רוסיה והעולם: מענה לאיומים, חיזוק הכלכלה
מה עומד בלב עקרונות מדיניות החוץ הרוסית? ראש "נתיב" לשעבר, יעקב (יאשה) קדמי בסקירה מיוחדת עבור "ישראל דיפנס" על מדיניות פוטין ברחבי העולם
הגנה לישראל
| 19/05/2011
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש הממשלה דימיטרי מדבדב (צילום:AP)
"רוסיה לעולם אינה חלשה, כפי שאויביה רוצים לראות אותה, ואינה חזקה, כפי שרוצה להראות", אמירה זו נכונה היום בדיוק כפי שהייתה נכונה לפני כמאתיים שנה בראשית המאה ה-19, כאשר, טאלייראן, אחד מהמדינאים והדיפלומטים המעולים בהיסטוריה, שבין היתר היה אחד מסוכני המודיעין של רוסיה אמר זאת.
בניסיון להבין את רוסיה ומדיניות החוץ שלה היום, יש לקחת בחשבון אמירה זו וכן את העובדה הלא פחות חשובה כי רוסיה של היום כבר איננה ברית המועצות. ביסודה של מדיניות החוץ של רוסיה כיום, עומד הצורך לתת מענה לאיומים על רוסיה, לפי הבנתה, וחיזוק כלכלתה ומעמדה הבינלאומי. רוסיה כמדינה הגדולה ביותר בעולם, המאוכלסת ביותר ממאה עמים ושבטים, בני כל הדתות העיקריים בעולם, רואה את עצמה כמדינה רב לאומית ורב דתית. בשל גודלה העצום, המייקר את הובלה של הסחורות והן של חומרי הגלם השונים, האקלים הקשה (יותר ממחצית שיטחה באזור קור תמידי), התשתיות הלא מפותחות, מייצרות נקודת פתיחה בעייתית עבור המדינה שהופכות אותה יקרה יותר לעומת כל מדינה אחרת בעולם, במיוחד המדינות המפותחות. בנוסף, נדרשות השקעות עצומות בפיתוח תשתיות לרמה של המדינות המפותחות על מנת להפוך את המדינה ליעילה יותר ותחרויות יותר בעולם שהופך ליותר ויותר גלובאלי והגבולות הגיאוגרפיים מטשטשים.
הנתונים הפיסיים, יחד עם הנתונים הגאוגרפיים ופיזור אוכלוסייתה, מחייבים קיום שלטון מרכזי חזק ובעל אוטוריטה בלתי מעוררת, שיבטיח את שלמותה וקיומה כמדינה מאוחדת. אזורי המזרח הרחוק, וסיביר, מעטי האוכלוסייה, הרבה יתר קרובים מבחינת שווקים, תרבות עסקית וקשרים כלכליים לסין, קוראיה ויפן, מאשר לרוסיה האירופית, קרי מוסקבה וסנט פטרבורג. האיום הגדול ביותר בעיני השלטון ברוסיה הוא התפרקותה, הן תחת לחצים פנימיים אתניים ו/או דתיים, והן תחת נסיבות מבחוץ.
בראשית שנות ה-90 שלה המאה הקודמות, איום זה היה ממשי ומסוכן ביותר, כיום הוא נחלש מעט. העומדים בראש המערכת השלטונית ברוסיה של היום סבורים שמדינתם "נידונה להיות מעצמה", או שתפסיק להתקיים כמדינה מאוחדת. המושג מעצמה, היום מתפרש לא כי אחד משתי מעצמות בעולם, יחד עם ארה"ב, אלא כיום, רוסיה שואפת להיות אחד ממעצמות העל דוגמת סין, ארה"ב, האיחוד האירופאי, הודו ואול בעתיד, ברזיל. להבדיל מבריה"מ רוסיה של היום נטולה אידאולוגיה כלל עולמית, נוסח הקומוניזם הסובייטי, ואינה שואפת, בניגוד לבריה"מ, להפיץ את האידאולוגיה שלה בין מדינות העולם או להשליט את האידאולוגיה שלה בכמה שיותר מדינות. מדיניות החוץ שלה לא נועדה כלל להפצת אידאולוגיה כלשהי או לשינויי משטרים במדינות אחרות מטעמים אידאולוגיים.
יחד עם זאת, ברוסיה של היום, נמשך תהליך גיבוש אידאולוגיה "מדינית לאומית" תוך בניית מנגנוני הגנה נגד חתרנות אידאולוגית מבחוץ. כיום, מדיניות חוץ של רוסיה אמורה לקדם ולשרת את הפיתוח וההתקדמות של כלכלת רוסיה, ולא ההפך, כפי שהיה בזמן השלטון הסובייטי בבריה"מ. רוסיה רואה במדיניות החוץ שלה מרכיב חשוב בהתמודדות בשדה האינפורמציה, התקשורת והארגונים הלא פורמליים (NGOs) במטרה לשפר את דימויה ולהסביר את המדיניות החוץ שלה. דוקטרינת מדיניות חוץ עובדה על ידי מעצה לביטחון לאומי ואושרה ע"י הנשיא פוטין ב-28.7.2000. בשנת 2008 היא אושררה מחדש תוך הכנסת דגשים אחדים שונים במקצת. ב-7 למאי 2012 הטיל הנשיא פוטין, הפעם על שר החוץ, לגבש דוקטרינה חדשה.
מעמדה הבינלאומי של רוסיה כיום מבוסס בעיקרו על עוצמתה הצבאית (בעיקר הגרעינית), מקורות האנרגיה העצומים אשר ברשותה (מקורות הגז והנפט הגדולים בעולם) והשתתפות במערכות הבינלאומיות הקובעות, כאשר בראש ובראשנה מועצת הביטחון של האו"ם. הנהגת רוסיה סבורה שלמרות התפרקותה של בריה"מ, ויתור על אידאולוגיה קומוניסטית סובייטית, איחודה גרמניה, פירוקה של ברית וורשה, יציאה ממזרח אירופה והסרת האיום הצבאי הסובייטי מאירופה, המערב, בהובלת ארה"ב ובריטניה, ממשיך לדגול במדיניות אנטי רוסית מסורתית, שתחילתה במאה ה19.
