המלחמה שבין המלחמות
המתקפה המיוחסת לישראל בסוריה שייכת לעידן שנקרא בצה"ל "עידן המב"מ" (המלחמה שבין המלחמות) אבל יש לה פוטנציאל להפוך לעימות משמעותי יותר. מדוע? התשובות בטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
בצה"ל נכנס בשנה האחרונה לשימוש מושג מקצועי חדש: המערכה שבין המערכות. כמקובל בצבא, הוצמדו למושג ראשי תיבות- מב"מ. כפי שהדברים נראו בסוף השבוע האחרון, התקיפה שהייתה בסוריה, על פי מקורות זרים, בלילה שבין יום שלישי לרביעי, שייכת כנראה ל"עידן המב"מ", אבל יש לה פוטנציאל להתגלגל לכדי עימות משמעותי יותר.
עדיין לא הוטלה הפצצה האחרונה, ואי אפשר לנתק את מה שכבר התרחש מההקשר האזורי הרחב, שמגיע עד איראן.
הקבינט מתכנס
נתחיל ביום רביעי שעבר. שעות אחרי שהסתיימו הבחירות לכנסת, התכנס לדיון דרמטי הקבינט המדיני-ביטחוני של בנימין נתניהו. הקבינט (המכונה גם "התשיעייה") הוא גוף ללא שום סמכות פורמלית, אבל נחשב לפורום קבלת ההחלטות המשמעותי ביותר במדינה. הקבינט של הממשלה היוצאת היה מהטובים בעשורים האחרונים. היו בו איזונים ובלמים, ונערכו בו בדרך כלל דיונים מאוד ענייניים ודיסקרטיים.
לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, שנחשבו במשך השנים האחרונות כמי שדחפו לתקיפה באיראן, היו השרים ללא תיק, בני בגין ודן מרידור, שהתנגדו בתוקף. השר לנושאים אסטרטגיים, משה יעלון, תמך בתקיפה וגם התנגד לה (על פי הנסיבות המשתנות והעניין), וגם ראש השב"כ לשעבר, השר להגנת העורף, אבי דיכטר, היה תוספת כוח לחבורה. לסגני ראש הממשלה האחרים, סילבן שלום ואלי ישי, ניסיון רב משלהם בקבלת החלטות ביטחוניות גורליות.
חילופי הממשלות בישראל סדירים. ממשלת המעבר של נתניהו מתפקדת כממשלה לכל דבר. כל מה שהתרחש או לא התרחש בסוריה מיוחס מאז יום רביעי לתקשורת הזרה, ולכן אפשר להתייחס רק לעובדות הבאות: אחרי יום רביעי התכנסו שרי הקבינט בהרכבים כאלה ואחרים עוד מספר פעמים. במהלך הימים שקדמו לפרסומים על התקיפה בסוריה, שררה מתיחות עליונה בצפון. ראש המטה לביטחון לאומי, האלוף במילואים יעקב עמידרור, יצא למוסקבה, ואילו ראש אמ"ן, אלוף אביבי כוכבי, יצא לפגוש את מקביליו בארה"ב (הפרסומים על כך שישראל העבירה הודעה מוקדמת על תקיפה, סבירים הרבה יותר).
השר סילבן שלום נשלח ביום ראשון לגלי צה"ל, כדי לספר על ישיבת הקבינט שהייתה ביום רביעי שעבר. "הדלפה" מעין זו היא אמצעי מקובל כדי לאותת לצד השני: אנחנו יודעים שאתם מתכננים להעביר נשק אסטרטגי מסוריה ללבנון. לפעמים, איתותים מעין אלה עושים את שלהם והמסר נקלט ללא צורך בהפעלת כוח צבאי. לא תמיד. האיראנים, ככל הנראה "הריחו" משהו. ביום שבת הם פירסמו הודעה חריגה, לפי יראו כל התקפה בשטח סוריה כהתקפה ישירה עליהם. במהלך הימים שקדמו לתקיפה, פורסם על פריסת שתי סוללות כיפת ברזל בצפון הארץ (אחת ליד חיפה, והשנייה באיזור צפת). גם בטורקיה פרסה ברית נאט"ו סוללות טילי פטריוט פאק 3 ליירוט טילים. מדובר בבקשה ישנה של הטורקים. לא בטוח שיש קשר בין הפריסה הזאת לעיתוי התקיפה בסוריה כפי שעולה מהפרסומים בתקשורת הזרה.
