רק עבור מדינת ישראל.

אכן, לדברי ד"ר אולי היינונן, אשר כיהן עד לפני שנתיים כסגן מנכ"ל סבא"א, הסיכון האיראני הופך למשמעותי יותר ויותר, משום שיכולת איראן 'לפרוץ' בקרוב לתחום הנשק הגרעיני הולכת ומתגברת. בפרט, לאור ההתקדמות האיראנית בפיתוח והפעלת צנטריפוגות מדגמים משופרים.

You might be interested also

Turkey's President Tayyip Erdogan attends the NATO summit in Brussels on June 14. Kenzo Tribouillard/Pool via REUTERS

President Erdogan and the syndrome of neglect: after years of hyperactivity, the Turkish leader is completely isolated

Commentary:  Turkey has been sidelined because of the adventurism of its president, following a decade of reckless and counterproductive political and military moves. Erdogan will find it difficult to break the isolation without a clear change of course towards a more moderate approach in domestic policy and a rapprochement with the West in foreign policy