אמיתות ושקרים על גיוס החרדים
החזיתות המתלהטות של ישראל: האם ביקורם הצפוי של אובמה והייגל בישראל קשור לתקיפה אפשרית באיראן? מה לגבי חזית הצפון וסוריה? וגיוס החרדים על הפרק - כמה אמיתות על הנושא הבוער בדיוני הקואליציה. הטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
בזמן שהרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, קיבל השבוע בוושינגטון את עיטור הכבוד "Legion of Merit" מידי ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית (בשם הנשיא ושר ההגנה) התחממו שלוש חזיתות, שקובעות את סדר היום של צה"ל.
החזית הלוהטת מכולן היא הצפונית. שתי התקיפות שהיו בסוריה בשבוע שעבר, ומיוחסות לישראל על פי פרסומים זרים, לא היו אירוע חד פעמי שהולך ומתפוגג. מספר בכירים ישראלים (כולל שר הביטחון) הצהירו כי ישראל מתכוונת למנוע באופן עקבי נשק אסטרטגי מידי חיזבאללה. מדובר במדיניות אקטיבית שאותה דוחפים בצה"ל סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, וראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי.
אם ההצהרות הישראליות הן מבוססות (ואין סיבה להעריך שלא), לא מן הנמנע כי בוצעה תקיפה נוספת גם השבוע, בלבנון או בסוריה. על רקע המדיניות הישראלית המוצהרת, המתח בצפון רק הולך ועולה. אין צפי לירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, אבל ייתכן שסוריה או חיזבאללה יפעילו ארגון כיסוי שיבצע שיגור או שניים, מבלי להשאיר טביעות אצבע של מי ששלח אותו. סביר יותר שממש ברגעים אלה נעשים מאמצים לבצע פיגוע נקמה כנגד יעדים ישראליים בחו"ל או בלב ישראל (בשנה החולפת נתפסה על ידי השב"כ רשת של חיזבאללה להברחת חומרי נפץ מתקדמים לידי תאי טרור "רדומים" בישראל. יכול מאוד להיות שלא כל ההברחות סוכלו, ולא כל התאים נחשפו, ואולי לכך התכוונו בכירם איראנים כאשר איימו שישראל תשלם את המחיר על התקיפה בסוריה בלב תל אביב). 
דווקא החשיפה התקשורתית הגדולה שהייתה השבוע לממצאי החקירה הבולגרית לגבי הפיגוע כנגד אוטובוס התיירים השראליים באוגוסט 2012, היא חסרת חשיבות ביטחונית של ממש: בשב"כ ובמוסד יודעים כבר מזמן כי חיזבאללה עומד מאחורי הפיגוע, בסיוע איראן, כמו שעמד מאחורי שורה של פיגועים ונסיונות פיגוע בעלי מאפיינים דומים שארעו בשנה-שנתיים האחרונות - מניו דלהי בהודו, עד בנקוק, אזרבייג'ן וקפריסין. הפיגועים היו קשורים להחלטה של חיזבאללה לנקום את חיסולו של עימאד מורניה בשנת 2008, המיוחס גם כן לישראל, ולא למתיחות האחרונה שהחלה עקב ההתדרדרות במצב הפנימי בסוריה.
בינתיים, מהצד הישראלי, המתיחות הגבוהה מתבטאת בפריסה הרחבה של שלוש סוללות כיפת ברזל בצפון (הפריסה הרחבה ביותר של מערך כיפת ברזל באיזור זה מאז ומעולם). בנוסף, נפרסו בצפון אמצעים נוספים כדוגמת המכ"מ "רז" (רב זרועי) שמופעל על ידי חיל האוויר, ומספק התרעות הן על ירי ועל תנועה אווירית. לקראת סוף השבוע נחשף גם כי צה"ל הורה לפנות ממטוסים את שדה התעופה האזרחי בחיפה, ונראה כי גם צעד חסר תקדים זה קשור למתיחות הגבוהה. אלה רק ההיבטים הגלויים של המתיחות העצומה.
איראן
המתיחות הגבוהה בצפון קשורה קשר ישיר גם לפטרון האמיתי של סוריה וחיזבאללה: המשטר האיראני. מול איראן הסיפור האמיתי הוא, כמובן, הרצון של ישראל למנוע ממשטר האייתולות השגת נשק גרעיני, וגם מבחינה זו המצב הולך ומתחמם. לאחר הקמת ממשלת אובמה השנייה הצהיר שר ההגנה הנכנס, צ'אק הייגל, בזהירות כי "אין להסיר מהשולחן את האפשרות לצאת לפעולה צבאית נגד איראן אם יתעורר הצורך".
מבחינת האמריקאים, לקראת האביב הקרוב, יתחילו ריכוזי כוחות במזרח התיכון ומול המפרץ הפרסי. במקביל להגברת האיום הצבאי, ארצות הברית תפעל להגביר (שוב) את הלחץ הכלכלי. בחודש יוני הקרוב, מתוכננות באיראן בחירות לנשיאות. החרפת המצב הכלכלי יכולה להוציא מיליוני איראנים לרחובות ולערער את יציבות המשטר. לכן, חלון ההזדמנויות של ארצות הברית והמערב להפעיל לחץ אפקטיבי על איראן הוא בין חודש מרס לחודש יוני.
ארצות הברית לא תמהר לתקוף. גם האיראנים לא ימהרו לנטוש את תכנית הגרעין (הם יחפשו דרכים להמשיך אותה בהתרסה או בהסתר), אבל יכול מאוד להיות להיות שהביקורים המתוכננים בישראל של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ושל הייגל, קשורים לסוגיה האיראנית לא פחות מאשר לעניין המדיני, כפי שנטתה התקשורת להעריך השבוע. האם אובמה והייגל באים כדי לתאם עמדות לקראת תקיפה אפשרית או דווקא כדי להחזיק את ישראל קצר שלא תתקוף על דעת עצמה (עצם ההמתנה לביקורים תהווה שיקול בהחלטה הישראלית על תקיפה אפשרית)?
חזית חברתית
וגם זה אירוע גורלי מבחינת צה"ל, שישפיע מאוד על שנת 2013: השאלה כיצד יסתיימו המגעים הקואליציוניים ומה יוחלט בשאלה שעומדת במרכזם: גיוס (או אי גיוס) החרדים. בסוגיה הזאת מתנהל שיח שהוא, בלשון המעטה, רצוף בחצאי אמיתות, אי דיוקים ואף שקרים, מתוך אינטרסים פוליטיים ותפיסות מוטעות - של כל הצדדים.
מה כן נכון?
הנה עובדה מספר אחת: צה"ל סובל מבעיית כוח אדם חמורה, וזקוק באמת לגיוס החרדים.