אורות דולקים בקריה
אבל, אירועי הימים האחרונים לא באו משום משום מקום. מזה תקופה ארוכה ניתן לראות אורות דולקים בקריה בתל אביב עד לשעות המאוחרות של הלילה. שנת 2013 אינה שנה ביטחונית רגילה. היא נחשבת בצה"ל כ"שנת הכרעה", בסוגיה האיראנית, גם אם לא בטוח שהכרעה אכן תהיה. כל החזיתות רגישות ונפיצות, והארועים הדרמטיים של מלחמת האזרחים בסוריה מדירים שינה גם בקרב שוכני מחנה המטכ"ל בתל אביב. לא רק בפיקוד הצפון.
שאלת השאלות היא מה היעד שהותקף, ובהחלט ייתכן שיש ממש בטענה הסורית כי המטרה הייתה "מרכז מחקר" באיזור דמשק ולאו דווקא שיירת נשק. לא מן הנמנע כי עדיין לא נחשפו כל הפרטים שקשורים ליעד שהותקף (האם "מרכז המחקר" עליו דיווחו הסורים קשור גם לפרויקט הגרעין האיראני, הרי לא כל יכולות הגרעין של סוריה הושמדו בתקיפה על הכור בדיר א זור בספטמבר 2007?).
דבר אחד אפשר לקבוע בוודאות: בישראל אכן שררה לכל אורך התקופה האחרונה דאגה אמיתית מהכוונה של נסראללה לארגן לעצמו "צעצועים", ארסנל נשק אימתני, בטכנולוגיה ששמורה בדרך כלל רק למעצמות צבאיות. בטח לא לארגון גרילה שאין לו אחריות של מדינה. כוונת נסראללה להצטייד בנשק שישבור את העליונות האסטרטגית הישראלית לא נולדה אתמול. היא התחילה, למעשה, יום אחרי שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה, באוגוסט 2006. נסראללה רצה לאתגר את העליונות הצבאית המוחלטת של ישראל בנשק שיוכל לפגוע קשה בצה"ל ובעורף הישראלי. הסורים הצטרפו מצדם לתשוקה הזאת אחרי ההתקפה על הכור שלהם בדיר א זור. זמן קצר אחרי התקיפה, שחשפה מבחינתם עד כמה העליונות האווירית של ישראל היא מוחלטת, החלו במגעים עם רוסיה לרכישת מערכות טילי נ"מ, כולל טילי SA-17, שנחשבים אתגר רציני ביותר מבחינת חיל האוויר הישראלי.
למה עכשיו?
בישראל יוצאים כבר מזמן מנקודת הנחה שכל נשק מתקדם שנמצא בסוריה יגיע במוקדם או במאוחר גם לחיזבאללה. כך, טילי נ"ט מסוג קורנט, שסופקו בעשור שעבר על ידי רוסיה לסוריה, הועברו ללבנון, וגרמו לעשרות הרוגים לצה"ל במלחמת לבנון השנייה. מלחמת האזרחים בסוריה והתפוררות צבאו של בשאר אסד רק הגבירו בתקופה האחרונה את החשש כי נשק מתקדם ביותר יעשה את דרכו מלבנון: ההערכה הייתה כי נסראללה מעוניין להעביר לשטח לבנוני נשק ששייך לארגונו, שאוחסן באופן קבוע על אדמת לבנון, מתוך הנחה ששם ישראל לא תתקוף אותו. נסראללה חושש כעת כי כוחות מורדים במשטרו של אסד הם שישתלטו על הנשק שלו, אם לא ימהר לשים את ידו עליו.
