תעשייה ישראלית בחלל ובאוויר
ממטוסי הנשר והכפיר, דרך פרויקט הלביא ועד לוויניים בחלל - מדינת ישראל הקטנה, עשתה את מלאכתן של מעצמות. משה קרת, מנכ"ל תע"א לשעבר, מדבר על תעוזה טכנולוגית כחול לבן
הגנה לישראל
| 19/05/2011
משה קרת, מנכ"ל תע"א לשעבר
לפני מספר ימים הלך לעולמו האסטרונאוט ניל ארמסטרונג וחתם סיומה של תקופת מסעות האדם אל מרחבי החלל. היו אלו הסובייטים שפתחו את המרוץ לחלל עם שיגורו המוצלח של הספוטניק הראשון באוקטובר 1957 וארבע שנים מאוחר יותר מסעו המוצלח של האדם הראשון בחלל, יורי גגרין באפריל 1961. הישגי ברית המועצות בחלל, הכו בתדהמה את מדינות המערב ובמיוחד את ארצות הברית.
נשיאה הצעיר והנמרץ של ארצות הברית ג'ון קנדי, אשר זה עתה החל לכהן בתפקידו, החליט להתמודד עם האתגר ולנצח במרוץ לחלל. את חזונו להנחית אדם על הירח בתוך עשור, פרש בפני בתי הנבחרים בוושינגטון במאי 1961. תכנית אפולו עוררה התלהבות בקהילה המדעית ובהמוני אזרחים מן השורה, ורבים ראו בה המשך למסעות מגלי הארצות במאות הקודמות. העולם עצר את נשימתו ב-20 לאפריל 1969, עת דרך ניל ארמסטרונג על אדמת הירח ושחרר את האמרה הבלתי נשכחת "צעד קטן לאדם - צעד גדול לאנושות".
כפי שהעולמות החדשים שנתגלו השתלבו והפכו לחלק בלתי נפרד מן העולם הישן, כך הפכו מרחבי החלל להיות חלק אינטגראלי בחיינו היומיים. מערכות התקשורת הגלובליות, מערכות ג'י.פי.אס, לווייני מזג אוויר, צילום, שידורי טלוויזיה ועוד, מעצבים את עולמנו בכל רגע נתון. כיבוש החלל מלווה בהתפתחות תעשיות מתקדמות בעלות טכנולוגיות ייחודיות המעניקות להן יתרונות בשוק. מעטות המדינות בעלות היכולת לבנות לוויינים ולשגרם לחלל - וישראל בתוכן.
הטלטלות הכלכליות הביאו את ארה"ב לבטל את הטיסות המאוישות לחלל,לצמצם במידה ניכרת את תקציבי סוכנות החלל האמריקנית ולקוות שיוזמות פרטיות ימלאו את ה-'חלל' שנוצר. התעשייה הישראלית הצליחה למצות את יכולותיה המתקדמות ולהעמיד שורת מוצרים ייחודיים וחדשניים בתחום החלל הצבאי והאזרחי. זהו אינטרס לאומי לשמר יכולת זו גם בתקופות קשות וכשאלו יחלפו להתייצב במלוא הכושר לקראת האתגרים הבאים.
לפני שבועות ספורים הלך לעולמו עובדיה הררי, האיש שתרם כה רבות מיכולותיו הגבוהות וכשרונו, לתעשיה הבטחונית הישראלית ובמיוחד לתעשייה אווירית. מכל תפקידיו הרבים היה גאה במיוחד בהיותו מנהל פרויקט הלביא בין השנים 1980 ועד מועד סגירת הפרויקט ב-30 לאוגוסט 1987. עובדיה, בכישרונו ההנדסי, ביכולתו הניהולית ובהתלהבותו, סחף אחריו את הצוות והביאו לתוצאות מרשימות ביותר.
פרויקט הלביא היה השלב העליון במימוש החזון לבניית יכולת ייצור מטוסי קרב במדינת ישראל. בשלב הראשון יוצרו מטוסי הנשר על פי ידע ושרטוטים צרפתים, השלב השני- ייצור הכפיר על גרסאותיו השונות ואשר כלל התקנת מנוע אמריקני ומערכות אלקטרוניקה ישראליות. השלב השלישי היה בניית היכולת לתכנן ולייצר מן היסוד מטוס קרב מודרני עבור חיל האוויר הישראלי. תכנית הלביא הייתה אמורה לספק מענה זה.
טיסת הבכורה של הלביא ב-31 לדצמבר 1986 עוררה גל של התרגשות בקרב אזרחי מדינת ישראל ורגע של התעלות הרוח לקבוצה הקטנה שעמדה על המסלול וצפתה בהמראת המטוס, בעוד טייס הניסוי מנחם שמול מכריז: הלביא באוויר, הלביא באוויר. שמונה חודשים מאוחר יותר, בהחלטת ממשלת ישראל שהתקבלה בהכרעה על חודו של קול, בא הקץ לתכנית הלביא ותם עידן ייצור מטוסי קרב במדינת ישראל.