כאשר בוחנים את התהליכים הדמוגרפיים במדינה, מזהים שתי קפיצות בדמוגרפיה באוכלוסייה היהודית, שהיא המשפיע העיקרי על הגיוס: בשנות ה-90' של המאה הקודמת העלייה מברית המועצות לשעבר הגדילה באופן משמעותי את פוטנציאל הגיוס, שהחל לכלול את את העולים עצמם, ועלייה דמוגרפית זו החזיקה מעמד עד לשנת 2005. העולים של שנות ה-90 התחילו להשפיע על נתוני הילודה החל משנת 1997, ולכן הקפיצה המשמעותית הבאה במחזורי הגיוס צפויה רק כאשר ידי העולים ידיעו לגיל גיוס, כלומר ב-2015.
בינתיים, בעשור שבין 2005 ל- 2015, פוטנציאל הגיוס הוא קבוע, אבל שיעור הגיוס הולך ויורד. הסיבה העיקרית לאי הגיוס לצה"ל קשורת לדת. ב-1990, 75 אחוז מהיהודים התגייסו (בנים ובנות), ואילו בשנת 2010 מדובר ב-67 אחוז. ב- 2020 התחזית היא 64 אחוז מהאוכלוסייה היהודית. אם מוסיפים לנתונים גם את האוכלוסייה הערבית (29 אחוז מבני ה-18 הם ערבים), יוצא שרק כמחצית מאזרחי ישראל בני ה-18 מתגייסים כיום לצה"ל. בקרב הבנות, אפילו הרבה פחות. זו לא רק בעיית כוח אדם לצה"ל אלא גם בעיה חברתית – אלה שכן משרתים מרגישים יותר ויותר פראיירים. נחזור לעניינים הדמוגרפיים. משפחה יהודית חילונית ממוצעת מונה 2.5 ילדים, ואילו למשפחה חרדית יש בממוצע מעל 7 ילדים. השנה, לא פחות מ-30 אחוז מהילדים שלומדים בכיתות א' בחינוך היהודי הם מהזרם החרדי, שאינו צפוי לשלוח את בוגריו לצה"ל אם יימשך הפטור. אם לוקחים בחשבון גם את הערבים, הפטורים מגיוס על פי חוק, לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להעריך שבעוד 12 שנה רק 46 אחוז מבני ה-18 יתגייסו, אם לא יחול שינוי משמעותי במצב. אגב, האוכלוסיה בעלת שיעור הגיוס הגבוה ביותר היא הדרוזית, עם למעלה מ-80 אחוזי גיוס. גם שם יש נערים שעוסקים בלימודי דת ומקבלים פטור, אבל באחוזים נמוכים - הרבה פחות מ- 13 אחוז מבני ה-18 היהודים ו-31 (!) אחוז מהבנות באוכלוסייה היהודית שקיבלו פטור מסיבות דת במהלך שנת 2012 (שאר הפטורים ניתנים בכל המגזרים לצעירים הסובלים מבעיות בריאות, כולל משתמטים שעושים הצגות לקצין בריאות הנפגש - על פי הערכות כשלושה אחוז מכל מחזור גיוס חילוני הם משתמטים בדרך זו- לשוהים בחו"ל או לבעלי נתונים אישיים נמוכים במיוחד, שצה"ל כלל אינו מעוניין לקלוט בשורותיו).
במקביל לקיטון שחל בשנים האחרונות במחזורי הגיוס לצה"ל, דווקא גדול הצרכים: יחידות הסייבר והיחידות הטכנולוגיות של צה"ל זקוקות למסות של כוח אדם איכותי, וגםה מצב הלא שקט לאורך הגבולות (בעיקר הגבול המצרי) מצריך תוספת כוח אדם משמעותית לבט"ש – ביטחון שוטף. וזה עוד לפני שמדברים על ההתדרדרות המסתמנת במצב ביהודה ושומרון, שדורשת כוח אדם נוסף. כתוצאה מהגידול בצורכי כוח האדם של צה"ל לעומת הפחתת מספר המתגייסים, צה"ל מתקשה למלא השנה את השורות בכל היחידות הסדירות. במחזור גיוס מרס הקרוב ייאלץ צה"ל לוותר על גיוס שתוכנן מראש ליחידה של פיקוד העורף, המבצעת גם פעילות מבצעית שוטפת. במקביל, הולכות וקטנות מצבות כוח האדם ביחידות הלוחמות בארבעה אחוזים בממוצע. התוצאה תהיה שהעומס המוטל על המשרתים ביחדיות אלה יילך ויגבר. יותר שמירות ויותר תורנויות, ייפלו על כל חייל. צה"ל גם יצמצם בשנה הקרובה את מספר ימי החופשה המגיעים לכל חייל על פי הפקודות - מ-20 ימים ל-15 בלבד.
קבלו עובדה מספר 2: הטענה ש"החרדים לא רוצים להתגייס" אינה נכונה בהכרח. עצם השימוש במונח "חרדים" הוא בעיייתי שכן החרדים אינם מקשה אחת – יש הבטל בין הלומדים בישיבות העלית הליטאיות ובין קבוצותא וכלוסיה אחרות ובין זרמים ציונים במידה מסוימת וזרמים שעוינם את הציונות (כדוגמת נטורי קרטא). לגופו של עניין, משיחות עם גורמים במפלגות החרדיות משתמע כי הם מפחדים פחד מוות ממה שיוחלט לגבי גיוס החרדים על ידי הממשלה הבאה. נסיונות של גורמים בש"ס לשגר בימים האחרונים מסרים לאנשי יש עתיד על דיון בדבר גיוס קבוצות חרדים נרחבות בהסכמה נתקלו בדלת נעולה. בקרב אנשים מהבית היהודי הייתה קצת יותר הקשבה. 
"מכסה" או "יעד"
כדי להבין מה עומד בלב הדיון כיום צריך לחזור אחורה. כידוע, את הפטור המקורי משירות לחרדים ש"תורתם אמונותם" נתן כבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שהגביל את מספר ה"עילויים" שזכאים לפטור הזה ל-400 בכל שנה. המכסה בוטלה בעקבות המהפך השלטוני ב -1977. מאז, מספר הצעירים שלא התגייסו הלך ותפח והגיע למספרים המפחידים כיום: בכל שנה עומד מספר הנערים שמגיעים לגיל גיוס אך מצהירים ש"תורתם אמונתם" על 8,000. עד שחוקק חוק טל בתחילתה העשור שעבר, הם היו צריכים להתייצב בכל מספר חודשים בלשכות הגיוס כדי להאריך את הפטור.