המשך קיומו של נאט"ו והרחבתו המתמדת מזרחה, לא רק למדינות מזרח אירופה, אלא גם למדינות בריה"מ שלעבר, נתפס כאיום על ביטחונה ושלמותה של רוסיה. מבחינה צבאית, רוסיה שואפת להיות שווה לארה"ב ברמתה ועוצמתה בנשק האסטרטגי הלא קונבנציונאלי, או לפחות ברמה העשויה להרתיעה את ארה"ב מניסיון שימוש בכוח צבאי נגד רוסיה. יחד עם זאת, לפי תפיסתה שהודגשה משנת 2008, היציבות האסטרטגית הבינלאומית חייבת לא להתבסס על היחסים רוסיה-ארה"ב, אלא לכלול כל מדינות בעלות נשק גרעיני. זהו ביטוי מובהק להכרה של רוסיה בנחיתותה האסטרטגית והצבאית ההולכת וגוברת, לעומת ארה"ב, וניסיונה ליצור ע"י שימוש במערכת קשרים בינלאומיים, תוספת עוצמה הכרחית להבטחת עצמאותה ושלמותה. בכוונת השלטון במוסקבה להגביר ולהעצים את פעילותה של רוסיה בזירה הבינלאומית ומדיניות החוץ שלה ובתור מרכיב חשוב לעוצמתה וביטחונה של רוסיה, בהתאם לתפיסתה, היא דורשת להיות מעורבת בפתרון כל סכסוך בעולם, יחד עם ארה"ב ומעצמות אחרות.
אחת מהנקודות העיקריות של קונספציית מדיניות החוץ המתגבשת היא שהעולם של היום אינו יציב דיו והגורם העיקרי לחוסר היציבות הן הניסיונות של ארה"ב ומדינות המערב להתערב בעניינים הפנימיים של המדינות בעולם. בנוסף למשבר הכלכלי הכלל עולמי, שאיש אינו יודע אם הגיע אל קיצו, הולך וגובר חוסר יציבות, ויחד אתו חוסר הודאות בהתפתחויות בעולם. מבחינה גאוגרפית העדיפות הראשונה של רוסיה הינה המרחב הפוסט סובייטי. רוסיה, המדינה האירו-אסיאנית הגדולה ביותר, במרחב הפוסט סובייטי האזור בעל איום הגדול ביותר הינו אזור הדרום, בעיקר אסיה תיכונה, ופחות מרחב הקווקז. המטרה האסטרטגית העיקרית של מדיניות החוץ היא המשך והעמקת האינטגרציה, לפחות לחלק ממדינות בריה"מ לשעבר.
השאיפה לשנים הבאות היא להקים ברית אירו-אסיאתית בת 170-180 מיליון תושבים לה שותפות רוסיה, קזחסטן וביילורוסיה, בעלת מערכת חוקים ונוהליים כלכליים אחידה, ניידות פיננסית וכוח העבודה בין מדינות הברית. זהו למעשה הליך להקמת שוק משותף של רוסיה קזחסטן וביילורוסיה בעל מערכת פיננסית משותפת. המהלך הראשון כבר החל בדמות אמנת מס משותפת לשלושה, מהלך אשר מעכב דרך אגב את תחילת המו"מ על הסכם הסחר החופשי עם ישראל. מטרה ארכת תווך הוא צירופה של אוקראינה לברית זו ואולי אף מדינות נוספות במרחב. אינטגרציה עם מדינות חבר המדינות העצמאיות אינה יכולה לפטור את הבעיות של רוסיה עצמה, אלא לסיעה ליצירת תנאים יותר נוחים בתחומי ניצול כוח אדם, השקעות ופיתוח שווקים סחורות ושירותים.
במעגל השני, מעבר למרחב הפוסט סובייטי, האזור החשוב ביותר למדיניות החוץ הרוסית היא אירופה. רוסיה בעד חיזוק מעמדה של אירופה. רוסיה ראתה בשנת 2008 בבריטניה וצרפת כמדינות המובילות במרחב. כיום המדינות האירופיות החשובות בעיני רוסיה הן גרמניה, צרפת איטליה והולנד, כאשר בריטניה לא מוזכרת. במקרה או שלא במקרה, אלה גם המדינות הנסמכות במידה רבה על הגז הטבעי הרוסי הזורם לאורך ולרוחב היבשת. על רקע זה ניתן להבין רצונה של רוסיה להיות שחקן ראשי בהספקת גז לאירופה ולהשתלב בהספקת גז נוזלי ישראלי, דבר שלא צלח עד עתה ואף הואט לאחר שחברת Wooside האוסטרלית רכשה 30% ממאגר הגז "לוויתן" הנחשב לאחד המאגרים הגדולים בעולם שנתגלו בשנים האחרונות ורובו ככולו מיועד ליצוא. לפי הבנתה של ההנהגה הרוסית, הגברה והעמקה של הקשרים עם אירופה, עשויים גם הם להקטין בצורה ניכרת את העוינות של אירופה לרוסיה ולהקטין בכך את הסיכונים לביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית. בטווח הרחוק, רוסיה רואה הקמת אירופה גדולה, כשותפות בין אירופה המאחדת והברית האירו אסיאתית. התפיסה הזאת כוללת גם מערכת יחסים והסדרי שיתוף פעולה בין הכוחות הצבאים של ברית אירו אסייתיים, שהם רק בתחילת רק בתהליך גיבושם ונאט"ו. במצב האידאלי, רוסיה מדברת על יצירת מרחב ביטחון אחיד מוולאדיווסטוק ועד וונקובר. 