בנוסף, יש חשש בישראל, כי נשק רב ממחסני הצבא הסורי הנבזזים, יגיע ללבנון. וזה לא הכל: בישראל יש חשש כבד גם מכך שצבא אסד יעביר על רקע הכאוס בסוריה גם טילי חוף ים מתקדמים ביותר מסוג "יאחונט" לידי חיזבאללה. מדובר בטיל בעל טווח של מאות קילומטרים ודיוק מירבי, ומהירות שעולה על מהירות הקול. טיל כזה בידי חיזבאללה עלול לאיים מאוד על אוניות חיל הים ואף על אסדות הקידוח של הגז מול חופי הים התיכון בצפון.
במקרה של מלחמה כוללת, האו יכול לשתק לגמרי את התנועה הימית למדינה. ישראל גם חוששת כי יעברו ללבנון מסוריה טילי קרקע-קרקע מתקדמים, בעלי הכוונה של ג'י.פי.אס, כולל טליי סקאד D משופרים ורקטות M-600 מדויקות, מתוצרת סוריה. ויש כמובן את סוגיית הנשק הכימי שהייתה בראש הכותרות במהלך הימים שקדמו לפרסומים על התקיפה. גם זו סוגיה מדאיגה מאוד מבחינת ישראל. לצבא הסורי יש לא פחות מ-1000 טון של חומרי לחימה כימיים ומספיק שרק אחוז מזערי מן הכמות הזאת ייפול לידי חיזבאללה או לידי גורמים השייכים לארגוני הג'יהאד העולמי (ויעשה את דרכו לאחר מכן אל מחוץ לסוריה), כדי לייצר איום טרור חסר תקדים.
סוריה החלה להצטייד בחומרי לחימה כימיים כבר במהלך שנותה -80 של המאה הקודמת. ראשית היא הצטיידה בגז חרדל וייצרה או רכשה גז סארין. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת התקבלו ידיעות מדאיגות מאוד (ואמינות) על הצטיידות בחומר המכונה VX. החומר הזה הוא בעצם תרכובת של שני חומרים שונים שרק הערבוב שלהם יוצר תגובה כימית קטלנית. עד כה נפל רק מחסן נשק כימי אחד לידי צבא האופוזיציה הסורי, שלא עשה בו כל שימוש. הפרסומים על שימוש בנשק כימי, שנעשה כביכול על ידי צבא אסד לפני כחודש וחצי, התבררו מהר מאוד כלא נכונים. כפי הנראה, כוחות הצבא הסורי השתמשו בנשק "אל הרג", משהו שדומה הרבה יותר לגז מדמיע, שגם צה"ל משתמש בו לפיזור הפגנות, מאשר לגז חרדל.
ישראל כבר העבירה במהלך החודשים האחרונים כמה איתותים על כך שלא תשלים עם נפילת הנשק הכימי לידי החיזבאללה או גורמים אחרים שיכולים להעביר אותו אף לקבוצות טרור. בשני מקרים, לפחות, האיתותים הועילו: במקרים שבהם נראה היה כי צבא אסד שוקל להשתמש בנשק כימי, ולחבר את מרכיביו השונים של ה-VX, הוא חזר בו מהכוונה, ונעל את המחסנים. אלא שככל שמשטר בשאר אסד מתפורר כך גוברת הסכנה שהנשק הכימי יגיע למחסני נסראללה בלבנון או לידי קבוצות הג'יהאד העולמי. אגב, גם לארצות הברית יש תכניות משלה כיצד להשתלט על מאגרי הנשק הכימי בסוריה ביום שאחרי בשאר אסד. התכניות האלה כרוכות בהפעלת עשרות אלפי לוחמי ומאות כלי טיס. ספק אם ניתן לממש אותן.
חיזבאללה מרים ראש
שאלה נוספת שנשאלת היא כיצד יגיבו סוריה וחיזבאללה על ההתקפה, שסוריה כבר הודתה בה בפומבי. נקודת ההנחה היא שמשטרו של בשאר אסד במצב כל כך רעוע, עד שאין לו שום אפשרות לפתוח חזית ממשית מול ישראל. המקרה של חסן נסראללה הרבה יותר מורכב, כמו תמיד. כדי להיכנס לראש של חסן נסראללה (משימה ששירותי המודיעין הישראליים היו מוכנים לממן בתקציבי עתק – נסראללה הוא שחקן איזורי מרתק, עם מהלכים מפתיעים) חשוב להבין כי השיח הישראלי כאילו החיזבאללה מורתע מאז 2006 ומשקשק מפחד- הוא שטחי ורדוד. האמירה על ההרתעה כביכול, יכולה להישמע טוב, אבל היא לא ממש נכונה.