מאז שהחוק נכנס לתוקף כל מה שנדרש מהם היה להצהיר שהם תלמידי ישיבה רק פעם אחת ולהביא חתימה מרב הישיבה. המטרה הייתה להרוויח חלק מהצעירים שיתייגסו כאשר יגיעו לגיל 22, ובעיקר שהמוני חרדים שנתקעו בישיבות כדי לא להגיע לשירות - ישתלבו בשוק העבודה. חוק טל בוטל באחד באוגוסט 2012 על ידי בג"צ, שקבע כי הוא לא שיוויוני. ההבנה בציבור החרדי שהמצב הקיים לא יכול להימשך התחילה לחלחל הרבה קודם. למעשה, שירות בני ישיבות כמתנדבים בצה"ל (ולא מכורח שירות חובה) החל בפגישה שנערכה בסלון בישוב פורשי צה"ל רעות, בשנת 1999.
הסלון היה בביתו של תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, שכיהן אז כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. במפגש נכחו שני צעירים חרדים, יוסי כנצנלבוגן ורועי בודל, שהיו גרעין ההקמה של גדוד הנח"ל החרדי (שמכונה "נצח יהודה") וכותב שורות אלה. הרעיון בהקמת גדוד הנח"ל החרדי, שיצא אל הפועל כמה חודשים מאוחר יותר, היה ליצור מסגרת ייעודית לצעירים חרדים מסגרת שבה יוכלו לשרת וגם לשמור על אורחות חייהם היחודיים: הובטחו להם אוכל בהשגחת הבד"צ, שלא ישרתו בקרבת בנות, חמש תפילות ושיעורי דת ביום שגרתי, וכן שירות מקוצר בין שנתיים שבסיומו ייצאו לשנת לימודים. גדוד "נצח יהודה" הורכב גם מצעירים דתיים ולא רק מחרדים, ומבצע בצורה טובה תעסוקה מבצעית בבקעתה ירדן כבר למעלה מעשור.
ההתחלה, מבחינת הלוחמים החרדים לא הייתה קלה: למרות תמיכה סמויה של רבנים מדרג שני, יצאו רבנים בכירים כנגד הגיוס, מחשש שהמתפקרים יתפקרו, או מחשש שיאבדו שליטה על הצעירים, או שיאבדו תקציבים בישיבות. חיילים לא מעטים נהגו לפשוט את המדים לפני שהגיעו לשכונות החרדיות כדי לא לפגוע בכבוד המשפחה, ולפגוע בסיכוי של האחים והאחיות לשידוך איכותי. המתגייסים נחשבו ברובם – שבאבניקים", פרושי הישיבות הפרחיים, ולא בהכרח מיטב הנוער החרדי. התופעה הזאת חלפה, כמעט לגמרי.
עם הזמן עלתה אפשרות להקים גדוד נח"ל חרדי לוחם נוסף: צה"ל התנגד, בנימוק שהוא אינו מעודד יחידות הומונגניות על בסיס סקטוריאלי. עם הזמן נפתחו בצה"ל מסלולי שירות (שח"ר) – בחיל האוויר, באגף המודיעין וביחידות הלוגיסטיקיה (באמ"ן יש אף חרדים שמשרתים בתפקידים טכנולוגיים רגישים ביותר). על בסיס חוק טל נקבעו יעדים לגיוס חרדים במסגרת הנח"ל החרדי או מסלולי שח"ר. בשנת 2012 גוייסו במסגרת היעדים לצה"ל כ - 1,500 חרדים. 1,500 חרדים נוספים היו אמורים להתגייס למסלולי שירות אזרחי, ואולם הגיוס למסלולים אלה הופסק עם פקיעתו של חוק טל וחודש רק באחרונה בזכות החלטת הממשלה היוצאת.
בשנת 2013 היעד של גיוס חרדים לצה"ל ולמסלול השירות האזחרי היה אמור להיות 3,500 אנשים - כמחצית מגודלו של מחזור גיוס חרדי שגרתי, אם מנכים את ה"פחות הטבעי" של בעיות בריאות וכולי, שתקף גם באוכלוסיה זו.
הוויכוח
עוד נושא חשוב שחמק מהדיון הציבורי הוא ההשתמטות המאורגנת של מאות בני ישיבות של הציבור הדתי לאומי שמשרתים בצה"ל רק שנה וארבעה חודשים במה שמכונה "ישיבות הסדר". מדובר, לכל הפחות מבחינת צה"ל, בהשתמטות אפורה. צה"ל מעוניין להאריך את השירות הפעיל של תלמידי ישיבות ההסדר לפחות לשנתיים. עם זאת הנושאים העיקריים שבלב הוויכוח על גיוס החרדים נחשפו כבר לאחר פקיעת תוקפו של חוק טל.
השר לעניינים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון, גיבש אז תכנית בשם הממשלה שעיקריה היו קביעת יעדים לגיוס חרדים ולא "מכסות", תוך הגברת הפיקוח על מתשמטים שאינם לומדים בישיבות באמת, ומתן תמריצים על גיוס חרדים, ותשלום שכר משמעותי למי שמשרתים בצה"ל, בנים ובנות, מהשנה השנייה והשלישית, כדי לתקן את האפליה שבאי השוויון הבסיסי. הדיונים התפוצצו על רקע דרישה עקרונית של ח"כ יוחנן פלסנר, מטעם קדימה, לקבוע "מכסות" לגיוס חרדים, ולא "יעדים" כמו עמדתו של יעלון. החרדים היו מוכנים לצאת לרחובות כאשר שמעו את המילה "מכסות", והממשלה נפלה. אגב, קביעת מכסות נמצאת בלב המצע של תנועת יש עתיד בסוגיית גיוס החרדים, וזאת לאחר תקופת התארגנות בת 5 שנים, שבה יהיה לציבור החרדי, למדינה ולצה"ל, זמן להתארגן למצב החדש.
כאן המקום לפוצץ עוד בלוף: הדיבורים על האפשרות לחייב את כל מי שאינו מתגייס לצה"ל, יהודי או ערבי, בישרות אזרחי חלופי, הם חסרי אחיזה במציאות. המשק אינו יכול לקלוט עשרות ומאות אלפי משרתים בשירות הלאומי. לא ניתן לשבץ אותם בהמוניהם בבתי חולים או בתחנות כיבוי אש לדוגמא, על חשבון אלפי עובדים בשכר. מהלך כזה יהיה כרוך בפגיעה חמורה במקצועיות, פיטרוים המוניים של עובדים בשכר, והאבטלה סמויה קשה, על חשבון תפוקה אמיתית למשק.