אזור המזרח הרחוק ואסיה הינו השלישי בחשיבותו למדיניות החוץ הרוסית. אם בשנת 2000 רוסיה התייחסה במידה דומה ליחסיה עם סין והודו, משנות 2008 חשיבות יחסיה עם סין בולטת לאין שיעור. כיום, יחסיה עם סין חורגות ממרחב הגאוגרפי ומקבלים יותר ויותר משמעות גלובלית. בעיני הנהגה של רוסיה, למדיניות החוץ שלה יש משמעות האסטרטגית עליונה לשיתוף פעולה עם סין, בכלל זה תאום עמדות במדיניות חוץ. למעשה, מתקיים שיתוף פעולה ותאום בין סין ורוסיה בנושאי מדיניות חוץ של שתי המדינות, בייחוד בשאלות בעלות משמעות גלובלית. יחד עם זאת, רוסיה איננה רואה בחיוב הפיכת שותפות אסטרטגית עם סין לברית בין סין ורוסיה.
ביחס לארה"ב, עיקר המדיניות הרוסית המגבשת היא בלימת המגמות האמריקאיות במישור הצבאי על ידי בניית מערכים אסטרטגיים נגד טילים המסכנים גם ביטחונה של רוסיה, והן ניסיונותיה של ארה"ב להתערב בעניינים המפנימים של מדינות השונות. גם בנושא הזה בולט דמיון בין העמדות של רוסיה ושל סין. באופן בסיסי, רוסיה מדגישה שיחסיה עם ארה"ב יתפתחו רק על בסיס תועלת הדדית. בעימות ההולך ומתגבר בין השניים, רוסיה כפי הנראה, הרבה יותר קרובה לסין ואיננה מוכנה לתמוך בעמדות ארה"ב. בעת הזו מדינות אפריקה ואמל"ט, פרט לברזיל נמצאות בשולי האינטרסים של מדיניות החוץ של רוסיה, למרות שיחסיה עם ארצות אפריקה בעלי חשיבות יותר גבוהה.
במערכת היחסים הבינלאומיים רוסיה רואה את האו"ם כגורם המרכזי והחשוב ביותר שיש לחזקו, תוך שמרת המעמד המיוחד של חמשת חברות במועצת הביטחון. כפי שציינתי, המערכות הבינלאומיות, ואו"ם בראשם, הינם המרכיב החשוב בתוספת העוצמה החסרה של רוסיה מול ארה"ב. רוסיה סבורה שארה"ב וכמה ממדינות מערב מנסות להחליש השפעת האו"ם ומעמדה, ורואה בכך את אחת הסיבות למשבר העולמי.
הקרמלין והעולם המוסלמי
כרבע מאוכלוסייתה של רוסיה הם עמים מוסלמיים. רוסיה רואה ומציגה את עצמה לא רק כמדינה רב דתית, ונוצרית פראבוסלבית, אלא גם כי מדינה מוסלמית. רוסיה מדגישה את תפקידה הולך וגובר של המרכיב הדתי ומציינת אגב כך את חשיבות ההרחבה וההעמקה של היחסים עם העולם המוסלמי. מתוך הכרה בחשיבות האיסלאם, רוסיה משמשת כחברה משקיפה הן בליגה של המדינות המוסלמיות והן בליגה של המדינות הערביות.
באופן עיקרוני, רוסיה רואה באיסלאם הקיצוני איום גדול על בטחונה ושלמותה והן על יציבות וביטחון העולם. מדיניותה של רוסיה במישור האסלאמי באה לידי ביטוי בשיתוף פעולה, עידוד וחיזוק האסלאם המסורתי, המתון והסובלני כנגד השפעות של אסלאם פונדמנטליסטי, רדיקלי וקיצוני. נקודה נוספת ראויה לציון במארג מדיניות החוץ הרוסית היא החשיבות אותה מייחסת רוסיה לפזורה דוברי הרוסית ויצאי בריה"מ לשעבר, שגדלו וחונכו בתרבות הרוסית, ולקשרים אתם. במידה מסוימת רוסיה מנסה לחכות בכך את היחסים בין מדינת ישראל ויהודי התפוצות. מדיניותה של רוסיה במזה"ת נגזרת במידה רבה מאוד מאינטרסים גלובליים ויחסיה עם ארה"ב וסין ויחסים וכן העימותים הגלויים והגלויים פחות בין סין וארה"ב.
שיקול חשוב המנחה את מדיניותה הוא להבטיח שלרוסיה יהיה תפקיד שווה ערך לארה"ב בעיצובו העתידי של האזור. היותו של מזה"ת אחד ממקורות האסלאם הרדיקאלי והטרור האסלאמי, מהווה סיבה מספקת עבור רוסיה למעורבות עמוקה במתרחש באזור, הן מבחינת האינטרסים הגלובליים והן לאור הסכנות של טרור האסלאמי והאסלאם הרדיקאלי לרוסיה עצמה. מזה"ת כשלעצמו אינו בעל עדיפות או משקל יתר במדיניות חוץ של רוסיה כיום. האינטרסים הכלכליים היחסים הכלכליים של רוסיה עם מדינות מזה"ת מוגבלים למדי והצטמצמו בשנים האחרונות, בין היתר, בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק והפלת משטרו קדאפי בלוב. השאיפה של רוסיה היא לנסות לשמר על יחסיה הכלכליים ברמתם הנוכחית, ללא אופטימיות רבה, זאת לנוכח המדיניות של ארה"ב ומערב אירופה וניסיונותיהם לדחות את רגליה בתחום הזה ממזה"ת. הבעיה העיקרית שרוסיה רואה במזה"ת היא חוסר היציבות האזורי ובכך למעשה מהווה איום על יציבות העולם וסכנה ברורה גם לאינטרסים של רוסיה עצמה. הבעיה הישראלית-פלסטינאית נתפסת בהקשר ליציבות האזורית והעולמית. ברור כי גם החשיבות שרוסיה מיחסת לאיסלאם במדיניות חוץ שלה משפיעה על מקומו של מזה"ת בשיקוליה. לגבי איראן, יחסה של רוסיה לאחרונה מוכתב קודם כל על ידי העימות בינה ובין ארה"ב, ובין העימות בין ארה"ב וסין.