זה לא שהחיזבאללה אינו חושש מישראל: מה שמעניין אותו יותר אלה הוראות הפטרונים שלו בטהרן. בעניין הזה חשוב להבין, שאיראן בנתה את חיזבאללה בראש ובראשונה כראש הזרוע שלה, שיתקוף את ישראל במקרה של התקפה על מתקני הגרעין בשטחה. אין לה עניין לשחוק את הכוח הזה (כמו שכוחות חמאס והג'יהאד האיסלאמי נשחקו מאוד בסבב האחרון של הלחימה ב"עמוד ענן").
ככלל, נסראללה אינו נמצא בתקופה מזהרת: הביקורת הפינימית עליו בלבנון היא גבוהה מאוד, ואפילו ארגונים סונים קיצוניים מאתגרים את ההגמוניה המוחלטת של התנועה השיעית. דווקא מול ישראל הוא מרים ראש בשנה האחרונה. אחרי שש שנים של דממת אלחוט אחרי מלחמת לבנון השניה, ביצע כמה התגרויות, שהבולטות שבהם היה הפיגוע בבורגוס בקיץ האחרון (פיגוע שבו טביעות האצבעות של חיזבאללה הן ברורות ביותר), ושיגור המל"ט האיראני שריחף מעל שמי הדרום בחודש אוקטובר (בניגוד למקובל לחשוב, חילה אוויר לא "פספס" את המל"ט. הוא עקב אחריו במשך יותר מחצי שעה, עד שהוחלט להפיל אותו בדרום הר חברון).
נסראללה הוא עדיין דמות נערצת בעולם הערבי, אויב רציני ביותר לישראל. תקיפה אחת או מספר תקיפות מוצלחות לא ימנעו ממנו להגשים את חלומו ולהצטייד בנשק אסטרטגי. אם יהיה מצויד בנשק שבו הוא חושק, בהחלט יהיה קשה מאוד מול חיזבאללה, בכל תסריט אפשרי של מלחמת לבנון השלישית.
בצה"ל נכנס בשנה האחרונה לשימוש מושג מקצועי חדש: המערכה שבין המערכות. כמקובל בצבא, הוצמדו למושג ראשי תיבות- מב"מ. כפי שהדברים נראו בסוף השבוע האחרון, התקיפה שהייתה בסוריה, על פי מקורות זרים, בלילה שבין יום שלישי לרביעי, שייכת כנראה ל"עידן המב"מ", אבל יש לה פוטנציאל להתגלגל לכדי עימות משמעותי יותר.
עדיין לא הוטלה הפצצה האחרונה, ואי אפשר לנתק את מה שכבר התרחש מההקשר האזורי הרחב, שמגיע עד איראן.
הקבינט מתכנס
נתחיל ביום רביעי שעבר. שעות אחרי שהסתיימו הבחירות לכנסת, התכנס לדיון דרמטי הקבינט המדיני-ביטחוני של בנימין נתניהו. הקבינט (המכונה גם "התשיעייה") הוא גוף ללא שום סמכות פורמלית, אבל נחשב לפורום קבלת ההחלטות המשמעותי ביותר במדינה. הקבינט של הממשלה היוצאת היה מהטובים בעשורים האחרונים. היו בו איזונים ובלמים, ונערכו בו בדרך כלל דיונים מאוד ענייניים ודיסקרטיים.
לצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, שנחשבו במשך השנים האחרונות כמי שדחפו לתקיפה באיראן, היו השרים ללא תיק, בני בגין ודן מרידור, שהתנגדו בתוקף. השר לנושאים אסטרטגיים, משה יעלון, תמך בתקיפה וגם התנגד לה (על פי הנסיבות המשתנות והעניין), וגם ראש השב"כ לשעבר, השר להגנת העורף, אבי דיכטר, היה תוספת כוח לחבורה. לסגני ראש הממשלה האחרים, סילבן שלום ואלי ישי, ניסיון רב משלהם בקבלת החלטות ביטחוניות גורליות.