חרדים 2013
ביום שלישי השבוע, במסעדה במודיעין, התאספו כעשרה מבוגרי המחזור הראשון של הנח"ל החרדי, ובהם רועי בודל. הם נוהגים להיפגש מפעם לפעם, כמו החבר'ה מגולני. בודל הוא כיום בן 35, אב לשלושה ילדים, גר בישוב החרדי אלעד ועובד בפלאפון. בודל משרת כיום במילואים ביחידת תותחנים, בדרגת סרן. "מה שאנשים לא מבינים זה שהמציאות בחברה החרדית השתנתה לגמרי, לעומת הימים שבהם הקמנו את הפלוגה הראשונה של הנח"ל החרדי", אומר בודל.
"גם כיום אני מעדיף לא לבוא על מדים כדי לאסוף את הילדים מהגן, כאשר אני במילואים, אבל ברחבי העיר אני מסתובב במדים באופן חופשי. באוטובוס מאלעד לעבודה בתל אביב יש איתי באופן קבוע 6-7 חיילים לובשי מדים. 70 אחוז מהאנשים באלעד הולכים לעבודה, בניגוד למה שמקובל לשוב עלינו בציבור החרדי. כולם מבינים שלא כל הצעירים נולדו לישיבות, ושמי שלא מתאים, צריך לשרת – ולהתשלב במעגל העבודה".
15 אלף בלשכות גיוס
מה קשורה בפועל מאז ביטול חוק טל יכול להפתיע. או שלא. זמן קצר אחרי פקיעת תוקפו של החליט שר הביטחון שצה״ ל לא יתחיל במצוד אחרי 54 אלף האברכים שרשומים כ״תורתם אומנותם״ והפכו בין לילה לחייבי גיוס. במקום זאת, הוחלט לשלוח צווי גיוס לאברכים בני 17-19, כך שיתחילו הליכי גיוס כמו בני גילם החילוניים. בפועל, נשלחו צווי התייצבות בלשכות הגיוס ל-15 אלף צעירים חרדים. כמעט כולם התייצבו ועברו את הליכי המיון הראשוניים.
בדרך התעוררו בעיות. חלק מהצעירים סירבו לעבור בדיקת אשכים. צהל הסכים שבמקום לעבור את הבדיקות בלשכות הגיוס יביאו אישורים על בריואות מלשכות הגיוס. בעיה קשה יותר הייתה להעביר את האברכים את שלב האבחון שכולל ראיון עם מאבחנת פסיכוטכנית, שכן צהל לא הספיק להכשיר מאבחנים בנים שיעשו את העבודה. גם כאן נמצא פתרון יצירתי בתיאום בין משרד הביטחון והרבנים: סוכם שהראיונות ייערכו בחדרים גדולים בנוכחות הרבה מאבחנות והרבה מועמדים לגיוס כך שלא יהיה חשש יחוד. אגב, תוך כדי הליכי המיון התאימה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד״ה) את מבחני המיון לבני הישיבות שעולם התוכן שלהם שונה וכולל ידע מועט במתמטיקה ואנגלית, דבר שהיה יכול להקנות להם ציונים נמוכים בלי קשר לרמתם האישית. בוטלו גם שאלות במבחנים שהתשובה עליהם הייתה לא פעם ״ אני צריך לשאול את הרב״.
אחת התוצאות שעלו מהבדיקות שנערכו ל-15 אלף המתייצבים החרדים בלשכות הגיוס הייתה שמצבם הבריאותו ירוד. יותר מהמקובל במגזר החילוני. רבים מהם סובלים מבעיות עיניים ושיניים מורכבות, תוצאה של הזנחה או עיסוק אינטנסיבי בלימודים תחת אור קלוש.
מי שמרכזת מטעם משרד הביטחון את הטיפול בסוגיה המורכבת הוא עורכת דין רות בר, עוזרת שר הביטחון. ״ מערכת הביטחון עוסקת בנושא הרבה לפני פקיעת חוק טל״, אומרת בר. ״ אני בקשר הדוק עם רבנים מהמגזר החרדי וכלנו בכלל דעה שאנו נמצאים בנקודת שינוי בחברה הישראלי. חילונים וחרדים גם יחד חושבים, שהגיע הזמן לשלב את החרדים בצה״ל ובמערכת הביטחון ובמעגל העבודה, לטובת המדינה והחברה החרדית עצמה".
בר, היועץ המשפטי למשרד הביטחון, אחז בן ארי, וגורמים נוספים היו שותפים בחודשים האחרונים בגיבוש שלוש הצעות חוק לגיוס חרדים. החלופות יוצגו לממשלה הבאה, בהתאם לקווי הסיוד שלה, כדי שתביא אותם לאישור הכנסת. ההבדלים בין החלופות השונות נוגעים גם לשאלה האם יקבעו ״מכסות״ לפטורים לחרדים או יעדי גיוס, וכן לתהליכים בתקופת המעבר ולחלופת השירות האזרחי.
צה"ל הקצה באחרונה מיליון שקל למימון בניית בסיס טירונים חרדי ( כנראה על בסיס מתקן קציעות שנבנה במקור עבור המסתננים מאפריקה שהפסיקו להגיע) על פי התכניות צה"ל ירחיב את מסלולי שח"ר ויקים באוגוסט ובנובמבר שני גדודים לוחמים חרדים נוספים שייקראו ״נצח ישראל״ וישרתו בגבול מצרים. בהמשך יוקם גדוד נוסף אך לא תהיה חטיבה חרדית. חרדים יופנו גם לשירות במשטרה, במכבי אש ובמד"א. האם התכניות יתגשמו?
רות בר תומכת באופן מוחלט בהסדר בהסכמה עם הציבור החרדי וכך גם יהודה דובדבני, שהקים את הנחל החרדי. יכול להיות שימצא הסדר כזה ויכול להיות שלא: גם בציבור החרדי יש רבנים מיליטנטיים שלא מוכנים לשמוע על שום סוג של גיוס, ואילו מפלגת יש עתיד מציגה במצעה עמדה בלתי מתפשרת.
האם ראש הממשלה יצליח להקים ממשלה שתחבר את הקצוות? האם החרדים יסכימו להתגייס בהמוניהם ולא יסתפקו בבדיקות בלשכת הגיוס? המבחן יהיה כאשר יגיעו צווי גיוס עם תאריך עלייה על מדים להמוני החרדים (כ-3000 אמורים להתגייס בחודש אוגוסט אם לא תימצא נוסחה חדשה בסגנון חוק טל) ועוד קודם לכן - במשא ומתן הקואליציוני. וכמו כל דבר גם גיוס החרדים הוא עניין של כסף: צה"ל דורש תשלום מיוחד בסך אלפי שקלים על כל חרדי שיתגייס בשנים הבאות, אם יתגייסו חרדים, למימון העלויות המיוחדות.