רוסיה רואה ללא ספק בצורה שלילית את האפשרות של "איראן גרעינית". יחד עם זאת, היא אינה רואה בכך איום רציני לעומת האיומים האחרים הקיימים. החשש מכך וההשלכות השליליות על רוסיה וביטחונה אינם כה חמורים, כמו של ארה"ב או מדינות המפרץ. אין זה סביר גם, כי בשאלה האיראנית רוסיה תנקוט בעמדה שונה בהרבה מזו של סין. כיום, כפי הנראה, דחיקת רגליה של רוסיה ממזה"ת ע"י ארה"ב וחתרנות אידאולוגית אמריקאית נגד רוסיה, תחת כיסוי ותירוץ מאבק על דמוקרטיה, אין לרוסיה שום סיבה לתמוך בעמדות של ארה"ב ושותפיה. לא כל שכן לאור הערכתה שמטרות ארה"ב הן הפלת המשטר האיראני והפיכת איראן לגרורה של ארה"ב, תוך השתלטות מדינית מוחלטת על כל מזה"ת. יחד עם זאת, כפי הנראה, ההחלטה של רוסיה היא להימנע ממעורבות כלשהי במקרה של ההתקפה על איראן, פרט למוכנות לסיעה בתיווך. "האביב בערבי", למרות הצביון האסלאמי הפונדמנטליסטי, נתפס כבעל יתרונות מסוימים לרוסיה. ראשית במישור האזורי והגלובלי כמחליש את מעמדם של ארה"ב ומערב. שנית, יתכן ויתאפשרו סיכויים טובים יותר לרוסיה הן בסחר האזורי ואולי אף במכירות נשק. שווקי נשק רציניים כגון עיראק, לוב וסוריה, כנראה "שאבדו" בהתערבות ארה"ב, ויהיה מאוד קשה לשחזרם. יחד עם זאת, חזרה וחדירה נוספת לשוק הנשק במזה"ת חשובה לרוסיה הן מהבחינה המדינית והן מהבחינה הכלכלית.
חשיבות מיוחדת ליחסים עם ישראל
רוסיה מייחסת חשיבות מיוחדת ליחסיה עם מדינת ישראל ועם העם היהודי. ההנהגה הנוכחית של רוסיה קבע שעימות או אפילו דמוי עימות בין רוסיה ומדינת ישראל והעם היהודי, מזיק למעמדה בינלאומית של רוסיה והאינטרסים שלה. רוסיה מודעת ליחסים המיוחדים בין מדינת ישראל וארה"ב ובין מדינת ישראל ויהודי ארה"ב והעולם. במדיניותה כלפי ישראל, רוסיה מנסה להפריד ולמזער את העימותים שלה עם ארה"ב והשפעתם על יחסיה עם ישראל. אם בעבר קיוותה רוסיה שיחסיה עם ישראל יוכלו לסיעה לה בשיפור יחסית עם ארה"ב, כיום היא פחות אופטימית בהקשר זה, אך אינה מעוניינת ששיבוש אפשרי ביחסיה עם ישראל ישפיע עוד יתר לרעה על היחסים עם ארה"ב.
בניסיון לשפר את דימויה ביחסים עם העם היהודי, רוסיה כוללת בדוקטרינת מדיניות חוץ שלה בסעיף על זכויות האדם מאבק נגד אנטישמיות, כאחת מהמטרות מדיניות חוץ של רוסיה. סביר להניח, כי לדימויה רוסיה הצארית ובריה"מ לשעבר בשאלה זאת יש משקל רב בכך. גם למדיניות הרוסית להגברת הקשר עם יוצאי רוסיה בעולם קיימת חשיבות ביחסיה של רוסיה עם ישראל. במדינת ישראל יוצאי בריה"מ מהווים חלק הגדול ביותר באוכלוסייה לעומת שאר מדינות העולם והינם בעלי השפעה הגדולה. לרוסיה חשובה גם השפעתם יוצאי רוסיה בישראל על אוכלוסייתה, ובמיוחד על האליטה האינטלקטואלית של רוסיה. הן בגלל יחסים המיוחדים של ישראל וארה"ב, והן בגלל העוצמה הלא קונבנציונלית שרוסיה מייחסת לישראל, רואה רוסיה בישראל מדינת מפתח ליציבות במזה"ת וחשיבות בהתחשבות באינטרסים הביטחוניים של ישראל. בהתאם לשאיפותיה של רוסיה להיות בין המדינות העיקריות שקובעות את ההסדרים בכל מקום בעולם, בתור אחת מהמעצמות, משתדלת רוסיה לשמור על היחסים התקינים עם כל הצדדים בסכסוך במזה"ת. בכך היא מנסה ליצור יתרון לעומת ארה"ב.
רוסיה הפיקה לקחים מעידן בריה"מ ומעמדתה הנחות באזור על רקע התמיכה הקיצונית בצד הערבי המיליטנטי והעדר כמעט מוחלט של יחסים עם מדינת ישראל.