חילופי הממשלות בישראל סדירים. ממשלת המעבר של נתניהו מתפקדת כממשלה לכל דבר. כל מה שהתרחש או לא התרחש בסוריה מיוחס מאז יום רביעי לתקשורת הזרה, ולכן אפשר להתייחס רק לעובדות הבאות: אחרי יום רביעי התכנסו שרי הקבינט בהרכבים כאלה ואחרים עוד מספר פעמים. במהלך הימים שקדמו לפרסומים על התקיפה בסוריה, שררה מתיחות עליונה בצפון. ראש המטה לביטחון לאומי, האלוף במילואים יעקב עמידרור, יצא למוסקבה, ואילו ראש אמ"ן, אלוף אביבי כוכבי, יצא לפגוש את מקביליו בארה"ב (הפרסומים על כך שישראל העבירה הודעה מוקדמת על תקיפה, סבירים הרבה יותר).
השר סילבן שלום נשלח ביום ראשון לגלי צה"ל, כדי לספר על ישיבת הקבינט שהייתה ביום רביעי שעבר. "הדלפה" מעין זו היא אמצעי מקובל כדי לאותת לצד השני: אנחנו יודעים שאתם מתכננים להעביר נשק אסטרטגי מסוריה ללבנון. לפעמים, איתותים מעין אלה עושים את שלהם והמסר נקלט ללא צורך בהפעלת כוח צבאי. לא תמיד. האיראנים, ככל הנראה "הריחו" משהו. ביום שבת הם פירסמו הודעה חריגה, לפי יראו כל התקפה בשטח סוריה כהתקפה ישירה עליהם. במהלך הימים שקדמו לתקיפה, פורסם על פריסת שתי סוללות כיפת ברזל בצפון הארץ (אחת ליד חיפה, והשנייה באיזור צפת). גם בטורקיה פרסה ברית נאט"ו סוללות טילי פטריוט פאק 3 ליירוט טילים. מדובר בבקשה ישנה של הטורקים. לא בטוח שיש קשר בין הפריסה הזאת לעיתוי התקיפה בסוריה כפי שעולה מהפרסומים בתקשורת הזרה.
אורות דולקים בקריה
אבל, אירועי הימים האחרונים לא באו משום משום מקום. מזה תקופה ארוכה ניתן לראות אורות דולקים בקריה בתל אביב עד לשעות המאוחרות של הלילה. שנת 2013 אינה שנה ביטחונית רגילה. היא נחשבת בצה"ל כ"שנת הכרעה", בסוגיה האיראנית, גם אם לא בטוח שהכרעה אכן תהיה. כל החזיתות רגישות ונפיצות, והארועים הדרמטיים של מלחמת האזרחים בסוריה מדירים שינה גם בקרב שוכני מחנה המטכ"ל בתל אביב. לא רק בפיקוד הצפון.
שאלת השאלות היא מה היעד שהותקף, ובהחלט ייתכן שיש ממש בטענה הסורית כי המטרה הייתה "מרכז מחקר" באיזור דמשק ולאו דווקא שיירת נשק. לא מן הנמנע כי עדיין לא נחשפו כל הפרטים שקשורים ליעד שהותקף (האם "מרכז המחקר" עליו דיווחו הסורים קשור גם לפרויקט הגרעין האיראני, הרי לא כל יכולות הגרעין של סוריה הושמדו בתקיפה על הכור בדיר א זור בספטמבר 2007?).
דבר אחד אפשר לקבוע בוודאות: בישראל אכן שררה לכל אורך התקופה האחרונה דאגה אמיתית מהכוונה של נסראללה לארגן לעצמו "צעצועים", ארסנל נשק אימתני, בטכנולוגיה ששמורה בדרך כלל רק למעצמות צבאיות. בטח לא לארגון גרילה שאין לו אחריות של מדינה. כוונת נסראללה להצטייד בנשק שישבור את העליונות האסטרטגית הישראלית לא נולדה אתמול. היא התחילה, למעשה, יום אחרי שהסתיימה מלחמת לבנון השנייה, באוגוסט 2006. נסראללה רצה לאתגר את העליונות הצבאית המוחלטת של ישראל בנשק שיוכל לפגוע קשה בצה"ל ובעורף הישראלי. הסורים הצטרפו מצדם לתשוקה הזאת אחרי ההתקפה על הכור שלהם בדיר א זור. זמן קצר אחרי התקיפה, שחשפה מבחינתם עד כמה העליונות האווירית של ישראל היא מוחלטת, החלו במגעים עם רוסיה לרכישת מערכות טילי נ"מ, כולל טילי SA-17, שנחשבים אתגר רציני ביותר מבחינת חיל האוויר הישראלי.