לפני מספר ימים הלך לעולמו האסטרונאוט ניל ארמסטרונג וחתם סיומה של תקופת מסעות האדם אל מרחבי החלל. היו אלו הסובייטים שפתחו את המרוץ לחלל עם שיגורו המוצלח של הספוטניק הראשון באוקטובר 1957 וארבע שנים מאוחר יותר מסעו המוצלח של האדם הראשון בחלל, יורי גגרין באפריל 1961. הישגי ברית המועצות בחלל, הכו בתדהמה את מדינות המערב ובמיוחד את ארצות הברית.
נשיאה הצעיר והנמרץ של ארצות הברית ג'ון קנדי, אשר זה עתה החל לכהן בתפקידו, החליט להתמודד עם האתגר ולנצח במרוץ לחלל. את חזונו להנחית אדם על הירח בתוך עשור, פרש בפני בתי הנבחרים בוושינגטון במאי 1961. תכנית אפולו עוררה התלהבות בקהילה המדעית ובהמוני אזרחים מן השורה, ורבים ראו בה המשך למסעות מגלי הארצות במאות הקודמות. העולם עצר את נשימתו ב-20 לאפריל 1969, עת דרך ניל ארמסטרונג על אדמת הירח ושחרר את האמרה הבלתי נשכחת "צעד קטן לאדם - צעד גדול לאנושות".
כפי שהעולמות החדשים שנתגלו השתלבו והפכו לחלק בלתי נפרד מן העולם הישן, כך הפכו מרחבי החלל להיות חלק אינטגראלי בחיינו היומיים. מערכות התקשורת הגלובליות, מערכות ג'י.פי.אס, לווייני מזג אוויר, צילום, שידורי טלוויזיה ועוד, מעצבים את עולמנו בכל רגע נתון. כיבוש החלל מלווה בהתפתחות תעשיות מתקדמות בעלות טכנולוגיות ייחודיות המעניקות להן יתרונות בשוק. מעטות המדינות בעלות היכולת לבנות לוויינים ולשגרם לחלל - וישראל בתוכן.
הטלטלות הכלכליות הביאו את ארה"ב לבטל את הטיסות המאוישות לחלל,לצמצם במידה ניכרת את תקציבי סוכנות החלל האמריקנית ולקוות שיוזמות פרטיות ימלאו את ה-'חלל' שנוצר. התעשייה הישראלית הצליחה למצות את יכולותיה המתקדמות ולהעמיד שורת מוצרים ייחודיים וחדשניים בתחום החלל הצבאי והאזרחי. זהו אינטרס לאומי לשמר יכולת זו גם בתקופות קשות וכשאלו יחלפו להתייצב במלוא הכושר לקראת האתגרים הבאים.
לפני שבועות ספורים הלך לעולמו עובדיה הררי, האיש שתרם כה רבות מיכולותיו הגבוהות וכשרונו, לתעשיה הבטחונית הישראלית ובמיוחד לתעשייה אווירית. מכל תפקידיו הרבים היה גאה במיוחד בהיותו מנהל פרויקט הלביא בין השנים 1980 ועד מועד סגירת הפרויקט ב-30 לאוגוסט 1987. עובדיה, בכישרונו ההנדסי, ביכולתו הניהולית ובהתלהבותו, סחף אחריו את הצוות והביאו לתוצאות מרשימות ביותר.
פרויקט הלביא היה השלב העליון במימוש החזון לבניית יכולת ייצור מטוסי קרב במדינת ישראל. בשלב הראשון יוצרו מטוסי הנשר על פי ידע ושרטוטים צרפתים, השלב השני- ייצור הכפיר על גרסאותיו השונות ואשר כלל התקנת מנוע אמריקני ומערכות אלקטרוניקה ישראליות. השלב השלישי היה בניית היכולת לתכנן ולייצר מן היסוד מטוס קרב מודרני עבור חיל האוויר הישראלי. תכנית הלביא הייתה אמורה לספק מענה זה.
טיסת הבכורה של הלביא ב-31 לדצמבר 1986 עוררה גל של התרגשות בקרב אזרחי מדינת ישראל ורגע של התעלות הרוח לקבוצה הקטנה שעמדה על המסלול וצפתה בהמראת המטוס, בעוד טייס הניסוי מנחם שמול מכריז: הלביא באוויר, הלביא באוויר. שמונה חודשים מאוחר יותר, בהחלטת ממשלת ישראל שהתקבלה בהכרעה על חודו של קול, בא הקץ לתכנית הלביא ותם עידן ייצור מטוסי קרב במדינת ישראל.