**
הכתבה מתפרסמת גם במוספשבת של מעריב
תמונות:
נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ראש ה-CIA החדש ג'ון ברנן ושר ההגנה המיועד צ'אק הייגל (צילום: AP)
חיילי הנח"ל החרדי (צילום ארכיון: יואב גוטרמן, דו"צ)
בזמן שהרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, קיבל השבוע בוושינגטון את עיטור הכבוד "Legion of Merit" מידי ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית (בשם הנשיא ושר ההגנה) התחממו שלוש חזיתות, שקובעות את סדר היום של צה"ל.
החזית הלוהטת מכולן היא הצפונית. שתי התקיפות שהיו בסוריה בשבוע שעבר, ומיוחסות לישראל על פי פרסומים זרים, לא היו אירוע חד פעמי שהולך ומתפוגג. מספר בכירים ישראלים (כולל שר הביטחון) הצהירו כי ישראל מתכוונת למנוע באופן עקבי נשק אסטרטגי מידי חיזבאללה. מדובר במדיניות אקטיבית שאותה דוחפים בצה"ל סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, וראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי.
אם ההצהרות הישראליות הן מבוססות (ואין סיבה להעריך שלא), לא מן הנמנע כי בוצעה תקיפה נוספת גם השבוע, בלבנון או בסוריה. על רקע המדיניות הישראלית המוצהרת, המתח בצפון רק הולך ועולה. אין צפי לירי רקטות מסיבי לעבר ישראל, אבל ייתכן שסוריה או חיזבאללה יפעילו ארגון כיסוי שיבצע שיגור או שניים, מבלי להשאיר טביעות אצבע של מי ששלח אותו. סביר יותר שממש ברגעים אלה נעשים מאמצים לבצע פיגוע נקמה כנגד יעדים ישראליים בחו"ל או בלב ישראל (בשנה החולפת נתפסה על ידי השב"כ רשת של חיזבאללה להברחת חומרי נפץ מתקדמים לידי תאי טרור "רדומים" בישראל. יכול מאוד להיות שלא כל ההברחות סוכלו, ולא כל התאים נחשפו, ואולי לכך התכוונו בכירם איראנים כאשר איימו שישראל תשלם את המחיר על התקיפה בסוריה בלב תל אביב).
דווקא החשיפה התקשורתית הגדולה שהייתה השבוע לממצאי החקירה הבולגרית לגבי הפיגוע כנגד אוטובוס התיירים השראליים באוגוסט 2012, היא חסרת חשיבות ביטחונית של ממש: בשב"כ ובמוסד יודעים כבר מזמן כי חיזבאללה עומד מאחורי הפיגוע, בסיוע איראן, כמו שעמד מאחורי שורה של פיגועים ונסיונות פיגוע בעלי מאפיינים דומים שארעו בשנה-שנתיים האחרונות - מניו דלהי בהודו, עד בנקוק, אזרבייג'ן וקפריסין. הפיגועים היו קשורים להחלטה של חיזבאללה לנקום את חיסולו של עימאד מורניה בשנת 2008, המיוחס גם כן לישראל, ולא למתיחות האחרונה שהחלה עקב ההתדרדרות במצב הפנימי בסוריה.
בינתיים, מהצד הישראלי, המתיחות הגבוהה מתבטאת בפריסה הרחבה של שלוש סוללות כיפת ברזל בצפון (הפריסה הרחבה ביותר של מערך כיפת ברזל באיזור זה מאז ומעולם). בנוסף, נפרסו בצפון אמצעים נוספים כדוגמת המכ"מ "רז" (רב זרועי) שמופעל על ידי חיל האוויר, ומספק התרעות הן על ירי ועל תנועה אווירית. לקראת סוף השבוע נחשף גם כי צה"ל הורה לפנות ממטוסים את שדה התעופה האזרחי בחיפה, ונראה כי גם צעד חסר תקדים זה קשור למתיחות הגבוהה. אלה רק ההיבטים הגלויים של המתיחות העצומה.
איראן
המתיחות הגבוהה בצפון קשורה קשר ישיר גם לפטרון האמיתי של סוריה וחיזבאללה: המשטר האיראני. מול איראן הסיפור האמיתי הוא, כמובן, הרצון של ישראל למנוע ממשטר האייתולות השגת נשק גרעיני, וגם מבחינה זו המצב הולך ומתחמם. לאחר הקמת ממשלת אובמה השנייה הצהיר שר ההגנה הנכנס, צ'אק הייגל, בזהירות כי "אין להסיר מהשולחן את האפשרות לצאת לפעולה צבאית נגד איראן אם יתעורר הצורך".
מבחינת האמריקאים, לקראת האביב הקרוב, יתחילו ריכוזי כוחות במזרח התיכון ומול המפרץ הפרסי. במקביל להגברת האיום הצבאי, ארצות הברית תפעל להגביר (שוב) את הלחץ הכלכלי. בחודש יוני הקרוב, מתוכננות באיראן בחירות לנשיאות. החרפת המצב הכלכלי יכולה להוציא מיליוני איראנים לרחובות ולערער את יציבות המשטר. לכן, חלון ההזדמנויות של ארצות הברית והמערב להפעיל לחץ אפקטיבי על איראן הוא בין חודש מרס לחודש יוני.
ארצות הברית לא תמהר לתקוף. גם האיראנים לא ימהרו לנטוש את תכנית הגרעין (הם יחפשו דרכים להמשיך אותה בהתרסה או בהסתר), אבל יכול מאוד להיות להיות שהביקורים המתוכננים בישראל של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ושל הייגל, קשורים לסוגיה האיראנית לא פחות מאשר לעניין המדיני, כפי שנטתה התקשורת להעריך השבוע. האם אובמה והייגל באים כדי לתאם עמדות לקראת תקיפה אפשרית או דווקא כדי להחזיק את ישראל קצר שלא תתקוף על דעת עצמה (עצם ההמתנה לביקורים תהווה שיקול בהחלטה הישראלית על תקיפה אפשרית)?
חזית חברתית
וגם זה אירוע גורלי מבחינת צה"ל, שישפיע מאוד על שנת 2013: השאלה כיצד יסתיימו המגעים הקואליציוניים ומה יוחלט בשאלה שעומדת במרכזם: גיוס (או אי גיוס) החרדים. בסוגיה הזאת מתנהל שיח שהוא, בלשון המעטה, רצוף בחצאי אמיתות, אי דיוקים ואף שקרים, מתוך אינטרסים פוליטיים ותפיסות מוטעות - של כל הצדדים.
מה כן נכון?
הנה עובדה מספר אחת: צה"ל סובל מבעיית כוח אדם חמורה, וזקוק באמת לגיוס החרדים.