תמונות:
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב (צילום: AP)
**
יעקב (יאשה) קדמי הוא פעיל עלייה יליד ברית המועצות, לשעבר ראש ארגון "נתיב", כיום איש עסקים
גרסה מקוצרת של המאמר מופיעה בגיליון מספר 12 של המגזין ישראל דיפנס היוצא לאור בימים אלה
"רוסיה לעולם אינה חלשה, כפי שאויביה רוצים לראות אותה, ואינה חזקה, כפי שרוצה להראות", אמירה זו נכונה היום בדיוק כפי שהייתה נכונה לפני כמאתיים שנה בראשית המאה ה-19, כאשר, טאלייראן, אחד מהמדינאים והדיפלומטים המעולים בהיסטוריה, שבין היתר היה אחד מסוכני המודיעין של רוסיה אמר זאת.
בניסיון להבין את רוסיה ומדיניות החוץ שלה היום, יש לקחת בחשבון אמירה זו וכן את העובדה הלא פחות חשובה כי רוסיה של היום כבר איננה ברית המועצות. ביסודה של מדיניות החוץ של רוסיה כיום, עומד הצורך לתת מענה לאיומים על רוסיה, לפי הבנתה, וחיזוק כלכלתה ומעמדה הבינלאומי. רוסיה כמדינה הגדולה ביותר בעולם, המאוכלסת ביותר ממאה עמים ושבטים, בני כל הדתות העיקריים בעולם, רואה את עצמה כמדינה רב לאומית ורב דתית. בשל גודלה העצום, המייקר את הובלה של הסחורות והן של חומרי הגלם השונים, האקלים הקשה (יותר ממחצית שיטחה באזור קור תמידי), התשתיות הלא מפותחות, מייצרות נקודת פתיחה בעייתית עבור המדינה שהופכות אותה יקרה יותר לעומת כל מדינה אחרת בעולם, במיוחד המדינות המפותחות. בנוסף, נדרשות השקעות עצומות בפיתוח תשתיות לרמה של המדינות המפותחות על מנת להפוך את המדינה ליעילה יותר ותחרויות יותר בעולם שהופך ליותר ויותר גלובאלי והגבולות הגיאוגרפיים מטשטשים.
הנתונים הפיסיים, יחד עם הנתונים הגאוגרפיים ופיזור אוכלוסייתה, מחייבים קיום שלטון מרכזי חזק ובעל אוטוריטה בלתי מעוררת, שיבטיח את שלמותה וקיומה כמדינה מאוחדת. אזורי המזרח הרחוק, וסיביר, מעטי האוכלוסייה, הרבה יתר קרובים מבחינת שווקים, תרבות עסקית וקשרים כלכליים לסין, קוראיה ויפן, מאשר לרוסיה האירופית, קרי מוסקבה וסנט פטרבורג. האיום הגדול ביותר בעיני השלטון ברוסיה הוא התפרקותה, הן תחת לחצים פנימיים אתניים ו/או דתיים, והן תחת נסיבות מבחוץ.
בראשית שנות ה-90 שלה המאה הקודמות, איום זה היה ממשי ומסוכן ביותר, כיום הוא נחלש מעט. העומדים בראש המערכת השלטונית ברוסיה של היום סבורים שמדינתם "נידונה להיות מעצמה", או שתפסיק להתקיים כמדינה מאוחדת. המושג מעצמה, היום מתפרש לא כי אחד משתי מעצמות בעולם, יחד עם ארה"ב, אלא כיום, רוסיה שואפת להיות אחד ממעצמות העל דוגמת סין, ארה"ב, האיחוד האירופאי, הודו ואול בעתיד, ברזיל. להבדיל מבריה"מ רוסיה של היום נטולה אידאולוגיה כלל עולמית, נוסח הקומוניזם הסובייטי, ואינה שואפת, בניגוד לבריה"מ, להפיץ את האידאולוגיה שלה בין מדינות העולם או להשליט את האידאולוגיה שלה בכמה שיותר מדינות. מדיניות החוץ שלה לא נועדה כלל להפצת אידאולוגיה כלשהי או לשינויי משטרים במדינות אחרות מטעמים אידאולוגיים.
יחד עם זאת, ברוסיה של היום, נמשך תהליך גיבוש אידאולוגיה "מדינית לאומית" תוך בניית מנגנוני הגנה נגד חתרנות אידאולוגית מבחוץ. כיום, מדיניות חוץ של רוסיה אמורה לקדם ולשרת את הפיתוח וההתקדמות של כלכלת רוסיה, ולא ההפך, כפי שהיה בזמן השלטון הסובייטי בבריה"מ. רוסיה רואה במדיניות החוץ שלה מרכיב חשוב בהתמודדות בשדה האינפורמציה, התקשורת והארגונים הלא פורמליים (NGOs) במטרה לשפר את דימויה ולהסביר את המדיניות החוץ שלה. דוקטרינת מדיניות חוץ עובדה על ידי מעצה לביטחון לאומי ואושרה ע"י הנשיא פוטין ב-28.7.2000. בשנת 2008 היא אושררה מחדש תוך הכנסת דגשים אחדים שונים במקצת. ב-7 למאי 2012 הטיל הנשיא פוטין, הפעם על שר החוץ, לגבש דוקטרינה חדשה.
מעמדה הבינלאומי של רוסיה כיום מבוסס בעיקרו על עוצמתה הצבאית (בעיקר הגרעינית), מקורות האנרגיה העצומים אשר ברשותה (מקורות הגז והנפט הגדולים בעולם) והשתתפות במערכות הבינלאומיות הקובעות, כאשר בראש ובראשנה מועצת הביטחון של האו"ם. הנהגת רוסיה סבורה שלמרות התפרקותה של בריה"מ, ויתור על אידאולוגיה קומוניסטית סובייטית, איחודה גרמניה, פירוקה של ברית וורשה, יציאה ממזרח אירופה והסרת האיום הצבאי הסובייטי מאירופה, המערב, בהובלת ארה"ב ובריטניה, ממשיך לדגול במדיניות אנטי רוסית מסורתית, שתחילתה במאה ה19.