למה עכשיו?
בישראל יוצאים כבר מזמן מנקודת הנחה שכל נשק מתקדם שנמצא בסוריה יגיע במוקדם או במאוחר גם לחיזבאללה. כך, טילי נ"ט מסוג קורנט, שסופקו בעשור שעבר על ידי רוסיה לסוריה, הועברו ללבנון, וגרמו לעשרות הרוגים לצה"ל במלחמת לבנון השנייה. מלחמת האזרחים בסוריה והתפוררות צבאו של בשאר אסד רק הגבירו בתקופה האחרונה את החשש כי נשק מתקדם ביותר יעשה את דרכו מלבנון: ההערכה הייתה כי נסראללה מעוניין להעביר לשטח לבנוני נשק ששייך לארגונו, שאוחסן באופן קבוע על אדמת לבנון, מתוך הנחה ששם ישראל לא תתקוף אותו. נסראללה חושש כעת כי כוחות מורדים במשטרו של אסד הם שישתלטו על הנשק שלו, אם לא ימהר לשים את ידו עליו.
בנוסף, יש חשש בישראל, כי נשק רב ממחסני הצבא הסורי הנבזזים, יגיע ללבנון. וזה לא הכל: בישראל יש חשש כבד גם מכך שצבא אסד יעביר על רקע הכאוס בסוריה גם טילי חוף ים מתקדמים ביותר מסוג "יאחונט" לידי חיזבאללה. מדובר בטיל בעל טווח של מאות קילומטרים ודיוק מירבי, ומהירות שעולה על מהירות הקול. טיל כזה בידי חיזבאללה עלול לאיים מאוד על אוניות חיל הים ואף על אסדות הקידוח של הגז מול חופי הים התיכון בצפון.
במקרה של מלחמה כוללת, האו יכול לשתק לגמרי את התנועה הימית למדינה. ישראל גם חוששת כי יעברו ללבנון מסוריה טילי קרקע-קרקע מתקדמים, בעלי הכוונה של ג'י.פי.אס, כולל טליי סקאד D משופרים ורקטות M-600 מדויקות, מתוצרת סוריה. ויש כמובן את סוגיית הנשק הכימי שהייתה בראש הכותרות במהלך הימים שקדמו לפרסומים על התקיפה. גם זו סוגיה מדאיגה מאוד מבחינת ישראל. לצבא הסורי יש לא פחות מ-1000 טון של חומרי לחימה כימיים ומספיק שרק אחוז מזערי מן הכמות הזאת ייפול לידי חיזבאללה או לידי גורמים השייכים לארגוני הג'יהאד העולמי (ויעשה את דרכו לאחר מכן אל מחוץ לסוריה), כדי לייצר איום טרור חסר תקדים.
סוריה החלה להצטייד בחומרי לחימה כימיים כבר במהלך שנותה -80 של המאה הקודמת. ראשית היא הצטיידה בגז חרדל וייצרה או רכשה גז סארין. בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת התקבלו ידיעות מדאיגות מאוד (ואמינות) על הצטיידות בחומר המכונה VX. החומר הזה הוא בעצם תרכובת של שני חומרים שונים שרק הערבוב שלהם יוצר תגובה כימית קטלנית. עד כה נפל רק מחסן נשק כימי אחד לידי צבא האופוזיציה הסורי, שלא עשה בו כל שימוש. הפרסומים על שימוש בנשק כימי, שנעשה כביכול על ידי צבא אסד לפני כחודש וחצי, התבררו מהר מאוד כלא נכונים. כפי הנראה, כוחות הצבא הסורי השתמשו בנשק "אל הרג", משהו שדומה הרבה יותר לגז מדמיע, שגם צה"ל משתמש בו לפיזור הפגנות, מאשר לגז חרדל.