כאשר בוחנים את התהליכים הדמוגרפיים במדינה, מזהים שתי קפיצות בדמוגרפיה באוכלוסייה היהודית, שהיא המשפיע העיקרי על הגיוס: בשנות ה-90' של המאה הקודמת העלייה מברית המועצות לשעבר הגדילה באופן משמעותי את פוטנציאל הגיוס, שהחל לכלול את את העולים עצמם, ועלייה דמוגרפית זו החזיקה מעמד עד לשנת 2005. העולים של שנות ה-90 התחילו להשפיע על נתוני הילודה החל משנת 1997, ולכן הקפיצה המשמעותית הבאה במחזורי הגיוס צפויה רק כאשר ידי העולים ידיעו לגיל גיוס, כלומר ב-2015.
בינתיים, בעשור שבין 2005 ל- 2015, פוטנציאל הגיוס הוא קבוע, אבל שיעור הגיוס הולך ויורד. הסיבה העיקרית לאי הגיוס לצה"ל קשורת לדת. ב-1990, 75 אחוז מהיהודים התגייסו (בנים ובנות), ואילו בשנת 2010 מדובר ב-67 אחוז. ב- 2020 התחזית היא 64 אחוז מהאוכלוסייה היהודית. אם מוסיפים לנתונים גם את האוכלוסייה הערבית (29 אחוז מבני ה-18 הם ערבים), יוצא שרק כמחצית מאזרחי ישראל בני ה-18 מתגייסים כיום לצה"ל. בקרב הבנות, אפילו הרבה פחות. זו לא רק בעיית כוח אדם לצה"ל אלא גם בעיה חברתית – אלה שכן משרתים מרגישים יותר ויותר פראיירים. נחזור לעניינים הדמוגרפיים. משפחה יהודית חילונית ממוצעת מונה 2.5 ילדים, ואילו למשפחה חרדית יש בממוצע מעל 7 ילדים. השנה, לא פחות מ-30 אחוז מהילדים שלומדים בכיתות א' בחינוך היהודי הם מהזרם החרדי, שאינו צפוי לשלוח את בוגריו לצה"ל אם יימשך הפטור. אם לוקחים בחשבון גם את הערבים, הפטורים מגיוס על פי חוק, לא צריך להיות מתמטיקאי כדי להעריך שבעוד 12 שנה רק 46 אחוז מבני ה-18 יתגייסו, אם לא יחול שינוי משמעותי במצב. אגב, האוכלוסיה בעלת שיעור הגיוס הגבוה ביותר היא הדרוזית, עם למעלה מ-80 אחוזי גיוס. גם שם יש נערים שעוסקים בלימודי דת ומקבלים פטור, אבל באחוזים נמוכים - הרבה פחות מ- 13 אחוז מבני ה-18 היהודים ו-31 (!) אחוז מהבנות באוכלוסייה היהודית שקיבלו פטור מסיבות דת במהלך שנת 2012 (שאר הפטורים ניתנים בכל המגזרים לצעירים הסובלים מבעיות בריאות, כולל משתמטים שעושים הצגות לקצין בריאות הנפגש - על פי הערכות כשלושה אחוז מכל מחזור גיוס חילוני הם משתמטים בדרך זו- לשוהים בחו"ל או לבעלי נתונים אישיים נמוכים במיוחד, שצה"ל כלל אינו מעוניין לקלוט בשורותיו).
במקביל לקיטון שחל בשנים האחרונות במחזורי הגיוס לצה"ל, דווקא גדול הצרכים: יחידות הסייבר והיחידות הטכנולוגיות של צה"ל זקוקות למסות של כוח אדם איכותי, וגםה מצב הלא שקט לאורך הגבולות (בעיקר הגבול המצרי) מצריך תוספת כוח אדם משמעותית לבט"ש – ביטחון שוטף. וזה עוד לפני שמדברים על ההתדרדרות המסתמנת במצב ביהודה ושומרון, שדורשת כוח אדם נוסף. כתוצאה מהגידול בצורכי כוח האדם של צה"ל לעומת הפחתת מספר המתגייסים, צה"ל מתקשה למלא השנה את השורות בכל היחידות הסדירות. במחזור גיוס מרס הקרוב ייאלץ צה"ל לוותר על גיוס שתוכנן מראש ליחידה של פיקוד העורף, המבצעת גם פעילות מבצעית שוטפת. במקביל, הולכות וקטנות מצבות כוח האדם ביחידות הלוחמות בארבעה אחוזים בממוצע. התוצאה תהיה שהעומס המוטל על המשרתים ביחדיות אלה יילך ויגבר. יותר שמירות ויותר תורנויות, ייפלו על כל חייל. צה"ל גם יצמצם בשנה הקרובה את מספר ימי החופשה המגיעים לכל חייל על פי הפקודות - מ-20 ימים ל-15 בלבד.
קבלו עובדה מספר 2: הטענה ש"החרדים לא רוצים להתגייס" אינה נכונה בהכרח. עצם השימוש במונח "חרדים" הוא בעיייתי שכן החרדים אינם מקשה אחת – יש הבטל בין הלומדים בישיבות העלית הליטאיות ובין קבוצותא וכלוסיה אחרות ובין זרמים ציונים במידה מסוימת וזרמים שעוינם את הציונות (כדוגמת נטורי קרטא). לגופו של עניין, משיחות עם גורמים במפלגות החרדיות משתמע כי הם מפחדים פחד מוות ממה שיוחלט לגבי גיוס החרדים על ידי הממשלה הבאה. נסיונות של גורמים בש"ס לשגר בימים האחרונים מסרים לאנשי יש עתיד על דיון בדבר גיוס קבוצות חרדים נרחבות בהסכמה נתקלו בדלת נעולה. בקרב אנשים מהבית היהודי הייתה קצת יותר הקשבה.
"מכסה" או "יעד"
כדי להבין מה עומד בלב הדיון כיום צריך לחזור אחורה. כידוע, את הפטור המקורי משירות לחרדים ש"תורתם אמונותם" נתן כבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, שהגביל את מספר ה"עילויים" שזכאים לפטור הזה ל-400 בכל שנה. המכסה בוטלה בעקבות המהפך השלטוני ב -1977. מאז, מספר הצעירים שלא התגייסו הלך ותפח והגיע למספרים המפחידים כיום: בכל שנה עומד מספר הנערים שמגיעים לגיל גיוס אך מצהירים ש"תורתם אמונתם" על 8,000. עד שחוקק חוק טל בתחילתה העשור שעבר, הם היו צריכים להתייצב בכל מספר חודשים בלשכות הגיוס כדי להאריך את הפטור.