המשך קיומו של נאט"ו והרחבתו המתמדת מזרחה, לא רק למדינות מזרח אירופה, אלא גם למדינות בריה"מ שלעבר, נתפס כאיום על ביטחונה ושלמותה של רוסיה. מבחינה צבאית, רוסיה שואפת להיות שווה לארה"ב ברמתה ועוצמתה בנשק האסטרטגי הלא קונבנציונאלי, או לפחות ברמה העשויה להרתיעה את ארה"ב מניסיון שימוש בכוח צבאי נגד רוסיה. יחד עם זאת, לפי תפיסתה שהודגשה משנת 2008, היציבות האסטרטגית הבינלאומית חייבת לא להתבסס על היחסים רוסיה-ארה"ב, אלא לכלול כל מדינות בעלות נשק גרעיני. זהו ביטוי מובהק להכרה של רוסיה בנחיתותה האסטרטגית והצבאית ההולכת וגוברת, לעומת ארה"ב, וניסיונה ליצור ע"י שימוש במערכת קשרים בינלאומיים, תוספת עוצמה הכרחית להבטחת עצמאותה ושלמותה. בכוונת השלטון במוסקבה להגביר ולהעצים את פעילותה של רוסיה בזירה הבינלאומית ומדיניות החוץ שלה ובתור מרכיב חשוב לעוצמתה וביטחונה של רוסיה, בהתאם לתפיסתה, היא דורשת להיות מעורבת בפתרון כל סכסוך בעולם, יחד עם ארה"ב ומעצמות אחרות.
אחת מהנקודות העיקריות של קונספציית מדיניות החוץ המתגבשת היא שהעולם של היום אינו יציב דיו והגורם העיקרי לחוסר היציבות הן הניסיונות של ארה"ב ומדינות המערב להתערב בעניינים הפנימיים של המדינות בעולם. בנוסף למשבר הכלכלי הכלל עולמי, שאיש אינו יודע אם הגיע אל קיצו, הולך וגובר חוסר יציבות, ויחד אתו חוסר הודאות בהתפתחויות בעולם. מבחינה גאוגרפית העדיפות הראשונה של רוסיה הינה המרחב הפוסט סובייטי. רוסיה, המדינה האירו-אסיאנית הגדולה ביותר, במרחב הפוסט סובייטי האזור בעל איום הגדול ביותר הינו אזור הדרום, בעיקר אסיה תיכונה, ופחות מרחב הקווקז. המטרה האסטרטגית העיקרית של מדיניות החוץ היא המשך והעמקת האינטגרציה, לפחות לחלק ממדינות בריה"מ לשעבר.
השאיפה לשנים הבאות היא להקים ברית אירו-אסיאתית בת 170-180 מיליון תושבים לה שותפות רוסיה, קזחסטן וביילורוסיה, בעלת מערכת חוקים ונוהליים כלכליים אחידה, ניידות פיננסית וכוח העבודה בין מדינות הברית. זהו למעשה הליך להקמת שוק משותף של רוסיה קזחסטן וביילורוסיה בעל מערכת פיננסית משותפת. המהלך הראשון כבר החל בדמות אמנת מס משותפת לשלושה, מהלך אשר מעכב דרך אגב את תחילת המו"מ על הסכם הסחר החופשי עם ישראל. מטרה ארכת תווך הוא צירופה של אוקראינה לברית זו ואולי אף מדינות נוספות במרחב. אינטגרציה עם מדינות חבר המדינות העצמאיות אינה יכולה לפטור את הבעיות של רוסיה עצמה, אלא לסיעה ליצירת תנאים יותר נוחים בתחומי ניצול כוח אדם, השקעות ופיתוח שווקים סחורות ושירותים.
במעגל השני, מעבר למרחב הפוסט סובייטי, האזור החשוב ביותר למדיניות החוץ הרוסית היא אירופה. רוסיה בעד חיזוק מעמדה של אירופה. רוסיה ראתה בשנת 2008 בבריטניה וצרפת כמדינות המובילות במרחב. כיום המדינות האירופיות החשובות בעיני רוסיה הן גרמניה, צרפת איטליה והולנד, כאשר בריטניה לא מוזכרת. במקרה או שלא במקרה, אלה גם המדינות הנסמכות במידה רבה על הגז הטבעי הרוסי הזורם לאורך ולרוחב היבשת. על רקע זה ניתן להבין רצונה של רוסיה להיות שחקן ראשי בהספקת גז לאירופה ולהשתלב בהספקת גז נוזלי ישראלי, דבר שלא צלח עד עתה ואף הואט לאחר שחברת Wooside האוסטרלית רכשה 30% ממאגר הגז "לוויתן" הנחשב לאחד המאגרים הגדולים בעולם שנתגלו בשנים האחרונות ורובו ככולו מיועד ליצוא. לפי הבנתה של ההנהגה הרוסית, הגברה והעמקה של הקשרים עם אירופה, עשויים גם הם להקטין בצורה ניכרת את העוינות של אירופה לרוסיה ולהקטין בכך את הסיכונים לביטחונה ושלמותה הטריטוריאלית. בטווח הרחוק, רוסיה רואה הקמת אירופה גדולה, כשותפות בין אירופה המאחדת והברית האירו אסיאתית. התפיסה הזאת כוללת גם מערכת יחסים והסדרי שיתוף פעולה בין הכוחות הצבאים של ברית אירו אסייתיים, שהם רק בתחילת רק בתהליך גיבושם ונאט"ו. במצב האידאלי, רוסיה מדברת על יצירת מרחב ביטחון אחיד מוולאדיווסטוק ועד וונקובר.