ישראל כבר העבירה במהלך החודשים האחרונים כמה איתותים על כך שלא תשלים עם נפילת הנשק הכימי לידי החיזבאללה או גורמים אחרים שיכולים להעביר אותו אף לקבוצות טרור. בשני מקרים, לפחות, האיתותים הועילו: במקרים שבהם נראה היה כי צבא אסד שוקל להשתמש בנשק כימי, ולחבר את מרכיביו השונים של ה-VX, הוא חזר בו מהכוונה, ונעל את המחסנים. אלא שככל שמשטר בשאר אסד מתפורר כך גוברת הסכנה שהנשק הכימי יגיע למחסני נסראללה בלבנון או לידי קבוצות הג'יהאד העולמי. אגב, גם לארצות הברית יש תכניות משלה כיצד להשתלט על מאגרי הנשק הכימי בסוריה ביום שאחרי בשאר אסד. התכניות האלה כרוכות בהפעלת עשרות אלפי לוחמי ומאות כלי טיס. ספק אם ניתן לממש אותן.
חיזבאללה מרים ראש
שאלה נוספת שנשאלת היא כיצד יגיבו סוריה וחיזבאללה על ההתקפה, שסוריה כבר הודתה בה בפומבי. נקודת ההנחה היא שמשטרו של בשאר אסד במצב כל כך רעוע, עד שאין לו שום אפשרות לפתוח חזית ממשית מול ישראל. המקרה של חסן נסראללה הרבה יותר מורכב, כמו תמיד. כדי להיכנס לראש של חסן נסראללה (משימה ששירותי המודיעין הישראליים היו מוכנים לממן בתקציבי עתק – נסראללה הוא שחקן איזורי מרתק, עם מהלכים מפתיעים) חשוב להבין כי השיח הישראלי כאילו החיזבאללה מורתע מאז 2006 ומשקשק מפחד- הוא שטחי ורדוד. האמירה על ההרתעה כביכול, יכולה להישמע טוב, אבל היא לא ממש נכונה.
זה לא שהחיזבאללה אינו חושש מישראל: מה שמעניין אותו יותר אלה הוראות הפטרונים שלו בטהרן. בעניין הזה חשוב להבין, שאיראן בנתה את חיזבאללה בראש ובראשונה כראש הזרוע שלה, שיתקוף את ישראל במקרה של התקפה על מתקני הגרעין בשטחה. אין לה עניין לשחוק את הכוח הזה (כמו שכוחות חמאס והג'יהאד האיסלאמי נשחקו מאוד בסבב האחרון של הלחימה ב"עמוד ענן").
ככלל, נסראללה אינו נמצא בתקופה מזהרת: הביקורת הפינימית עליו בלבנון היא גבוהה מאוד, ואפילו ארגונים סונים קיצוניים מאתגרים את ההגמוניה המוחלטת של התנועה השיעית. דווקא מול ישראל הוא מרים ראש בשנה האחרונה. אחרי שש שנים של דממת אלחוט אחרי מלחמת לבנון השניה, ביצע כמה התגרויות, שהבולטות שבהם היה הפיגוע בבורגוס בקיץ האחרון (פיגוע שבו טביעות האצבעות של חיזבאללה הן ברורות ביותר), ושיגור המל"ט האיראני שריחף מעל שמי הדרום בחודש אוקטובר (בניגוד למקובל לחשוב, חילה אוויר לא "פספס" את המל"ט. הוא עקב אחריו במשך יותר מחצי שעה, עד שהוחלט להפיל אותו בדרום הר חברון).
נסראללה הוא עדיין דמות נערצת בעולם הערבי, אויב רציני ביותר לישראל. תקיפה אחת או מספר תקיפות מוצלחות לא ימנעו ממנו להגשים את חלומו ולהצטייד בנשק אסטרטגי. אם יהיה מצויד בנשק שבו הוא חושק, בהחלט יהיה קשה מאוד מול חיזבאללה, בכל תסריט אפשרי של מלחמת לבנון השלישית.