מאז שהחוק נכנס לתוקף כל מה שנדרש מהם היה להצהיר שהם תלמידי ישיבה רק פעם אחת ולהביא חתימה מרב הישיבה. המטרה הייתה להרוויח חלק מהצעירים שיתייגסו כאשר יגיעו לגיל 22, ובעיקר שהמוני חרדים שנתקעו בישיבות כדי לא להגיע לשירות - ישתלבו בשוק העבודה. חוק טל בוטל באחד באוגוסט 2012 על ידי בג"צ, שקבע כי הוא לא שיוויוני. ההבנה בציבור החרדי שהמצב הקיים לא יכול להימשך התחילה לחלחל הרבה קודם. למעשה, שירות בני ישיבות כמתנדבים בצה"ל (ולא מכורח שירות חובה) החל בפגישה שנערכה בסלון בישוב פורשי צה"ל רעות, בשנת 1999.
הסלון היה בביתו של תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, שכיהן אז כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. במפגש נכחו שני צעירים חרדים, יוסי כנצנלבוגן ורועי בודל, שהיו גרעין ההקמה של גדוד הנח"ל החרדי (שמכונה "נצח יהודה") וכותב שורות אלה. הרעיון בהקמת גדוד הנח"ל החרדי, שיצא אל הפועל כמה חודשים מאוחר יותר, היה ליצור מסגרת ייעודית לצעירים חרדים מסגרת שבה יוכלו לשרת וגם לשמור על אורחות חייהם היחודיים: הובטחו להם אוכל בהשגחת הבד"צ, שלא ישרתו בקרבת בנות, חמש תפילות ושיעורי דת ביום שגרתי, וכן שירות מקוצר בין שנתיים שבסיומו ייצאו לשנת לימודים. גדוד "נצח יהודה" הורכב גם מצעירים דתיים ולא רק מחרדים, ומבצע בצורה טובה תעסוקה מבצעית בבקעתה ירדן כבר למעלה מעשור.
ההתחלה, מבחינת הלוחמים החרדים לא הייתה קלה: למרות תמיכה סמויה של רבנים מדרג שני, יצאו רבנים בכירים כנגד הגיוס, מחשש שהמתפקרים יתפקרו, או מחשש שיאבדו שליטה על הצעירים, או שיאבדו תקציבים בישיבות. חיילים לא מעטים נהגו לפשוט את המדים לפני שהגיעו לשכונות החרדיות כדי לא לפגוע בכבוד המשפחה, ולפגוע בסיכוי של האחים והאחיות לשידוך איכותי. המתגייסים נחשבו ברובם – שבאבניקים", פרושי הישיבות הפרחיים, ולא בהכרח מיטב הנוער החרדי. התופעה הזאת חלפה, כמעט לגמרי.
עם הזמן עלתה אפשרות להקים גדוד נח"ל חרדי לוחם נוסף: צה"ל התנגד, בנימוק שהוא אינו מעודד יחידות הומונגניות על בסיס סקטוריאלי. עם הזמן נפתחו בצה"ל מסלולי שירות (שח"ר) – בחיל האוויר, באגף המודיעין וביחידות הלוגיסטיקיה (באמ"ן יש אף חרדים שמשרתים בתפקידים טכנולוגיים רגישים ביותר). על בסיס חוק טל נקבעו יעדים לגיוס חרדים במסגרת הנח"ל החרדי או מסלולי שח"ר. בשנת 2012 גוייסו במסגרת היעדים לצה"ל כ - 1,500 חרדים. 1,500 חרדים נוספים היו אמורים להתגייס למסלולי שירות אזרחי, ואולם הגיוס למסלולים אלה הופסק עם פקיעתו של חוק טל וחודש רק באחרונה בזכות החלטת הממשלה היוצאת.
בשנת 2013 היעד של גיוס חרדים לצה"ל ולמסלול השירות האזחרי היה אמור להיות 3,500 אנשים - כמחצית מגודלו של מחזור גיוס חרדי שגרתי, אם מנכים את ה"פחות הטבעי" של בעיות בריאות וכולי, שתקף גם באוכלוסיה זו.
הוויכוח
עוד נושא חשוב שחמק מהדיון הציבורי הוא ההשתמטות המאורגנת של מאות בני ישיבות של הציבור הדתי לאומי שמשרתים בצה"ל רק שנה וארבעה חודשים במה שמכונה "ישיבות הסדר". מדובר, לכל הפחות מבחינת צה"ל, בהשתמטות אפורה. צה"ל מעוניין להאריך את השירות הפעיל של תלמידי ישיבות ההסדר לפחות לשנתיים. עם זאת הנושאים העיקריים שבלב הוויכוח על גיוס החרדים נחשפו כבר לאחר פקיעת תוקפו של חוק טל.
השר לעניינים אסטרטגיים, משה (בוגי) יעלון, גיבש אז תכנית בשם הממשלה שעיקריה היו קביעת יעדים לגיוס חרדים ולא "מכסות", תוך הגברת הפיקוח על מתשמטים שאינם לומדים בישיבות באמת, ומתן תמריצים על גיוס חרדים, ותשלום שכר משמעותי למי שמשרתים בצה"ל, בנים ובנות, מהשנה השנייה והשלישית, כדי לתקן את האפליה שבאי השוויון הבסיסי. הדיונים התפוצצו על רקע דרישה עקרונית של ח"כ יוחנן פלסנר, מטעם קדימה, לקבוע "מכסות" לגיוס חרדים, ולא "יעדים" כמו עמדתו של יעלון. החרדים היו מוכנים לצאת לרחובות כאשר שמעו את המילה "מכסות", והממשלה נפלה. אגב, קביעת מכסות נמצאת בלב המצע של תנועת יש עתיד בסוגיית גיוס החרדים, וזאת לאחר תקופת התארגנות בת 5 שנים, שבה יהיה לציבור החרדי, למדינה ולצה"ל, זמן להתארגן למצב החדש.
כאן המקום לפוצץ עוד בלוף: הדיבורים על האפשרות לחייב את כל מי שאינו מתגייס לצה"ל, יהודי או ערבי, בישרות אזרחי חלופי, הם חסרי אחיזה במציאות. המשק אינו יכול לקלוט עשרות ומאות אלפי משרתים בשירות הלאומי. לא ניתן לשבץ אותם בהמוניהם בבתי חולים או בתחנות כיבוי אש לדוגמא, על חשבון אלפי עובדים בשכר. מהלך כזה יהיה כרוך בפגיעה חמורה במקצועיות, פיטרוים המוניים של עובדים בשכר, והאבטלה סמויה קשה, על חשבון תפוקה אמיתית למשק.
חרדים 2013
ביום שלישי השבוע, במסעדה במודיעין, התאספו כעשרה מבוגרי המחזור הראשון של הנח"ל החרדי, ובהם רועי בודל. הם נוהגים להיפגש מפעם לפעם, כמו החבר'ה מגולני. בודל הוא כיום בן 35, אב לשלושה ילדים, גר בישוב החרדי אלעד ועובד בפלאפון. בודל משרת כיום במילואים ביחידת תותחנים, בדרגת סרן. "מה שאנשים לא מבינים זה שהמציאות בחברה החרדית השתנתה לגמרי, לעומת הימים שבהם הקמנו את הפלוגה הראשונה של הנח"ל החרדי", אומר בודל.