אזור המזרח הרחוק ואסיה הינו השלישי בחשיבותו למדיניות החוץ הרוסית. אם בשנת 2000 רוסיה התייחסה במידה דומה ליחסיה עם סין והודו, משנות 2008 חשיבות יחסיה עם סין בולטת לאין שיעור. כיום, יחסיה עם סין חורגות ממרחב הגאוגרפי ומקבלים יותר ויותר משמעות גלובלית. בעיני הנהגה של רוסיה, למדיניות החוץ שלה יש משמעות האסטרטגית עליונה לשיתוף פעולה עם סין, בכלל זה תאום עמדות במדיניות חוץ. למעשה, מתקיים שיתוף פעולה ותאום בין סין ורוסיה בנושאי מדיניות חוץ של שתי המדינות, בייחוד בשאלות בעלות משמעות גלובלית. יחד עם זאת, רוסיה איננה רואה בחיוב הפיכת שותפות אסטרטגית עם סין לברית בין סין ורוסיה.
ביחס לארה"ב, עיקר המדיניות הרוסית המגבשת היא בלימת המגמות האמריקאיות במישור הצבאי על ידי בניית מערכים אסטרטגיים נגד טילים המסכנים גם ביטחונה של רוסיה, והן ניסיונותיה של ארה"ב להתערב בעניינים המפנימים של מדינות השונות. גם בנושא הזה בולט דמיון בין העמדות של רוסיה ושל סין. באופן בסיסי, רוסיה מדגישה שיחסיה עם ארה"ב יתפתחו רק על בסיס תועלת הדדית. בעימות ההולך ומתגבר בין השניים, רוסיה כפי הנראה, הרבה יותר קרובה לסין ואיננה מוכנה לתמוך בעמדות ארה"ב. בעת הזו מדינות אפריקה ואמל"ט, פרט לברזיל נמצאות בשולי האינטרסים של מדיניות החוץ של רוסיה, למרות שיחסיה עם ארצות אפריקה בעלי חשיבות יותר גבוהה.
במערכת היחסים הבינלאומיים רוסיה רואה את האו"ם כגורם המרכזי והחשוב ביותר שיש לחזקו, תוך שמרת המעמד המיוחד של חמשת חברות במועצת הביטחון. כפי שציינתי, המערכות הבינלאומיות, ואו"ם בראשם, הינם המרכיב החשוב בתוספת העוצמה החסרה של רוסיה מול ארה"ב. רוסיה סבורה שארה"ב וכמה ממדינות מערב מנסות להחליש השפעת האו"ם ומעמדה, ורואה בכך את אחת הסיבות למשבר העולמי.
הקרמלין והעולם המוסלמי
כרבע מאוכלוסייתה של רוסיה הם עמים מוסלמיים. רוסיה רואה ומציגה את עצמה לא רק כמדינה רב דתית, ונוצרית פראבוסלבית, אלא גם כי מדינה מוסלמית. רוסיה מדגישה את תפקידה הולך וגובר של המרכיב הדתי ומציינת אגב כך את חשיבות ההרחבה וההעמקה של היחסים עם העולם המוסלמי. מתוך הכרה בחשיבות האיסלאם, רוסיה משמשת כחברה משקיפה הן בליגה של המדינות המוסלמיות והן בליגה של המדינות הערביות.
באופן עיקרוני, רוסיה רואה באיסלאם הקיצוני איום גדול על בטחונה ושלמותה והן על יציבות וביטחון העולם. מדיניותה של רוסיה במישור האסלאמי באה לידי ביטוי בשיתוף פעולה, עידוד וחיזוק האסלאם המסורתי, המתון והסובלני כנגד השפעות של אסלאם פונדמנטליסטי, רדיקלי וקיצוני. נקודה נוספת ראויה לציון במארג מדיניות החוץ הרוסית היא החשיבות אותה מייחסת רוסיה לפזורה דוברי הרוסית ויצאי בריה"מ לשעבר, שגדלו וחונכו בתרבות הרוסית, ולקשרים אתם. במידה מסוימת רוסיה מנסה לחכות בכך את היחסים בין מדינת ישראל ויהודי התפוצות. מדיניותה של רוסיה במזה"ת נגזרת במידה רבה מאוד מאינטרסים גלובליים ויחסיה עם ארה"ב וסין ויחסים וכן העימותים הגלויים והגלויים פחות בין סין וארה"ב.
שיקול חשוב המנחה את מדיניותה הוא להבטיח שלרוסיה יהיה תפקיד שווה ערך לארה"ב בעיצובו העתידי של האזור. היותו של מזה"ת אחד ממקורות האסלאם הרדיקאלי והטרור האסלאמי, מהווה סיבה מספקת עבור רוסיה למעורבות עמוקה במתרחש באזור, הן מבחינת האינטרסים הגלובליים והן לאור הסכנות של טרור האסלאמי והאסלאם הרדיקאלי לרוסיה עצמה. מזה"ת כשלעצמו אינו בעל עדיפות או משקל יתר במדיניות חוץ של רוסיה כיום. האינטרסים הכלכליים היחסים הכלכליים של רוסיה עם מדינות מזה"ת מוגבלים למדי והצטמצמו בשנים האחרונות, בין היתר, בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק והפלת משטרו קדאפי בלוב. השאיפה של רוסיה היא לנסות לשמר על יחסיה הכלכליים ברמתם הנוכחית, ללא אופטימיות רבה, זאת לנוכח המדיניות של ארה"ב ומערב אירופה וניסיונותיהם לדחות את רגליה בתחום הזה ממזה"ת. הבעיה העיקרית שרוסיה רואה במזה"ת היא חוסר היציבות האזורי ובכך למעשה מהווה איום על יציבות העולם וסכנה ברורה גם לאינטרסים של רוסיה עצמה. הבעיה הישראלית-פלסטינאית נתפסת בהקשר ליציבות האזורית והעולמית. ברור כי גם החשיבות שרוסיה מיחסת לאיסלאם במדיניות חוץ שלה משפיעה על מקומו של מזה"ת בשיקוליה. לגבי איראן, יחסה של רוסיה לאחרונה מוכתב קודם כל על ידי העימות בינה ובין ארה"ב, ובין העימות בין ארה"ב וסין.