"גם כיום אני מעדיף לא לבוא על מדים כדי לאסוף את הילדים מהגן, כאשר אני במילואים, אבל ברחבי העיר אני מסתובב במדים באופן חופשי. באוטובוס מאלעד לעבודה בתל אביב יש איתי באופן קבוע 6-7 חיילים לובשי מדים. 70 אחוז מהאנשים באלעד הולכים לעבודה, בניגוד למה שמקובל לשוב עלינו בציבור החרדי. כולם מבינים שלא כל הצעירים נולדו לישיבות, ושמי שלא מתאים, צריך לשרת – ולהתשלב במעגל העבודה".
15 אלף בלשכות גיוס
מה קשורה בפועל מאז ביטול חוק טל יכול להפתיע. או שלא. זמן קצר אחרי פקיעת תוקפו של החליט שר הביטחון שצה״ ל לא יתחיל במצוד אחרי 54 אלף האברכים שרשומים כ״תורתם אומנותם״ והפכו בין לילה לחייבי גיוס. במקום זאת, הוחלט לשלוח צווי גיוס לאברכים בני 17-19, כך שיתחילו הליכי גיוס כמו בני גילם החילוניים. בפועל, נשלחו צווי התייצבות בלשכות הגיוס ל-15 אלף צעירים חרדים. כמעט כולם התייצבו ועברו את הליכי המיון הראשוניים.
בדרך התעוררו בעיות. חלק מהצעירים סירבו לעבור בדיקת אשכים. צהל הסכים שבמקום לעבור את הבדיקות בלשכות הגיוס יביאו אישורים על בריואות מלשכות הגיוס. בעיה קשה יותר הייתה להעביר את האברכים את שלב האבחון שכולל ראיון עם מאבחנת פסיכוטכנית, שכן צהל לא הספיק להכשיר מאבחנים בנים שיעשו את העבודה. גם כאן נמצא פתרון יצירתי בתיאום בין משרד הביטחון והרבנים: סוכם שהראיונות ייערכו בחדרים גדולים בנוכחות הרבה מאבחנות והרבה מועמדים לגיוס כך שלא יהיה חשש יחוד. אגב, תוך כדי הליכי המיון התאימה מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד״ה) את מבחני המיון לבני הישיבות שעולם התוכן שלהם שונה וכולל ידע מועט במתמטיקה ואנגלית, דבר שהיה יכול להקנות להם ציונים נמוכים בלי קשר לרמתם האישית. בוטלו גם שאלות במבחנים שהתשובה עליהם הייתה לא פעם ״ אני צריך לשאול את הרב״.
אחת התוצאות שעלו מהבדיקות שנערכו ל-15 אלף המתייצבים החרדים בלשכות הגיוס הייתה שמצבם הבריאותו ירוד. יותר מהמקובל במגזר החילוני. רבים מהם סובלים מבעיות עיניים ושיניים מורכבות, תוצאה של הזנחה או עיסוק אינטנסיבי בלימודים תחת אור קלוש.
מי שמרכזת מטעם משרד הביטחון את הטיפול בסוגיה המורכבת הוא עורכת דין רות בר, עוזרת שר הביטחון. ״ מערכת הביטחון עוסקת בנושא הרבה לפני פקיעת חוק טל״, אומרת בר. ״ אני בקשר הדוק עם רבנים מהמגזר החרדי וכלנו בכלל דעה שאנו נמצאים בנקודת שינוי בחברה הישראלי. חילונים וחרדים גם יחד חושבים, שהגיע הזמן לשלב את החרדים בצה״ל ובמערכת הביטחון ובמעגל העבודה, לטובת המדינה והחברה החרדית עצמה".
בר, היועץ המשפטי למשרד הביטחון, אחז בן ארי, וגורמים נוספים היו שותפים בחודשים האחרונים בגיבוש שלוש הצעות חוק לגיוס חרדים. החלופות יוצגו לממשלה הבאה, בהתאם לקווי הסיוד שלה, כדי שתביא אותם לאישור הכנסת. ההבדלים בין החלופות השונות נוגעים גם לשאלה האם יקבעו ״מכסות״ לפטורים לחרדים או יעדי גיוס, וכן לתהליכים בתקופת המעבר ולחלופת השירות האזרחי.
צה"ל הקצה באחרונה מיליון שקל למימון בניית בסיס טירונים חרדי ( כנראה על בסיס מתקן קציעות שנבנה במקור עבור המסתננים מאפריקה שהפסיקו להגיע) על פי התכניות צה"ל ירחיב את מסלולי שח"ר ויקים באוגוסט ובנובמבר שני גדודים לוחמים חרדים נוספים שייקראו ״נצח ישראל״ וישרתו בגבול מצרים. בהמשך יוקם גדוד נוסף אך לא תהיה חטיבה חרדית. חרדים יופנו גם לשירות במשטרה, במכבי אש ובמד"א. האם התכניות יתגשמו?
רות בר תומכת באופן מוחלט בהסדר בהסכמה עם הציבור החרדי וכך גם יהודה דובדבני, שהקים את הנחל החרדי. יכול להיות שימצא הסדר כזה ויכול להיות שלא: גם בציבור החרדי יש רבנים מיליטנטיים שלא מוכנים לשמוע על שום סוג של גיוס, ואילו מפלגת יש עתיד מציגה במצעה עמדה בלתי מתפשרת.
האם ראש הממשלה יצליח להקים ממשלה שתחבר את הקצוות? האם החרדים יסכימו להתגייס בהמוניהם ולא יסתפקו בבדיקות בלשכת הגיוס? המבחן יהיה כאשר יגיעו צווי גיוס עם תאריך עלייה על מדים להמוני החרדים (כ-3000 אמורים להתגייס בחודש אוגוסט אם לא תימצא נוסחה חדשה בסגנון חוק טל) ועוד קודם לכן - במשא ומתן הקואליציוני. וכמו כל דבר גם גיוס החרדים הוא עניין של כסף: צה"ל דורש תשלום מיוחד בסך אלפי שקלים על כל חרדי שיתגייס בשנים הבאות, אם יתגייסו חרדים, למימון העלויות המיוחדות.
**
הכתבה מתפרסמת גם במוספשבת של מעריב
תמונות:
נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ראש ה-CIA החדש ג'ון ברנן ושר ההגנה המיועד צ'אק הייגל (צילום: AP)
חיילי הנח"ל החרדי (צילום ארכיון: יואב גוטרמן, דו"צ)