רוסיה רואה ללא ספק בצורה שלילית את האפשרות של "איראן גרעינית". יחד עם זאת, היא אינה רואה בכך איום רציני לעומת האיומים האחרים הקיימים. החשש מכך וההשלכות השליליות על רוסיה וביטחונה אינם כה חמורים, כמו של ארה"ב או מדינות המפרץ. אין זה סביר גם, כי בשאלה האיראנית רוסיה תנקוט בעמדה שונה בהרבה מזו של סין. כיום, כפי הנראה, דחיקת רגליה של רוסיה ממזה"ת ע"י ארה"ב וחתרנות אידאולוגית אמריקאית נגד רוסיה, תחת כיסוי ותירוץ מאבק על דמוקרטיה, אין לרוסיה שום סיבה לתמוך בעמדות של ארה"ב ושותפיה. לא כל שכן לאור הערכתה שמטרות ארה"ב הן הפלת המשטר האיראני והפיכת איראן לגרורה של ארה"ב, תוך השתלטות מדינית מוחלטת על כל מזה"ת. יחד עם זאת, כפי הנראה, ההחלטה של רוסיה היא להימנע ממעורבות כלשהי במקרה של ההתקפה על איראן, פרט למוכנות לסיעה בתיווך. "האביב בערבי", למרות הצביון האסלאמי הפונדמנטליסטי, נתפס כבעל יתרונות מסוימים לרוסיה. ראשית במישור האזורי והגלובלי כמחליש את מעמדם של ארה"ב ומערב. שנית, יתכן ויתאפשרו סיכויים טובים יותר לרוסיה הן בסחר האזורי ואולי אף במכירות נשק. שווקי נשק רציניים כגון עיראק, לוב וסוריה, כנראה "שאבדו" בהתערבות ארה"ב, ויהיה מאוד קשה לשחזרם. יחד עם זאת, חזרה וחדירה נוספת לשוק הנשק במזה"ת חשובה לרוסיה הן מהבחינה המדינית והן מהבחינה הכלכלית.
חשיבות מיוחדת ליחסים עם ישראל
רוסיה מייחסת חשיבות מיוחדת ליחסיה עם מדינת ישראל ועם העם היהודי. ההנהגה הנוכחית של רוסיה קבע שעימות או אפילו דמוי עימות בין רוסיה ומדינת ישראל והעם היהודי, מזיק למעמדה בינלאומית של רוסיה והאינטרסים שלה. רוסיה מודעת ליחסים המיוחדים בין מדינת ישראל וארה"ב ובין מדינת ישראל ויהודי ארה"ב והעולם. במדיניותה כלפי ישראל, רוסיה מנסה להפריד ולמזער את העימותים שלה עם ארה"ב והשפעתם על יחסיה עם ישראל. אם בעבר קיוותה רוסיה שיחסיה עם ישראל יוכלו לסיעה לה בשיפור יחסית עם ארה"ב, כיום היא פחות אופטימית בהקשר זה, אך אינה מעוניינת ששיבוש אפשרי ביחסיה עם ישראל ישפיע עוד יתר לרעה על היחסים עם ארה"ב.
בניסיון לשפר את דימויה ביחסים עם העם היהודי, רוסיה כוללת בדוקטרינת מדיניות חוץ שלה בסעיף על זכויות האדם מאבק נגד אנטישמיות, כאחת מהמטרות מדיניות חוץ של רוסיה. סביר להניח, כי לדימויה רוסיה הצארית ובריה"מ לשעבר בשאלה זאת יש משקל רב בכך. גם למדיניות הרוסית להגברת הקשר עם יוצאי רוסיה בעולם קיימת חשיבות ביחסיה של רוסיה עם ישראל. במדינת ישראל יוצאי בריה"מ מהווים חלק הגדול ביותר באוכלוסייה לעומת שאר מדינות העולם והינם בעלי השפעה הגדולה. לרוסיה חשובה גם השפעתם יוצאי רוסיה בישראל על אוכלוסייתה, ובמיוחד על האליטה האינטלקטואלית של רוסיה. הן בגלל יחסים המיוחדים של ישראל וארה"ב, והן בגלל העוצמה הלא קונבנציונלית שרוסיה מייחסת לישראל, רואה רוסיה בישראל מדינת מפתח ליציבות במזה"ת וחשיבות בהתחשבות באינטרסים הביטחוניים של ישראל. בהתאם לשאיפותיה של רוסיה להיות בין המדינות העיקריות שקובעות את ההסדרים בכל מקום בעולם, בתור אחת מהמעצמות, משתדלת רוסיה לשמור על היחסים התקינים עם כל הצדדים בסכסוך במזה"ת. בכך היא מנסה ליצור יתרון לעומת ארה"ב.
רוסיה הפיקה לקחים מעידן בריה"מ ומעמדתה הנחות באזור על רקע התמיכה הקיצונית בצד הערבי המיליטנטי והעדר כמעט מוחלט של יחסים עם מדינת ישראל.
תמונות:
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב (צילום: AP)
**
יעקב (יאשה) קדמי הוא פעיל עלייה יליד ברית המועצות, לשעבר ראש ארגון "נתיב", כיום איש עסקים
גרסה מקוצרת של המאמר מופיעה בגיליון מספר 12 של המגזין ישראל דיפנס היוצא לאור בימים אלה
